|
פרשה כט: יום הדין ויום תרועה
א [ראש השנה - יום הדין לכל באי עולם]
תני, בשם ר' אלעזר: בכ"ה באלול נברא העולם.
ואתיא דרב כההיא דתני ר' אלעזר דתנינן: בתקיעתא דרב זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא וגו'.
ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות.
נמצאת אתה אומר: ביום ר"ה, בשעה ראשונה, עלה במחשבה.
בשניה, נתייעץ עם מלאכי השרת.
בשלישי, כנס עפרו.
ברביעי, גבלו.
בחמישי, רקמו
בששי, עשאו גולם.
בשביעי, נפח בו נשמה.
בשמיני, הכניסו לגן.
בתשיעי, נצטוה.
בעשירי, עבר.
באחד עשר, נידון.
בשנים עשר, יצא בדימוס.
אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס.
אימתי?
בחדש השביעי באחד לחדש:
ב [אל תירא עבדי יעקב]
אמר ר' שמואל בר נחמן: אלו שרי אומות העולם.
דאמר ר' שמואל בר נחמן: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עֲוָקים, ושל מדי נ"ב, ושל יון ק"פ, ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר: אפשר שאין לזה ירידה?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו, הדא הוא דכתיב (עובדיה א): אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך.
אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד.
אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב: אף אתה עולה.
באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר:
שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן?
אמר לו הקב"ה: ואתה אל תירא, אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית. לא האמין ולא עלה.
אמר רבי ברכיה ור' חלבו בשם רשב"י ר' מאיר היה דורש: (תהלים עח): בכל זאת חטאו (לו): [עוד] ולא האמינו בנפלאותיו, זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אילו האמנת ועלית עוד לא ירדת. ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות, ובזימיות ובגלגליות.
באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב"ה: רבש"ע! יכול לעולם?!
אמר לו (ירמיה ל): ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כמה דאת אמר: (ישעיה לט): מארץ רחוקה באו אלי, מבבל.
(ירמיה ל): ואת זרעך מארץ שבים, מגליא ומאספמיא ומחברותיה.
ושב יעקב, מבבל.
ושקט, ממדי.
ושאנן, מיון.
ואין מחריד, מאדום.
כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה, אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן. אעשה כלה.
ואותך לא אעשה כלה, אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם, כמה דאת אמר: לא תכלה פאת שדך, לא אעשה כלה.
ויסרתיך למשפט, מייסרך ביסורין בעוה"ז, כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא.
אימתי?
בחדש השביעי:
ג [עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר]
בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה.
מאי טעם?
עלה אלהים בתרועה.
ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב: ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, והופך עליהם מדת הדין לרחמים.
אימתי?
בחדש השביעי:
ד [אשרי העם יודעי תרועה]
ר' אבהו פתר קרא בחמשה זקנים שהם נכנסים לעבר את השנה.
מה הקדוש ברוך הוא עושה?
מניח סנקליטיא שלו מלמעלן ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם מלמטן, מלאכי השרת אומרים: הא תקיף! הא תקיף! הא אלהא! הא אלהא! מי שכתוב בו (שם): אל נערץ בסוד קדושים רבה מניח סנקליטין שלו ומצמצם שכינתו ביניהם למטה?!
כל כך למה?
שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר פניהם, הדא הוא דכתיב: באור פניך יהלכון.
אמר רבי יאשיה: כתיב: אשרי העם יודעי תרועה.
וכי אין אומות העולם יודעים להריע?
כמה קרנות יש להן?
כמה בוקינוס יש להם?
כמה סלפירגסי יש להם?
ואמרת: אשרי העם יודעי תרועה?!
אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים, והופך להם מדת הדין למדת רחמים.
אימתי?
בחדש השביעי:
ה [אורח חיים למעלה למשכיל]
דבר אחר:
אורח חיים למעלה למשכיל
אין אורח, אלא יסורין כמה דאת אמר: (שם ו): ודרך חיים תוכחת מוסר.
למעלה למשכיל, למי שמסתכל למצותיה של תורה.
מה כתיב למעלה מן הענין?
לא תכלה פאת שדך:
ו [בחדש הזה שפרו מעשיכם]
וכי כל החדשים אינן חדש?!
אלא בכסה.
וכל החדשים אינן נכסין?!
אלא ליום חגנו.
והלא ניסן חדש נכסה ויש לו חג בפני עצמו, אלא איזהו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו?
אי אתה מוצא, אלא בחדש תשרי.
בחדש זה, תחדשו מעשיכם.
בשופר, בחדש הזה שפרו מעשיכם.
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה.
מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו,
כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, והופך לכם מדת הדין למדת רחמים.
אימתי?
בחדש השביעי:
ז [מזכירין זכות אבות וזוכין בדין]
ג' שמות נקרא לו מלמד:
מרדע ,
דרבן,
מלמד,
שמלמד הפרה לחרוש, כדי שתתן חיים לבעליה.
מרדע שמורה דעת לפרה.
דרבן שמורה בינה לפרה.
אמר הקב"ה: ומה אם לפרתו עושה אדם דרבן ליצרו הרע שמוציאו מחיי העולם הזה והבא עאכ"ו!
מדריכך בדרך תלך
ר' לוי, בשם ר' חמא, ברבי חנינא אמר:
משל לבן מלכים שהיה לו דין בפני אביו.
אמר לו אביו: ואם אתה מבקש לזכות לפני בדין ביום הזה מני נקולוגוס פלוני ואת זכי לפני בדין.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! אם אתם מבקשים לזכות לפני בדין ביום הזה, תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין.
באחד, זה אברהם, שנאמר: אחד היה אברהם.
זכרון תרועה, זה יצחק, שנאמר: (בראשית כב): וירא והנה איל.
מקרא קודש, זה יעקב, שנאמר (ישעיה מח): שמע אלי יעקב וישראל מקוראי.
ואימתי תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין?
בחדש השביעי:
ח [המצוות בחדש תשרי לכפר על עוונותיהם]
בנוהג שבעולם מה הבריות אומרים: איש פלוני נושא פלונית, אך הבל בני אדם.
פלונית תנשא לפלוני, כזב בני איש המה מהבל יחד.
אמר ר' חייא: עד שהן עשוין הבל בתוך מעי אמן הם יחד.
אמר רב נחמן: כל הבלים וכזבים שבני אברהם אבינו עושים בעוה"ז כדאי הוא לכפר בעד כולם, הדא הוא דכתיב (יהושע יד): האדם הגדול בענקים.
במאזנים לעלות, במאזנים הוא מתכפר להם בחדש שמזלו מאזנים.
ואיזה?
זה חדש תשרי.
תשרי ותשבוק ותכפר על חובי עמך.
אימתי?
בחדש השביעי.
דבר אחר:
בחדש השביעי, שהוא משובע בכל:
גתות בתוכו,
ברכות בתוכו,
כפור בתוכו,
סוכה בתוכו,
לולב וערבה בתוכו:
ט [בזכות עקידת יצחק]
בחדש השביעי
ר' ברכיה היה קרי ליה ירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה, הדא הוא דכתיב (בראשית כב): ויאמר בי נשבעתי נאם ה'.
מה צורך היה לשבועה?
ר' ביבי בר אבא, בשם ר' יוחנן אמר: עמד אברהם אבינו בתפלה ותחנונים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך בשעה שאמרת לי (שם כב): קח נא את בנך את יחידך, היה בלבי מה להשיבך והיה בלבי מה לאמר אתמול אמרת לי: כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי: והעלהו שם לעולה?!
אלא כשם שהיה לי מה להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השבותיך, (תהלים לח): כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו, כך כשיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים תהא מזכיר להם עקידת יצחק אביהם, ועמוד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים, ותרחם עליהם ותהפוך להם מדת הדין למדת רחמים.
אימתי?
בחדש השביעי:
י [איל אחר נאחז בסבך בקרניו]
אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: כך עתידין בניך להיות נאחזים בעונות ונסבכים בצרות וסופן ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב (זכריה ט): וה' אלהים בשופר יתקע.
אמר רבי הונא, בר' יצחק: מלמד שהראה הקב"ה לאברהם את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש זה.
אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: כך הם עתידין בניך נאחזין באומות ונסבכין בצרות, ונמשכין ממלכות למלכות מבבל למדי, ממדי ליון, ומיון לאדום, וסופן ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב (שם): וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו.
ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין, בשם ר' לוי אמר: כל ימות השנה ישראל עוסקין במלאכתן ובר"ה נוטלין שופרותיהן ותוקעין לפני הקב"ה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים.
אימתי?
בחדש השביעי:
יא [השביעי חביב לפני הקב"ה]
למעלן השביעי חביב:
שמים,
ושמי השמים,
ורקיע,
ושחקים,
זבול,
ומעון,
וערבות.
וכתיב (תהלים סח): סולו לרוכב בערבות ביה שמו.
בארצות שביעית חביבה:
ארץ,
אדמה,
ארקא,
גיא,
ציה,
נשיה,
תבל.
וכתיב (שם צו): והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים.
בדורות, שביעית חביב:
אדם,
שת,
אנוש,
קינן,
מהללאל,
ירד,
חנוך.
וכתיב (בראשית ה): ויתהלך חנוך את האלהים.
באבות שביעי חביב:
אברהם,
יצחק,
ויעקב,
לוי,
קהת,
עמרם,
משה.
וכתיב (שמות יט): ומשה עלה אל האלהים.
בבנים, השביעי חביב:
שנאמר: דוד הוא השביעי.
במלכים, השביעי חביב:
שאול,
איש בושת,
דוד,
שלמה,
רחבעם,
אביה,
אסא.
וכתיב (ד"ה ב יד): ויקרא אסא אל ה'.
בשנים, שביעי חביב:
שנאמר (שמות כג): והשביעית תשמטנה ונטשתה.
בשמיטין, שביעי חביב.
שנאמר: (ויקרא כה): וקדשתם את שנת החמשים.
בימים, שביעי חביב,
שנאמר (בראשית ב): ויברך אלהים את יום השביעי.
בחדשים, שביעי חביב,
שנאמר: (ויקרא כג): בחדש השביעי באחד לחדש:
יב [יום תרועה וזיכרון תרועה]
אם דבר תורה הוא ידחה בגבולים, אם אינו דבר תורה אפילו במקדש לא ידחה, עד דאינון יתיבון מתקשין, עבר כהנא אמרין: אתא מרא דשמעתא ניזיל ונשאל ליה.
אזלין ושאילון ליה, אמר לון:
כתוב אחד אומר (שם): זכרון תרועה.
וכתוב אחד אומר (במדבר כט): יום תרועה יהיה לכם.
הא כיצד?
בזמן שבא בשבת זכרון תרועה, מזכירין אבל לא תוקעין.
אמר רשב"י: ידחה במקדש שהן יודעין זמנו של חדש, ואל ידחה בגבולין שאין יודעין בזמנו של חדש.
דאמר רשב"י: יום תרועה יהיה לכם ועשיתם אשה, מקום שהקרבנות קריבין.
אמר ר' תחליפא קיסרא: בכל מוספין כתיב: והקרבתם, וכאן כתיב: ועשיתם אשה.
הא כיצד?
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! מעלה אני עליכם, כאלו היום נעשיתם לפני, כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו): כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה.
|
