|
פרשה טז: המרגלים
א [בין המרגלים ששלח משה למרגלים ששלח יהושע?]
שנו רבותינו: אין מפליגין בספינה בים הגדול שלשה ימים קודם לשבת, בזמן שהוא הולך למקום רחוק, אבל אם מבקש לפרוש, כמו מצור לצידון מותר לו לפרוש אפילו בערב שבת, מפני שהדבר ידוע, שהוא יכול לילך מבעוד יום, בשליח הרשות.
ואם היה שליח מצוה, מותר לו לפרוש בכל יום שירצה.
למה?
מפני שהוא שליח מצוה ושליח מצוה, דוחה את השבת.
וכן את מוצא בסוכה, ששנינו: ששלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, שאין לך חביב לפני הקב"ה, כשליח שמשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו, כדי שיצלח בשליחתו, ואין לך בני אדם, שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותן, כאותם שנים, ששלח יהושע בן נון, שנאמר (יהושע ב): וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים.
מי היו?
שנו רבותינו: אלו, פנחס וכלב והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן.
מהו חרש?
מלמד, שעשו עצמן קדרין והיו צווחין: הרי קדרות, מי שירצה יבא ויקנה!
כל כך למה?
שלא ירגיש בהן אדם, קרי ביה: חרש כדי שלא יאמרו בני אדם שהן מרגלים.
(שם) וילכו ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה עמדה וקבלן והרגיש בהן מלך יריחו ושמע, שבאו לחפור את הארץ, שנאמר (שם): וַיֵּאָמַר למלך יריחו לאמר, כיון שהלכו לבקשם, מה עשתה רחב?
נטלה אותם להטמינם.
אמר לה פנחס: אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים, שנאמר (מלאכי ב): כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא והמלאך מבקש נראה, מבקש אינו נראה.
ומנין שנמשלו הנביאים כמלאכים?
שכן הוא אומר במשה (במדבר כ): וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים והלא משה היה, אלא מכאן שנמשלו הנביאים כמלאכים.
וכן הוא אומר (שופטים ב): ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים ויאמר אעלה אתכם ממצרים והלא פנחס היה, אלא מיכן, שנקראו הנביאים מלאכים.
לפיכך אמר לה פנחס: אני כהן ואיני צריך להטמין, הטמינו לכלב חבירי, ואני עומד לפניהן ואינן רואין אותי וכן עשתה, שנאמר (יהושע ב): ותקח האשה את שני האנשים ותצפנם אין כתיב כאן, אלא ותצפנו, הרי שלא הטמינו לפנחס, אלא לכלב. ללמדך, כמה נתנו שני צדיקים אלו נפשם לעשות שליחותם, אבל שלוחים ששלח משה היו רשעים.
מנין?
ממה שקרינו בענין, שלח לך אנשים:
ב [כלב כנגד המרגלים]
אשתוללו, אלו משה ואהרן, ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו את ידם, מיד עמד כלב ושתק כל אותן אוכלוסין, שנאמר (במדבר יג): ויהס כלב את העם עמד לו על הספסל והיה משתקן ואומר: הס! והם שותקין לשמוע ממנו.
אמר להם: טובה הארץ מאד מאד!
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: טובה גדולה אני מחזיק לו, שנאמר (דברים א): זולתי כלב בן יפנה.
מהו זולתי?
לזה אתי יותר מששים רבוא מכם, אתם לא מצאתם ידיכם, אלא כשלתם, לכך נאמר: אשתוללו אבירי לב.
כל כך למה?
על שהיו שלוחין טפשין.
אמר שלמה (משלי כו): מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל:
ג [הקב"ה מקיים את הבטחתו לאבות]
ר' אחא הגדול פתח: (ישעיה מ) יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם.
למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו: לך עמי ואני נותן לך מתנה. הלך עמו ומת.
אמר המלך לבנו של אוהבו: אעפ"י שמת אביך, איני חוזר בי במתנה שאמרתי לו, בוא וטול אתה!
כך הדבר, המלך, מלך מלכי המלכים הקב"ה.
והאוהב זה אברהם, שנאמר (שם מא): זרע אברהם אוהבי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בא לך עמי (בראשית יב): לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. התנה עמו, שיתן לו מתנה, שנאמר (שם יג): קום התהלך בארץ.
וכן הוא אומר (שם): כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה.
אמר לו הקב"ה למשה: אעפ"י שהתנתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו, איני חוזר בי, אלא (ישעיה מ): ודבר אלהינו יקום לעולם:
ד [המרגלים נקראו ע"ש של משה]
ניכרים היו המרגלים, שהיו מוציאין לשון הרע על הארץ, שנאמר (ירמיה ט): וידרכו את לשונם קשתם שקר.
למה הדבר דומה?
לעשיר שהיה לו כרם. כשהיה רואה שהיין יפה, היה אומר הכניסו את היין בביתי. וכשהיה רואה שהיין חומץ, היה אומר הכניסו את היין בבתיכם.
אף כך הקדוש ברוך הוא, כשראה שהזקנים מעשיהם כשרים, קרא אותן לשמו, שנאמר (במדבר יא): אספה לי שבעים איש. וכשראה את המרגלים, שהן עתידין לחטוא, קרא אותן לשמו של משה, שלח לך אנשים:
ה [המרגלים צדיקים היו]
וכי כסילים היו מרגלים, והלא כבר נאמר: שלח לך אנשים, ובכל מקום שנאמר: אנשים בני אדם צדיקים הם, שכן הוא אומר (שמות יז): ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים.
וכן הוא אומר (שמואל א יז): והאיש בימי שאול זקן בא באנשים.
(שם א א) ונתת לאמתך זרע אנשים.
לאלו את קורא כסילים?!
אלו לא נקראו כסילים, אלא על שהוציאו דבה על הארץ, שנאמר (משלי י): ומוציא דבה הוא כסיל, אעפ"כ בני אדם גדולים היו ועשו עצמן כסילים עליהם.
אמר משה (דברים לב): כי דור תהפוכות המה בנים לא אמן בם, שנבחרו מכל ישראל, מפי הקב"ה ומפי משה, שכן כתיב (שם א): וייטב בעיני הדבר ואקח מכם י"ב אנשים. מכאן, שהיו צדיקים בפני ישראל ובפני משה, ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו, עד שנמלך בהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואחד, פלוני משבט פלוני, ואמר לו: ראויים הם.
ומניין שאמר הקב"ה שהיו ראויים?
שנאמר (במדבר יג): וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה'.
ואח"כ לסוף ארבעים יום, נהפכו ועשו כל הצרה וגרמו לאותו דור שילקה באותה המכה, שנאמר: כי דור תהפוכות המה שנתבררו צדיקים ונתהפכו, לכך נאמר: שלח לך אנשים אלה שמות האנשים:
ו [סמיכות פרשת המרגלים לצרעת מרים]
שלח לך אנשים ויתורו
(שם יב) ותדבר מרים ואהרן במשה
ואחר כך שלח לך, זה שאמר הכתוב (ישעיה מד): לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם.
מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים?
אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא, שיאמרו לשון הרע על הארץ.
אמר הקב"ה: שלא יהיו אומרים: לא היינו יודעין עונש לשון הרע, לפיכך סמך הקדוש ברוך הוא הענין זה לזה, לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת, כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע, שאם בקשו לומר לשון הרע, יהיו מסתכלין מה נעשה למרים, ואעפ"כ לא רצו ללמד, לכך נאמר: לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם:
ז [חטא המרגלים - כי לא האמינו בה']
שלח לך אנשים
אע"פ שאמר הקדוש ברוך הוא: שלח לך, לא היה מן הקדוש ברוך הוא שילכו.
למה?
שכבר אמר להן הקב"ה שבחה של א"י (דברים ח): כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ וגו'.
וכן הוא אומר (שם יא): כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו'.
ועד שהם במצרים, אמר (שמות ג): וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ וגו'.
הכתוב אומר (שם יד): וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן.
ומהו שלח לך אנשים?
אלא, ישראל הן בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו לירש את התחומין, אמר להם הקב"ה (דברים א): ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה, שנאמר: ותקרבון אלי כלכם זהו שאמר עזרא (נחמיה ט): ולא שמעו אל מצותך וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך.
וכן הוא אומר (במדבר יא): לתור להם מנוחה.
אלא אמרו (דברים א): נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו אלא, שלא האמינו.
וכן בדוד הוא אומר (תהלים עח): כי לא האמינו באלהים.
וכתיב (שם ): ובתורתו מאנו ללכת.
ר' יהושע אומר: למה היו דומין?
למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה.
א"ל המלך: זמנתי לך אשה נאה ובת טובים ועשירה.
א"ל הבן: אלך ואראה אותה, שלא היה מאמין לאביו, מיד הוקשה הדבר והרע לאביו.
אמר אביו: מה אעשה? אם אומר לו: איני מראה אותה לך, עכשיו הוא אומר כעורה היתה, לפיכך לא רצה להראותה.
לסוף, א"ל: ראה אותה ותדע אם כזבתי לך, ובשביל שלא האמנת בי קונם, שאין אתה רואה אותה בביתך, אלא לבנך אני נותנה.
וכך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל: טובה הארץ ולא האמינו, אלא אמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו.
אמר הקב"ה: אם מעכב אני עליהם, הם אומרים: על שאינה טובה לא הראה אותה לנו, אלא יראו אותה ובשבועה, שאין אחד מהם נכנס לתוכה, שנאמר (במדבר יד): אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה אלא, לבניהם אני נותנה:
ח [שלח לך, לעצמך]
א"ל: כך וכך בניך מבקשים!
א"ל הקב"ה: אין זה תחלה להם, עד שהם במצרים הלעיגו לי, שנאמר (הושע ז): זו לעגם בארץ מצרים, למודים הם, לכך איני צריך לנסותם, שכתוב (דניאל ב): ידע מה בחשוכה ונהורא עמיה שרא.
א"ל הקדוש ברוך הוא: משה! יודע אני מה הם, אלא אם בקשת, שלח לך, לעצמך.
מנין?
שכן כתיב: אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור:
ט [משה מוסיף י' לשמו של הושע - יהושע]
מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד?
אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר (יהושע יד): אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם, ויהושע נטל שכר עשרה אנשים של מרגלים, שנתוסף בו יו"ד יתיר, יו"ד עשרה (במדבר יג): ויקרא משה להושע בן נון יהושע.
דבר אחר:
כיון שראה משה אותן, שהיו רשעים, אמר ליהושע: יה יושיעך מן הדור הזה:
י [שם האדם מורה על אישיותו]
מה היו שמותן?
סתור בן מיכאל,
נחבי בן ופסי,
גאואל בן מכי.
יש בני אדם ששמותם נאים ומעשיהם כעורים,
שמותם כעורים ומעשיהם נאים.
ששמותיהם נאים ומעשיהם נעים.
שמותיהם ומעשיהם כעורים.
שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים, זה ישמעאל ועשו.
ישמעאל שומע אל.
עשו, עושה רצון עושיו
ומעשיהם רעים.
שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים, אלו עולי גולה:
בני ברק,
בני סיסרא,
בני תמח.
שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים, אלו המרגלים.
מה כתיב בהן?
סתור, שסתרו מן העולם:
יא [דיבת המרגלים]
אמר רבי ברכיה הכהן ברבי: מצאו שלשה בני ענקים: ושם, אחימן ששי ותלמי.
למה נקרא שמו אחימן?
שהיה אומר: אחי מן יבא עלי.
ששי, שהיה בריא כשיש.
תלמי, שהיה עושה תלמים בארץ.
ילידי הענק, שראוהו, שהיה עונק את השמש.
כשראו אותן מרגלים נתייראו, לפיכך אמרו: כי חזק הוא ממנו.
אמר ריש לקיש: הטיחו דברים כלפי מעלה ובאותו עון נגזר עליהם גזירות קשות.
מה הקב"ה אמר לירמיה: לך אמור להן אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם (ירמיה יא): לקול המולה גדולה שאמרתם מה גרמתם לעצמכם, הציתם אש עליכם, יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם.
אמרו: ונהי בעינינו כחגבים.
אמר הקדוש ברוך הוא: ויתרתי עליהם, אלא וכן היינו בעיניהם, יודעים הייתם מה עשיתי אתכם לעיניהם?!
מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים?!
מה גרמתם לעצמכם?
במספר הימים אשר תרתם את הארץ, לא דיים כך, אלא שלא נכנסו לארץ.
אמר הקב"ה לישראל: בעוה"ז, ע"י שהיו שלוחי בשר ודם נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, אבל לעוה"ב, אני משלח לכם מלאכי פתאום ויפנה את הדרך, שנאמר (מלאכי ג): הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו:
יב [המרגלים עלו מהנגב אל ההר]
שכן התגרין מראין את הפסולת תחלה ואח"כ מראין את השבח.
וראיתם את הארץ, ג' פעמים אמר להם ומה הארץ.
למה בראשון וראיתם וגו'?
אמר להם: היו מסתכלין בא"י:
יש ארץ שמגדלת גבורים ויש ארץ שמגדלת חלשים.
ויש שמגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין.
כך פקדן:
ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב, ומה הארץ אשר הוא יושב בה.
מנין אתם יודעין כחם?
אם במחנים הם שרוין, הם גבורים בוטחין על כחם, אם במבצרים, חלשים הם ולבם רך.
ומה הארץ השמנה היא, אם פירותיה קלים, אם שמנים.
א"ל: הסתכלו באבנים ובצרורות שלה, אם של צונמא הם, שמנים הם. אם של חרסים הם, רזים הם.
והימים ימי בכורי ענבים, מכאן אמרו: אין תקופת תמוז, בלא תאנים וענבים:
יג [כפיות הטובה של המרגלים]
כיצד היו נכנסים לעיר?
הדבר נוגף את הגדולים ומתעסקים בני העיר בקבורתן, ובריה לא היתה רואה אותם, לכך אמרו הארץ: אשר עברנו בה וגו', בנסים שהיה עושה להם הקדוש ברוך הוא, בו הוציאו דבה. ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן, שהיו עד מאד גבורים, שנאמר (דברים ט): אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק.
(במדבר יג) וחברון שבע שנים נבנתה, להודיעך שבחה של א"י, שהפסולת שלה משובח הרבה יותר, מן המשובח של מצרים, שבשעה שיצאו ונחלו בני נח את העולם אחר המבול, הם בנו עיירות תחלה ולא במקום השבח, אלא במקום הפסולת של א"י, וצוען מצרים היא הטובה שבארץ מצרים, וזו קדמה לה שבע שנים.
וא"ת: לא מי שבנה זו לא בנה זו, הוא הדור, הוא המשפחה (בראשית י): ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען ועמדו ובנו זו לפני זו, וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים:
יד [המרגלים הביאו מפרי הארץ]
וישאוהו במוט בשנים, אין פחות משני מוטות, לפי שאין אומר במוט שנים, אלא בשנים.
וי"א: שלשה במוט אחד, בשנים הרי שלשה.
וכמה היה משוי של כל אחד ואחד?
נאמר באבנים, שנטלו מן הירדן (יהושע ד): ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל.
כמה שיעורו של כל אחת ואחת?
משאוי ארבעים סאה, מכאן את המחשב לאותו אשכול.
אדם נושא משאוי לעצמו, מגביה סאה, מגביה עליו חבירו נושא סאתים ואם מגביה סאתים, נושא עם חבירו נושא שלש, הוי, מכאן מחשב:
טו [ה' קיצר להם את הדרך]
והלא את מוצא, שהלכו מן הדרום לצפון מ' יום ומ' יום היו מהלכין את כולה?!
אלא שגלוי היה לפני הקב"ה, שהן באים ואומרים לשון הרע על הארץ ונגזר על אותו הדור שנים של צרה, יום לשנה יום לשנה, וקיפץ הקדוש ברוך הוא לפניהם את הדרך:
טז [נחל אשכול - ע"ש העתיד]
זה שאמר הכתוב: (ישעיה מו): מגיד מראשית אחרית, שהכל צפוי היה לפני הקב"ה.
אשכול אוהבו של אברהם היה ונקרא אשכול, על אודות האשכול, שעתידין ישראל לכרות ממקומו:
יז [מספרי לשה"ר מתחילין בטובה ומסיימים ברעה]
כך דרכן של מספרי לשון הרע, פותחין בטובה ומשלימין ברעה:
יח [מדוע נזכר העמלקי?]
מה ראו לפתוח בעמלק?
משל לתינוק, שסרח ולקה ברצועה וכשמבקשין להפחידו מזכירין לו הרצועה שלקה בו.
כך היה עמלק רצועה רעה לישראל ומה ראה לישב לו על הספר, על דרך כניסתן של ישראל לארץ, כך צוהו עשו זקנו, לקדמן לדרך ועקר ממקומו וישב לו בדרך, וירד העמלקי והכנעני ויכום ויכתום עד החרמה:
יט [ויהס כלב את העם]
שבתחלה אמר להם: אני עמכם בעצה ובלבו היה לומר אמת, שנאמר (יהושע יד): ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי ואחי אשר היו עמי המסו את לב העם.
וכן הקדוש ברוך הוא מעיד עליו, שנאמר (במדבר יד): ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו. כשבאו המרגלים אמרו: נאמן עלינו כלב, מיד עמד על הספסל ושיתק את כל ישראל, שהיו מצווחין על משה, שנאמר: ויהס כלב והם היו סבורין, שהיה אומר לה"ר, לפיכך שתקו. פתח ואמר: עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה, מיד חלקו כנגדו ואמרו: לא נוכל לעלות אל העם וגו':
כ [בכית חינם גרמה לבכיה לדורות]
זה שאמר הכתוב: (משלי יח): דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן דברים שרגנו אחר הקב"ה, גרמו להם צרה גדולה, שאלו לא נשתוו למרגלים, לא היו לוקין עמהם, אלא השלימו אחריהם, שנאמר (דברים א): ותרגנו באהליכם ותאמרו.
מהו ותרגנו?
תרתם גנות א"י, שקראה הקדוש ברוך הוא ארץ טובה.
ותשא כל העדה ויתנו את קולם
זה שאמר הכתוב: (ירמיה יב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, אותו קול שבכיתם, גרם לכם להיות שנואין. ועל אותו הדור אמר ישעיה (ישעיה יז): ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי ביום שאמר ליטע אתכם בארץ, נעשיתם סיגים.
ובבוקר זרעך תפריחי, עד שלא בא השרב פרחתם.
נד קציר ביום נחלה, ביום שעברתי ליתן לכם נחלת אביכם, נעשיתם קלון בעולם.
וכאב אנוש, זה הפורענות, ששלחתה ירושה לדורות, שבכו בליל ט' באב ואמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם לפני, אני אקבע לכם בכיה לדורות, ומן אותה שעה נגזרה על ביהמ"ק שתתחרב, כדי שיגלו ישראל לבין האומות, שכן הוא אומר (תהלים קו): וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות נשיאות יד, כנגד נשיאות קול:
כא [וילונו על משה ועל אהרן]
אלו סנהדראות.
לו מתנו בארץ מצרים
משל למלך, שעלה אחד לבימה שלו לידון, הוציא דבר מפיו במה שחייב את עצמו, הניח המלך את האליגון שלו וחייבו מפיו.
אמר לו: בדין שהוצאת מפיך, בו אני דנך! יהא לך כמו שאמרת!
אף כך אמר להם הקדוש ברוך הוא (במדבר יד): במדבר הזה יפלו פגריכם, חי אני נאם ה' אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם, התחילו לומר: ולמה ה' מביא אותנו, ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה, ויפלו משה ואהרן על פניהם לפני כל קהת עדת בני ישראל, ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם, ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אך בה' אל תמרודו ואתם.
אמרו להם: אין אתם נאמנים עלינו, אחינו חוששים בנו יותר מכם, שנאמר: אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבינו לאמר. ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים.
ומי הם?
משה ואהרן.
וכבוד ה' נראה, מלמד שהיו זורקין אבנים והענן מקבל:
כב [תפילת משה]
אמר הקב"ה: ב' צווחות צווחתי מפניכם, סופכם לצווח ארבע, בשיעבוד מלכיות.
(תהלים יג) עד אנה ה' תשכחני נצח,
עד אנה תסתיר את פניך ממני,
עד אנה אשית עצות בנפשי,
עד אנה ירום אויבי עלי.
צווחתי: עד מתי לעדה הרעה, סופכם לצווח.
(שם ו) ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי.
אכנו בדבר
אמר משה: ריבונו של עולם! הבט לברית אבותם שנשבעה להם שתעמיד מהם מלכים, נביאים וכהנים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואין אתה מביניהם?!
(שמות לב) ואעשה אותך לגוי גדול.
כיון שראה משה כך, עמד במדה אחרת.
ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים ואמרו אל יושב הארץ הזאת, יאמרו שלא היה בו כח לזון אותם.
אמר לו: והלא ראו נסים וגבורות שעשיתי על הים, אומרים בנו היה יכול לעמוד, בשלשים ואחד אין יכול לעמוד?!
רבון כל העולמים, עשה בשבילך!
(במדבר יד) ועתה יגדל נא כח ה' ותנצח מדת רחמים, למדת הדין.
כאשר דברת לאמר, אני אמרתי לפניך, באיזה מדה אתה דן את עולמך?
(שמות לג) הודיעני נא את דרכיך, העברת ממני, ויעבור ה' על פניו ויקרא, אותה המדה, שאמרת לי, קיים! ה' ה' אל רחום וחנון.
סלח נא, קבל הקב"ה את דבריו והודה לו.
(במדבר יד) ויאמר ה' סלחתי כדברך, שהם עתידים המצרים לומר, כדבריך:
כג [מחילה ביום הכיפורים]
בן עשרים שנה, בין שהיה עמהם בעצה, בין שלא היה עמהם בעצה.
פחות מבן ך' שנה ולא הביא ב' שערות, בין שהיה עמהם בעצה, בין שלא היה עמהם בעצה. ואם הביא ב' שערות והוא פחות מכ', היה עמהן בעצה, לא היה נכנס ואעפ"כ לא מת אחד מהן פחות מס' שנה.
בא וראה מה (מלאכי ג) בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו
משל למטרוניתה, שהיתה לה שפחה כושית והלך בעלה למדינת הים. כל הלילה אומרת אותה שפחה, לאותה מטרונה: אני נאה ממך והמלך אוהב אותי יותר ממך.
אמרה לה אותה מטרונה: יבא הבקר ונדע מי נאה ומי שאוהב אותה המלך!
אף כך אוה"ע אומרים לישראל: אנחנו מעשינו יפים ובנו חפץ הקדוש ברוך הוא, לכך אמר ישעיה: יבא הבקר ואנו יודעין במי חפץ, שנאמר (ישעיה כא): אמר שומר אתא בקר וגם לילה, יבא העולם הבא, שנקרא בקר ואנו יודעין במי חפץ. (מלאכי ג) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע.
כתיב (תהלים סב): אך הבל בני אדם כזב בני איש.
אמר רבי חייא בשם ר' לוי: כל הבלים, שישראל עושין כל ימות השנה, במאזנים לעלות, מוחל להם הקב"ה במזל מאזנים בחדש תשרי.
(ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם:
כד [עד אנה ינאצוני]
מהו ותפרעו?
אלא כל טובה שיעצתי עליכם, קלקלתם אותה ופרעתם אותה, שנאמר: ותפרעו כל עצתי. מתחלה (שמות ג): וארד להצילו מיד מצרים ואתם לא עשיתם כן, באתם לים ומיד קלקלתם את העצה, שנאמר (תהלים קו): וימרו על ים בים סוף. באלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכים ירדתי בשבילכם והייתי מוסר לכל אחד ואחד מכם ב' מלאכים, אחד חוגרו זיינו ואחד נותן עטרה בראשו.
רבי יהודה דצפרין אמר: זונים אסר להם.
ורבי סימאי אומר: פורפירא הלבישן ושם המפורש חקוק עליו, וכל הימים שהיה בידם, לא היה דבר רע נוגע בהם ולא מלאך המות ולא דבר אחר, וכיון שחטאו, אמר להם משה (שמות לב): ועתה הורד עדיך, באותה שעה, וישמע העם את הדבר הרע הזה.
מה כתיב?
(שם) ויתנצלו בני ישראל את עדים.
מה עשה הקדוש ברוך הוא במתן תורה?
הביא למלאך המות, אמר לו: העולם כולו ברשותך, חוץ מאומה זו שבחרתי לי.
אמר רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: אמר מלאך המות לפני הקב"ה, על חנם נבראתי בעולם!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בראתי אותך, שתהא משכל בעובדי כוכבים, חוץ מאומה זו, שאין לך רשות עליה! ראה עצה שיעץ הקב"ה עליהם, שיהיו חיים וקיימים, שנאמר (דברים ד): ואתם הדבקים וגו'.
וכן הוא אומר (שמות לב): והמכתב מכתב אלהים הוא חרות.
מהו חרות?
ר' יהודה אומר: חרות מן המלכיות.
ור' נחמיה אומר: ממלאך המוות.
ורבי אומר: מן היסורין.
ראו עצה, שיעץ עליהם הקדוש ברוך הוא ומיד קלקלו העצה מ' יום, לכך נאמר (משלי א): ותפרעו כל עצתי.
אמר להם הקב"ה: אני אמרתי, שאין אתם חוטאים ותהיו חיים וקיימים כמותי, כמו שאני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים.
(תהלים פב) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם, כמלאכי השרת, שאין מתים ובקשתם אחר הגדולה הזאת למות, אכן כאדם תמותון כאדם הראשון שצויתי אותו מצוה אחת, שיעשה אותה ויהיה חי וקיים לעולם, שנאמר (בראשית ג): הן האדם היה כאחד ממנו.
וכן: ויברא אלהים את האדם בצלמו, שיהיה חי וקיים כמותו, והוא חבל מעשיו ויבטל גזירתי, ואכל מן האילן, ואמרתי לו: כי עפר אתה.
אף אתם, אני אמרתי: אלהים אתם חבלתם עצמכם כאדם, אכן כאדם תמותון.
ומי גרם להם כך?
ותפרעו כל עצתי.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בטובה שהבאתי עליכם, בה אתם מכעיסין?!
באו למדבר והאכלתי להם מן מ' שנה ולא נצרך אחד מהם לנקביו אותן מ' שנה, אלא שאכלו את המן והוא נעשה להם בשר, שנאמר (תהלים עח): לחם אבירים אכל איש ובו הכעיסו אותו, אומר זה לזה: אין אתם יודעין שיש לנו כמה ימים, שלא עשינו צרכינו, ואדם שאינו עושה צרכו ד' ימים או ה' ימים הוא מת! ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, שהיה קל בתוך מעיהם.
אמר הקב"ה: במה שהטיבותי להם, בו הכעיסוני, שנאמר (ישעיה ה): מה לעשות עוד לכרמי הלכו המרגלים וראו את הארץ ואת מוצא בכל מקום, שישראל הולך ניכר הוא, שנאמר: כל רואיהם יכירום.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם רואים להם האמוריים, מכירים הם אותן שהן ישראל והורגים אותם, אלא מה אני עושה?
על כל מדינה ומדינה, שהיו המרגלים נכנסים, היה ראש המדינה ניגף או מלכה היה נגף, כדי שיהיו עוסקים להוציא מתיהם ואין נותנים דעתם למרגלים, שלא יהרגו אותן והם הכעיסו בו, כשבאו אצל משה ואצל ישראל, אמרו: מה הארץ, בכל מקום שנכנסו, מתים היו רואים.
ומה הנייה?
ארץ אוכלת יושביה.
אמר הקב"ה: אני הייתי סבור, שאתם נעשין כאבות (הושע ט): כענבים במדבר ולא הייתי סבור, שאתם נעשין כסדום, שנאמר (דברים לד): כי מגפן סדום גפנם.
(ישעיה ה) מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים, לכך אמר: עד אנה ינאצוני:
כה [ה' סולח למרגלים]
ואמרו אל יושב מבלתי יכולת ה' מפני שלא היה לו יכולת להוסיף להם מזונות, הוציאם להמיתם במדבר, ואין לשון יכולת אלא מזונות, כמה דתימא (מלכים א ה): עשרים אלף כור חיטים מכולת לביתו.
דבר אחר:
שלא יהיו אומות העולם נוהגין בך כאכזרי, לומר: בא דור המבול ואבדן, בא דור הפלגה, ובאו סדומים, ובאו מצרים ואבדן, אף אלו, שקראן: בני בכורי הרי הוא מכלה אותן, כלילית הזו שאינה מוצאה כלום והיא הופכת על בניה.
כך, מבלתי יכולת ה'.
אמר משה: רבון העולמים! (במדבר יד): כי עין בעין נראה אתה.
מהו כי עין בעין?
אמר ריש לקיש: הרי מאזנים מעוין, אתה אומר אכנו בדבר ואני אומר סלח נא, נראה של מי עומד, שנאמר (שם): ויאמר ה' סלחתי כדברך, אף על פי כן, לא בטלה גזירתו של הקדוש ברוך הוא, שאמר למשה: ואעשה אותך, העמיד ממנו ששים רבוא, שנאמר (ד"ה א כג): ובני רחביה רבו למעלה. ולעתיד לבא הקב"ה מכנסן, שנאמר (ישעיה מט): הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים.
והגליות באים עמהם והשבטים, שהם נתונים לפנים מן סמבטיון ושלפנים מן הרי חשך, הם מתכנסין ובאין לירושלים.
אמר ישעיה (שם): לאמר לאסורים צאו, אלו שנתונים לפנים מן סמבטיון.
ולאשר בחשך הגלו, אלו שנתונים לפנים מן ענן של חשך.
(שם) ועל דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם, אלו שנתונים בדפנו של אנטוכיא.
אותה שעה הם נגאלים ובאו לציון בשמחה, שנאמר (שם נא): ופדויי ה' ישובון וגו':
כו [דיבת הארץ]
הלכה: תינוק שיש בו [בידו] אבן בשבת מהו לטלטלו?
שנו רבותינו: נוטל אדם את בנו והאבן בידו כלכלה ואבן בתוכה, מדור המדבר את למד, שהיה הקדוש ברוך הוא נושאם במדבר, כביכול כאשר ישא איש את בנו והיתה עבודת כוכבים בידם, שנאמר (שמות לב): כי עשו עגל מסכה.
וכן את מוצא, כשעברו בים צלמו של מיכה עבר עמהם, שנאמר (זכריה י): ועבר בים צרה, ובכל כך לא הניחן הקב"ה ואמר למשה: קרעתי להם את הים והכעיסוני, שנאמר (תהלים עח): כמה ימרוהו ואף כאן הוציאו על הארץ שם רע ואיני יכול לסבול, עד מתי אהיה סובל להם, עד מתי לעדה הרעה?!
כז [כפיות טובה מונעת סליחה]
עד מתי, זה שאמר הכתוב: (מלאכי א) כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי.
אמר הקדוש ברוך הוא: אומות העולם מכבדין אותי ואתם כמה עשיתי נסים לכם ומכעיסין אתם אותי?!
רצונך לידע, עגלון מלך מואב אדם ערל היה ונכנס אהוד בן גרא אצלו, כיון שהזכיר לו שמי, חלק לי כבוד ועמד לו מכסאו, שנאמר (שופטים ד): ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא, לקיים מה שנאמר: כי ממזרח וגו', עליך אמר הקב"ה: אומות העולם מכבדין אותי וחולקים לי כבוד ואתם מכעיסין אותי, ואני טוען אתכם, עד מתי אני סובל, עד מתי לעדה הרעה?!
אמר הקדוש ברוך הוא: כביכול אדם קונה לו עבד, שיהא העבד נוטל הפנס ומאיר לקונה, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדי (ויקרא כה): כי לי בני ישראל עבדים, ואני נוטל את הפנס ומאיר לכם.
דבר אחר:
בנוהג שבעולם, אדם קונה עבד, שאם יצא לדרך יהא עבדו קודם ומתקן לו איטימסייה ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדי, ואני הייתי מתקן לכם איטימסייה, שנאמר (במדבר יד) וארון ברית ה' וגו' לתור להם מנוחה.
דבר אחר:
בנוהג שבעולם, אדם קונה עבד, שיהא עבדו אופה לו לחם ואני לא עשיתי כן, אתם עבדי, ואני אופה לכם לחם מן השמים, וכן הוא אומר (תהלים עח): לחם אבירים אכל איש:
כח [הקב"ה סולח בזכות משה]
אמר לפניו: רבון העולם! אתה מאריך אף, ועבד אם יהיו מעשיו טובים, ויהא שומע לרבו, ויהא רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, אין מחזיקין לרבו טובה.
ואימתי הם מחזיקין?
בזמן, שהעבד של תרבות רעה ורבו מסתכל בו, בסבר פנים יפות.
כך אתה, אל תבט בקשה ערפם, שנאמר (דברים ט): אל תפן אל קשי העם הזה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשבילך אסלח להם, שנאמר (במדבר יד): ויאמר ה' סלחתי כדברך.
|
