|
פרשה יא: מותו של משה
א [המברך מתחיל במקום שסיים קודמו]
כך שנו חכמים: העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו.
לימדונו רבותינו: אמר ר' יוסי בר חנינא: טעה בשלוש ברכות הראשונות, חוזר בתחילת מגן.
רב הונא אמר: אם טעה בשלוש ברכות אמצעיות, חוזר להאל הקדוש.
רב אמר: אם טעה בשלוש אחרונות, חוזר לתחילת מודים.
דבר אחר:
העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו.
ומנין הוא מתחיל?
מתחילת הברכה שטעה.
ומהיכן למדו?
מאבות העולם.
למה?
שלא היה אחד מתחיל, אלא ממקום שפסק חברו.
כיצד?
אברהם בירך את יצחק.
מנין?
דכתיב (בראשית כה): ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק
ומה נתן לו?
ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר: בכורה נתן לו, כעניין שנאמר (שם): וימכור את בכורתו ליעקב.
ר' נחמיה אמר: ברכה נתן לו, כעניין שנאמר (שם כז): ויתן לך האלהים.
עמד יצחק לברך את יעקב, אמר ממקום שפסק אבא, משם אני מתחיל.
אבא הפסיק בויתן, אף אני מתחיל בויתן.
מנין?
שנאמר: ויתן לך אלהים.
ובמה חתם יצחק?
בקרייה, שנאמר (שם כח): ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו.
עמד יעקב לברך את השבטים, אמר: איני פותח אלא בקרייה, שנאמר (שם מט): ויקרא יעקב אל בניו.
ובמה חתם?
בזאת, שנאמר (שם): וזאת אשר דבר להם אביהן.
עמד משה לברך את ישראל, אמר: איני פותח, אלא בזאת.
מנין?
ממה שקרינו בעניין: וזאת הברכה.
ב [מי יעלה בהר ה']
וזאת הברכה
זה שאמר הכתוב (תהלים כד): מי יעלה בהר ה'.
רבנן אמרי: מדבר במשה.
מי יעלה בהר ה'
זה משה, שנאמר (שמות יט): ומשה עלה אל האלהים וגו'.
ומי יקום במקום קדשו
זה משה.
מנין?
שנאמר (שם ג): כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא.
נקי כפים
זה משה.
מנין?
שנאמר (במדבר טז): לא חמור אחד מהם נשאתי וגו'.
ובר לבב
זה משה.
אמר ר' יצחק: אפילו הדיוט, אם אומר לחברו כזה, גנאי הוא לו, ומשה אמר: למה ה' יחרה אפך בעמך?! אלא לבו ברור עליו, שאינו תובע צורך עצמו, אלא לצורכן של ישראל.
אשר לא נשא לשוא נפשו
זו נפשו של מצרי, שלא נטלה על חנם, אלא כדין עשה.
ולא נשבע למרמה
זה משה, שנאמר (שמות ב): ויואל משה לשבת את האיש.
ישא ברכה מאת ה'
זה משה.
אמר ר' תנחומא: אל תהי קורא בו, אלא ישיא ברכה לאחרים:
ג [משה נתעלה יותר מן הכל]
זה שאמר הכתוב (משלי לא): רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.
מהו ואת עלית על כולנה?
מדבר במשה, על שנתעלה יותר מן הכל.
כיצד?
אדה"ר אומר למשה: אני גדול ממך, שנבראתי בצלמו של הקב"ה.
מנין?
שנאמר (בראשית ב): ויברא אלהים את האדם בצלמו.
א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך, אתה כבוד שניתן לך, ניטל ממך, שנאמר (תהלים מט): ואדם ביקר בל ילין, אבל אני, זיו הפנים שנתן לי הקב"ה עמי הוא.
מנין?
שנאמר (דברים לד): לא כהתה עינו ולא נס לחה.
דבר אחר:
נח אמר למשה: אני גדול ממך, שניצלתי מדור המבול.
א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך, ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי, והצלתי את דורי כשנתחייבו כלייה בעגל.
מנין?
שנאמר (שמות לב): וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
למה הדבר דומה?
לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברניטין:
אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו.
ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו.
למי היו מקלסין, לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו?!
כך נח, לא הציל אלא את עצמו.
אבל משה, הציל את עצמו ואת דורו.
הוי, ואת עלית על כולנה.
דבר אחר:
אברהם אומר למשה: אני גדול ממך, שהייתי זן לעוברים ולשבים.
א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך.
אתה היית זן בני אדם ערלים, ואני הייתי זן בני אדם מהולים.
ולא עוד, אלא את היית זן בישוב, ואני הייתי זן במדבר.
יצחק אמר למשה: אני גדול ממך, שפשטתי צוארי על גבי המזבח, וראיתי את פני השכינה.
א"ל משה: אני נתעליתי יותר ממך, שאתה ראית פני השכינה וכהו עיניך.
מנין?
דכתיב (בראשית כז): ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות.
מהו מראות?
מראות בשכינה. אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים ולא כהו עיני.
מנין?
שנאמר (שמות לד): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.
יעקב אמר למשה: אני גדול ממך, שנפגשתי עם המלאך וניצחתי אותו.
אמר לו משה: אתה נפגשת עם המלאך בפירבורין שלך, ואני עולה אצלן בפירבורין שלהן, והן מתייראין ממני.
מנין?
שנאמר (תהלים סח): מלכי צבאות ידודון ידודון וגו'.
לפיכך, אמר שלמה: רבות בנות עשו חיל וגו'.
אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ונתעלה מן הכל, הוא יברך את ישראל: וזאת הברכה.
ד [משה איש האלוהים]
וזאת הברכה
אמר רבי שמואל בר נחמן: כיון שבא משה לברך את ישראל, באה התורה והקב"ה לברך את ישראל.
וזאת הברכה, זו התורה, שנאמר בה (דברים ד): וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. אשר ברך משה, זה משה. איש האלהים, זה הקב"ה שנאמר (שמות טו) ה' איש מלחמה.
וכל כך למה?
לקיים מה שנאמר (קהלת ד): והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
דבר אחר:
וזאת הברכה
אמר רבי תנחומא: אם אלהים, למה איש? ואם איש, למה אלהים?
אלא בשעה, שהיה הושלך ליאור של מצרים, איש.
ובשעה שנהפך לדם, האלהים.
דבר אחר:
בשעה שברח מלפני פרעה, איש.
ובשעה ששיקעו, אלהים.
דבר אחר:
בשעה שעלה לרקיע, איש.
ומהו איש?
לפני המלאכים, שכולן אש.
ובשעה שירד מן הרקיע, אלהים.
מנין?
שכתוב (שמות לד): וייראו מגשת אליו.
דבר אחר:
בשעה שעלה לרקיע, אלהים.
כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין, אף הוא לא אוכל ולא שותה.
מנין?
שנאמר (שם לד): ויהי שם עם ה' וגו'.
דבר אחר:
מהו איש האלהים?
אמר רבי אבין: מחציו ולמטה, איש.
מחציו ולמעלה, האלהים:
ה [מותו של משה]
רבנן אמרי: מה עשה משה?
נטל את מלאך המות והשליכו לפניו, והיה מברך השבטים, כל אחד ואחד לפי ברכתו.
אמר רבי מאיר: הלך מלאך המות אצל משה.
וא"ל: הקב"ה שלחני אצלך, שאתה מסתלק ביום הזה.
א"ל משה: לך מכאן! שאני מבקש לקלס להקב"ה.
מנין?
שכתוב (תהלים קיח): לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה.
א"ל: משה! מה אתה מתגאה?! יש לו מי שיקלסוהו, השמים והארץ מקלסין אותו בכל שעה, שנאמר (שם יט): השמים מספרים כבוד אל.
אמר ליה משה: ואני משתק אותן ומקלס אותו, שנאמר: האזינו השמים ואדברה וגו'.
בא אצלו פעם שניה, מה עשה משה?
הזכיר עליו שם המפורש וברח.
מנין?
שנאמר: כי שם ה' אקרא.
כיון שבא אצלו פעם שלישית, אמר הואיל ומן השם הוא, צריך אני לצדק עלי את הדין.
מנין?
שנאמר: הצור תמים פעלו.
אמר רבי יצחק: הייתה נפשו של משה מתקשה לצאת, והיה משה מסיח עם נפשו, ואמר: נפשי תאמר שביקש מלאך המות לשלוט עליך?!
אמרה לו: לא יעשה הקב"ה כן, (שם קטז): כי חלצת נפשי ממות.
ותאמר שראית אותן בוכין ובכית עימהן?!
אמרה לו: את עיני מן דמעה.
אמר לה: ותאמר, שביקשו לדחות אותך לגיהינום?!
א"ל: ואת רגלי מדחי.
א"ל: ולהיכן את עתידה להלך?
א"ל: אתהלך לפני ה' בארצות החיים.
כיון ששמע משה כך, נתן לה רשות.
אמר לה: שובי נפשי למנוחיכי וגו'.
אמר רבי אבין: כיון שנסתלק התחתונים, היו מקלסין אותו ואומרים: תורה צוה לנו משה והעליונים מקלסין אותו ואומרים: צדקת ה' עשה וגו'.
והקדוש ברוך הוא מקלס אותו (דברים לד): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה:
ו [אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה]
הלכה: אדם מישראל שעלה לקרות בתורה, אין מותר לו לקרות עד שלא יברך. תחילה מברך ואח"כ קורא.
ומשה בשעה שזכה לקבל התורה, תחילה בירך ואח"כ קרא.
אמר ר' אלעזר: איזו היא הברכה שבירך משה בתורה תחילה?
בא"י אמ"ה אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה, ולא אמר בעמליה, ולא אמר בהוגיה, אלא בעושיה, באלו שהן עושין את דברי תורה.
בעושיה, אדם אומר למדתי חכמה ולא למדתי תורה, מה אעשה אני שם?
אמר הקב"ה לישראל: חייכם! כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו.
מנין?
שנאמר (תהלים קיא): ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם.
(שם יט) יראת ה' טהורה עומדת לעד.
(איוב כח) יראת ה' היא חכמה וגו':
ז [הקב"ה נתעסק בקבורתו בזכות שהתעסק בעצמות יוסף]
אלא, בשעה שירד למצרים והגיע גאולתן של ישראל, כל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב, ומשה היה מסבב את העיר, ויגע שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף, שלא היו יכולים לצאת ממצרים, חוץ מיוסף.
למה?
שכך נשבע להן בשבועה לפני מותו, שנאמר (בראשית נ): וישבע יוסף את בני ישראל לאמר וגו'. משנתיגע הרבה, פגעה בו סגולה, וראתה משה שהוא עיף מן היגיעה.
אמרה לו: אדוני משה! למה אתה עיף?
אמר לה: שלושה ימים ושלושה לילות סבבתי את העיר למצוא ארונו של יוסף, ואין אני מוצא אותו. אמרה לו: בא עמי ואראך, היכן הוא. הוליכה אותו לנחל.
אמרה לו: במקום הזה, עשו ארון של ת"ק ככרים והשליכוהו בתוך הנחל החרטומים והאשפים, וכן אמרו לפרעה: רצונך שלא תצא אומה זו מכאן לעולם, העצמות של יוסף, אם לא ימצאו אותן, עד עולם אינם יכולים לצאת.
מיד עמד משה על שפת הנחל, ואמר: יוסף! יוסף! אתה ידעת היאך נשבעת לישראל (בראשית נ): פקוד יפקוד אלהים אתכם. תן כבוד לאלהי ישראל, ואל תעכב גאולתן של ישראל! מעשים טובים יש לך, בקש רחמים לפני בוראך, ועלה מן התהומות!
מיד התחיל ארונו של יוסף מפעפע ועולה מן התהומות כקנה אחד. לקח אותו ושם אותו על כתפו, והיה סובל אותו וכל ישראל אחריו. וישראל היו סובלים את הכסף ואת הזהב, שנטלו ממצרים, ומשה סובל ארונו של יוסף.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! אתה אומר: שדבר קטן עשית, חייך! החסד הזה שעשית, גדול הוא ולא השגחת לכסף ולזהב, אף אני אעשה עמך החסד הזה, ואתעסק עמך:
ח [משה מבקש מה' שיגלה את ייחודו]
אמר לפניו: רבש"ע! אחר כל היגיעה הזו, אתה אומר לי, הן קרבו ימיך?!
(תהלים קיח) לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה!
א"ל: אי אתה יכול, כי זה כל האדם.
אמר משה: רבש"ע! דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי, שאכנס ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות, ויראו שאין זולתך.
מנין?
שנאמר (דברים ד): וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'.
אמר לו הקב"ה: אתה אמרת: ואין עוד!
אף אני אומר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו'! לכל האותות והמופתים וגו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל:
ט [גם בעתיד ינהיג משה את ישראל]
אמר רבי איבו: אמר משה: רבש"ע! בדבר שקילסתיך בתוך ס' ריבוא מקדשי שמך, בו קנסת עלי מיתה?!
שנאמר: הן קרבו ימיך למות.
כל מידותיך מידה כנגד מידה,
מידה רעה כנגד מידה טובה,
מידה חסרה כנגד מידה שלימה,
מידה צרה כנגד מידה רחבה.
אמר לו הקב"ה למשה: אף זו מידה טובה היא, שאמרתי לך: הן, שנאמר (שמות כג): הנה אנכי שולח מלאך.
(משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם.
(מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא.
וכשם שעילית אותי על ס' ריבוא, כך אני מעלה אותך לעתיד לבוא, בתוך חמישים וה' ריבוא צדיקים גמורים, שנאמר: הן. הן בגימטרייה הכי הוי, ה' חמשה נ' חמישים:
י [עשר פעמים נגזר על משה שלא יכנס לארץ]
הן קרבו ימיך למות.
ומות בהר.
כי אנכי מת.
כי ידעתי אחרי מותי.
ואף כי אחרי מותי.
לפני מותו.
בן מאה ועשרים שנה במותו.
וימת שם משה עבד ה'.
ויהי אחרי מות משה.
משה עבדי מת.
מלמד שעד עשרה פעמים נגזר עליו שלא יכנס לא"י, ועדיין לא נתחתם גזר דין הקשה, עד שנגלה עליו בית דין הגדול.
אמר לו: גזירה היא מלפני שלא תעבור, שנאמר: כי לא תעבור את הירדן.
יא [מותו של משה]
מה כתיב תמן?
וינחם ה' על הרעה (במדבר יד): אכנו בדבר ואורישנו.
מה כתיב תמן?
(שם) ויאמר ה' סלחתי וגו'.
אני שלא חטאתי מנעורי, לא כל שכן כשאתפלל על עצמי, שיקבל ממני?!
וכיון שראה הקב"ה שקל הדבר בעיניו של משה ואינו עומד בתפילה, מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול, שלא יכנס לא"י, שנאמר (שם כ): לכן לא תביאו את [הקהל] (העם) הזה, אין לכן אלא שבועה, שנאמר (שמואל א ג): ולכן נשבעתי לבית עלי.
וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר: איני זז מכאן, עד שתבטל אותה גזירה!
באותה שעה מה עשה משה?
לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר, ועמד בתפילה ובתחנונים לפני הקב"ה, עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית, ואמרו: שמא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו?
יצתה בת קול ואמרה: עדיין לא הגיע צביונו של הקב"ה לחדש את עולמו, אלא (איוב יב): אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין איש אלא משה, שנאמר (במדבר יב): והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה.
מה עשה הקב"ה באותה שעה?
הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע, בכל בית דין ובית דין, שלא יקבלו תפלתו של משה, ולא יעלו אותה לפניו, מפני שנחתם עליו גזר דין.
אותו מלאך שממונה על הכרזה אכזריאל שמו, באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה ואמר להם: למלאכי השרת: רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע, שגבר קול התפילה כלפי מעלה, ובקשו לעלות הרקיע, מפני קול תפלתו של משה, שהייתה תפילתו דומה לחרב, שהוא קורע וחותך ואינו מעכב, שהייתה תפילתו מעין שם המפורש, שלמד מן זגזגאל רב וסופר של בני מרום.
על אותה שעה הוא אומר (יחזקאל ג): ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו, ואין רעש, אלא זיע, ואין גדול, אלא משה, שנאמר (שמות יא): גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.
מהו ברוך כבוד ה' ממקומו?
בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה, שאמר הקב"ה: לא תקבלו תפילתו של משה, ולא נשא לו פנים, ולא נתן לו חיים, ולא הכניסו לא"י.
אמרו: ברוך כבוד ה' ממקומו, שאין לפניו משוא פנים, לא לקטן ולא לגדול.
ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים?
שנאמר (דברים ג): ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר.
ואתחנן, בגימטריה הכי הוי.
באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי, שנצטערתי על ישראל, עד שיהיו מאמינים לשמך, כמה צער נצטערתי עליהם במצות, עד שקבעתי להן תורה ומצות. אמרתי כשראיתי בצרתן, כך אראה בטובתן, ועכשיו שהגיע טובתן של ישראל, אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה?!
הרי אתה עושה תורתך פלסתר, דכתיב (שם כד): ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. זו היא שילום עבודה של מ' שנה, שעמלתי, עד שיהיו עם קדוש ונאמן?!
שנאמר (הושע יב): ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן.
מלאך סמאל הרשע ראש כל השטנים הוא, בכל שעה היה מספר מיתתו של משה, ואומר: מתי יגיע הקץ, או הרגע, שבו ימות משה, שארד ואטול נשמתו הימנו.
ועליו אמר דוד (תהלים לז): צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, אין לך רשע בכל השטנים כולן כסמאל. ואין לך צדיק בכל הנביאים, כמשה, שנאמר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים.
משל למה הדבר דומה?
לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה והיה אותו האיש מצפה ואומר: מתי יגיע שמחתם ואשמחה בה.
כך היה סמאל הרשע מצפה נשמתו של משה, ואומר: מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק, עד שאמר לו מיכאל: מה רשע אני בוכה ואתה משחק?!
(מיכה ז) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי.
כי נפלתי, מפטירתו של משה.
קמתי, מפרנסתו של יהושע, בשעה שהפיל ל"א מלכים.
כי אשב בחושך, בחורבן בית ראשון ואחרון.
ה' אור לי, לימות המשיח.
עד כאן עלתה למשה שעה אחת.
באותה שעה, אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! אם אין אתה מכניס אותי לא"י, הניח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות!
אמר לו הקב"ה למשה: אם לא אמיתך בעולם הזה, היאך אחייך לעולם הבא?!
ולא עוד, אלא שאתה עושה תורתי פלסתר, שכתוב בתורתי על ידך: ואין מידי מציל.
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע! אם אין אתה מכניס אותי לא"י, הניח אותי כחיות השדה, שהן אוכלין עשבים ושותין מים, וחיין ורואין את העולם, כך תהא נפשי, כאחת מהן!
א"ל: רב לך!
אמר לפניו: רבש"ע! ואם לאו, הניח אותי בעולם הזה, כעוף זה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם, ומלקט מזונו בכל יום ולעת הערב חוזר לקנו. כך תהא נפשי כאחת מהן!
אמר לו: רב לך!
מהו רב לך?
אמר לו: רב לך אשר דברת.
כיון שראה משה, שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות, באותה שעה אמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא.
מה עשה משה?
נטל את המגילה וכתב עליה שם המפורש, וספר השיר עדיין לא מלא לכתוב, עד שהגיע הרגע שבו ימות משה.
באותה שעה אמר הקב"ה לגבריאל: גבריאל! צא והבא נשמתו של משה!
אמר לפניו: רבש"ע! מי שהוא שקול, כנגד ששים ריבוא, איך אני יכול לראות במותו?!
ומי שיש בו דברים אלו, איך אני יכול לעשות לו קצף?!
ואחר כך, א"ל למיכאל: צא והבא נשמתו של משה!
אמר לפניו: רבש"ע! אני הייתי לו רב והוא היה לי לתלמיד, ולא יכול אני לראות במותו!
ואחר כך אמר לסמאל הרשע: צא והבא נשמה של משה!
מיד לבש כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות, והלך לקראתו של משה.
כיון שראה אותו שהוא יושב וכותב שם המפורש, וזוהר מראהו דומה לשמש, והוא דומה למלאך ה' צבאות, היה מתיירא סמאל מן משה.
אמר: ודאי שאין המלאכים יכולין ליטול נשמתו של משה, וטרם שהראה סמאל את עצמו למשה, היה משה יודע שבא סמאל.
וכיון שראה סמאל את משה, אחזתו רעדה וחיל כיולדה, ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה, עד שאמר משה לסמאל (ישעיה מח): אין שלום אמר ה' לרשעים.
מה תעשה בכאן?
אמר לו: ליטול נשמתך באתי!
אמר לו: מי שיגרך?
אמר לו: מי שברא את כל הבריות.
אמר לו: אין אתה נוטל נשמתי!
אמר לו: כל באי העולם נשמתן מסורין לידי.
אמר לו: יש בי כוח מכל באי העולם.
אמר לו: מה כחך?
אמר לו: אני בן עמרם, שיצאתי ממעי אמי מהול ולא נצרכתי למוהלני.
ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה והלכתי ברגלי, ודברתי עם אבי ואמי, ואפי' חלב לא ינקתי.
וכשהייתי בן שלשה חדשים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבי אש.
וכשהייתי מהלך בחוץ, נכנסתי לפלטרין של מלך, ונטלתי כתר מעל ראשו.
וכשהייתי בן שמונים שנה,
עשיתי אותות ומופתים במצרים,
והוצאתי ששים ריבוא לעיני כל מצרים,
וקרעתי את הים לשנים עשר קרעים,
והפכתי מי מרה למתוק,
ועליתי ודרכתי דרך בשמים,
והייתי תופס במלחמתן של מלאכים,
וקבלתי תורה של אש,
ודרתי תחת כסא אש, וסוכתי תחת עמוד אש,
ודברתי עמו פנים בפנים,
וניצחתי בפמליא של מעלה,
וגליתי רזיהם לבני אדם,
וקבלתי תורה מימינו של הקב"ה, ולמדתי אותה לישראל,
ועשיתי מלחמה עם סיחון ועם עוג, שני גיבורי עובדי כוכבים, שבשעת המבול לא הגיעו מים לקרסוליהן מפני גובהן. והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם, והכיתים במטה שבידי והרגתים.
מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כן?!
לך רשע, מכאן! אין לך לומר כן!
לך ברח מלפני! איני נותן נשמתי לך!
מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה.
א"ל הקב"ה לסמאל: בא והבא נשמתו של משה!
מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה.
מיד קצף עליו משה, ונטל את המטה בידו, שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כוחו, עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש, ונטל קרן הודו מבין עיניו, ועיור את עיניו, עד כאן עלתה למשה.
סוף רגע, יצתה בת קול ואמרה: הגיע סוף מיתתך!
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה, ואמרת לי (שמות ג): לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים.
זכור אותו היום, שהייתי עומד על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות!
יצתה בת קול ואמרה לו: אל תתיירא, אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך!
באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים, וירד הקדוש ברוך הוא משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה, ושלשה מלאכי השרת עמו: מיכאל וגבריאל וזגזגאל.
מיכאל הציע מיטתו של משה.
וגבריאל פירס בגד של בוץ מראשותיו.
וזגזגאל מרגלותיו.
מיכאל מצד אחד, וגבריאל מצד אחד.
אמר הקב"ה למשה: משה השקיף עיניך זה על גב זה, והשקיף עיניו זה על גב זה.
אמר לו: הנח ידך על החזה, והניח ידו על החזה.
אמר לו: הקף רגליך זה על גב זה, הקיף רגליו זה על גב זה.
באותה שעה קרא הקב"ה לנשמה מתוך גופו.
אמר לה: בתי! מאה ועשרים שנה קצבתיך, היותך בגופו של משה, עכשיו הגיע קצך לצאת, צאי אל תאחרי!
אמרה לפניו: ריבונו של עולם! יודעת אני שאתה אלוה כל הרוחות וכל הנפשות, נפש החיים והמתים מסורין בידך, ואתה בראתני ואתה יצרתני ואתה נתתני בגופו של משה מאה ועשרים שנה, ועכשיו יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה, שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם, ולא רמה ותולעה, לכן אני אוהבת אותו, ואיני רוצה לצאת ממנו!
אמר לה הקב"ה: נשמה! צאי! אל תאחרי! ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים, ואני מושיבך תחת כסא כבודי, אצל כרובים ושרפים וגדודים!
אמרה לפניו: רבש"ע! מאצל שכינתך ממרום, ירדו שני מלאכים עזה ועזאל, וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ, עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע, אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה, לא בא לאשתו, שנאמר (במדבר יב): ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח. בבקשה ממך, תניחני בגופו של משה!
באותה שעה, נשקו הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת פה, והיה הקדוש ברוך הוא בוכה (תהלים צד): מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און.
ורוה"ק אומר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.
שמים בוכין ואומרים (מיכה ז): אבד חסיד מן הארץ.
ארץ בוכה, ואומרת (שם): וישר באדם אין.
וכשבקש יהושע רבו ולא מצאו, היה בוכה ואומר (תהלים יב): הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם.
ומלאכי השרת אומרים: צדקת ה' עשה.
וישראל היו אומרים: ומשפטיו עם ישראל.
אלו ואלו היו אומרים (ישעיה נז): יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו.
(משלי י) זכר צדיק לברכה ונשמתו לחיי עולם הבא:
אמן
כן יהי רצון. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
|
