|
פרשה ו: משה מתדיין עם ה'
א [מה האדם שיבא אחרי המלך]
הדא הוא דכתיב: (קהלת ב, יב): ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו
הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה.
על שלמה כיצד?
כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל, נתן בה מצות עשה ומצות לא תעשה, ונתן למלך מקצת מצות, שנאמר ( דברים יז, טז):
לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב וגו'
ולא ירבה לו נשים
ולא יסור לבבו.
עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא ואמר: למה אמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים, לא בשביל שלא יסור לבבו, אני ארבה ולבי לא יסור!
אמרו רבותינו: באותה שעה עלתה יו"ד שב'ירבה',
ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: רבון העולמים! לא כך אמרת: אין אות בטלה מן התורה לעולם! הרי שלמה עומד ומבטל אותי, ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת, עד שתתבטל כל התורה כולה!
אמר לה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל!
ומנין שבטל אותה מן התורה וחזר לתורה?
שנאמר (בראשית יז, טו): שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, כי שרה שמה.
והיכן חזר?
(במדבר יג, טז): ויקרא משה להושע בן נון, יהושע.
ושלמה, שהרהר לבטל אות מן התורה, מה כתיב בו (משלי ל, א): דברי אגור בן יקא, שאיגר דברי תורה והקיאן.
נאם הגבר לאיתיאל
דבר זה שאמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים, לא אמר לו, אלא בשביל לא יסור לבבו (שם שם, שם): לאיתיאל שאמר אתי אל ואוכל מה כתיב ביה (מ"א יא, ד): ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: נוח לו לשלמה, שיהא גורף ביבין, שלא נכתב עליו המקרא הזה, ולכך אמר שלמה על עצמו: ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות.
אמר שלמה: מה שהייתי מחכים על דברי תורה, והייתי מראה לעצמי, שאני יודע דעת התורה, ואותו הבינה ואותו הדעת של הוללות וסכלות היו.
למה?
כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, דברים אשר הם חצובים מלפניו, שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו, טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה ומודיע להם הדבר, כדי שידעו ויעידו כולן, כי דינו דין אמת, וגזירותיו אמת, וכל דבריו בהשכל.
וכן הוא אומר (משלי שם, ה): כל אמרת אלוה צרופה.
ואומר (דניאל ד, יד): בגזירת עירין פתגמא.
שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי.
כיצד נאמר על משה?
לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה, שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר (שמות ג, יט): ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ואני אחזק את לבו, ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא, והתחיל אומר: ה' למה הרעות לעם הזה.
התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה), ועל זה נאמר, שאותה חכמה ודעת של משה, של הוללות וסכלות היו, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו, שהוא עתיד לחזק את לבו, בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה.
ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, הדא הוא דכתיב: וידבר אלהים אל משה, ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא, שבשביל צער ישראל דבר כן, חזר ונהג עמו במדת רחמים, הדא הוא דכתיב: ויאמר אליו אני ה':
ב [בא לכלל כעס - בא לכלל טעות]
וידבר אלהים אל משה, הדא הוא דכתיב (קהלת ז, ז): כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה, כשחכם מתעסק בדברים הרבה, מערבבין אותו מן החכמה.
ויאבד את לב מתנה, מן התורה שניתנה מתנה בלבו של אדם.
דבר אחר:
כי העושק יהולל חכם, המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו.
אמר רבי יהושע בן לוי: ששים הלכות, למדני רבי יהודה בן פדייה בחרישת הקבר, וכולן נשתכחו ממני, בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור.
אמר רבי יהודה בר סימון: כי העושק יהולל חכם, זה משה.
עושק, שעשקו אותו דתן ואבירם.
יהולל חכם, עירבבו אותו.
ויאבד את לב מתנה, וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד?
אלא, הם שהקניטוהו ואמרו לו (שמות ה, כא): ירא ה' עליכם וישפוט, ואף הוא מקפיד ואומר (שם שם, כג): ומאז באתי אל פרעה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני הכתבתי עליך, שאתה עניו, ואתה מקפיד על דברי?!
חייך! יש לך לידע, שנאמר (קהלת שם, ח): טוב אחרית דבר מראשיתו, טובה אחריתן של ישראל, מראשית שנתתי להם במצרים, שנאמר (שמות ו, א): ויאמר ה' אל משה עתה תראה, באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע בו, שנאמר: וידבר אלהים אל משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכי בשר ודם אני במדותי, שאיני מרחם?! הדא הוא דכתיב: ויאמר אליו אני ה'.
ורבי יוסי בר רבי חנינא אמר: אלהים על המצריים.
אני ה', על ישראל:
ג [חששו של משה]
וידבר אלהים אל משה
רבי מאיר אמר:
משל למלך בשר ודם, שהיה משיא בתו. קרא לקרתני אחד להיות סרסור ביניהן. התחיל מדבר בגסות כנגדו.
אמר המלך: מי הגיס את לבך, לא אני הוא שעשיתיך סרסור?!
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מי גרם לך, שתרבה דברים הללו, אני הוא שגדלתי לך!
ורבי יהודה אמר: כך אמר משה: בשעה שאמרת לי (שמות ג, י): לכה ואשלחך אל פרעה, במדת רחמים אמרתי לי, שאתה עתיד לגואלן, שמה עד שבאתי נהפכה למדת הדין?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני ה', במדת רחמים, אני עומד, הוי, ויאמר אליו אני ה':
ד [בקשת משה ואמונת האבות]
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא הודעתי להם כי שמי ה' כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי.
אמרתי לאברהם (בראשיתי יג, יז): קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו', בקש לקבור שרה ולא מצא, עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מדותי!
אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך וגו', בקש לשתות מים ולא מצא, אלא (שם שם, כ): ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, ולא הרהר אחר מדותי!
אמרתי ליעקב (שם כח, יג): הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו', בקש מקום לנטות אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי ולא שאלני מה שמי, כשם ששאלת אתה!
ואתה, תחלת שליחותי אמרת לי: מה שמי? ולבסוף אמרת (שמות ה, כג): ומאז באתי אל פרעה?!
ועל זה נאמר: וגם הקימותי את בריתי, שניתנה להם כמו שאמרתי להם, שאתן להם את הארץ, ולא הרהרו אחרי.
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, לפי שהן לא הרהרו אחרי, וגם אף על פי שישראל שבאותו הדור, לא היו נוהגין כשורה, שמעתי נאקתם, בעבור הברית שכרתי עם אבותיהם, הדא הוא דכתיב (שמות ו, ה): ואזכור את בריתי.
לכן אמור לבני ישראל, אין לכן אלא לשון שבועה, שנאמר (ש"א ג, יד): ולכן נשבעתי לבית עלי. נשבע הקדוש ברוך הוא שיגאלם, שלא יירא משה, שמא מדת הדין יעכב גאולתן.
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים
ארבע גאולות יש כאן:
והוצאתי
והצלתי
וגאלתי
ולקחתי
כנגד ארבע גזירות שגזר עליהן פרעה, וכנגדן תקנו חכמים ארבע כוסות בליל הפסח, לקיים מה שנאמר (תהלים קטז, יג): כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.
והבאתי אתכם אל הארץ, אשר נשאתי את ידי, אעשה להן מה שאמרתי לאבותיהן, שאתן להם את הארץ, ויהיו יורשין אותה בזכותן:
ה [ולא שמעו אל משה]
היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודת כוכבים, וכן יחזקאל מפרש ואומר (יחזקאל כ, ז): איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו. ראה מה כתיב (שם שם, ח): איש שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו.
בא דבר אל פרעה מלך מצרים
המשל אומר: מן שטייא לית הנייא, אלא מן קציא.
וידבר משה לפני ה' וגו':
|
