|
פרשה ו: מילה, שילוח הקן, לשון הרע
א [המול ימול]
כי יקרא קן צפור לפניך.
הלכה: תינוק שנולד כשהוא מהול מהו שיהא מותר למול אותו?
כך שנו חכמים: תינוק שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית מפני בריתו של אברהם.
ומנין אתה למד?
מן התורה, שנאמר (בראשית יז): המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך.
דבר אחר:
המול ימול, אל תהי קורא בו אלא שתי מילות:
מילה
ופריעה.
רבי לוי אמר: המול ימול, מכאן למוהל צריך שיהא מהול, דכתיב: המול ימול.
אמר ר' יודן בן פזי:
מה כתיב בצפורה אשת משה?
אז אמרה חתן דמים וגו', למילה אין כתיב כאן, אלא למולות, שתי מילות:
מכאן למילה
ומכאן לפריעה.
ולמה התינוק נימול לשמונה ימים?
שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כוחו. וכשם שרחמיו של הקב"ה על האדם, כך רחמיו על הבהמה.
מנין?
שנאמר (ויקרא כב): ומיום השמיני והלאה וגו'.
ולא עוד אלא שאמר הקב"ה (שם): אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה, כך נתמלא רחמים על העופות.
מנין?
שנאמר: כי יקרא קן צפור לפניך:
ב [הקב"ה לא גילה מתן שכרן של מצוות]
מהו אורח חיים פן תפלס?
אמר רבי אבא בר כהנא: אמר הקב"ה: לא תהא יושב ומשקל במצוותיה של תורה.
כעניין שנאמר (ישעיה מ): ושקל בפלס הרים, לא תהא אומר, הואיל והמצווה הזו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה. והואיל וזו מצווה קלה איני עושה אותה.
מה עשה הקב"ה?
לא גילה לבריות מהו מתן שכרה של כל מצווה ומצווה, כדי שיעשו כל המצות בתום.
מנין?
שנאמר (משלי ה): נעו מעגלותיה לא תדע.
למה הדבר דומה?
למלך ששכר לו פועלים והכניס אותן לתוך פרדסו, סתם ולא גילה להן מהו שכרו של פרדס, שלא יניחו דבר ששכרו מועט וילכו ויעשו דבר ששכרו מרובה. בערב קרא לכל אחד ואחד.
א"ל: תחת איזה אילן עשית?
א"ל: תחת זה.
א"ל: פלפל הוא שכרו זהוב אחד.
קרא לאחר, אמר לו: תחת איזה אילן עשית?
א"ל: תחת זה.
אמר לו: שכרו חצי זהוב, פרח לבן הוא.
קרא לאחר, א"ל: תחת איזה אילן עשית?
א"ל: תחת זה.
א"ל": זית הוא, שכרו מאתים זוז.
אמרו לו: לא היית צריך להודיע אותנו איזה אילן שכרו מרובה כדי שנעשה תחתיו?
אמר להם המלך: אילו הודעתי, היאך היה כל פרדסי נעשה?!
כך לא גילה הקב"ה מתן שכרן של מצות חוץ משתי מצות, החמורה שבחמורות והקלה שבקלות.
כבוד אב ואם חמורה שבחמורות ומתן שכרה אריכות ימים, שנא' (שמות כ): כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.
והקלה שילוח הקן.
ומהו שכרה?
אריכות ימים, שנא': שלח תשלח את האם וגו'. הוי, כי יקרא קן צפור:
ג [לכל מקום שתלך המצות מלוות אותך]
רבנן אמרי: נעשה דברי תורה חן לרשיותך.
כיצד?
אדם בן תורה, בשעה שהוא מזקין הכל באין ומסבבין אותו ושואלין אותו דברי תורה.
דבר אחר:
מהו כי לוית חן?
אמר רבי פנחס בר חמא: לכל מקום שתלך המצות מלוות אותך.
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך.
אם עשית לך דלת, המצות מלוות אותך, שנאמר (דברים ו): וכתבתם על מזוזות ביתך.
אם לבשת כלים, חדשים המצות מלוות אותך, שנאמר: לא תלבש שעטנז.
אם הלכת לגלח, המצות מלוות אותך, שנא': לא תקיפו פאת ראשכם.
ואם היה לך שדה והלכת לחרוש בתוכה, המצות מלוות אותך, שנאמר (דברים כב): לא תחרוש בשור ובחמור יחדו.
ואם זרעת אותה, המצות מלוות אותך, שנא' (שם): לא תזרע כרמך כלאים.
ואם קצרת אותה, המצות מלוות אותך, שנא': כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה. אמר הקב"ה: אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך, המצות מלוות אותך.
מנין?
שנא': כי יקרא קן צפור לפניך:
ד [מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה]
בן עזאי אומר: מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה.
כיצד?
כתיב למעלה: כי תצא למלחמה וגו' וראית בשביה וגו'.
אמר הקדוש ב"ה: אף על פי שהתרתי אותה לך אמרתי לך: וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה, כדי שלא תמצא חן בעיניך ותשלח אותה ואם לא עשית כן,
מה כתיב אחריו?
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה.
מתוך כך, כי יהיה באיש חטא משפט מות, הוי, עבירה גוררת עבירה.
ומצווה גוררת מצווה מנין?
תחילה, כי יקרא קן צפור.
מתוך כך, כי תבנה בית חדש.
מתוך כך, לא תזרע כרמך כלאים.
מתוך כך, לא תחרוש בשור ובחמור יחדו.
מתוך כך, גדילים תעשה לך הרי, מצווה גוררת מצווה:
ה [נתעסק בכבודו של עולם]
שלח תשלח
אמר ר' אלעזר: לא היה צריך לומר כן, אלא אמר הקב"ה: הואיל ונתעסק בכבודו של עולם ובתיקונו של עולם, כדי שתינצל.
דבר אחר:
אמר רבי חייא: ומה אם צפור, שאין לה לא זכות אבות ולא בריתות ולא שבועות בניה מכפרים עליה, בני אברהם יצחק ויעקב שיש להם זכות אבות על אחת כמה וכמה, שאם סרח אחד מהם, שהוא מכפר עליהם לעתיד לבוא:
ו [שכר מצוות שילוח הקן]
שלח תשלח
אמר רבי ברכיה: יש מזיק שקושט כחץ וטס כעוף.
מנין?
שנאמר (תהלים צא): לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם.
אמר הקב"ה: אם קיימת מצות שילוח הקן, אני מצילך מאותן.
דבר אחר:
יש מצות, שמתן שכרה עושר.
ויש מצות, שמתן שכרה כבוד.
ומה מתן שכרה של מצווה זו?
שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים.
מנין?
שנאמר: שלח תשלח את האם.
ומה שכר אתה נוטל?
ואת הבנים תקח לך:
ז [שלח תשלח]
שלח תשלח
רבנן אמרי: למה שני פעמים?
שאם אירעה לך המצווה הזאת פעם שניה, לא תאמר: כבר יצאתי ידי חובתי, אלא כל זמן שתארע לידך אתה צריך לקיים אותה.
דבר אחר:
שלח תשלח
רבנן אמרי: אם שלחת מצות הקן, את זוכה לשלח עבד עברי.
מנין?
שנאמר (דברים טו): וכי תשלחנו חפשי מעמך.
דבר אחר:
מהו שלח תשלח את האם?
אם קיימת מצווה זו, את ממהר לבוא מלך המשיח שכתוב בו: שילוח.
מנין?
שנא' (ישעיה לב): משלחי רגל השור והחמור.
דבר אחר:
אמר ר' תנחומא: אם קיימת המצווה הזאת, אתה ממהר את אליהו הנביא זכור לטוב שיבוא, שכתוב בו: שילוח, שנא' (מלאכי ג): הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא והוא יבא וינחם אתכם.
מנין?
שנא' (שם) והשיב לב אבות על בנים:
ח [עונשו של המדבר לשון הרע]
הלכה: אדם שיש בו נגע והיה הכהן קרובו, מהו שיהא מותר לו לראותו?
כך שנו חכמים: כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו.
ר' מאיר אומר: אף לא נגעי קרוביו.
ועל ידי מה הנגעים באים?
על ידי עין הרע.
אמר רבי יצחק: בנוהג שבעולם אדם אומר לחברו: השאילני קרדומך שאבקע בו העץ הזה. והוא אומר לו: אין לי מעין רעה.
כך הוא אומר: בחייך! השאילני הכברה שלך ויש לו.
והוא אומר: אין לי מעין רעה.
מיד בא הנגע על ביתו תחילה.
מנין?
שנאמר (ויקרא יד): וראה את הנגע והנה הנגע בקירות.
ומה היו עושין לו?
מפנין כל מה שהיה לו בתוך ביתו.
מנין?
שנא' (שם): וצוה הכהן ופינו את הבית. כיון שהיה מוציא כל מה שהיה לו בתוך ביתו, קרדומותיו וכברותיו, היו אומרים: ראיתם עין רעה שהיה בידו מה שהיה לו, לא היה רוצה להשאיל.
מי גרם לו להפנות?
על ידי שהייתה בו עין רעה.
דבר אחר:
אמר רבי חנינא: אין הנגעים באין אלא על לשון הרע.
ורבנן אמרי: תדע לך שהנגעים באין על לשון הרע. הרי מרים הצדקת ע"י שדברה לשון הרע במשה אחיה, קרבו בה הנגעים.
מנין?
שנאמר (דברים כה): זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים:
ט [אל תרגיל עצמך לדבר לשון הרע]
אמר ר' יוחנן: אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך, סוף בבן אומתך תתן דופי.
ר' יהודה בן לוי אמר: אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שמאביך ולא מאמך, סופך בבן אמך תתן דופי, שכל מי שמגיס את לבו לדבר בגדול ממנו, גורם לעצמו שיקרבו בו את הנגעים.
ואם אין אתה מאמין, הרי מרים הצדקת סימן לכל בעלי לשון הרע. הוי, זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים:
י [חמור חטאו של לשון הרע שלוקה בכל גופו]
רבנן אמרי: המקרא הזה מדבר בבעלי לשון הרע.
כיצד?
אל תתן את פיך.
מהו כן?
כיון שהפה אומר לשון הרע הוא חוטא על הגוף שגורם לו ללקות. הרי לחטיא את בשרך, שהפה חוטא על הבשר.
מהו אל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא?
שלא תאמר: הריני הולך ואומר לשון הרע ואין בריה יודעת.
אמר לו הקב"ה: הוי יודע, שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חבריך.
מנין?
שנאמר (שם י): גם במדעך מלך אל תקלל.
למה?
כי עוף השמים יוליך את הקול.
ומהו?
בעל הכנפים יגיד דבר, אלו המלאכים, שכתוב בהם (ישעיה ו): שש כנפים שש כנפים לאחד. למה יקצוף האלהים על קולך, על אותו הקול שיצא מפיך.
וחבל את מעשה ידיך, שאותו האיש לוקה בנגעים.
ואם אין אתה מאמין, הרי מרים על ידי שאמרה לשון הרע על משה אחיה, לקתה. הוי, זכור את אשר עשה וגו' ומתוך כך לקתה:
יא [נשים דברניות הן]
למה הדבר דומה?
לעכינא שהיה יושב על פרשת דרכים ונושכת לעוברים ולשבים. בא הדרבון וישב לו כנגדה.
בא החבר וראה אותן אמר: זו עכנא, כך היא דרכה לשוך. על זה אני תמיה, שבא ונדבק לה.
כך היה משה אומר: מרים שדברה, כך היא דרכן של נשים, דברניות הן. אהרן הצדיק, אף הוא היה צריך לדבר בי?!
אמר משה (במדבר יב): ותדבר מרים, שמא ואהרן?!
כיון שידע משה שאף אהרן דבר התחיל צווח (תהלים מא): גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב.
מהו גם איש שלומי?
זה אהרן שמשים שלום עלי, שנאמר (במדבר ו): וישם לך שלום.
אשר בטחתי בו, בשעה שעצר את מלאך המות.
מנין?
שנאמר ( שם יז): וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה.
אוכל לחמי, אלו כ"ד מתנות כהונה שאוכל מישראל. ואחר כל השבח הזה, הגדיל עלי עקב.
(שם יב) ותדבר מרים ואהרן במשה
ר' לוי אמר: ארבע מדות בנשים, ואלו הן:
גרגרניות,
וצוותניות,
וקנאניות,
ועצלניות.
גרגרניות מנין?
מן חוה, דכתיב (בראשית ג): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'.
צוותניות מנין?
דכתיב (שם יח): ושרה שומעת פתח האהל, שהייתה מציתה על המלאך.
קנאניות מנין?
שנאמר (שם ל): ותקנא רחל באחותה.
עצלניות מנין?
דכתיב (שם יח): מהרי שלש סאים קמח סולת.
רבנן אמרי: עוד שתים:
איסטסוניות
ופטטות.
איסטסוניות מנין?
(שם טז) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך.
ופטטות מנין?
דכתיב: ותדבר מרים.
דבר אחר:
ותדבר מרים
אמר רבי יהושע דסיכנין: כשבא הקב"ה לבראות את חוה מן אדם היה מתבונן מהיכן לבראות אותה, שנאמר (שם ג): ויבן ה' אלהים את הצלע וגו'.
אמר הקב"ה: לא אברא אותה מן העין, שלא תהא עינה רמה.
ולא מן האוזן, שלא תהא צוותנית.
ולא מן הפה, שלא תהא דברנית.
ולא מן היד, שלא תהא גונבת.
ולא מן הרגל, שלא תהא פרדניתא.
מהיכן אברא אותה?
מן אבר הצנוע שיש בו מן הירך ואעפ"כ לא הועיל כלום, וכל מה שנתכוון הקב"ה שלא יהא בה, כולהון הן בכשרות (שבהן).
אמר הקב"ה: לא אברא אותה מן העין, שלא תהא עינה רמה. חוה כתיב בה (שם ג): ותרא האשה וגו'.
לא אברא אותה מן האוזן, שלא תהא צוותנית (שם יח): ושרה שומעת וגו'.
לא אברא אותה מן היד, שלא תהא גונבת (שם לא): ותגנוב רחל את התרפים.
לא אברא אותה מן הרגל, שלא תהא פרדנית, ולאה כתיב בה (שם ל): ותצא לאה לקראתו וגו'. לא אברא אותה מן הפה, שלא תהא דברנית, ומרים הצדקת כתיב בה: ותדבר מרים.
וראה מה הגיע לה, זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים:
יב [מרים נענשה על שדברה לשון הרע על משה]
זכור.
רבנן אמרי:
למה הדבר דומה?
למלך שעלה מן המלחמה קילסה אותו מטרונה.
אמר המלך: תיקרי אומן של סנקליטור. לאחר ימים התחילה לערב אוננא של מלך.
אמר המלך: כך עשית?! תיטרד למטלון!
כך, בשעה שעשה הקב"ה מלחמת הים אמרה מרים שירה ונקראת נביאה, שנאמר (שמות טו): ותקח מרים הנביאה.
כיון, שאמרה לשון הרע על אחיה, אמר הקב"ה תיטרד למטלון! שנאמר (במדבר יב): ותסגר מרים:
יג [משה מתפלל על מרים שתרפא]
זכור
כיון שראה משה מה הגיע לאחותו, התחיל צווח ומתפלל עליה בכל לבו ונפשו (שם): אל נא רפא נא לה.
רבנן אמרי: אמר משה: רבש"ע! כבר עשית אותי רופא, אם אתה מרפא אותה הרי מוטב, ואם לאו, מרפא אני אותה.
דבר אחר:
מהו אל נא?
אמר רבי אבא בר כהנא:
למה הדבר דומה?
לתלמידו של רופא שעלת מלכיא לראותו והביא אותה אצל רבו.
אמר אותו תלמיד לרבו: מרי! כבר למדת אותי כל סדרן של רפואות, אם אתה מרפא אותה הרי יפה. ואם לאו, הריני מרפא אותה!
כך אמר משה: רבש"ע! כבר למדת אותי כל סדרן של נגעים, אם אתה מרפא אותה הרי יפה. ואם לאו, הרי אני מרפא אותה!
דבר אחר:
(שם) ויצעק משה אל ה' וגו'
משל למה הדבר דומה?
לגבור שהיה הקולר בצווארו נפנה מאותו הקולר. לאחר ימים ראה הקולר נתון בצווארו של אחר התחיל צווח.
אמרו לו: מה לך צווח?
אמר להן: אי אתם יודעים אני יודע, באיזה צער הוא נתון! כך היה הקולר בצווארי, ואני יודע באיזה צער הוא נתון!
כך היה משה צווח.
אמר לו הקב"ה: מה לך צווח?
אמר לפניו: רבש"ע! אני יודע באיזה צער היא נתונה, שאני זכור השלשלת שהייתה ידי לתוכה.
מנין?
שנאמר ( שמות ד): והנה ידו מצורעת כשלג.
כיון שנתפלל משה עליה, ריפא אותה הקב"ה.
מנין?
שנאמר (במדבר יב): והעם לא נסע עד האסף מרים.
לפיכך היו זכורין מה הגיע למרים מתחת ידי לשון הרע:
יד [המדבר לשון הרע ככופר בהקב"ה]
אמר רבי אסי: אין אדם אומר לשון הרע, עד שכופר בהקב"ה.
שנא' ( תהלים יב): אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו.
אמר רבי שמעון: ומה אם מרים הצדקת שלא נתכוונה לומר לשון הרע, אלא דברה בשביל פריה ורביה, כך הגיע אותה, הרשעים שמתכונים לומר לשון הרע על חבריהן, לחתוך את חייהם על אחת כמה וכמה, שיחתוך הקב"ה את לשונם, שנא' (שם): יכרת ה' כל שפתי חלקות וגו'.
אמר הקב"ה: בעולם הזה ע"י שהיו ביניכם בעלי לשון הרע, סילקתי את שכינתי מביניכם, שנא' (שם נז): רומה על השמים אלהים. אבל לעתיד לבוא שאני עוקר יצר הרע מביניכם, שנא' (ירמיה לא): והסירותי את לב האבן מבשרכם, אני מחזיר שכינתי ביניכם.
מנין?
שנאמר (יואל ד): והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו'.
ומתוך שאני משרה שכינתי עליכם, כולכם זוכין לתורה ויושבין בשלום בעולם.
שנאמר (ישעיה נד): וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך:
|
