|
פרשה ג: פרשת עקב
א [שכר מצוות לעוה"ב]
כך שנו חכמים: המרכיב קני מנורה בשבת חייב חטאת.
ומשום מה מחייב?
אמר רבי אבהו, בשם רבי יוחנן: המרכיב את המנורה בשבת כאדם שבונה בשבת, ומי שהוא בונה בשבת חייב.
אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
אימתי שמרו ישראל את השבת, כשם שראוי לה?
תחילה כשניתנה להן באלוש.
מנין?
שנאמר (שמות יז): וישבתו העם ביום השביעי.
ואת סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת?!
לא נתתי לך אלא לטובתך!
כיצד?
אמר רבי חייא ברבי אבא: את מקדש את השבת: במאכל, ובמשתה, ובכסות נקיה, ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר.
מנין?
(ישעיה נח) וקראת לשבת עונג וגו'.
מה כתיב אחריו?
( שם) אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך.
אמרו לו ישראל:
ואימתי את נותן לנו שכר המצות, שאנו עושים?
אמר להם הקב"ה: מצות שאתם עושים מפרותיהן אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם.
מנין?
ממה שקרינו בעניינינו: והיה עקב תשמעון:
ב [תכלית הייסורים - תשובה]
והיה עקב
זה שאמר הכתוב (תהלים ס): לי גלעד ולי מנשה.
מהו גלעד?
אמר ריש לקיש: כו' עד שהן מבני יהודה.
דבר אחר:
מואב סיר רחצי
אמר ר' שמעון בן חלפתא: אמר הקב"ה: שופת אני למואב יורה של פורענות.
מהו על אדום אשליך נעלי?
אמר הקב"ה: הכל מוכן לעשות תשובה ואני דורך גיתה של אדום בעקב רגלי.
אימתי?
והיה עקב תשמעון.
אמר הקב"ה לישראל: בני! לא תהיו סבורים שאני עושה אתכם כעבד שאדונו מבקש למכור אותו קוריסין בכל מה שמוצא, אלא כך אני מביא עליכם ייסורין עד שתכינו את לבבכם אצלי.
אמר רבי אחא: בשבועה נשבע הקב"ה שלא יניח את ישראל לעולם.
מנין?
שנאמר (עמוס ד): לכן כה אעשה לך ישראל ואין לכן אלא שבועה. כעניין שנאמר (שמואל א ג): ולכן נשבעתי לבית עלי.
ועד היכן אני מייסר אתכם?
עד העקב. עקב כי זאת אעשה לך, עד שתשמרו את מצוותיי עד העקב:
ג [מאמונתו של בשר ודם את יודע אמונתו של הקב"ה]
מה כתיב למעלה?
(דברים ז) וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן.
אמר רבי חייא בר אבא:
למה הדבר דומה?
לאוהבו של מלך, שהפקיד אצלו פיקדון ומת אוהבו של מלך. בא בנו ומבקש את הפיקדון מידו. אמר לו: תן לי הפיקדון שהפקיד אבא אצלך.
אמר לו המלך: מצאת אחר טוב ממני?!
הפיקדון שאצלי לא שמרתי אותו ולא קיפלתי אותו!
כך כשחטאו ישראל בימי ירמיה, אמר לו הקב"ה לירמיה (ירמיה ג): לך אמור להם לישראל: מה מצאו אבותיכם בי עול, על כל מה שנשבעתי לאבותיכם לא קיימתי?!
נשבעתי להם שאני מברך את בניהם, שנאמר: כי ברך אברכך וגו' לא ברכתי אתכם ע"י משה?!
שנאמר (דברים א): ה' אלהיכם הרבה אתכם.
אמרתי לו: שאני מוציא אתכם ברכוש גדול, שנאמר (בראשית טו): ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא עשיתי כך?!
(תהלים קה) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל.
לפיכך אמר משה: ומשמרו את השבועה, מן ויפדך מבית עבדים את יודע, שהוא האל הנאמן.
דבר אחר:
כי ה' אלהיך הוא האלהים
אמר רבי לוי:
למה הדבר דומה?
לאוהבו של מלך שהפקיד אצלו פיקדון ומת אוהבו של מלך. בא בנו מבקש את הפיקדון.
אמר לו המלך: לך והבא שני איסטרטין ושנים עשר בלביטון ועל ידיהן אני נותן לך את הפיקדון.
כך אמר הקב"ה: כשיצאו ישראל ממצרים אבותיכם הפקידו אצלי פיקדון.
מנין?
שנאמר (שמות ג): פקוד פקדתי אתכם.
אמר להן: יבואו שני איסטרטין ושנים עשר בלביטון, זה משה ואהרן.
ושנים עשר ראשי שבטים.
מנין?
שנאמר (במדבר א): תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה.
דבר אחר:
האל הנאמן
רבנין אמרי: מאמונתו של בשר ודם את יודע אמונתו של הקב"ה.
מעשה ברבי פנחס בן יאיר, שהיה דר בעיר אחת בדרום והלכו אנשים להתפרנס שם, והיו בידן שתי סאין של שעורים, והפקידו אצלו ושכחו אותן והלכו להן, והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ועשה אותן גורן וכונסן.
אחר שבע שנים הלכו אותן החברים לשם לתבוע אותן ליתן להן, מיד הכיר אותן ר' פנחס בן יאיר, אמר להם: בואו וטלו אוצרותיכם. הרי מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה.
ושוב מעשה בר' פנחס בן יאיר, שהלך לעיר אחת והיו העכברים אוכלים בתחומה של אותה העיר באו ובקשו הימנו.
מה עשה רבי פנחס בן יאיר?
אמר להן: למה אין אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי?
מבקשין אתם שנערוב אתכם שאם אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי, אין עכברים אוכלין עוד?
אמרו לו: אין.
ערב אותן והלכו העכברים ולא נראו עוד.
דבר אחר:
מעשה באדם אחד שהיה חופר שיחין לרבים. בתו הייתה הולכת בדרך ובאת לעבור בנהר ושטפה, באו ואמרו לו לרבי פנחס: כך הגיע לבתו של פלוני.
א"ל: אי אפשר, כיון שהיה עושה רצונו של הקב"ה במים, אין הקב"ה מאבד את בתו במים, מיד נפלה צווחה בעיר, באתה בתו של פלוני.
אמרו רבותינו: כיון שאמר ר' פנחס בן יאיר כך, ירד מלאך והעלה אותה.
מעשה ברבי שמעון בן שטח, שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד, הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצווארו.
אמרו לו: רבי ( משלי י) ברכת ה' היא תעשיר.
א"ל ר' שמעון בן שטח: חמור לקחתי, אבן טובה לא לקחתי!
הלך והחזירה לאותו ישמעאלי, וקרא עליו אותו ישמעאל: ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח.
הוי, מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה, שנאמן לשלם לישראל שכר המצות, שהן עושין.
מנין?
(שמות יב) ושמרתם את המצות.
אבל מתן שכרן, והיה עקב תשמעון, בעקב אני פורע לכם:
ד [עיקר שכר המצוות לעוה"ב]
ושמר ה' אלהיך לך
מהו ושמר?
אמר רבי שמואל בר נחמן: כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה מכוח הברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותן האבות, משומרין הן לעתיד לבא, שנאמר: ושמר ה' אלהיך וגו'.
דבר אחר:
אמר ר' חלבו:
למה הדבר דומה?
ליתום שהיה מתגדל אצל בעל הבית, היה אוכל משלו, ושותה משלו, ומתכסה משלו, ולמדו אומנות. אותו היתום אומר: כל מה שאני אוכל ושותה ומתכסה, מתוך שכרי הוא מחשבו!
א"ל אותו בעל הבית: חייך! כל מה שאתה אוכל ומתכסה, בכוח חבית של מים שאת ממלא לי?! בכוח עץ אחד שאתה מבקע לי?!
אבל שכרך צרור ומונח לך.
כך כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה, בכוח הייסורים שהן באין עליהם, אבל שכרן צרור ומשומר לעתיד לבא, שנאמר: ושמר ה' אלהיך לך וגו'.
ומהו את הברית ואת החסד?
אמר רבי חייא: שלושה מדות טובות יש ביד ישראל, ואלו הן:
ביישנים,
ורחמנים,
וגומלי חסדים.
ביישנים מנין?
שנאמר (שם ד): ובעבור תהיה יראתו על פניכם.
רחמנים מנין?
שנאמר (דברים יג): ונתן לך רחמים ורחמך.
גומלי חסדים מנין?
שנאמר (שם ז) ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד:
ה [מקיש פרי הבטן לפרי האדמה]
למה הוא מקיש פרי הבטן לפרי האדמה?
אמר הקב"ה: מה פרי אדמתך סיגים.
אף פרי בטנך סיגים.
דבר אחר:
מה פרי אדמתך, אין בהם לא חטא ולא עוון.
אף פרי בטנך לא יהא בהן, לא חטא ולא עוון.
דבר אחר:
מה פרי אדמתך צריכים עישור,
אף פרי בטנך צריכים עישור, וזו המילה.
דבר אחר:
אמר רבי יהודה בר סימון:
למה הקיש פרי הבטן לפרי האדמה?
שיהיו פרי אדמתך מכפרים על פרי בטנך.
מנין?
שכך כתיב (דברים לב): וכפר אדמתו עמו:
ו [לא יהיה בך עקר ועקרה]
אמר רבי חייא בר אבא: אין שבחה של מטרונא בשעה שמתקלסת מקרובותיה, אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה.
לא יהיה בך עקר ועקרה - סריסין ואילונית.
אין לי אלא באדם, מנין אף בבהמה?
דכתיב: ובבהמתך הרי באדם ובבהמה.
מנין אף בארץ?
דכתיב (שמות כג): לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, הרי באדם ובבהמה ובארץ.
מנין אף באילן?
דכתיב (מלאכי ג): ולא תשכל לכם הגפן בשדה.
דבר אחר:
לא יהיה בך עקר ועקרה
אמר רבי חנין בן לוי: אמר הקב"ה: לא תהא תפילתך עקרה, אלא תהא עולה ועושה פירות.
דבר אחר:
אמר רבי יונתן: לא יהיה בך עקר ועקרה מן התשובה.
מעשה ברבי יונתן, שהיה מהלך אצל ניפולין של כותים והיה רוכב על החמור והבהם עמו. נתלווה להם כותי אחד. הגיעו אצל הר גריזים, אמר אותו כותי לרבי יונתן:
רבי! מהו דין דהדין טורא קדיש?
א"ל רבי יונתן: למה הוא קדיש?
אמר לו אותו הכותי: שלא לקה במי המבול.
אמר ליה? מנין לך?
א"ל: לא כך כתיב (יחזקאל כג): בן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם?!
אמר לו רבי יונתן: אם כן היה לו להקב"ה לומר לנח לעלות (לשם) [להר] ולא לעשות תיבה! אמר לו: לא עשה אלא לנסותו.
שתק ר' יונתן.
אמר לו הבהם: תן לי רשות לומר לו דבר אחד.
אמר לו: אמור!
אמר לו אותו הבהם: אין ההר הזה תחת השמים?!
אמר לו אותו הכותי: אלא, חוץ לשמים?!
א"ל: אין. כתיב (בראשית ז): חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים. מיד ירד רבי יונתן מן החמור והרכיבו ארבעה מילין וקרא עליו הפסוק הזה ( ישעיה נד): וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי.
הוי, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך.
מהו ובבהמתך?
ובבהמין שלך:
ז [בצדקה ומשפט זוכים לחסד ורחמים]
ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד
אר' שמעון בן חלפתא:
למה הדבר דומה?
למלך, שנשא למטרונה והכניסה לו שנים אריסין, אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין. איבדה מטרונה את שלה אף המלך נטל את שלו.
לאחר ימים עמדה וכשרה את עצמה והביאה אותן שני אריסין, אף המלך הביא את שלו.
אמר המלך: אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשה של מטרונה.
כך אתה מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין, שנאמר (בראשית יח): כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו. אף הקב"ה זקף להן, כנגדם שני אריסין חסד ורחמים, שנאמר: ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד.
ואומר: ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו'.
אבדו ישראל את שלהם, שנאמר (עמוס ו): הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה.
אף הקב"ה נטל את שלו, שנאמר (ירמיה טז): כי אספתי את שלומי וגו' את החסד ואת הרחמים.
עמדו ישראל וכישרו את עצמן והביאו אותן שני אריסין.
מנין?
שכך כתיב (ישעיה א): ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
אף הקב"ה הביא את שלו.
מנין?
שכך כתיב (שם נד): כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וגו'.
וכיון שיביאו ישראל את שלהן והקב"ה נותן את שלו, אומר הקב"ה: אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשם של ישראל, שנאמר (הושע ב): וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה':
ח [הנסים שנעשו לישראל היו על המים]
הלכה: אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהיה בדברו.
רבי טרפון אמר: בורא נפשות רבות וחסרונם.
רבנן אמרי: בא וראה כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל, לא עשאן אלא על המים.
כיצד?
עד שהן במצרים עשה להם נסים ביאור.
אמר רבי יצחק: היו המצריים וישראל הולכין לשתות מים מן הנהר, המצרי שותה דם וישראל שותה מים.
וכשיצאו ישראל ממצרים לא עשה להם נסים, אלא על המים.
מנין?
שנאמר (תהלים קיד): הים ראה וינוס.
מה ראה?
רבי נהוראי אמר: שם המפורש ראה חקוק על המטה ונקרע.
רבי נחמיה אמר: כביכול ידו של הקב"ה ראה ונקרע, שנאמר (שם עז): ראוך מים יחילו.
באו למרה, כשעלו מן הים והיו המים מרים, עשה שם להם נסים.
מנין?
שנאמר (שמות טו): ויורהו ה' עץ וגו'.
בסלע, עשה להם נסים במים.
מנין?
שנאמר (במדבר כ): ודברתם אל הסלע וגו'.
בבאר, עשה להם נסים ואמרו שירה, שנאמר (שם כא): אז ישיר ישראל.
אמר להם משה: הוו יודעין כל נסים שעשה לכם הקב"ה לא עשה אלא על המים, ואף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ, עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן:
ט [ה' גאל את ישראל למרות שידע שיחטאו]
שמע ישראל אתה עובר עובר היום את הירדן
זה שאמר הכתוב (תהלים מד): אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם.
מהו באזנינו?
אלא אר' תנחומא: שמענו מה שאמרת למשה בסנה.
אמרת למשה בסנה: גלוי וצפוי לפני שהן עתידין להכעיס אותי, אלא גואל אני אותם.
ומנין שאמר לו הקב"ה כך?
דכתיב (שמות ג): ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וגו'.
מהו כי ידעתי את מכאוביו?
אמר הקב"ה למשה: יודע אני מה כאב הן עתידין לעשות.
(שם לב) אלה אלהיך ישראל, ואעפ"כ וארד להצילו מיד מצרים הוי, תנאין שהתנית עם משה. וכשם שהתנית עמו כך באזנינו שמענו.
מהו אבותינו ספרו לנו?
זה משה שנקרא אב לכל הנביאים.
(תהלים מד) אתה ידך גוים הורשת ותטעם.
אמר להם: ממה שעשה לשני מלכי האמורי לסיחון ולעוג שהיו גדולים, אתם יודעין שכשתעברו את הירדן מהו עושה לשלשים ואחד מלכים, הוי, שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן:
י [הווה זהיר בקיום מצוות]
שמע ישראל
מה ראה לומר להן כאן שמע ישראל?
רבנין אמרי:
למה הדבר דומה?
למלך, שקידש מטרונה בשני מרגליות. אבדה אחת מהן אמר לה המלך: איבדת אחת שמרי את השנייה!
כך קידש הקב"ה את ישראל, בנעשה ונשמע. אבדו את נעשה שעשו את העגל.
אמר להן משה: אבדתן נעשה שמרו נשמע, הוי, שמע ישראל:
יא [מסירותו של משה לישראל]
אתה עובר היום את הירדן
אמר להם: כשתעברו את הירדן דברים אחרים יתחדשו, לא תהיו סבורין, כשם שהייתם במדבר והייתם חוטאים והייתי מבקש עליכם רחמים.
אמר להן: כשעשיתם אותו המעשה וביקש הקב"ה לכלות אתכם, לא נתפללתי עליכם סניגוריה.
מנין?
שנאמר (דברים ט): ואתפלל אל ה' ואומר ה' אלהים אל תשחת עמך וגו'.
אמר רבי חייא בר אבא: כיון שאמר לו הקב"ה למשה ברקיע: קום רד מהר מזה, שמעו חמשה מלאכי חבלה וביקשו להזיקו, ואלו הן:
אף,
וחימה,
קצף,
משחית,
ומכלה.
וכיון שהזכיר משה זכותן של שלושה אבות, כדכתיב ( שמות לב): זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך ברחו קצף ומשחית ומכלה ונשתיירו שנים הקשים, אף וחימה.
אמר לפניו: רבש"ע! הרי הזכרתי שלושה וברחו שלושה, עמוד אף אתה באף.
מנין?
שנאמר (תהלים ז): קומה ה' באפך, הרי שעמד הקב"ה באף.
ומנין שעמד משה בחימה?
שנאמר ( שם קו): לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית.
ירד משה מן הרקיע והיו הלוחות בידו ולא שברן עד שראה בעיניו.
מנין?
שנאמר (שמות לב): ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל.
אותה שעה, ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות.
אמר לו הקב"ה: משה! לא היית מאמין לי שעשו להן עגל?!
שנאמר (שם): סרו מהר מן הדרך אשר צויתים.
רבנין אמרי: מן הדבר הזה שקד משה היאך לזכות את ישראל, שאמר לו הקב"ה: אשר צויתים.
אמר לפניו: רבש"ע! אני נצטויתי, שמא עברתי על הציווי?!
הם לא נצטוו ולא היו יודעים!
אמר לו הקב"ה: משה, לא נצטוו?!
אמר לו: לאו!
אמר לו: מה אמרת בסיני?
אני ה' אלהיכם?!
לא אמרת, אלא (שם כ) אנכי ה' אלהיך!
מה אמרת?
לא יהיה לכם אלהים אחרים?!
לא אמרת! אלא, לא יהיה לך אלהים אחרים!
הוי, ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך.
אמר רבי חייא בר אבא: לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה ומה היה אומר: מה פום סבור ממלל.
דבר אחר:
ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך
אמר רבי חייא בר אבא: משפסק סניגור היה רוח הקדש מלמד זכות עליהן, וכך היה אומר לישראל (משלי כד): אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך.
אל תהי עד חנם ברעך, אלו ישראל שנקראו רעים להקב"ה, שנאמר (תהלים קכב): למען אחי ורעי וגו'.
והפתית, דכתיב (שם עח): ויפתוהו בפיהם.
וגם שאמרת בסיני: נעשה ונשמע ולא קיימתם!
ואומר להקב"ה: אל תאמר: אשלמה כאשר עשה לי כן אעשה לו, אלא ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך.
לפיכך כשבאו לעבור את הירדן הזכיר להן כל מה שביקש עליהן סניגוריה, שהיה סבור שהם מבקשים עליו רחמים שיכנס עימהם.
מהו אתה עובר?
אמר רבי תנחומא: שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם: אתם עוברים אני איני עובר, ופתח להם פתח שמא יבקשו עליו רחמים, ולא היו מבינים.
למה הדבר דומה?
למלך, שהיו לו בנים הרבה ממטרונה. סרחה עליו מטרונה ביקש להוציאה, אמר לה: תהא יודעת שאני נוטל אחרת.
אמרה לו: אין.
ואין את אומר לי, מי היא זו שאתה עתיד ליטול?!
אמר לה: פלונית.
מה עשתה מטרונה?
כינסה את בניה אמרה להן: הוו יודעין שאביכם מבקש לגרשני וליטול את פלונית, יכולין אתם, שלא להשתעבד בה?
אמרו לה: הן.
אמרה להן: תדעו מה היא עתידה לעשות בכם, והייתה אומרת שמא יבינו ויבקשו עליה מאביהן ולא היו מבינין.
כיון שלא הבינו, אמרה: ואיני מצווה אתכם אלא בשביל עצמכם, שתהיו זהירים בכבוד אביכם.
כך משה, כיון שאמר לו הקב"ה (במדבר כז): קח לך את יהושע בן נון וגו' כי לא תעבור את הירדן הזה, היה אומר לפני ישראל: והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, אתה עובר היום, אני איני עובר שמא יבינו ויבקשו עליו רחמים ולא היו מבינין.
כיון שלא הבינו, אמר: איני מצווה, אלא בשביל עצמכם שתהיו זהירין בכבוד אביכם שבשמים!
מנין?
שנאמר (שם): את ה' אלהיך תירא וגו'.
אמר הקב"ה: בעולם הזה היו הכל מתאוין לארץ ישראל, ועל ידי עוונות גליתם ממנה, אבל לעתיד לבוא שאין לכם לא חטא ולא עוון, אני אטע אתכם בתוכה נטיעת שלוה.
מנין?
שנאמר (עמוס ט): ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם:
יב [בזכות מה קרן אור פניו?]
הלכה: אדם מישראל שקידש אשה, מי צריך ליתן שכר כתב קדושין?
כך שנו חכמים: אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין, אלא מדעת שניהן והחתן נותן שכר.
וממי למדנו?
מהקב"ה, בשעה שקידש לישראל בסיני, דכתיב (שמות יט): ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר.
ומי כתב השטר הזה?
משה.
מנין?
שנאמר (דברים לא): ויכתוב משה את התורה (השירה) הזאת.
ומה שכר נתן לו הקב"ה?
זיו הפנים, דכתיב (שמות לד): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.
אימתי?
בדברו אתו.
אמר ריש לקיש: בשעה שכתב את התורה, נטל משה זיו הפנים.
כיצד?
אמר ריש לקיש: התורה שנתנה למשה, עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה, וחתומה באש ומלופפת באש, ועם שכותב קינח את הקולמוס בשער, ומשם נטל זיו הפנים.
רבי שמואל בר נחמן אמר: מן הלוחות נטל משה זיו הפנים, עם שנתנו לו הלוחות מכפיים לכפיים, משם נטל זיו הפנים. כיון שעשו ישראל אותו מעשה, נטלן ושיברן.
אמר לו הקב"ה: כשסדרת לישראל נתתי לך שכרך זיו הפנים ועכשיו שברת את הלוחות?!
אמר רבי יצחק: שנו רבותינו: נשברה החבית נשברה לסרסור.
אמר לו הקב"ה: אתה היית סרסור ביני לבין בני, אתה שברת - אתה מחליף.
מנין?
שכך כתיב (שם): ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא:
יג [עת להשליך אבנים]
פסל לך
זה שאמר הכתוב (קהלת ג): עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחוק מחבק.
אמר רבי תנחומא:
מהו עת להשליך אבנים?
עת היא שיעלה אדרינוס שחיק עצמות וינפץ אבני בית המקדש.
ועת כנוס אבנים, עת שיבנה אותו הקב"ה.
מנין?
שנאמר (ישעיה כח): לכן כה אמר ה' אלהים הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחוש ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת ויעה ברד מחסה כזב וסתר מים ישטופו.
דבר אחר:
עת להשליך אבנים
רבנין אמרי: מדבר במשה.
עת היה שישליך משה את הלוחות, דכתיב: ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר.
ועת כנוס אבנים, עת היה שיחזירן לישראל, שנאמר: פסל לך שני לוחות אבנים:
יד [על המקלקל לתקן]
פסל לך
זה שאמר הכתוב (קהלת ז): אל תיבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח.
ומי היה זה שכעס?
זה משה, שנאמר ( שמות לב): ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות.
אמר לו הקב"ה: הא משה! אתה מפיג חמתך בלוחות הברית, מבקש את שאפיג את חמתי?! ואת רואה שאין העולם יכול לעמוד אפילו שעה אחת.
אמר לו: ומה יש לי לעשות?
אמר לו: לתת עליך קטריקי, את שברת אותן ואת מחליף אותן, הה"ד: פסל לך שני לוחות אבנים:
טו [הקב"ה נתן למשה פתחון פה להתפלל על ישראל]
פסל לך
אמר רבי יצחק: כתיב (ויקרא ה): והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפיקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא.
א"ל הקב"ה: הלוחות לא היו מופקדים אצלך, את שברת אותן ואת מחליף אותן.
אמר רבי יצחק: מן הלוחות שניים ריצה משה את הקב"ה לישראל.
מה עשה?
עלה לו אצל הקב"ה כעוס.
אמר לו: בניך חוטאין ואת נותן עלי קטריקי?!
עשה עצמו כאילו כעוס על ישראל.
מניין?
שנאמר (שמות לב): וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.
כיון שראה הקב"ה כך, אמר לו: משה! שתי הפנים בכעס אני ואת כועסין עליהן, מיד (שמות לג): ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל.
א"ל הקב"ה: לא יהיו שתי הפנים בכעס, אלא כשתראה אותי נותן רותחין, הוי, נותן צונן וכשתראה אותי נותן צונן, הוי נותן רותחין.
אמר משה: רבש"ע! היאך יהא?
א"ל: הוי, חל אתה רחמים.
מה עשה?
מיד, ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך.
א"ל: והרי בניך מרים, חלה אותן.
דבר אחר:
אמר לפניו: רבש"ע! יודע אני שאתה אוהב את בניך, ואין אתה מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריה.
אמר רבי סימון:
למה הדבר דומה?
למלך ובנו, שהיו נתונים בקיטון והפדגוג של בנו נתון בטרקלין.
היה המלך צווח: הניחו לי שאהרג את בני! אינו מבקש אלא מי שילמד עליו סנגוריה.
כך הקב"ה אומר למשה (שם לב): ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול.
אמר משה: וכי תופס אני בידו של הקב"ה?!
כביכול אינו מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריה, מיד ויחל משה.
דבר אחר:
ועתה הניחה לי
אמר משה: ריבון העולמים! ולכלותם אתה מבקש?!
עקור העליונים והתחתונים ואח"כ עקור אותם.
מנין?
שנאמר ( ישעיה נא): שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת.
תחלה שמים כעשן וגו' ואח"כ ויושביה כמו כן ימותון.
אמר ליה משה: ואפילו אתה עוקר את השמים ואת הארץ, לישראל אי אתה יכול לעקור, שנשבעת לאבותיהם ולא נשבעת להם, לא בשמים ולא בארץ אלא בשמך הגדול.
מנין?
שנאמר: אשר נשבעת להם בך.
שמא, אתה יכול לבטל את שמך?!
אמר לפניו משה: חשוב אותם כסדום.
מה אמרת לאברהם?
(בראשית יח) ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם, וויתרת לו עד עשרה.
מנין?
שנאמר (שם): ויאמר אל נא יחר לאדוני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה.
ואני מעמיד לך מאלו שמונים צדיקים.
אמר לו: העמד!
אמר לפניו: רבש"ע! הרי שבעים הזקנים, דכתיב (במדבר יא): ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך.
אהרן, נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר, פנחס וכלב, הרי שבעים ושבעה.
א"ל הקב"ה: הא משה! היכן עוד ג' צדיקים?
ולא היה מוצא.
אמר לפניו: רבש"ע! אם הללו בחיים ואינם יכולין לעמוד להם בפרצה הזו, יעמדו המתים! אמר לפניו: עשה בזכות ג' אבות! והרי שמונים, זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך.
כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד א"ל: סלחתי כדברך.
כיון שעמד שלמה וראה שהזכיר משה שבעים ושבעה צדיקים חיים ולא הועיל כלום, אילולי שהזכיר זכות שלשת האבות שהיו מתים, התחיל אומר (קהלת ד): ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה וטוב משניהן את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש.
דבר אחר:
זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם, בך ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם.
וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו
אמר רבי לוי: אמר לו משה: רבש"ע! חיין הן המתים?!
א"ל: משה, אף אתה טועה?!
לא כך אמרתי לך: אני אמית ואחיה?!
א"ל משה: ואם חיין הן המתים, חשוב כמו שהאבות עומדין ומבקשין על בניהן, מה היית משיבן?
כיון, שאמר לו משה הדבר הזה, מיד וינחם ה' על הרעה:
טז [הלוחות - עדות ביו ישראל להקב"ה]
פסל לך שני לוחות
למה שניים?
רבנין אמרי: א"ל הקב"ה: אלו מעידין ביני ובין בני.
כנגד שני עדים,
כנגד שני שושבינין,
כנגד חתן וכלה,
כנגד שמים וארץ,
כנגד העולם הזה והעולם הבא:
יז [לוחות ראשונים מעשה אלוהים ושניים מעשה אדם]
פסל לך
שאלו את רבי יוחנן בן זכאי:
מפני מה לוחות הראשונות מעשה שמים והשניים מעשה אדם?
אמר להן למה הדבר דומה?
למלך שנשא אשה והביא הנייר והלבלר משלו, עיטרה משלו, והכניסה לביתו.
ראה אותה המלך שוחקת לעבד אחד משלו, כעס עליה והוציאה. בא שושבינה אצלו ואמר לו: מרי! אי את יודע מהיכן נטלת אותה?!
לא בין העבדים גדלה, וכיון שגדלה בין העבדים לבה גס בהן.
אמר לו המלך: ומה אתה מבקש שאתרצה לה?!
הבא הנייר והלבלר משלך והרי כתב ידי.
כך אמר משה להקב"ה: בשעה שבאו לידי אותו מעשה, א"ל: אי אתה יודע מאיזה מקום הוצאת אותם?!
ממצרים, ממקום עבודת כוכבים.
א"ל הקב"ה: ומה אתה מבקש שאתרצה להן?!
הבא את הלוחות משלך והרי כתב ידי וכתבתי על הלוחות.
אמר ליה הקב"ה: משה, חייך! כשם שנתת את נפשך עליהן בעולם הזה, כך לעתיד לבוא כשאביא להם את אליהו הנביא, שניכם באין כאחת.
מנין?
שכך כתיב ( נחום א): ה' ארך אפים וגדל כח ונקה לא ינקה ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל.
בסופה, זה משה, דכתיב (שמות ב): ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור.
ובסערה, זה אליהו, דכתיב (מלכים ב ב): ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים. אותה שעה, הוא בא ומנחם אתכם.
מנין?
שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים:
|
