|
פרשה יד: אשה כי תזריע
א [אחור וקדם צרתני]
אמר רבי יוחנן: אם זכה אדם נוחל שני עולמות, הזה והבא, הדא הוא דכתיב: אחור וקדם צרתני ואם לאו, בא ליתן דין וחשבון, שנאמר (שם): ותשת עלי כפכה כדכתיב (איוב יג): כפך מעלי הרחק.
אמר ר' שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון אנדרוגינוס בראו.
אמר ריש לקיש: בשעה שנברא דו פרצופין נברא ונסרו ונעשה שנים, גבים גב לזכר גב לנקבה.
איתיבין ליה (בראשית ב): ויקח אחת מצלעותיו?!
אמר להן: מסטרוהי, כדכתיב (שמות כו): ולצלע המשכן.
אמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו, מלא כל העולם כולו בראו.
מן המזרח למערב מנין?
שנאמר: אחור וקדם צרתני.
מן הצפון לדרום מנין?
שנאמר (דברים ד): ולמקצה השמים ועד קצה השמים.
ומנין כחללו של עולם?
שנאמר: ותשת עלי כפכה.
אמר ר' אלעזר: אחור, זה יום ראשון.
וקדם, זה יום האחרון.
על דעתיה דר' אלעזר דכתיב (בראשית א): תוצא הארץ נפש חיה למינה.
נפש חיה, זו רוחו של אדה"ר.
אמר ריש לקיש: אחור, זה יום האחרון.
וקדם, זה יום הראשון.
על דעתיה דריש לקיש דכתיב (שם): ורוח אלהים מרחפת על פני המים, זה רוחו של מלך המשיח. אם זכה אדם אומרים לו: אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו אומרים לו: יתוש קדמך, שלשול קדמך.
אמר רבי ישמעאל ברבי תנחום: אחור לכל המעשים, וקדם לכל העונשין.
ר' יוחנן אומר: אף קילוסו לא בא, אלא באחרונה, שנאמר: (תהלים קמח): החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף. ואחר כך, מלכי ארץ וכל לאומים.
אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף, כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף, הדא הוא דכתיב: זאת תורת הבהמה ואח"כ אשה כי תזריע:
ב [אשה כי תזריע]
אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (איוב לו): אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק.
אמר רבי מאיר: הלשון הזה משמש שתי לשונות:
לשון שירה,
לשון דבר.
לשון שירה, על שבחן של צדיקים.
לשון דבר, על מפלתן של רשעים.
למרחוק נאמר על הרחוקים, שנקרבו.
אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק
אמר רבי נתן: מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב (בראשית כב): וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק.
ואמר רבי חנינא בר פפא: מחשבין אנו לשמו של הקדוש ברוך הוא שהיינו רחוקים וקרבנו לו.
אמר רבי חגי: דברים שרחוקים ממנו מהלך ה' מאות שנה שהבריות ישנין על מטותיהן והקב"ה משיב רוחות, ומעלה עננים, ומוריד גשמים, ומגדל צמחים ומנגבן, ומעריך שלחן לפני כל אחד ואחד.
אמר רבי שמואל בר אידי, בשם רב אחא: הפסוק הזה אם אליהוא אמרו מאליו שבח, ואם ברוח הקדוש אמרו שבחי שבחים.
רבי לוי אמר תלת: בנוהג שבעולם מפקיד אדם אצל חבירו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא, אינו מחזיק לו טובה?!
כך הקדוש ברוך הוא מפקידין לו הבריות טיפה של לכלוכית בחשאי, והקב"ה מחזיר להם נפשות משובחות שלמות בפרהסיא, ואין זה שבח?! הוי (איוב לו): אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק.
רבי לוי אמר אוחרי: בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין אין כל בריה משגחת עליו. בא אחד והדליק לו שם נר אינו מחזיק לו טובה?!
כך הקדוש ברוך הוא הולד שרוי במעי אמו ומאיר לו שם נר, הוא שאיוב אומר (שם כט): בהלו נרו עלי ראשי אין זה שבח?! הוי, ולפועלי אתן צדק.
ר' לוי אומר אוחרי: בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו. בא אחד והתירו והוציאו משם, אינו מחזיק לו טובה?!
כך הולד שרוי במעי אמו ובא הקב"ה והתירו והוציאו משם:
ג [יצירת הוולד: חיים וחסד עשית עמדי]
אשה כי תזריע וילדה זכר, הדא הוא דכתיב (שם י): חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי.
רבי אבא בר כהנא אמר תלת: בנוהג שבעולם אם נוטל אדם ארנקי של מעות ונותן הפה למטה, אין המעות מתפזרות?!
והולד שרוי במעי אמו והקדוש ברוך הוא משמרו שלא יפול וימות, אין זה שבח?!
הוי, חיים וחסד עשית עמדי.
ר' אבא בר כהנא אמר אוחרי: בנוהג שבעולם בהמה זו מהלכת רבוצה והולד נתון בתוך מעיה כמין שק, והאשה זו מהלכת זקופה והולד נתון בתוך מעיה והקב"ה משמרו שלא יפול וימות. הוי, חיים וחסד עשית עמדי.
רבי אבא בר כהנא אמר אוחרי: בנוהג שבעולם בהמה זו דדיה במקום רחמה והולד יונק במקום בשתה, והאשה זו דדיה במקום נאה והולד יונק במקום כבודה ואין זה חיים וחסד?! הוי, חיים וחסד עשית עמדי.
אמר ר' אלעזר אם ישהה אדם בחמין שעה אחת אינו מת, ומעיה של אשה מרותחין והולד נתון בתוך מעיה והקדוש ברוך הוא משמר,ו שלא יעשה שפיר, ושלא יעשה שליא, ושלא יעשה סנדל, ואין זה חיים וחסד?!
הוי, חיים וחסד עשית עמדי.
אמר רבי תחליפא דקסריא: אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה?! האשה הזו כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקים היא שותה ואינו דוחה הולד, אין זה חיים וחסד?!
אמר רבי סימון: מעיה של אשה עשויה קינין קינין, פיקין פיקין, חבילין חבילין, בשעה שהיא יושבת על המשבר אינה משליכתו בבת אחת.
במתלא אמר: אשתרי חד חבל, אשתרי תרין חבלין.
אמר ר' מאיר: כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם, בדין הוא שתהא רואה.
מה הקב"ה עושה?
מסלקו למעלה לדדיה ועושהו חלב, כדי שיצא הולד ויהיה לו מזון לאכול.
וביותר אם היה זכר, שנאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר:
ד [אשה כי תזריע - מהלך ההריון]
אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (איוב לח): ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא.
ר' אלעזר ור' יהושע ור' עקיבא, ר' אלעזר אומר: כשם שיש דלתות לבית, כך יש דלתות לאשה, הדא הוא דכתיב (שם ג): כי לא סגר דלתי בטני.
ורבי יהושע אומר: כשם שיש מפתחות לבית כך לאשה, הדא הוא דכתיב (בראשית ל): וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה
רבי עקיבא אומר: כשם שיש צירים לבית כך יש צירים לאשה, הדא הוא דכתיב (שמואל א ד): ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה.
בגיחו מרחם יצא, ע"י שמתגאה לצאת.
(איוב לח): בשומי ענן לבושו, זה השפיר.
(שם): וערפל חתולתו, זה השליא.
ואשבור עליו חוקי, אלו שלשה חדשים הראשונים.
ואשים בריח ודלתים, אלו שלשה חדשים האמצעים.
ואומר עד פה תבא ולא תוסיף, אלו ג' חדשים האחרונים.
ופה תשית בגאון גליך
רבי איבו אמר: בעון גלליך, לפי שהולד הזה כשהוא יוצא, יוצא מלא גללין וכל מיני סירוחין, והכל מחבקים אותו ומנשקין אותו וביותר אם הוא זכר, הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר:
ה [אשה כי תזריע - הן בעוון חוללתי.]
אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (תהלים נא): הן בעוון חוללתי.
רבי אחא אמר: אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד אחד מעוון.
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים! כלום נתכוון אבא ישי להעמידני, והלא לא נתכוון אלא להנאתו! תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן, זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן, ואתה מכניס כל טיפה וטיפה שיש בו. והוא שדוד אמר (שם כז): כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני.
(שם נא): ובחטא יחמתני אמי
אמר רבי חייא בר אבא: אין האשה קולטת, אלא אחר נדתה, ובסמוך וביותר אם היה זכר, הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר:
ו [ממה נוצר הוולד]
אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (שם קלט): ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת.
ר' יוחנן וריש לקיש ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: אין הקב"ה צר את האדם, אלא מטפה של לבנות.
וריש לקיש אמר: זרית כאדם שזורה ונותן תבן בפני עצמו וקש בפני עצמו, עד שמעמיד הדגן על בריו.
ר' שמעון בן לקיש אמר: אף אינו מאבד את הטפה, אלא זורה מטפה למוח, ומטפה לעצמות, ומטפה לגידים, וביותר אם היה זכר, הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר:
ז [אם שמרת ימי נדה, אני נותן לך בן]
אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (קהלת יא): תן חלק לשבעה וגם לשמנה.
תן חלק לשבעה, אלו ז' ימי נדה.
וגם לשמונה, אלו ח' ימי המילה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואת מולו לשמנה ימים.
הוי, וביום השמיני ימול בשר ערלתו:
ח [צורת הולד כיצד?]
תחלת ברייתו דומה לרשון.
ב' עיניו כב' טיפין של זבוב.
וב' חוטמיו כשתי טיפין של זבוב.
ושתי אזניו כשתי טיפין של זבוב.
ושתי זרועותיו כשתי חוטין של זהורית.
פיו דומה לשעורה.
גויתו כעדשה.
ושאר אבריו מצומצמים בו כגולם.
ועליו הוא אומר (תהלים קלט): גלמי ראו עיניך.
ואם היתה נקבה סדוקה כשעורה לארכה נתוח ידים ורגלים אין בה.
כיצד הולד שרוי במעי אמו?
מקופל ומונח כפנקס.
ראשו מונח לו בין ברכיו.
שתי ידיו על שני צדעיו.
שני עקביו על שני עגבותיו.
פיו סתום.
טיבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי, שמא יהרוג את אמו.
יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח:
ט [יצירת הולד בעולם הזה ובעולם הבא]
בית שמאי אומרים: לא כשם שיצירת הולד בעולם הזה, כך יצירתו לעולם הבא.
בעוה"ז מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ועצמות.
אבל לעתיד לבא מתחיל בגידים ועצמות וגומר בעור, שכן כתיב במתי יחזקאל (יחזקאל לז): וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם.
אמר ר' חייא בר אבא: אין פרשת יחזקאל ראיה.
למה?
מתי יחזקאל דומין למי שנכנס למרחץ, זה שפשט אחרון לבש ראשון.
בית הלל אומרים: כשם שיצירתו של אדם בעוה"ז, כך יצירתו בעולם הבא.
בעולם הזה מתחיל בעור ובשר וגומר בגידים ועצמות, ולעתיד לבא כמו כן, שכן איוב אומר (איוב י): זכר נא כי כחומר עשיתני.
(שם): הלא כחלב תתיכני, התכתני אינו אומר, אלא תתיכני.
כגבינה תקפיאני, הקפיאתני אינו אומר, אלא תקפיאני.
עור ובשר תלבישני, הלבשתני אינו אומר, אלא תלבישני.
ובעצמות וגידים תסוככני, סככתני אינו אומר, אלא תסוככני.
(שם): הוי, חיים וחסד עשית עמדי אם של אשה מלא דם עומד וממנו יוצא למקום נדתה, וברצונו של הקב"ה הולכת טפה של לבנות ונופלת לתוכה מיד הולד נוצר.
משל לחלב שנתון בקערה, אם נותן לתוכו מסו נקפא ועומד, ואם לאו הולך רופף לשני ציירין, זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה.
לעולם הנקבה מן איש והזכר מן האשה.
הזכר מן האשה מנין?
שנאמר (ד"ה א ד): ואשתו היהודיה ילדה את ירד.
וכתיב (בראשית כב): ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם היא וגו', הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר.
ונקבה מן האיש, שנאמר (שם): ובתואל ילד את רבקה.
(שם מו): ואת דינה בתו.
(במדבר כו): ושם בת אשר סרח.
אמר רבי אבין: לית סַפָּר דִמְסַפֵּר לגרמיה.
משל לשנים שנכנסו למרחץ, זה שמזיע ראשון יצא ראשון.
אמר ר' אבהו: טובה גדולה עושה הקדוש ברוך הוא עם אשה זו בעוה"ז שלא התחיל בצורת הולד בגידים ועצמות. שאילו התחיל כן היה מבקיע כריסה ויוצא, לפי שבעוה"ז אשה יולדת בצער, לעתיד לבא מה כתיב (ישעיה סו): בטרם תחיל ילדה בטרם יבא חבל לה וגו'.
|
