|
פרשה לג: לא תונו איש את עמיתו
א [מוות וחיים ביד לשון]
הדא הוא דכתיב (משלי יח): מות וחיים ביד לשון.
תרגום עקילס: מיצטרא מכירין מות מכאן וחיים מכאן.
בר סירא אמר: היתה לפניו גחלת ונפח בה וביערה רקק בה וכבת.
אמר רבי ינאי: היה ככר טבול אכלו עד שלא עישרו מות ביד לשון.
עישרו ואכלו חיים ביד לשון.
אמר ר' חייא בר אבא: היתה לפניו כלכלה של תאנים אכלה עד שלא עישרה, מות ביד לשון. עישרה ואכלה חיים ביד לשון.
ארבי שמעון בן גמליאל לטבי עבדיה: פוק זבין לי צדו טבא מן שוקא. נפק זבן ליה לישן.
א"ל: פוק זבין לי צדו בישא מן שוקא, נפק זבן ליה לישן.
א"ל: מהו דין דכד אנא אמר לך צדו טבא את זבן לי לישן. וכד אנא אמר לך צדו בישא את זבן לי לישן.
א"ל: מינה טבתא ומינה בישתא. כד הוה טב לית טבה מיניה, וכד ביש לית ביש מיניה.
רבי עשה סעודה לתלמידיו הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים. התחילו בוררין ברכים ומניחין הקשים.
אמר להם: דעו מה אתם עושין, כשם שאתם בוררין את הרכין ומניחין את הקשים,
כך יהיה לשונכם.
כך אלו לאלו לפיכך משה מזהיר את ישראל: וכי תמכרו ממכר:
ב [וכי תמכרו ממכר]
וכי תמכרו ממכר, הדא הוא דכתיב (עמוס ז): והנה ה' נצב על חומות אנך, על שורא דאוניתה. ובידו אנך, כבעל חוב שעומד ושטרו בידו.
ודכותה (שמות א): ויקם מלך חדש כב"ח ושטרו בידו.
ודכותה (עמוס ז): ויאמר ה' אלי מה אתה רואה עמוס ואומר אנך, זה סנהדרי גדולה של ישראל שהיא מנין אנ"ך.
ויאמר ה' הנני שם אנך
אמר רבי יהודה ב"ר סימון: היורה הזו אין מעמידה אלא אנכה, כך אמר הקדוש ברוך הוא: אנככם אני ביסורין בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא לא אוסיף עוד עבור לו.
ר' יצחק בן אלעזר ור' טביומי, בשם ר' ירמיה: בכל עוונות כתיב: נושא עון.
וכאן כתיב: לא אוסיף עוד עבור לו:
ג [גזל]
(שם): ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים
הך הכפתור, זה יאשיה.
וירעשו הסיפים, אלו סנקליטין שלו.
(שם): ובצעם בראש כולם
ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן:
משל לסאה שהיא מלאה עוונות.
מי מקטרג בה?
גזל.
ר' יודן בשם ר' יוחנן אמר:
משל לבני אדם, שהיו בהן עוון ע"ז ומגלי עריות ושופכי דמים וגזל שקול כנגד הכל.
ר' יעקב בר אידי, בשם רב אחא: כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכלם לא חתם, אלא בגזל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כב): והנה הכיתי כפי על בצעך.
לפיכך משה מזהיר את ישראל: וכי תמכרו ממכר:
ד [הקב"ה תובע את עלבונם של הנעלבים]
ואהרן היכן היה?
רבי יהושע בר נחמיה, ור' לוי בר חייתא, ור' אבא, בשם ר' חייא בר אבא:
כיון שבא ליחסן הונו אותו ואמרו לו: את מיחסנו?!
עד שאתה בא ליחסנו לך ויחס את בניך.
אלעזר בנך, למי הוא נשוי לא לבתו של פוטיאל?!
הדא הוא דכתיב (שמות ו): ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל.
כיון שראה הקב"ה שהן מזלזלין בו התחיל מייחסו.
הדא הוא דכתיב (במדבר כה): פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כהן בר כהן, קנאי בר קנאי, משיב חמה בן משיב חמה, שנאמר: השיב את חמתי, לכן אמור הנני נותן לו וגו'.
לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא כבודו של אהרן לכבודו של משה, הדא הוא דכתיב (שם ג): ואלה תולדות אהרן ומשה, משה ואהרן אין כתיב כאן, אלא אהרן ומשה.
לפיכך משה מזהיר את ישראל: וכי תמכרו ממכר:
ה [העונש על אונאת דברים]
וכי תמכרו ממכר, הדא הוא דכתיב (ד"ה ב יג): ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה.
מה הוא מכה רבה?
רבי אבא בר כהנא אמר: שהעביר צורת פניהם של ישראל, הדא הוא דכתיב (ישעיה ג): הכרת פניהם ענתה בם.
שמואל בר אמי אמר: שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים, עד שנתקלקלה צורתם.
דתנינן תמן: אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אפילו יש בו סימנים ובכליו ואין מעידין אותו אלא עד ג' ימים.
הדא הוא דכתיב (ד"ה ב יג): ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביה ויגפהו ה'.
אמר רבי שמואל בר נחמני: אתה סבור לומר שירבעם ניגף והלא לא ניגף אלא אביה!
ולמה ניגף?
ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן,
ר' יוחנן אמר: על ידי שחסדן ברבים, הדא הוא דכתיב (שם): ואתם המון רב ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים.
וריש לקיש אמר: ע"י שבזה לאחיה השלוני וקרא אותו בליעל, הדא הוא דכתיב (שם): ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל.
ורבנן אמרי: על ידי שבאת ע"ז לידו ולא ביערה, הדא הוא דכתיב (שם): וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את בית אל.
וכתיב (מלכים א יב): וישם את האחד בבית אל.
והרי דברים ק"ו, ומה אם המלך ע"י שהונה מלך כמוהו ענשו הכתוב מי שהונה את חבירו עאכ"ו! לפיכך משה מזהיר את ישראל: וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך וגו':
ו [עתידים אתם להימכר לאומות העולם]
וכי תמכרו ממכר
ר' חייא בריה דר' אדא דיפו אמר: וכי תמכרו, עתידין אתם לימכר לאו"ה, אלא תהו שותפין לבריכון, כדרך שעשו חנניה מישאל ועזריה שאמרו לנ"נ (דניאל ג): לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכול לשיזבותנא והן וגו' לא ידיע להוי לך מלכא וגו'.
ענה נ"נ ואמר להון: הצדא שדרך מישך ועבד נגו.
מהו הצדא?
ר' אבא בר כהנא אמר: אונטיס.
רבי יוסי ב"ר חנינא אמר: צדו מה באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?!
תרגום תוהו ובהו - צדיא.
רבי יוחנן אמר תרתין, רבי יהודה ב"ר סימון אמר תרתין, שמואל בר נחמן אמר תרתין, ורבנין אמרו חדא.
רבי יוחנן אמר תרתין, אמר להם: עקרה של עבודת כוכבים לא משלכן היתה לא כן כתיב (ישעיה י): ופסיליהם מירושלים ומשומרון וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?!
רבי יוחנן אמר חורי, אמר להם: כשהייתם בארצכם, הייתם שולחים אצלנו ולוקחין טופרין ושער ועצמות של עבודת כוכבים חוקקים אותן לקיים מה שכתוב (יחזקאל כג): צלמי כשדים חקוקים בששר וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?!
ר' יהודה ב"ר סימון אמר תרתין, אמר להם: כשהייתם בארצכם הייתם נעשים פסקיות פסקיות לעבודת כוכבים, כמה דאת אמר: (שם טז): ותתעבי את יפיך ותפשקי את רגליך לכל עובר, וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?!
ר' יהודה ב"ר סימון אמר חורי, אמר להם: כשהייתם בארצכם הייתם נעשים הומניות הומניות לעבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב (שם כג): וקול המון שלו בה, מובאים קאנוסין סבאים דחיין ויתנו צמידים על ידיהן.
רבי יהודה ב"ר סימון אמר: קדשין, כמה דאת אמר: (שם): ואמר לבלה ניאופים.
מהו לבלה?
תרגום עקילוס: פילא פורני דהוא מבליא גיארא.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון: אין לשון לבלה, אלא לשון עבודת כוכבים, כמה דאת אמר: (ירמיה נא): ופקדתי על בל בבבל וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?!
ר' שמואל בר נחמני א' תרתין, אמר להם: עבודת כוכבים שלכם של כסף של זהב היתה, כמה דאת אמר: (הושע ח): כספם וזהבם עשו להם עצבים, אבל עבודת כוכבים שלי אינו, אלא אלו כורסין כולו דדהב נקי, הדא הוא דכתיב (דניאל ג): נבוכדנצר מלכא עבד צלם וכן באתם לעשות עובד כוכבים שלי צדו?!
ר' שמואל בר נחמני אמר חורי, א"ל: לא כך כתב לכם משה בתורה (דברים ד): ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם?!
אמרו: מרי מלכא! לא למסגד, אלא למפלח, במסים, ובארנוניות, ובזימיות, ובגולגליא.
דאמר ר' שמעון בר נחמן, תמן קריין למכלייא, אלהייא!
ורבנן אמרי חדא, אמר להם: לא כך כתב לכם ירמיה (ירמיה כז): הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנצר וגו'.
אמר להון: או אתון מקיים מן רישי דהדין פסוקא, או אני מקיים סיפיה מיד (דניאל ג): ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר.
אם מלכא למה נבוכדנצר אם נבוכדנצר למה מלכא?!
אלא במסים, ובארנוניות, ובזימיות, ובגולגליות את מלך עלינו, אבל לדבר הזה שאתה אומר לנו: נבוכדנצר את ונבכודנצר שמך את וחד כלב שוין עלינן כחדא, נבוכדנצר נבח ככלבא, נפח כקולתה, נצר כצרצרה, מיד נבח ככלבא, ונפח כקולתה, ועביד נצר כצרצרה, שנאמר (קהלת ח): אני פי מלך שמור.
אמר רבי לוי: אני פי מלך מלכי המלכים הקב"ה אותו אשמור.
הפה שאמר לנו בסיני אנכי ה' אלהיך, על דברת שבועת אלהים על שום וידבר אלהים את כל הדברים האלה.
שבועת אלהים, על שום לא תשא לפי שבעוה"ז ישראל משועבדין לאומות העולם ולעתיד לבוא מה כתיב (ישעיה מט): והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך.
לפי שבעוה"ז אוה"ע מונין לישראל, אבל לעתיד לבא אמר הקדוש ברוך הוא: עתיד אני להאכילם מבשרם ולהשכירם מדמם, הדא הוא דכתיב (שם): והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון.
|
