בשורת מות שאול
שמואל ב' א'
חן- ציון ניות
|
תוכן העניינים:
א. הקדמה ב. דרך הבשורה ג. תיאור האירוע ע"י הנער העמלקי ד. הגעת הנער העמלקי לשדה הקרב ה. מטרת הבשורה ו. יחסו של דוד לדברי הנער העמלקי ז. סיכום ח. משמעות הסיפור |
א. הקדמה
יתכן שדבריו של הנער העמלקי אינם סותרים באופן ברור את התיאור המופיע בפרק הקודם, אך עובדה זו כשלעצמה לא יכולה להיות ראיה לכך שדבריו אמינים. ישנם מספר עניינים הנזכרים בפרק שמהם ניתן ללמוד שדברי הנער העמלקי אינם אמינים. בדברינו, נערוך השוואה בין התיאור המופיע לפנינו לבין תיאורים מקבילים, מתוך הכרה שהדימיון בין התיאורים הוא בעל משמעות, ובא ללמד על דבריו של הנער העמלקי. הדרך בה מתוארת בשורת הנער העמלקי מקבילה לדרך בה מתואר "איש בנימין" הבא לבשר לעלי על כישלון ישראל במלחמה עם פלישתים (שמואל א' ד'), והדרך בה מתאר הנער העמלקי את בקשת שאול למותת אותו מקבילה לתיאור בקשת שאול מנערו (שמואל א' ל"א) ולבקשת אבימלך מנערו (שופטים ט').
ב. דרך הבשורה
תחילה נערוך טבלה בה נדגיש את השווה והשונה בין המקרים, ומאוחר יותר נדון במשמעותם של הבדלים אלו לשאלתינו. בשלב הראשון נציג בטבלה את השוואת הפסוקים (עפ"י סדר נושאים ולא עפ"י סדר הפסוקים), ובשלב השני נציג השוואה עניינית.
| המגיד לעלי | המגיד לדוד | ||
|---|---|---|---|
| זמן | ביום ההוא | ויהי ביום השלישי | |
| זיהוי | איש בנימין | והנה איש | |
| מהירות | וירץ | בא | |
| ממקום | מהמערכה | מן המחנה מעם שאול | |
| אבלות | ומדיו קרועים ואדמה על ראשו | ובגדיו קרועים ואדמה על ראשו | |
| בריחה | אישית | ואני מן המערכה נסתי היום | ממחנה ישראל נמלטתי |
| ישראל | נס ישראל לפני פלישתים וגם מגיפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופנחס וארון האלוהים נלקחה | נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימותו וגם שאול ויהונתן בנו מתו | |
| דו- שיח בין המנהיג למבשר | קצר | ארוך | |
| יעוד ההודעה | העיר ועלי | דוד | |
כבר בשלב ראשון, עוד לפני שהנער העמלקי התייחס לשייכותו למלחמה זו, עולה בבירור מן ההשוואה בין שני המבשרים, שהנער העמלקי לא היה חייל ואף אינו מוכר. הנער העמלקי אינו לובש מדים בשונה מאיש בנימין, והוא אינו מגיע מן המערכה אלא ממחנה ישראל. אף אם נניח שבכל אחד משני המקרים ישנו שימוש לשוני שונה, הרי שאפילו מתוך דבריו של הנער העמלקי, עולה שיש הבדל בינו לבין שאר החיילים. החיילים "נסו" ואילו הוא נמלט, הם "מן המלחמה" והוא "ממחנה ישראל". בעוד שהמבשר לעלי זוהה כאיש בנימין, הרי שהנער העמלקי אינו מוכר ולכן הוא מוזכר כ"איש".
בדומה לאיש בנימין, גם הנער העמלקי מעביר את הידיעה בצורה מדורגת. שניהם פותחים קודם במצב הכללי - תבוסה במלחמה, ממשיכים בתוצאות הכלליות - הרוגים רבים, ורק בשלב השלישי הם מתייחסים לעניינים הפרטיים - מותם של המנהיגים. המבשרים בוחרים בדרך זו, על מנת שלא לגרום לזעזוע פתאומי.
עניין נוסף שניתן ללמוד מהשוואה זו, הוא עניין הזמן והמהירות. איש בנימין מגיע לשילה עוד באותו יום בו הובס ישראל, לעומת זאת הנער העמלקי מגיע רק ביום השלישי. אמנם, נכון הדבר שיש מרחק רב בין הגלבוע לציקלג, אך בכל מקרה מימד הזמן משתלב עם המהירות. בשונה מאיש בנימין ש"רץ" לבשר על התבוסה, הרי הנער העמלקי אינו ממהר - "והנה איש בא".
עוד יש לשים לב לעובדה שהנער העמלקי מגיע לבשר על כישלון המלחמה רק לדוד, ועל כך נדון בהמשך, וכן שבניגוד למבשר בשמואל א' ד' שבדבריו ניכרת התרגשות, הרי שבדברי הנער העמלקי אין התרגשות ודוד צריך לשאוב ממנו מידע.
ג. תיאור האירוע ע"י הנער העמלקי
1. הדו- שיח בין שאול למגיד.
2. הימצאותו של הנער העמלקי בהר הגלבוע.
3. סיבת בקשתו של שאול (עפ"י תיאורו).
ראשית, נערוך טבלה בה נשווה בין שלושה אירועים - דברי הנער העמלקי (שמואל ב' א'), הסיפור המקראי על מות שאול (שמואל א' ל"א) ומות אבימלך (שופטים ט').
| נושא | הנער העמלקי | הסיפור המקראי | מות אבימלך |
|---|---|---|---|
| המקום | שדה הקרב | שדה הקרב | שדה הקרב |
| מצב המנהיג | גוסס | חי | גוסס |
| הפנית הבקשה | לאדם זר | לנערו | לנערו |
| הבקשה | למותת | להרוג | למותת |
| הסיבה | שבץ | חשש מהתעללות | חשש לשמו - שמא יאמרו אישה הרגה אותו |
| התוצאה | הסכמה | סירוב | הסכמה |
מהשוואה זו ניתן לראות שיש דמיון בין שלושת התיאורים - בשלושת התיאורים ישנה בקשה של מנהיג מגורם אחר לפגוע בו, ובקשה זו נובעת ממצבו בשדה הקרב. למרות שישנם מספר הבדלים בין התיאורים, בעיקר ביחס לסיבת הבקשה, הרי שהתבנית הבסיסית שלהם דומה מאוד.
שני עניינים מרכזיים העולים מהשוואה זו מעוררים תהיה. בעוד שבתיאור המקרא את מות שאול ובתיאור על מות אבימלך מבקש המנהיג מנערו הקרוב אליו להורגו או למותתו, הרי שבתיאור הנער העמלקי פונה המנהיג אל אדם זר לחלוטין. ענין שני העולה מן הדברים, הוא העובדה שהן בתיאור המקראי על מותו של שאול והן בתיאור מות אבימלך, שני המנהיגים מנמקים את בקשתם בחשש כלשהו, לעומת תיאורו של הנער העמלקי בו המנהיג לא מנמק את דבריו בחשש כלשהו3. לשני עניינים אלו נתייחס בהרחבה בהמשך.
השוואה זו מעוררת מספר שאלות ביחס לדו- שיח המתנהל בין שאול לנער העמלקי, כפי שהוא מוצג ע"י הנער עצמו.
1) אורכו של הדו- שיח.
2) שאלת מוצאו של הנער.
3) סיבת הבקשה.
בשני התיאורים האחרים - מות אבימלך והתיאור המקראי את מות שאול, הדו- שיח בין המנהיג לנערו קצר, והוא כולל את בקשת המנהיג ואת סירוב \ הסכמת הנער. בתיאור מות אבימלך ישנו אפילו דגש על המהירות - "ויקרא מהרה אל הנער" (שופטים ט' נ"ד). עפ"י תיאורו של הנער העמלקי, הדו- שיח בינו לבין שאול ארוך והוא כולל מספר חילופי דברים. בתחילה שאול מסתובב לקרוא לו והוא עונה "הנני", שאול שואל למוצאו והוא עונה "עמלקי", שאול מבקש ממנו למותתו ומסביר את סיבת הבקשה.
תיאור הדו- שיח של הנער העמלקי, נראה מחושב מידי ולא מתאים למצב. הנער העמלקי מדגיש בדבריו את מצבו של שאול ואת מצב המלחמה. עפ"י דבריו, הרכב ובעלי הפרשים מתקרבים אל שאול, וישנו חשש ממשי שיתפסו אותו. כמו כן, למגיד ברור שמצבו הבריאותי של שאול קריטי ואין לו סיכוי לחיות זמן רב - "כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי" (ט'), "כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו" (י'). דבריו אלו, מעלים תמיהה ביחס לאריכות הדו- שיח במצב זה, וביחס לכוחו של שאול להסתובב אל העמלקי ולקרוא לו. הנער העמלקי מציג דו- שיח בינו לבין שאול שמתאים אולי לפגישה מקרית בין שני זרים, אך בהחלט לא מתאים לדחיפות בזמן מלחמה.
תמיהה נוספת שעולה מתוכן דברי הנער העמלקי, היא שאלתו של שאול למוצאו. מה עניינה של שאלה זו במצב הגסיסה של שאול? הרי חששו של שאול אינו דומה לחשש אבימלך, הוא אינו חושש משיוכו (האתני או המגדרי) של הגורם ההורג, אלא מדרך ההריגה - "ודקרוני והתעללו בי" (שמואל א' ל"א ד'). מה אכפת לו לשאול אם ההורג יהיה פלישתי, ישראלי או עמלקי?
ענין נוסף שעולה לדיון הוא סיבת בקשתו של שאול. בתיאור המופיע בשמואל א' ל"א פונה שאול אל נערו בבקשה שיהרגהו על- מנת שהפלישתים לא יתעללו בו, ובתיאור המופיע ע"י הנער העמלקי הסיבה לבקשתו היא כי אחזו השבץ. המפרשים העלו מספר פירושים להסבר המילה "שבץ", והסברים אלו מתחלקים לשניים: מצבו הגופני4 או בגד תשבץ. ניתן לומר כקו עקרוני לפירושים המפרשים את המילה "שבץ" כמצב גופני, ששאול מבקש מהנער העמלקי שימותת אותו מאחר והוא בכל מקרה במצב של גסיסה, ובקשתו היא לפחות למות ללא סבל. עפ"י דרך הפרשנות השניה, ניתן לומר שבגד התשבץ מנע מחרבו של שאול לגרום למותו ולכן הוא מבקש למותת אותו5. או לחילופין, ששאול חושש שהפלישתים לובשי בגד התשבץ יתפסו אותו ולכן הוא מבקש למותת אותו6.
אם נקבל את הפירושים המפרשים את המילה "שבץ" כמתייחסת למצבו הגופני, או לחילופין נקבל את הפירוש של רלב"ג, עולה השאלה מדוע שינה שאול את סיבת בקשתו - מדוע החשש שהעלה לפני נערו לא עולה לפני הנער העמלקי? אם נקבל את הפירוש ששאול חשש מלובשי התשבץ, הרי שהדברים קרובים יותר לחשש שהעלה לפני נערו, אך עולות שאלות ביחס לניסוח דבריו. אם אכן מדובר בחשש, מדוע נקט בלשון "כי" ולא בלשון "פן", כפי שנקט בבקשתו מנערו וכפי שנקט אבימלך בבקשתו מנערו? כמו- כן היה ראוי לומר "יאחזני" בלשון עתיד ולא "אחזני" בלשון עבר. ושאלה עקרונית, אם מדובר באותו חשש, מדוע שינה מנוסח החשש שהעלה לפני נערו?
ד. הגעת הנער העמלקי לשדה הקרב
ה. מטרת הבשורה
שני מעשים מיוחדים עושה הנער העמלקי בבואו אל דוד. בתחילה הוא משתחווה לדוד, על אף העובדה שדוד אינו מלך וכל מעמדו הוא רק בקרב אנשיו, ובסיום דבריו הוא מגיש לדוד את הנזר והאצעדה של שאול. כבר כשהוא משתחווה, מבקש הנער לבטא את מעמדו החדש של דוד - מלך ישראל, ובנתינת הנזר והאצעדה לדוד - הגשת סמלי מלוכה, עושה הנער מעשה שיש בו מעין המלכה של דוד תחת שאול על ישראל.
ו. יחסו של דוד לדברי הנער העמלקי
בדברי דוד אל הנער העמלקי ניתן למצוא שתי התייחסויות. בתחילה נראה כי דוד מאשים אותו בהריגת שאול: "איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח ה'" (י"ד), ובזמן הריגתו אומר דוד: "כי פיך ענה בך לאמר אנוכי מתתי את משיח ה'" (ט"ז), ביטוי שיכול להתפרש בשתי צורות. ניתן להבין שדוד מסביר שעדותו של הנער היא שמפלילה אותו ומביאה להריגתו10, או לחילופין, שעצם התפארותו של הנער העמלקי בהריגת שאול היא שמחייבת אותו מיתה, על אף העובדה שדוד לא האמין שבאמת הוא שהרג את שאול11. אם נקבל את הפירוש הראשון הרי שיש לפנינו שתי אמירות המשלימות האחת את השניה, אך אם נקבל את האפשרות השניה, הרי שלכאורה נראה שיש סתירה בין האמירות.
על- מנת להכריע בין שתי האפשרויות השונות, נפנה למקור אחר בו מתייחס דוד לאירוע זה, בשמואל ב' ד' בתיאור רצח איש בושת ע"י רכב ובענה. לאחר שרכב ובענה מביאים לדוד את ראשו של איש בושת, מאשים אותם דוד ברצח איש צדיק ואומר: "כי המגיד לי לאמר הנה מת שאול והוא היה כמבשר בעיניו ואוחזה בו ואהרגהו . . . אף כי אנשים רשעים הרגו איש צדיק. . ." (שמואל ב' ד' י'- י"א). מתוך דברי דוד עולה שהוא הרג את הנער העמלקי רק בגלל שראה בדבריו על מות שאול בשורה. אין בתחילת דברי דוד האשמה של המגיד כרוצח, ומהמשך דבריו עולה בבירור שהמגיד לא הואשם ברצח. דוד עורך קל- וחומר ממעשה המגיד למעשה רכב ובענה, שכל כולו בנוי על העובדה שהמגיד לא רצח את שאול, ולעומתו רכב ובענה רצחו את איש- בושת.
נראה שצריך להבין את דברי דוד בפסוק ט"ז עפ"י האפשרות השניה שהעלינו, שדוד האשים את הנער העמלקי בהתפארות בהריגת שאול ולא בהריגה עצמה. דוד לא האמין לדברי הנער שהוא מותת את שאול, ודבריו בפסוק י"ד הם רק חקירה לצורך החלטה על דינו. דינו של הנער העמלקי נגזר בגלל העובדה שראה במותו של שאול בשורה כפי שעולה מפסוק ט"ז, ואף העיז להתפאר במעשה ההריגה כניסיון להשיג רווח אישי מדוד שצפוי לתפוס את המלוכה.
ז. סיכום
נראה שתיאור האירועים הוא כדלהלן: הנער העמלקי הגיע אחרי המלחמה לשדה הקרב על- מנת לפשט את החללים12, ובין החללים מצא את גופתו של שאול (קודם שמצאו אותה הפלישתים). הנער העמלקי שידע על כך שדוד נאלץ לברוח מפני שאול, וידע על מעמדו של דוד בתוך עם ישראל, חשב שאם יבשר לדוד על מותו של שאול יזכה לרווח אישי גדול יותר ממה שניתן למצוא בשדה הקרב, בעיקר לאור העובדה שהוא מחזיק בידיו את הנזר והאצעדה של שאול, שערכם, במקרה שכזה, עולה על שוויים הכספי.
הנער העמלקי שראה את גופתו של שאול והבין שהוא התאבד בשדה הקרב, בנה סיפור על כך ששאול ביקש ממנו למותת אותו בזמן שגסס, מתוך הנחה שאם ידו היתה במותו של שאול הרי שהערכת דוד תהיה גדולה יותר. הסיפור שבנה הנער העמלקי היה אמור להתאים לנתונים שמצא בשדה הקרב, אך הסיפור שבדה מליבו היה מחושב מידי בפרטי הדו-שיח, מסורבל מידי בתיאור הגעתו למקום הקרב ("נקרא נקראתי"), ולא תאם בכל ענייניו לתיאור המקראי על מותו של שאול, אותו כמובן לא הכיר. גם דוד שלא הכיר את פרטי המלחמה לא התרשם מסיפורו של הנער העמלקי, והרג אותו, ככל הנראה, מדין מורד במלכות13.
ח. משמעות הסיפור
מוצאו העמלקי של הנער מהווה סגירת מעגל ביחס למלחמתו של דוד בעמלקים. היחידה פותחת בחזרתו של דוד מהכאת עמלק - "ודוד שב מהכות את העמלק" (א'), ומסתיימת בהכאת הנער העמלקי - "ויכהו וימת" (ט"ו). בפרק בו הופך דוד למלך ישראל בכח (עדיין לא בפועל), ישנו דגש על כך שדוד לא נוהג בקלות ראש במלחמתו עם עמלק ומשמיד כל זכר לעמלק, בניגוד לשאול שאיבד בעקבות מלחמת עמלק את מלכותו.
סיפור הגעתו של הנער העמלקי אל דוד, והעברת הנזר והאצעדה (שהם חפצי המלכות) של שאול אל דוד, מהווים סגירת מעגל גם ביחס לשאול. שאול איבד את מקומו כמלך ישראל בעקבות כישלונו המנהיגותי במלחמת עמלק, מלחמה שבה לא רק שהפר את צו ה' להשמדת עמלק, אלא אף התחמק מהודאה בכישלונו ושיקר לשמואל הנביא באומרו: "הקימותי את דבר ה'" (שמואל א' ט"ו י"ג). שמואל מבקר בצורה חריפה את שאול על כישלונו במלחמה ועל השקר שבתגובתו לתוכחה, ולבסוף הוא אומר: "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך" (שמואל א' ט"ו כ"ח). באופן אירוני מי ש"מעביר" את המלוכה משאול אל דוד הוא נער עמלקי, שאף משקר וטוען שהרג את שאול.
הערות:
1. רש"י מפרש את הפסוקים כמו שהם ללא התייחסות ברורה לשאלת אמינות הנער העמלקי.
2. נראה שרד"ק מתייחס לדברי הנער העמלקי כדברים אמינים, על אף שבפסוק ו' הוא מציג את פירוש ה"קדמונים" הסוברים אחרת. גם מצודת דוד מקבל את דברי הנער העמלקי כאמינים, כפי שעולה מפירושו לשמואל א' ל"א פסוק ה', למרות שבשמואל ב' א' ט"ז הוא מפרש את דברי דוד בשתי דרכים שונות.
3. אמנם ישנו פירוש הרואה בדברי שאול חשש, אך הוא לא נראה מתאים ולבעייתיות שבו נתייחס בהמשך.
4. רש"י, רד"ק, רי"ד, שמואל ב' א' ט'.
5. רלב"ג שמואל ב' א' ט'.
6. רד"ק שמואל ב' א' ט', מציג פירוש זה כדעת "יש מפרשים".
7. ישנה מחלוקת בהבנת המונח "גר עמלקי", האם מדובר בגר צדק או בגר תושב, אך לשאלה זו אין קשר לעניינינו, שהרי בין כה וכה הוא אמור לדעת שהעם שהוא יושב בתוכו נמצא במלחמה.
8. עיין עוד יהודה אליצור, הנער המגיד ומשפטו בצקלג, עיונים בספר שמואל - דברי חוג העיון בתנ"ך בבית רה"מ דוד בן- גוריון תשכ"ב א'.
9. יהודה קיל, דעת מקרא, שמואל ב' א' ו'.
10. רד"ק, מצודת דוד שמואל ב' א' ט"ז.
11. יהודה קיל, דעת מקרא, שמואל ב' א' ט"ז, "פירוש אחר".
12. נראה שזו היתה דרכם של העמלקים לנצל אירועים כמו מלחמות על- מנת לפשוט ולבזוז בעורף, כפי שעולה מדברי הנער המצרי: "אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל אשר ליהודה ועל נגב כלב ואת צקלג שרפנו באש" (שמואל א' ל' י"ד).
13. הגדרים ההלכתיים של מורד במלכות אינם מעניינינו במאמר זה, ולכן לא נרחיב בעניין.
