|
פרשה יד: קרבנות הנשיאים; נבואת משה
א [לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי]
תנינן תמן: ג' מלכים, ד' הדיוטות, אין להם חלק לעוה"ב.
ג' מלכים:
ירבעם
ואחאב
ומנשה.
ר' יהודה אומר: מנשה, יש לו חלק לעוה"ב, שנאמר (דהי"ב לג): ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתנו וישיבהו ירושלים למלכותו.
אמרו: למלכותו השיבו ולא השיבו לחיי העוה"ב.
ד' הדיוטות:
בלעם,
ודואג,
ואחיתופל,
וגיחזי.
מי מנאן?
אמר רב: אנשי כנסת הגדולה מנאום.
אמר רב יהודה, אמר שמואל: בקשו לצרף את שלמה עימהם ובא דמות דיוקנו של דוד ונשתטח לפניהם, לא השגיחו עליו. יצאת אש, מבית קדשי הקדשים וליהטה סביבותיהם ולא השגיחו עליה. יצאה בת קול, ואמרה להן (משלי כב): חזית איש מהיר במלאכתו וגו', מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד שביתי בנה בז' שנים וביתו בנה בי"ג שנה, יתייצב לפני חשוכים?! לאו, אלא, לפני מלכים יתייצב.
(משלי כ"ב): בל יתייצב לפני חשוכים ולא השגיחו עליה, חזרה ואמרה להם (איוב לד): המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר לא אני ומה ידעת דבר, מיד נמנעו מלצרפו עימהם.
דורשי רשומות אומרים: כולהם יש להם חלק לעולם הבא, חוץ מבלעם.
מה טעם?
(תהלים ס): לי גלעד ולי מנשה וגו' מואב סיר רחצי וגו'.
לי גלעד, זה אחאב מלך ישראל שמת ברמות גלעד.
לי מנשה, כמשמעו, זה מנשה בן חזקיה.
אפרים מעוז ראשי, זה ירבעם בן נבט אפרתי.
יהודה מחוקקי, זה אחיתופל, דקא אתי מיהודה.
מואב סיר רחצי, זה גיחזי שלקה ע"י רחיצה.
על אדום אשליך נעלי, זה דואג האדומי.
אמרו ישראל לפני הקב"ה: ומה נעביד מלכא דישראל מקללין (תהלים נה): אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם.
אמר הקב"ה: עלי לעשותם רעים אלו לאלו. הה"ד: עלי פלשת התרועעי, עלי לפלש להם מעשים טובים ולעשותן רעים אלו לאלו, תמן אמרו: כתיב: עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, אם יבא מי שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו?
א"ל: עלי לעשותן רעים זה לזה.
דבר אחר:
לי גלעד ולי מנשה, לפי שיש מחלוקת הרבה על המשוחים.
י"א שבעה, שנאמר (מיכה ה): והקמנו עליו שבעה רועים.
וי"א שמונה (מיכה ה'): ושמונה נסיכי אדם ואינו, אלא מה שמפורש, ארבעה שנאמר (זכריה ב): ויראני ה' ארבעה חרשים, ואומר מה אלה באים לעשות, ויאמר לאמר אלה הקרנות אשר זרו וגו', אלו הן ד' חרשים, דוד בא ומפרש:
לי גלעד, זה אליהו שהיה מתושבי גלעד.
לי מנשה, זה משיח שעומד מבניו של מנשה, שנאמר (תהלים פ): לפני אפרים ובנימין ומנשה.
אפרים מעוז ראשי, זה משוח מלחמה שבא מאפרים, שנאמר (דברים לג): בכור שורו הדר לו. ויהודה מחוקקי, זה הגואל הגדול שהוא בא מבני בניו של דוד.
מואב סיר רחצי
מהו מואב סיר רחצי?
אמר האלהים: אף כשיבואו הגואלים הללו איני בא ומסייען, עד שיבואו המואביות עימהם.
על אדום אשליך נעלי
מה אני עושה?
שולף מנעלי ודורכן ורומסן בעקבי.
וכן הוא אומר (ישעיה סג): פורה דרכתי לבדי וגו'.
משלו משל, למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם, שבנה ד' פלטרין בד' מדינות. נכנס לראשונה אכל ושתה ולא שלף נעלו וכן לשניה וכן לשלישית, כשבא לרביעית, אכל ושתה ושלף נעלו.
א"ל: צאו והביאו לי כל אנשים גדולים, שיש במדינה הזאת ויערכו לפני לחם.
אמרו לו: מפני מה כשנכנסת לראשונה אכלת ושתית ולא שלפת נעליך, ובזו שלפת נעליך ואכלת ושתית?
א"ל: כשנכנסתי לראשונה לא הייתה דעתי מיושבת עלי וכן לשניה וכן לשלישית, בכל עת הייתי אומר: אימתי אראה אותה שעה שאכנס באחרונה, ועכשיו שנכנסתי, מיד נתיישבה דעתי עלי.
אף כך הקב"ה, עשה מלחמה בפרעה, ובעמלק, ובסיסרא, ובסנחריב, ובנבוכדנצר, ובהמן, ובמלכי יונים, ולא נתקררה דעתו עד שיעשה נקמה באדום בעצמו.
הוי (תהלים ס): על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי, אני אפיל שתותיה של אדום ואביא גאולתכם.
וכן הוא אומר (מלאכי א): המה יבנו ואני אהרוס וגו' ועיניכם תראינה.
דבר אחר:
לי גלעד ולי מנשה וגו', מדבר בדוד, בעת שמת שאול עמד אבנר בן נר והמליך לאיש בשת בן שאול על הגלעד ועל יזרעאל ועל אפרים, כמה דתימא (שמו"ב ב): ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בשת וגו' ואומר (שמו"ב ב'): וימליכהו אל גלעד ואל האשורי ואל יזרעאל ואל אפרים וגו', ויזרעאל היה למנשה, שכן כתוב (יהושע יז): ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק ולאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל.
התחיל דוד אומר: אע"פ שאבנר מחזיק בבן שאול להמליכו על אלה השבטים, עתיד הקב"ה להמליכני על כולם. הה"ד: לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי.
וכן הוא אומר (מלכ"א ב): ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים על כל ישראל ויהודה.
מואב סיר רחצי, לפי שבשעה שברח דוד מפני שאול, הוליך אביו ואמו אל מלך מואב, כי היה ירא מפני שאול והיה בוטח בהם, לפי שהיה מרות המואביה. הה"ד (שמו"א כב): וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים. ואומר (שמו"א כ"ב): וינחם את פני מלך מואב וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה.
ולכך קראו סיר, מה הבשר מתעכל בסיר, כך נתעכלו שם, שהרגם מלך מואב ולא נמלט מהם אלא אח אחד לדוד, שברח אצל נחש מלך בני עמון ושלח מלך מואב אחריו ולא רצה ליתנו, והוא החסד שעשה נחש עם דוד, ולפיכך נתגרה עם המואבים. הה"ד (שמו"ב ח): ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה.
על אדום אשליך נעלי, כמה דתימא (מלכ"א יא): כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום וכתיב (שמו"ב ח): ויהיה כל אדום עבדים לדוד.
עלי פלשת התרועעי, כמה דתימא שמו"ב ח'): ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים.
דבר אחר:
לי גלעד וגו'
אמר סומה בר כתבה, בשם רבי שמעון בן לקיש: אמר האלהים: אם יאמר לך אדם שאין המתים חיים, את אמור לו: הרי אליהו, שהוא בא מגלעד, שנאמר (מלכ"א יז): ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד, הוא מעיד, שכבר החייתי את המת בנה של צרפית על ידו בעוה"ז.
הוי, לי גלעד.
ולי מנשה, אם בא אדם לומר שאין האלהים מקבל את השבים, הרי מנשה בן חזקיה יבא ויעיד שלא הרשיע בריה בעולם לפני כמותו, ובשעת תשובה קבלתיו, שנאמר (דהי"ב לג): ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחתנו וישיבהו ירושלים למלכותו.
אפרים מעוז ראשי, אם יאמר לך אדם שאין האלהים פוקד עקרות, הרי אלקנה שמהר אפרים מעיד, שפקדתי את חנה, שנאמר (שמו"א ב): כי פקד אלהים את חנה.
יהודה מחוקקי, אם בא אדם לומר שאין האלהים מציל מן האש, הרי חנניה מישאל ועזריה מעידים, שהצלתים מן האש, שנאמר (דניאל ג): די שלח מלאכיה ושזיב לעבודהי וגו'.
דבר אחר:
יהודה מחוקקי
אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן חיות רעות, הרי דניאל, שהיה מיהודה מעיד שהצלתיו מן האריות, כמה דתימא (דניאל ו): אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.
מואב סיר רחצי, אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מרפא את המצורע, הרי נעמן יבא ויעיד שרפאתיו, ע"י רחיצת הירדן והסרתי הצרעת מעליו, כמה דתימא (מלכ"ב ה): וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר.
ולמה קרא לנעמן מואב?
על שם, ששמע לעצת עבדיו, כמה דתימא (מלכ"ב ה'): ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה וגו', לכך נקרא שמו מואב, על שם אבי.
דבר אחר:
מואב סיר רחצי
אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן המים, יבא משה שנקרא אבי, כמה דתימא (דהי"א ד): ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור וגו' שהסרתי אותו מן הטביעה, על ידי רחיצת בת פרעה, כמה דתימא (שמות ב): ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור וגו' ותפתח ותראהו את הילד וגו'.
על אדום אשליך נעלי, אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן העץ, יבא מרדכי ויעיד שהצלתיו מן העץ, שהכין לו המן, שהיה עמלקי מזרע אדום והשבתי לו גמולו בראשו, ותלו אותו ואת בניו על העץ, לכך נאמר על אדום: אשליך נעלי, על המן האדומי, השלכתי נעלי, שהמתי אותו בחנק בנעילת גרונו.
עלי פלשת התרועעי, אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל חלש מיד גיבור בלא חרב ובלא חנית, יבא דוד ויעיד כמה דאת אמר (שמואל א יז): וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה כמה דתימא (שמו"א י"ז): ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו וירדפו את הפלשתים וגו'.
דבר אחר:
לי גלעד וגו'
מדבר בארבעה שהקריבו באיסור במה.
לי גלעד, אמר האלהים שלא יבא אדם ויהרהר אחר אליהו שמגלעד, שהקריב באיסור במה ובנה מזבח בהר הכרמל, והקריב עליו קרבן ובית המקדש היה קיים והתורה אסרה עליו, שנאמר (דברים יב): השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' כי אם אל המקום וגו'.
אמר הקב"ה: אני הוא שאמרתי לו שיעשה כך, שנאמר (מלכ"א יח): ובדברך עשיתי הוי, לי גלעד.
ולי מנשה, שלא יאמר אדם ויהרהר אחר גדעון בן יואש, שהיה מן מנשה, שנאמר (שופטים ו): הנה אלפי הדל וגו', שהקריב באיסור במה.
א"ר אבא בר כהנא: ז' עבירות עבר גדעון באותה שעה:
שקירב והיה זר,
ובן כומרים,
והקריב בלילה,
ומעצי אשרה,
ושור מוקצה לעבודת כוכבים,
ושור נעבד,
ובאיסור במה.
שהרי המשכן היה בשילה.
אמר האלהים: אל יהרהר אדם אחריו, לשמי עשה ואני הוא שאמרתי לו, שנאמר (שם שופטים ו'): ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור אשר לאביך וגו' והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת, ובנית מזבח לה' אלהיך על ראש המעון הזה במערכה וגו' הוי, לי מנשה.
אפרים מעוז ראשי, זה יהושע בן נון, שבא מאפרים, שנאמר (במדבר יג): למטה אפרים הושע בן נון אם בא אדם לומר למה בנה מזבח בהר עיבל כמה דתימא (יהושע ח): אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל והלא המשכן היה שם, וכתיב בתורה: איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' אמר האלהים: אני הוא שאמרתי לו שנאמר (דברים כז): ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים וגו'.
וכן הוא אומר: כאשר צוה משה עבד ה' את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה, (דברים כ"ז): מזבח אבנים שלמות אשר לא תניף עליהם ברזל והעלית עליו עולות וגו'. הוי, אפרים מעוז ראשי.
יהודה מחוקקי, זה דוד, שבא מיהודה. אם יאמר לך אדם, למה הקריב דוד באיסור במה, שנאמר (שמו"ב כד): ראה הבקר לעולה וגו', אמר האלהים: אני הוא שאמרתי לו, שנאמר: והקם לה' מזבח וגו'.
מואב סיר רחצי וגו' אלו שלש אומות אסר הקב"ה לישראל לכשנכנסו לארץ לירש את ארצם.
מנין?
שנאמר (דברים ב): אל תצר את מואב וגו'.
וכן אדום, דכתיב (דברים ב'): אל תתגרו בם.
ארץ פלשתים מנין?
דכתיב (שמות יג): ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, קרובה הייתה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא): ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי, ועדיין נכדו היה קיים. ולעתיד לבוא, עתיד הקב"ה להתיר שלשתן לישראל, שנאמר (ישעיה יא): ועפו בכתף פלשתים ימה וגו' ומתרגמין: ויחברון כתף חד לממחי ית פלשתאי, לכך נאמר: עלי פלשת התרועעי, .
אדום ומואב משלוח ידם, כמה דתימא: מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי.
דבר אחר:
(תהלים ס): אפרים מעוז ראשי, זה שמואל בן אלקנה שהיה אפרתי והקריב באיסור במה, שנאמר (שמו"א ז): ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה'.
א"ר אבא בר כהנא: ג' עבירות נעשו בטלה של שמואל:
הוא
ועורו
ומחוסר זמן
ולוי היה.
ומנין שקבל הקב"ה קרבנו?
שנאמר (שמו"א ז'): ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. הוי, אפרים מעוז ראשי.
דבר אחר:
אפרים מעוז ראשי
מדבר ביהושע, שהיה משבט אפרים והוא עשה מלחמה בשבת, שנאמר (יהושע ו): ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות השחר ויסובו את העיר וגו'.
ומנין שהייתה שבת?
שאין שבעה לעולם, בלא שבת, ולפי שהיה יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו, לכך החרים את יריחו קדש לה', כמה דתימא (יהושע ו'): והייתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' וגו'.
א"ר יהושע: השבת כולה קדש וכל מה שנכבש בשבת, יהיה קדש לה'.
וכן הוא אומר (יהושע ו'): וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא.
א"ר ברכיה הכהן: כעיר הנידחת עשאה, והרי עיר הנידחת אסורה בהנאה, שנאמר (דברים יג): ושרפת באש את העיר ואת כל שללה וגו'.
וכן הוא אומר (יהושע ו): ויחרימו את כל אשר בעיר מאיש ועד אשה מנער ועד זקן ועד שור ושה וחמור לפי חרב.
אמר ר' יודא הלוי בר שלום: לימד לישראל, מה שאמר הקב"ה (במדבר טו): ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה.
אמר יהושע: הואיל וכבשנו אותה תחלה, נקדיש את כל שללה לגבוה.
אם יאמר לך אדם, היאך חלל יהושע את השבת וגו'?
אמור לו: עפ"י הקב"ה עשה, שנאמר (יהושע ו): ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי וגו' וסבתם את העיר וגו' וביום השביעי תסבו את העיר וגו' וא"א לז' ימים, בלא שבת. הוי, אפרים מעוז ראשי.
דבר אחר:
אפרים מעוז ראשי
מדבר בנשיא אפרים, שהקריב קרבנו לחנוכת המזבח ביום השבת, שנאמר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'.
מנין שיום השבת היה?
לפי שכבר אמרנו, אותו יום שהתחילו הנשיאים יום ראשון היה, מכאן את למד שיום ז' להקרבה שבת היה, שלא תאמר: היאך חלל את השבת, והלא אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וזה הקריב בשבת?
אמר הקב"ה: לא על פיו עשה, שאני אמרתי למשה נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום יקריב את קרבנו לחנוכת המזבח, בלא הפסק יקריבו זה אחר זה. הוי, אפרים מעוז ראשי לכך נאמר:
ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'.
ב [קרבנו של אפרים היה בשבת]
א"ר תנחום ב"ר אבא: מי שאין לו נכסים ועושה צדקה וגמילות חסדים,
מי שאין לו בנים ונותן שכר סופרים ומשנים,
מי שאין לו בית ועושה מזוזה,
מי שאין לו טלית ועושה ציצית,
מי שאין לו בנים ומוהל,
ועושה ספרים ומשאילן לאחרים.
אמר הקב"ה: זה הקדים וקיים מצותי, עד שלא נתתי לו במה לקיימן, צריך אני לשלם ליתן לו ממון ובנים, שיהיו קוראים בספרים. הוי, מי הקדימני לעשות מצוה ואשלם לו שכרה.
למה?
שאינו חסר דבר, שהעולם ומלואו שלי הוא, לכך נאמר (איוב מ"א): תחת כל השמים לי הוא.
דבר אחר:
מי הקדימני ואשלם
מדבר באברהם, שמעצמו הכיר להקב"ה, כמה דכתיב (משלי יד): מדרכיו ישבע סוג לב וגו'.
מהו מדרכיו ישבע סוג לב?
ר' אבא בר כהנא אומר: סוג לב וגו', שהוא מלא סיגים מדרכיו, עתיד להשתבע.
משלי י"ד): ומעליו איש טוב זה היה אברהם שהכיר מעצמו להקב"ה, ולא היה אדם שלימד אותו היאך להכיר את המקום, אלא הוא מעצמו, וזהו אחד מד' בני אדם שמעצמם הכירו להקב"ה:
איוב הכיר מעצמו להקב"ה.
מנין?
שכן הוא אומר (איוב כג): מחקי צפנתי אמרי פיו.
חזקיהו מלך יהודה, אף הוא מעצמו הכיר להקב"ה.
מנין?
שכן כתיב עליו (ישעיה ז): חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב.
ומלך המשיח, מעצמו הכיר להקב"ה.
וכן אברהם אמר לו הקב"ה: אברהם העליונים והתחתונים שלי הם, כמ"ד (איוב מ"א): תחת כל השמים לי הוא ואומר (תהלים כד): לה' הארץ ומלואה.
ואתה הודעת שמי בעולם, חייך! שאני מקנה אותך את העליונים ואת התחתונים, שנאמר (בראשית יד): ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ.
הוי, מי הקדימני ואשלם.
למה?
תחת כל השמים לי הוא.
דבר אחר:
מי הקדימני ואשלם
א"ר אלעזר ב"ר חייא: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת, פרע הקב"ה לבניו.
ביציאתם ממצרים, ועתיד ליתן אותם לעתיד לבא.
אתה מוצא באברהם (בראשית יח): יקח נא מעט מים.
ואף הקב"ה פרע לבניו (שמות ו): ולקחתי אתכם לי כנגד, יקח נא.
א"ר יוחנן: אין לי אלא בעוה"ז, לעתיד לבא מנין?
(ישעיה יד): ולקחום עמים והביאום אל מקומם.
באברהם כתיב: מעט מים.
והקב"ה נתן לבניו מים, ביציאתם ממצרים (שמות יז): והכית בצור ויצאו ממנו מים.
ולעתיד לבוא מנין?
(דברים ח): כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים וגו'.
ולימות המשיח מנין?
(ישעיה ל): והיה על כל הר גבוה ועל כל גבעה נשאה פלגים יבלי מים.
וכן (ישעיה מא): אפתח על שפיים נהרות.
באברהם כתיב (בראשית יח): ורחצו רגליכם.
והקב"ה נתנה לבניו ביציאתם ממצרים (יחזקאל טז): וארחצך במים.
ובא"י (ישעיה א): רחצו הזכו.
ולעתיד לבא מנין?
(ישעיה ד): אם רחץ ה' וגו'.
באברהם כתיב (בראשית יח): והשענו תחת העץ, שעשה להם סוכה.
והקב"ה עשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים (ויקרא כג): כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו'.
ובארץ ישראל (תהלים קמ): סכותה לראשי ביום נשק.
מהו ביום נשק?
ביום זיונם של ל"א מלכים.
ולעתיד לבוא מנין?
(ישעיה ד): וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. הוי, מי הקדימני ואשלם וגו'.
וכן הוא אומר (קהלת יא): שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים וגו',
דבר אחר:
מי הקדימני ואשלם
מדבר ביוסף, שהוא הקדים ושימר את השבת, עד שלא נתנה (בראשית מג): וטבוח טבח והכן.
א"ר יוחנן: ערב שבת הייתה ואין הכן, אלא לשבת, שנאמר (שמות טז): והיה ביום הששי והכינו וגו'.
אמר הקב"ה: יוסף, אתה שמרת את השבת, עד שלא ניתנה התורה, חייך! שאני משלם לבן בנך שיהא מקריב קרבנו בשבת, מה שאין יחיד מקריב ועלי לקבל קרבנו ברצון. הוי, מי הקדימני ואשלם.
ומנין שכן הוא?
ממה שאמור בענין ביום השביעי, נשיא לבני אפרים וגו'.
ג [קורבנו של אפרים דחה שבת]
את מוצא, בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, ביקש להכניס את הארון לבית קדשי הקדשים, ובאותה שעה דבקו שערים זה בזה.
אמר שלמה כ"ד רננות מן פסוק (דהי"ב ו): כי האמנם ישב אלהים וגו' (עד): ועתה קומה ה' אלהים למנוחתך אתה וארון עוזך וגו'. כ"ד פסוקים ולא נענה.
חזר ואמר: שאו שערים ראשיכם והנשאו וגו' ולא נענה.
חזר ואמר: שאו שערים ראשיכם ושאו וגו' ולא נענה.
וכיון שאמר (דהי"ב ו): ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד נענה, ונשאו שערים ראשיהם, ונכנס הארון ושרתה השכינה בבית, וירדה האש מן השמים, שכן כתיב אחריו (דהי"ב ז): וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית.
ולמה נצטער שלמה?
ע"י שנתגאה ואמר (מלכ"א ח): בנה בניתי בית זבול לך וגו'.
מהו בנה בניתי?
א"ר יעקב בריה דרב יהודה בר יחזקאל: אמר: בנין בנוי בניתי.
ר' יהודה בשם ר' יוסף אמר: הכל מסייעין למלך כל שכן הכל מסייעים למלך מלכי המלכים הקב"ה, אפילו רוחות, אפילו שדים, ואפילו מלאכים.
א"ר ברכיה: כתיב (מלכ"א ו): והבית בהבנותו וגו' אשר הם בונים אין כתיב, אלא בהבנותו מאליו היה נבנה, אבן שלמה מסע נבנה, מלמד שהייתה האבן מסעת את עצמה ועולה וניתנה על גבי הדימוס.
א"ר אבהו: ואל תתמה, והכתיב (דניאל ו): והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא.
וכי יש אבנים בבבל?
אלא מלמד שעמדה מארץ ישראל ובאתה וישבה לה ע"פ הגוב.
רב הונא בשם רב יוסף אמר: מלאך ירד באותה שעה ונדמה בדמות ארי של אבן, וישב ע"פ הבאר הה"ד (דניאל ו'): אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.
ומה לכבוד בשר ודם, היתית אבן חדא לכבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה, עאכ"ו!
לכך נאמר: שאו שערים ראשיכם וגו'.
מהו ויבא מלך הכבוד?
א"ר סימון: למה נקרא שמו של הקב"ה מלך הכבוד?
המלך, שהוא חולק כבוד ליראיו.
א"ר סימון: כתיב (במדבר יב): והעם לא נסע עד האסף מרים, מלמד שנתעכב לה הענן.
ר' לוליאני בשם ר' יצחק: כתיב (שמות יט): משה ידבר והאלהים יעננו בקול, האלהים ידבר ומשה יעננו בקול אין כתיב כאן, אלא משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקולו של משה, היה מדבר עמו.
ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר (בראשית לט): ויוסף הורד מצרימה.
מה כתיב?
(בראשית ל"ט): ויהי ה' את יוסף.
ר' יודן בשם ר' איבו אמר: אין לי אלא ברווחה.
בצרה מנין?
(בראשית ל"ט): אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו.
דבר אחר:
מלך הכבוד כל הכלים שבמשכן היו מכוסים בעור תחש מלמעלן, ובארון כתיב (במדבר ד): ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה.
וכל כך למה?
כדי שיבא הארון מסויים.
הוי, ויבא מלך הכבוד.
דבר אחר:
מלך הכבוד
אמר חזקיה: מה נשתנית תכלת משאר מיני צבעונין שצוה האלהים להיות בציצית?
מפני שתכלת דומה לעשבים,
והעשבים דומים לים,
והים דומה לרקיע,
והרקיע דומה לקשת,
והקשת דומה לענן,
והענן דומה לכסא,
והכסא דומה לכבוד.
שנאמר (יחזקאל א): כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' וחלק ליראיו תכלת, שהוא מעין כבודו, שנאמר (במדבר טו): ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.
הוי, ויבא מלך הכבוד, שהוא חולק כבוד ליראיו.
דבר אחר:
ויבא מלך הכבוד
א"ר אבין: מלך שהוא חולק מכבודו ליראיו.
מלך בשר ודם:
אין רוכבין על סוסו,
ואין יושבין על כסאו,
ואין משתמשין בשרביטו,
ואין לובשין לבושו.
אבל הקב"ה אינו כן.
בהקב"ה כתיב (תהלים יח): וידא על כנפי רוח.
ואומר (נחום א): בסופה ובסערה דרכו ונתנו לאליהו, שנאמר (מלכ"ב ב): ויעל אליהו בסערה השמים.
מלך בשר ודם, אין יושבין על כסאו, ובשלמה כתיב דהי"א כט): וישב שלמה על כסא ה'.
נתן את שרביטו למשה, שנאמר (במדבר כ): ויקח משה את המטה מלפני ה'.
לבושו של הקב"ה הוד והדר, שנאמר (תהלים קד): הוד והדר לבשת ונתנו למשיח, שנאמר (שם תהלים כא): הוד והדר תשוה עליו.
דבר אחר:
ויבא מלך הכבוד, שהוא חלק כבוד ליוסף הצדיק, על שהיה ירא את האלהים, שנאמר (בראשית מב): את האלהים אני ירא, שבשבילו שכן ה' לאדוניו, שנאמר (בראשית לט): וירא אדוניו כי ה' אתו.
א"ר אבין הלוי ב"ר יוסף: מברך להקב"ה על כל דבר ודבר שהיה עושה והיה אדוניו רואה אותו מלחש בפיו, והוא אומר לו: מה אתה אומר?
והוא משיבו ואומר: אני מברך להקב"ה.
אמר לו אדוניו: מבקש אני לראותו.
אמר לו יוסף: הרי חמה אחד, מכמה שמשין שלו, ואין אתה יכול להסתכל בו, והיאך תוכל להסתכל בכבודו?!
אמר לו הקב"ה: חייך! בשביל כבודך, אני נגלה עליו, שנאמר: וירא אדוניו כי ה' אתו.
דבר אחר:
ויבא מלך הכבוד, שהוא חולק כבוד ליראיו, יוסף הצדיק מתיירא מן הקב"ה, כמ"ד (שם בראשית לט): ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים, ונתן כבוד להקב"ה שלא נגע בה, מפני יראתו.
אמר לו: חייך! לבן בנך אני פורע, שאחלוק לו כבוד, שאתן לו רשות להקריב את קרבנו ביום קדש שלי ולא יהיה נזוק. הה"ד: ביום השביעי נשיא לפני אפרים וגו'.
ד [דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים]
תני, מעשה בר' יוחנן בן ברוקא ור' אלעזר חסמא, שהלכו להקביל את פני ר' יהושע בפקיעים. אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום?
אמרו לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים.
אמר להם: אעפ"כ, א"א לבית המדרש, בלא חידוש.
שבת של מי הייתה?
שבת של ר' אלעזר בן עזריה הייתה.
ובמה הייתה הגדה היום?
אמרו לו: בפרשת הקהל.
ומה דרש בה?
(דברים לא): הקהל את העם האנשים והנשים והטף.
אם אנשים באים ללמוד, ונשים באות לשמוע, טף למה?
כדי לקבל שכר למביאיהם.
אמר להם: מרגליות טובה הייתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני?!
ועוד דרש בה (דברים כו): את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום וגו'.
אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה בעולם, דכתיב (דברים ו): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה בעולם (שמו"ב ז): מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. ואף הוא פתח ודרש דברי חכמים כדרבונות.
למה נמשלו דברי תורה כדרבן?
לומר לך, מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה, להביא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין לב לומדיהן, מדרכי מיתה לדרכי חיים.
אי מה דרבן זה, מיטלטל, אף דברי תורה מטלטלים?
תלמוד לומר: וכמסמרות נטועים.
אי מה מסמר זה, חסר ולא יתיר, אף דברי תורה חסרים ולא יתירים?
תלמוד לומר: נטועים.
מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרים ורבים.
בעלי אסופות, אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה.
הללו מטמאין והללו מטהרין,
הללו אוסרין והללו מתירין,
הללו פוסלין והללו מכשירין.
שמא יאמר אדם הואיל והללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, היאך אני לומד תורה מעתה?
תלמוד לומר: נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ב"ה, שנאמר (שמות כ): וידבר אלהים את כל הדברים האלה.
אף אתה עשה אזנך כאפרכסת, וקנה לך לב שומע את דברי המטמאין ואת דברי המטהרין, את דברי האוסרין ואת דברי המתירין, את דברי הפוסלין ואת דברי המכשירין, בלשון הזה אמר להם: אין דור יתום שר"א בן עזריה שרוי בתוכו.
דבר אחר:
דברי חכמים כדרבונות
אמר ר' תנחומא בר אבא: מה הדרבן הזה מכוין את הפרה לחרוש בתלם שלה, כך דברי חכמים מכוונים את האדם הזה לדרכיו של הקב"ה.
א"ר תנחומא: המשנה קראה אותו מרדע, והמקרא קרא אותו דרבנן, ומלמד, דכתיב: במלמד הבקר וכן: ולהציב הדרבן.
א"ר נתן: למה נקרא מרדע?
שמורה דעה בפרה.
למה נקרא שמו דרבן?
שדר בינה בפרה.
ולמה נקרא מלמד?
שמלמד את הפרה לחרוש בתלם שלה.
כך הם דברי חכמים, דרים בינה בבני אדם, ומורים דעה בהם, ומלמדים אותם דרכיו של הקב"ה.
וכמסמרות נטועים, נטועים הם באדם, כשהוא משמרם.
ולמה נמשלו בנטיעה?
כשם ששרשיו של אילן משתרשים לכל מקום, כך דברי חכמים נכנסים ומשתרשים בכל הגוף. בעלי אסופות, אימתי הם, כמסמרות נטועים באדם?
בזמן שבעל תורה נכנס לתלמוד והם נאספים לשמוע.
נתנו מרועה אחד
ר' יוחנן, מברך יום הראשון של חג: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות לולב.
ושאר כל הימים: על מצות הזקנים.
ר' יהושע מברך כל יום: על נטילת לולב ואין ר' יהושע מודה לר' יוחנן שיו"ט הראשון דבר תורה הוא, שנאמר (ויקרא כג): ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ושאר כל הימים, מדבריהם הם.
אר' שמעון בר חלפתא, בשם ר' אחא, סבר ר' יהושע כן.
ומה טעם עבד כן?
מפני שכתוב: דברי חכמים כדרבונות וגו' נתנו מרועה אחד, דברי תורה ודברי חכמים מרועה אחד נתנו.
(קהלת יב): ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר.
ויותר מהמה בני הזהר, יותר מדברי תורה, הוי זהיר בדברי סופרים.
וכן הוא אומר (שיה"ש א): כי טובים דודיך מיין.
טובים דברי דודים מיינה של תורה.
למה?
שאין אדם מורה כראוי מדברי תורה, מפני שהיא סתומה וכולן סימנין, שנאמר (דברים לא): ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, סימנין בפיהם, אבל מתוך דברי חכמים, אדם מורה כראוי, מפני שהם פורשים את התורה, ולכך נמשלו דברי חכמים כדרבונות, מפני שהן מדיירין בינה בבני אדם.
דבר אחר:
ויותר מהמה בני הזהר
א"ר אבא סדדונניא: אם יאמר לך אדם, למה לא נתנו בכתב דברי סופרים, כשם שנתנו דברי תורה?
אמור לו: לפי שא"א לכתוב כל דבריהם. הה"ד ויותר מהמה בני הזהר.
מהו מהמה, מה נכנסה בך? אם באת לכתוב דברי סופרים, למה?
שאילו באת לכתוב דבריהם, אין קץ וסוף לדברים.
לעשות ספרים. הה"ד: עשות ספרים הרבה אין קץ. אבל מה יש לו לאדם לעשות שיהא מייגע בשרו הרבה, להגות דברי חכמים. הה"ד (קהלת יב): ולהג הרבה יגיעת בשר.
דבר אחר:
ולהג הרבה, אם יגעת הרבה בדבריהם, הקב"ה מסיר יצה"ר ממך. הה"ד: בשר, כמה דתימא (יחזקאל לו): ונתתי לכם לב בשר.
דבר אחר:
ולהג הרבה יגיעת בשר, אם יגעת הרבה בלהג דברי חכמים, הקב"ה מבשרך בשורות טובות. הוי, בשר.
דבר אחר:
אם יגעת בדברי חכמים אתה נעשה בשר. הה"ד בשר.
וכן הוא אומר: בי שרים ישרו.
דבר אחר:
דברי חכמים כדרבונות
א"ר ברכיה הכהן: כדור של בנות, כהדא ספירה של תינוקות, שהן מלקטות וזורקות לכאן ולכאן, כך הם דברי חכמים, זה אומר טעמו וזה אומר טעמו.
יכול מפני שזה אומר טעם אחד וזה אומר טעם שני, שמא דבריהם פורחים הם?
תלמוד לומר (קהלת יב): וכמסמרות נטועים לא אמר וכמסמרות קבועים, אלא נטועים.
למה?
מפני שעשה אותם כמסמרות, והמסמר שיש לו שושנה נוח לשלוף, לכך אמר: וכמסמרות נטועים שרשין של אילן, הנטועים קשים לעקר.
ולמה נמשלו דבריהם במסמר?
לפי שהמסמר של ברזל, שיש לו שושנה, אף על פי שקשה נוח הוא ליעקר ושרשים של אילן הנטועים אע"פ שקשים ליעקר, אבל אין בהם כוח ככוחו של ברזל, לכך נאמר: וכמסמרות נטועים, נתן לדברי תורה כוח של ברזל וכמטעי שרשיו של אילן.
א"ר ברכיה הכהן בר רבי: אנו קוראין מסמרות ואין כתיב אלא מַשְׂמְרות מה מִּשְׁמְרות כהונה ולויה כ"ד, אף ספרים כ"ד, הקיש דברי סופרים לדברי תורה שהן אמיתים כמותם.
דבר אחר:
וכמסמרות, מַשְׂמְרות כתיב, מה משמרות כ"ד, אף המסמרין כ"ד.
בעי, כמה מסמרין יהיו בו בסנדל?
ר' יוחנן אמר: חמשה, כנגד חמשה ספרי תורה.
רב הונא אמר: שבעה, שנאמר (דברים לג): ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך.
דרש רב אחא בשם רבי חנינא: תשעה.
רבי היה נותן אחד עשר על זה, ושלשה עשר על זה, מנין משמרות.
דבר אחר:
וכמסמרות נטועים
המסמר הזה, את קובעו ואע"פ שתחזור ותטלנו מקומו ניכר. כך כל מי שפשטו בו חכמים יד, אע"פ שחזרו וקבלוהו, סופו ליטול שלו מתחת ידיהם.
דבר אחר:
וכמסמרות נטועים
בשעה שדברי תורה יוצאין מפי בעליהן כתקנן, הם ערבים לשומעיהם, כמסמרות נטועים. בשעה שהם יוצאים ממוסמסים, הם מרות לשומעיהן, כמסמרות כמס מרות.
בעלי אסופות, אימתי הם נטועים דברי תורה באדם הזה?
בזמן שבעליהן נאספים מהן, כל זמן שרבו קיים, הוא היה מפליג לומר: כל זמן שנצרך, הרי רבי לפני ואני שואלו.
מת רבו, הרי יגע ביום ובלילה לקיים תלמודו. יודע הוא שאין לו למי לשאול. הוי, אימתי הן נטועין באדם הזה?
בזמן שבעליהן נאספים מהן.
נתנו מרועה אחד, אע"פ שזה אומר טעמו וזה אומר טעמו, דבריהם של אלו ושל אלו, כולם ניתנו מן משה הרועה, מה שקיבל מיחידו של עולם.
דברי חכמים כדרבונות
תני,
מנין אתה אומר, שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל, יהא בעיניו כשומע מפי חכם שבישראל?
תלמוד לומר (דברים יא): והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, ולא כשומע מפי חכם, אלא כשומע מפי חכמים, שנאמר: דברי חכמים כדרבונות.
מה דרבן זה, מכוין את הפרה לתלמיה, להביא חיים לעולם, כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם, לדעת את המקום ולא כשומע מפי חכמים, אלא כשומע מפי סנהדרין, שנאמר: בעלי אסופות ואין אסופות אלא סנהדרין, שנאמר (במדבר יא): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ולא כשומע מפי סנהדרין, אלא כשומע מפי משה, שנאמר: נתנו מרועה אחד, שנאמר (ישעיה סג): ויזכור ימי עולם משה עמו.
ואומר (שמות ג): ומשה היה רועה, לא כשומע מפי משה, אלא כשומע מפי הקב"ה, שנאמר: נתנו מרועה אחד.
(תהלים פ): רועה ישראל האזינה, אחר שנאמר: ה' אחד, הרי הוא אומר (שיה"ש ז): עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק.
עיניך, אלו זקנים המתמנים על הצבור.
וכן הוא אומר (ישעיה כט): כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם.
ברכות, מה ברכה זו, אין אדם יודע מה שבתוכה, כך אין אדם עומד על דברי חכמים, בחשבון שנגמרים בעצה ומחשבה.
והיכן נגמרים?
בבתי מדרשות, על שער בת רבים.
אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, עשיתם את התורה קוו לאליהו, שאמרתי לו: שוב לדרכך מדברה דמשק.
ואומר (מלאכי ג): זכרו תורת משה עבדי וגו' הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'.
ויותר מהמה בני הזהר
אמר הקב"ה: כ"ד ספרים כתבתי לך, הזהר ואל תוסף עליהם.
למה?
עשות ספרים הרבה אין קץ, כל מי שקורא פסוק שאינו מכ"ד ספרים, כאלו קורא בספרים החיצונים. הוי, הזהר עשות ספרים הרבה, שכל העושה כן, אין לו חלק לעולם הבא. הה"ד: אין קץ כמ"ד (דניאל יב): ואתה לך לקץ, הרי לך, המוסיף ספר מהו עונשו?
ומנין שאף ההוגה מתייגע בהן?
תלמוד לומר: ולהג הרבה יגיעת בשר, שאין בשרו ננערת מן עפרה.
כההיא דתנינן: ואלו שאין להם חלק לעוה"ב והקורא בספרים החיצונים.
דבר אחר:
דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים
מה המסמר הזה הנטוע בדלת, הוא מקיים הדפין, כך כשהצדיקים גוזרים הקב"ה מקיים דבריהם. תדע לך, מיעקב, בשעה שבירך מנשה ואפרים, עשה את הקטן קודם לגדול, שנאמר (בראשית מח): וישם את אפרים לפני מנשה, וקיים הקב"ה גזירתו, ועליו נאמר: דברי חכמים כדרבונות, אל תקרי כַּדָּרְבונות, אלא כִּדְרַבָּנוּת, כשיעקב גזר שתהא הרבנות לאפרים, קיים הקב"ה דברו כמסמר הנטוע, ואמר הקב"ה: הואיל וגזר יעקב על אפרים שיהא ראשון, אף אני אשימנו ראשון לכל דבר, בשופטים, ובדגלים, ובמלכים, ובקרבנות.
בשופטים, יהושע שהיה שופט (במדבר יג): למטה אפרים הושע בן נון ואח"כ גדעון בן יואש, שהוא משבט מנשה.
בדגלים, שנאמר: דגל מחנה אפרים ואח"כ ועליו מטה מנשה.
במלכים, ירבעם בן נבט היה משל אפרים ואח"כ יהוא בן נמשי משל מנשה.
אף קרבנות הנשיאים, כשבאו להקריב, אפרים מקריב ראשון ביום השביעי, ומנשה אחרון ביום השמיני.
וכן הוא אומר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואח"כ: ביום השמיני נשיא לבני מנשה ועליו הכתוב אומר (איוב כב): ותגזר אומר ויקם לך.
ה [ברכת יעקב לאפרים]
זה הקרבן הקריב לשם יעקב, שהקדימו למנשה ולשם יוסף, שבעבור אהבתו בירכן יעקב כל אותן הברכות, כמה דתימא (בראשית מח): ויברך את יוסף ויאמר האלהים וגו'.
ואומר: בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וגו'.
קערת, זה יעקב, אל תקרי קַעֲרַת, אלא עָקַרְתְּ, שעקר הימין ממנשה, בעד אפרים.
כסף, על שם (משלי י): כסף נבחר לשון צדיק, מה שאמר ליוסף: וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגו'.
שלשים ומאה משקלה, כנגד ק"ל תיבות שיש מן וישת על ראש אפרים עד וישם את אפרים לפני מנשה.
מזרק אחד כסף, זה היה יוסף שנזרק מאביו ונמכר למצרים.
אחד, שהיה מלך במצרים, כמה דתימא (בראשית כו): כמעט שכב אחד העם וגו'.
וכן הוא אומר (בראשית מב): ויוסף הוא השליט על הארץ וגו'.
כסף, על שם: כסף נבחר לשון צדיק, שעל ידי חכמתו זכה למלכות, כמה דתימא (שם בראשית מא): אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת וגו' אתה תהיה על ביתי וגו'.
שבעים שקל בשקל הקדש, שבא גבריאל והוסיף לו אות אחת על שמו, משמו של הקב"ה ולימדו שבעים לשון, שנאמר (תהלים פא): עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע, שאילולי כן, לא היו המצריים מקבלים את יוסף לשלוט עליהם.
שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
יעקב ויוסף, שניהם היו צדיקים גמורים ושניהם היו דומים זה לזה.
אתייא כההיא דאמר ר' שמואל בר נחמני (בראשית לז): אלה תולדות יעקב יוסף, לא היה צריך קרייה למימר, אלא אלה תולדות יעקב ראובן.
למה נאמר אלה תולדות יעקב יוסף?
ללמדך שהיה יוסף דומה לאביו בכל דבר.
מה יעקב נולד מהול,
אף יוסף נולד מהול.
מה זה, הייתה אמו עקרה.
אף זה הייתה אמו עקרה.
מה זה, נתקשית אמו מצער עיבורה.
אף זה, נתקשית אמו בשעת הלידה.
מה זה, ילדה אמו שנים.
אף זה, ילדה אמו שנים.
מה זה, אחיו מבקש להרגו.
אף זה, אחיו מבקשים להרגו.
זה, אחיו שונא אותו.
וזה, גם כן.
זה, רועה.
וזה רועה.
זה, נשטם.
וזה נשטם.
זה, נגנב ב' פעמים (בראשית לא): גנובתי יום וגנובתי לילה.
וזה, נגנב שתי פעמים (בראשית מ): כי גנב גנבתי וגו'.
זה, נתברך בי' ברכות.
וזה, נתברך בי' ברכות.
זה, יוצא חוצה לארץ.
וזה, יצא חוצה לארץ.
זה, נשא אשה בחוצה לארץ.
וזה, נשא אשה בחוצה לארץ.
זה, הוליד בנים בחוצה לארץ.
וזה, הוליד בנים בחוצה לארץ.
זה, לוו אותו מלאכים.
וזה, לוו אותו מלאכים.
זה, נתגדל ע"י חלום.
וזה, נתגדל על ידי חלום.
זה, נתברך בית חמיו בשבילו.
וזה, נתברך בית חמיו בשבילו.
זה, ירד למצרים.
וזה, ירד למצרים.
זה, כלה את הרעב.
וזה, כלה את הרעב.
זה, השביע בנו.
וזה, השביע אחיו.
זה, מת במצרים.
וזה, מת במצרים.
זה נחנט.
וזה נחנט.
זה, עלו עצמותיו.
וזה, עלו עצמותיו.
הא, לפי שהיה יוסף דומה לאביו, לכך נאמר: אלה תולדות יעקב יוסף ולכך נאמר: שניהם מלאים וגו'. על יעקב ויוסף, כף אחת, כנגד כף ימינו ששם על ראש אפרים.
ולמה קרי ליה אחת?
שהיא חשובה מן יד השמאל.
עשרה זהב, כנגד י' תיבות שיש מן (בראשית מח): וישלח ישראל את ימינו עד והוא הצעיר. מלאה קטרת, שראה יעקב דבר זה ברוח הקודש שראוי היה אפרים שיניח ימינו על ראשו, וכן הוא אומר: שכל את ידיו כי מנשה הבכור, השכילו ידיו לרוח הקדש, כמה דתימא (תהלים פט): משכיל לאיתן האזרחי.
פר אחד בן בקר, כנגד אברהם, כולה שנאמר (בראשית יח): ואל הבקר רץ אברהם.
איל אחד, כנגד יצחק, שכתוב בו (בראשית כב): ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו.
כבש אחד, כנגד יעקב, דכתיב ביה (בראשית ל): והכשבים הפריד יעקב.
ולמה הקריב אלו ג' מיני עולות?
כנגד האבות, כנגד הברכה שבירכם יעקב. הה"ד (בראשית מח): ויקרא בהם שמי וגו'.
שעיר עזים אחד לחטאת, כנגד יוסף, שכתוב (בראשית לז): וישחטו שעיר עזים וגו'.
ולמה הקריב זה כנגד יוסף?
לפי כשם שבירכם יעקב על שם ג' האבות, כך בירכם על שם יוסף ותלאם עליו, שנאמר (שם בראשית מח): בך יברך ישראל לאמור ישימך אלהים כאפרים וכמנשה.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד שתי ברכות, שבירכם בתחלה: יברך את הנערים ולבסוף: בך יברך ישראל וגו'.
אילים חמשה וגו', הרי שלשה מינין, כנגד שלשה דורות שראה יוסף לאפרים, שהיו נקראים על שם יוסף והיו בתי אבות, שנאמר (בראשית נ): וירא יוסף לאפרים בני שלשים.
וכן הוא אומר (במדבר כו): אלה בני אפרים למשפחותם לשותלח וגו' אלה בני שותלח לערן וגו'.
אפרים ושותלח וערן, הרי שלשה בנים של שלשה דורות.
למה היו של ה' ה'?
כנגד חמשה תיבות של: וישם את אפרים לפני מנשה, שמשם זכה אפרים להקריב ראשון.
זה קרבן וגו', לפי שהקריב על סדר הזה, התחיל הקב"ה מקלס את קרבנו: זה קרבן אלישמע וגו'.
ו [קרבן מנשה]
וכן הוא אומר (דברים יז): שום תשים עליך מלך, שיהא מוראו עליך.
ואומר (יהושע א): כל איש אשר ימרה את פיך וגו', ואין אני האמור כאן, אלא אימת מלכות, כשם שאמר פרעה ליוסף. הה"ד (בראשית מא): ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ומבלעדיך לא ירים איש את ידו וגו'.
מהו אני פרעה?
כך אמר פרעה ליוסף, אע"פ שאמרתי לך: אתה תהיה על ביתי וגו', שעשיתיך מלך על כולם, הזהר שתנהוג בי כבוד והמליכני עליך, לכך אמר: אני פרעה, כלומר, שתהא אימת מלכותי עליך.
ודכוותיה (שמות ו): וידבר ה' אל משה לאמר אני ה'
למה צריך כאן לומר אני ה'?
אלא, אמר הקב"ה למשה: אע"פ שעשיתיך אלוהו של פרעה, כמה דתימא (שמות ז): ראה נתתיך אלהים לפרעה, הזהר להיות אלהותי עליך, שלא עשיתיך אלוה, כי אם לפרעה לבדו. הוי, אני פי מלך שמור.
האני שיאמר לך.
פי המלך, שתהא אימתו עליך.
שמור, שלא תמרוד על ציוויו.
יכול אפילו יאמר לך לעבור על דברי המקום?
תלמוד לומר (קהלת ח): ועל דברת שבועת אלהים, בא הכתוב להודיעך שדברת שבועת אלהים, יהיה עליון על צווי בשר ודם, שתבטל רצון בשר ודם, מפני רצון אלהים ותקיים כל הדברות שבתורה, שנכנסת בשבועה עליהם לקיימן, כמ"ד (דברים כט): לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו'.
ואומר (דברים כז): אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן.
ודכוותיה: איש אמו ואביו תיראו וגו'.
יכול אפילו אמר לו אביו שחוט לי ובשל לי בשבת ישמע לו?
תלמוד לומר (ויקרא יט): את שבתותי תשמרו, כולכם חייבים בכבודי.
אף כאן הוא אומר: על דברת שבועת אלהים שלמעלה מן מאמר המלך, שמור דברת שבועת אלהים (קהלת ח): אל תבהל מפניו תלך וגו', אם יכעוס עליך בשר ודם, כדי להעבירך על חוקי התורה, אל תתבהל מכעסו, כדי שתלך בעצתו, כמ"ד (תהלים א): אשר לא הלך בעצת רשעים ואין פניו אלא כעסו, כמ"ד (דניאל ג): וצלם אנפוהי אישתני. הוי, מפניו תלך, אל תעמוד בדבר שלא תעמוד בדרכו ללכת בה, כמ"ד (תהלים א): ובדרך חטאים לא עמד.
מהו בדבר שלא תתיירא מאותו דבר רע?
שיאמר לך: שישרפך ויהרגך ויעשה לך יסורים קשים, אם לא תתקיים גזירתו, ויפחידך שאין אלוה בעולם שיוכל להצילך מידו. הה"ד אחריו (קהלת ח): כי כל אשר יחפוץ יעשה כמ"ש נבוכדנצר לחנניה מישאל ועזריה (דניאל ג): בה שעתא תתרמון לגו אתון נורא יקידתא ומן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי.
(קהלת ח): באשר דבר מלך שלטון וגו', אם מסרת עצמך על המצות, לקיים גזירת הקדוש ברוך הוא ולבטל גזירות בשר ודם, מה שכרך?
בעת שיגזור הקב"ה להביא פורעניות לעולם, שהוא מלכו של עולם ושליט בכל, לעשות ככל חפצו ואין מי שימחה בידו. (איוב כג): והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש, אתה תעמוד ותבקש רחמים על הגזירה לבטלה, והקב"ה נושא לך פנים והוא מבטלה בזכותך, לפי שבטלת גזירת בשר ודם לקיים גזירתו, לכך נאמר: באשר דבר מלך שלטון, זה הקב"ה בעת שידבר דבר, להביא לעולם להודיע שלטנותו בעולם, כמה דתימא (קהלת ג): והאלהים עשה שייראו מלפניו. תדע, מי ימחה על גזירתו ויאמר לו: למה תעשה כך?
שומר מצוה, לכך נאמר (קהלת ח): ומי יאמר לו מה תעשה, מי הוא שיאמר לו למה תעשה לבריותיך?
נחת עימהם במידת רחמים, זהו שומר מצותיו. הה"ד (קהלת ח'): שומר מצוה וגו'.
ומהו לא ידע דבר רע?
מידה כנגד מידה הוא, לא עמד בדבר רע לכך לא ידע דבר רע (קהלת ח'): ועת ומשפט ידע לב חכם, שישנו חכם לב רואה את הנולד, ומחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה, והוא משים אל לבו, אם היום אעבור על המצות, ויש לי עת לעשות חפצי ואין מי שימחה בידי. למחר יבא עת שיעשה הקב"ה בו משפט, על שעבר על תורתו.
וכן הוא אומר (קהלת ב): החכם עיניו בראשו והכסיל וגו'.
ואומר: לב חכם לימינו וגו'.
ועת ומשפט ידע לב חכם מי שלבו חכם יודע הוא, שאם יעבור על המצות, יבא העת שיעשה הקב"ה משפט בו, והוא פורש מן העבירה. הה"ד אחריו (קהלת ח): כי לכל חפץ יש עת ומשפט וגו', בכל דבר שיעשה האדם חפצו ויבטל חפץ המקום, ידוע יהיה לו, שעתיד ליתן הדין ואע"פ שאין נפרעין ממנו מיד, אל יחשוב שהקב"ה יוותר לו על עונו, אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה.
ואימתי פורע ממנו?
לכשימלא ההין.
וכן הוא אומר (איוב כ): במלאת ספקו יצר לו וגו' לכך נאמר (קהלת ח): כי רעת האדם רבה עליו, כשם שעשה לדור המבול, שנתן להם ארכה ולבסוף פרע מהן, כמה דתימא (בראשית ו): וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו'.
מה כתיב אחריו?
ויאמר ה' אמחה את האדם וגו'.
(קהלת ח): כי איננו יודע מה שיהיה וגו', בא הכתוב ללמדך, כל מי שאינו חוזר בו, מעבירה שיש בידו ואינו מתיירא מיום הדין, כשיבא לו ישאו לו פנים, ואם יבא לומר שיארכו לו ויחזור בו, אין שומעין לו. הוי, כי כאשר יהיה פורענות, מי יגיד לו, כדי שיעשה תשובה ויתקבל, לומר לך, קודם גזר דין שומעין לו, לאחר גזר דין אין שומעין לו, לכך נאמר (קהלת ח'): כי כאשר יהיה מי יגיד לו, אין אדם שליט ברוח וגו', לפי שמצינו ד' מיתות גזר הקב"ה, על עוברי עבירות, לכך כתיב כאן ד' דברים, כנגדם שאין ביד החיים להינצל מהם אחר גזר דינו, ואלו הן:
אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח, זו מיתת חנק, וכל הדומות לה, שאין האדם מת ממנה אלא ע"י הרוח, שאין לו מאיזה מקום ינשום. הוי, אין אדם שליט ברוח להוציאו בעת שיבא היום, שיכלא הרוח בגופו.
ואין שלטון ביום המות, זו מיתת סקילה וכל הדומות לה, כמה דתימא (דברים יג): וסקלתו באבנים ומת.
ואין משלחת במלחמה, זו מיתת הסייף וכל הדומות לה, כמ"ד (שמות יז): וצא הלחם בעמלק. וכתיב: ויחלש יהושע וגו'.
ולא ימלט רשע את בעליו, זו מיתת שריפה וכל הדומות לה, כמ"ד (מלאכי ג): והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא.
הרי ד' מיתות זכורות בפסוק זה, שאע"פ שבטלו סנהדרין ובטלו ד' מיתות ב"ד, דין ד' מיתות לא בטלו, שהקב"ה דן החיים למות בהן בשפטים רעים, כנגדן.
מי שהוא חייב חנק, או טובע בנהר, או מת בסרונכי, או נמסר ביד עובדי כוכבים שחונקים אותו.
מי שחייב סקילה, או נופל מן הגג, או חיה דורסתו או עובדי כוכבי' סוקלין אותו.
מי שנתחייב הריגה לסטין באין עליו והורגין אותו.
מי שנתחייב שריפה או נופל באור, או נחש נושכו.
הא למדת שאין אדם יכול להינצל מדינו של הקב"ה, שלא ימדוד לו כמידתו לכך נאמר: אין אדם שליט ברוח וגו',
דבר אחר:
(קהלת ח): אני פי מלך שמור, מדבר ביוסף הצדיק, שהוא שמר אני, שאמר לו פרעה כמ"ד (בראשית מא): ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה וגו', שמעולם לא מרד על צוויו ועל דברת שבועת אלהים, שאעפ"י שנכנס לאותה גדולה, לא פרק עול שמים מעליו והיה ירא להקב"ה, כמ"ד (בראשית מב): את האלהים וגו', ולכך נאמר: אלהים.
והיה זהיר על השבועה, שלא נשבע חי השם אם תצאו מזה, אלא חי פרעה אם תצאו מזה הוי, שבועת.
מהו דברת?
שגדר עצמו מן הערוה, כמ"ד (דברים כג): ולא יראה בך ערות דבר.
ואומר (דברים כב): על דבר אשר לא צעקה הנערה בעיר וגו'.
וכן הוא אומר (בראשית לט): ותשא אשת אדוניו את עיניו אל יוסף ותאמר שכבה עמי.
מה כתיב שם?
וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדני וגו', לכך נאמר: ועל דברת, כמ"ד: ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה וגו'. אל תבהל מפניו, בעת שנכנס לבית לעשות מלאכתו והיה הבית פנוי, שלא היה שם אדם שיראהו. וכמ"ד: ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש וגו', ובאתה ותפשה בבגדו כדי שישכב עמה, אעפ"כ לא נתבהל מן מעשיה והלך לו לחוץ, כמ"ד: ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה, לכך נאמר: אל תבהל מפניו לא נתבהל מפנאי הבית, אלא שנס והלך לו, אע"פ שאמרה לו, שאם לא ישכב עמה היא אומרת לבעלה, שהוא חפץ לאנסה ובעלה הורגו, ואין מי שימחה בידו, לפי שהיה עבדו, אעפ"כ לא עמד לעשות תאותה, בשביל אותו דבר רע, שהייתה מגזמת לעשות לו, לכך נאמר (קהלת ח): אל תעמוד בדבר רע כי כל אשר יחפוץ אלהים יעשה.
ומנין אתה למד שהייתה מגזמת לו כך?
מן סוף הדברים, כיון שראתה שלא הועילה במעשיה, ראה מה עשתה, ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר וגו' ויהי כשמעו וגו' ותנח בגדו וגו' ותדבר אליו וגו' ויהי כהרימי קולי וגו'.
(קהלת ח'): באשר דבר מלך שלטון וגו'
מה שכר נתן לו הקב"ה על כך?
השליטו על ארץ מצרים. הה"ד: באשר דבר מלך וגו' כמה דתימא (בראשית מא): וידבר פרעה אל יוסף בחלומי הנני וגו'.
שלטון, כמה דתימא (בראשית מב): ויוסף הוא השליט על הארץ, ומי יאמר לו מה תעשה, כמה דתימא: לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו.
כל כך למה?
על ששמר את המצות. הה"ד (קהלת ח): שומר מצוה לא ידע דבר רע.
מהו לא ידע דבר רע?
שאותו דבר רע, שאמר שר המשקים, כמה דתימא (בראשית מא): ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים וגו' דבר כאן בנגעת יוסף ג' דברים:
נער, שהוא שוטה, כמה דתימא (משלי כב): אולת קשורה בלב נער.
עברי, שונא.
עבד, שאינו ראוי למלכות.
אעפ"כ לא ידע יוסף אותו דבר רע, כלומר שלא נגע בו הדבר שמלך, (קהלת ח): ועת ומשפט ידע לב חכם, זה היה יוסף, שנקרא חכם, כמה דתימא (בראשית מא): אין נבון וחכם כמוך, והיה יודע, שעתיד ליתן הדין אילו נגע באשת פוטיפר, לפיכך פירש ממנה. הה"ד (בראשית לט): ולא שמע אליה לשכב אצלה, בעוה"ז, להיות עמה לעוה"ב.
דבר אחר:
ועת ומשפט ידע לב חכם, זה הקב"ה, שכתוב בו (איוב ט): חכם לבב ואמיץ כח הביא עת על יוסף, לשלם לו שכרו במשפט מידה כנגד מידה.
הא כיצד?
הוא שלט ביצרו ולא נגע בה.
לפיכך נעשה שליט, כמה דתימא: ויוסף הוא השליט על הארץ.
הוא לא שמע לה, כמה דתימא: ולא שמע אליה.
לכך המליכו הקב"ה על מצרים כולה, והיו כולם נשמעים לדבריו, כמה דתימא (בראשית מא): אשר יאמר לכם תעשו.
פיו שלא נשק בעבירה.
לפיכך, על פיך ישק כל עמי.
הוא אמר לה: איננו גדול בבית הזה ממני וגו' כדי להדיחה מעליו.
לפיכך, אתה תהיה על ביתי.
הוא לא תפש לה והיא תפשתו בידיה, כמה דתימא: ותתפשהו בבגדו וגו'.
לפיכך, ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף.
הוא עזב בגדו בידה.
לפיכך, וילבש אותו בגדי שש.
הוא לא הרכין צוארו לעבירה.
לפיכך, וישם רביד הזהב על צוארו.
הוא לא רכב עליה.
לפיכך, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו.
היא קראה לאנשי ביתה על כך, כמה דתימא: ותקרא לאנשי ביתה וגו'.
לפיכך (בראשית מ"א): ויקראו לפניו אברך.
הוא נתון אל בית הסוהר על כך, כמה דתימא בראשית לט): ויתנהו אל בית הסוהר.
לפיכך, ונתון אותו על כל ארץ מצרים.
הוא לא נתן עיניו בה ולא במצריות בעת שמלך, כמה דתימא (בראשית מט): בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, שעילם עינו מאשת פוטיפר ומן המצריות, בנות צעדה עלי שור.
ולפיכך, עלי שור.
א"ר ראובן: מהו עלי שור?
אמר הקב"ה: עלי לשלם שכר אותה העין.
כיצד?
שנו רבותינו: שהיו אוכלים במקדש קדשים קלים, תוך החומה, לפנים מחומת ירושלים, אבל בשילו שהיה חלק יוסף, אוכלין אותן בכל הרואה. הוי, עלי שור כמה דתימא (איוב ז): לא תשורני עין רואי.
א"ר עזריה: אמר לו הקב"ה ליוסף: אתה שמרת מצות לא תנאף, שהיא שביעית בדברות, ולא נאפת באשת פוטיפר, וגם שמרת מצות לא תגנוב, שהיא שמינית בדברות, שלא גנבת ממונו של פוטיפר, ולא גנבת מקור אשתו, כמה דתימא (איוב כד): ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וגו' יבא העת שאני פורעם לך למחר, כשיבאו הנשיאים להביא בחנוכת המזבח, יהיו נשיאי שני בניך, אחד מקריב ביום שביעי, והשני ביום ח', ואין שבט אחר מפסיק בין שני בניך, כשם שאתה לא הפסקת בין לא תנאף ללא תגנוב, שכן כתיב: ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו' ביום השמיני נשיא לבני מנשה וגו' לכך נאמר: ועת ומשפט ידע לב חכם.
קרבנו קערת כסף אחת וגו', אל תקרי קַעֲרַת, אלא עָקַרְתְּ, כנגד יעקב שעקר את הבכורה מראובן, ונתן אותה ליוסף (בראשית מח): ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו'.
כסף, כמה דאת אמר (משלי י): כסף נבחר לשון צדיק, כמה שאמר: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.
שלשים ומאה משקלה, כשירד יעקב למצרים בשביל יוסף, בן ק"ל שנים היה, שנאמר (בראשית מז): ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה.
מזרק אחד כסף, כנגד יוסף שנזרק מאביו ונמכר למצרים.
כסף, על שם: כסף נבחר לשון צדיק, מה שאמר לאביו (בראשית מח): לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו.
שבעים שקל בשקל הקדש, שעל ידו ירדו ע' נפש למצרים.
שניהם מלאים וגו', יעקב ויוסף שניהם היו צדיקים גמורים, ושניהם העמידו שבטים.
כף אחת עשרה זהב וגו', כנגד חבלי מנשה.
עשרה, שנאמר (יהושע יז): ויפלו חבלי מנשה עשרה.
פר אחד בן בקר וגו' איל אחד וגו' שעיר עזים אחד וגו', הרי ג', כנגד ג' דורות שראה יוסף מן מנשה, שנטלו חלק בארץ, שנאמר (בראשית נ): גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף.
וכן הוא אומר: בני מנשה למכיר משפחת המכירי ומכיר הוליד את גלעד אלה בני גלעד איעזר וגו'.
מכיר וגלעד ואיעזר, הרי ג' דורות שהיו בתי אבות, שנקראו על שם יוסף, כי מנשה ע"ש יעקב נקרא, כמ"ד (בראשית מח): ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם והרביעי, זה היה יאיר בן מנשה, שנטל חלק בארץ, כמה דתימא (במדבר לב): ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר. ג' מיני עולה שהקריב היו כנגד בני מכיר בן מנשה.
ושעיר החטאת, היה כנגד יאיר שלא הוריש חלקו לבניו, כי לא היו לו בנים, ולכך קראן על שמו, שלא הי' לו זכר וירשו חלקו בני מכיר אחיו.
ולזבח השלמים בקר שנים, כנגד שבט מנשה שנחלק לשנים ולקח ב' חלקים בארץ, חציו בעבר הירדן וחציו בארץ כנען.
אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה, הרי ג' מינים, כנגד ג' דברים שעשה יוסף, בשביל מנשה שהיה מבקש לגדלו על אפרים אחיו:
האחת, (בראשית מח): ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל.
והשנית, ויתמך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה.
והשלישית, (בראשית מ"ח): ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור וגו'.
למה היו של ה' ה ?
ה', כנגד ה' נשים, משבט מנשה שנטלו חלק בארץ, אלו בנות צלפחד. חמש, כמ"ד (במדבר כז): כן בנות צלפחד דוברות נתון תתן להם אחוזת נחלה וגו'.
וכן היו חמש, שנאמר (במדבר): ואלה שמות בנותיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה.
וכן יעקב הזכירן בברכת יוסף, שנאמר (בראשית מט): בנות צעדה עלי שור, אלו בנות צלפחד שנטלו חלק בארץ.
דבר אחר:
למה ה'?
ה', כנגד הברכה שבירכן יעקב: וידגו לרוב בקרב הארץ, ודגים נבראו ביום החמישי.
זה קרבן גמליאל וגו', כיון שראה הקב"ה שהקריב קרבנו על הסדר הזה, התחיל מקלס את קרבנו: זה קרבן גמליאל.
|
