|
|
תוכן הפרשה: פרק מא סימן א סימן ב סימן ג פרק מב סימן ד סימן ה סימן ו סימן ז סימן ח פרק מג סימן ט סימן י |
פרק מא
סימן א
הרואה את הגשמים יורדין בזמן שהבריות צריכין להן כיצד הוא מברך?
כך שנו רבותינו:
על הגשמים הוא אומר ברוך הטוב והמטיב.והגשמים מהיכן יורדין?
ר' אליעזר אומר:
העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה.
א"ל רבי יהושע:
והלא מי אוקיינוס מלוחין הן?!
א"ל: מתמתקין מן העבים שברקיע.
דאמר ר"ש בן לקיש:
למה נקרא שמן שחקים?
שהן שוחקין את המים וממתקין אותם ואח"כ הן יורדין ובקצבה הן יורדין שהקדוש ברוך הוא קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה.
אמר רשב"י:
כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות מ"מ אינו פוחת מקצבה שפסק, מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקב"ה בקצבה הוא נותן.
לחמה נתן קץ, שנאמר: (תהלים יט) מקצה השמים מוצאו.
לשמים נתן קץ, שנאמר: (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים.
לארץ נתן קץ, שנאמר: (ישעיה מ) בורא קצות הארץ.
ליציאת מצרים נתן קץ, שנאמר: (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה.
לחשך נתן קץ, שנאמר: (איוב כה) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר.
ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו, שנאמר: ויהי מקץ שנתיים ימים:
סימן ב
ובנבוכדנצר כתיב: ותתפעם (דניאל ב).
פרעה שידע החלום ולא ידע פתרונו נטרף טרוף אחד, נבוכדנצר ששכח החלום ופתרונו נטרף שני טרופין, לכך כתיב בו: ותתפעם.
חלם חלום
נבוכדנצר חלומות,
ר' ינאי אומר:
חלומות שתים חלם, אחת של צלם ואחת של אילן.
ויאמר המלך לקרא לחרטמים
חסר כתיב, אלו ששואלין בטימי מתים, לאשפים, אלו שדוחקין במזל, שכן אשפים לשון דחק שנאמר: (עמוס ח) שמעו זאת השואפים אביון, ולמכשפים שמכחישין פמליא של מעלה ופמליא של מטה, להגיד למלך חלומותיו ויבואו ויעמדו לפני המלך, ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותתפעם רוחי לדעת את החלום.
וידברו הכשדים למלך ארמית, מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרא נחוא.
אמר להם נבוכדנצר: אני יודע אם אני אומר לכם החלום, אתם בודים לי דברים ואומרים: זה פתרונו, להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני.
ענו תנינות ואמרין: מלכא חלמא יאמר לעבדוהו, ופשרה נהחוה.
אמר להם: אני אומר לכם אמרו לי, ואתם אומרים לי אמור לנו, מה אתם סבורים, שתהיו מסיחים עמי עד הצהרים בדברים בטלים והולכים לכם. די הן חלמא לא תהודענני חדא היא דתכון, שתהיו כולכם נהרגין, ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא, להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרא תהחוונני.
ענו כשדאי קדם מלכה ואמרין: לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטום ואשף וכשדאי, ומלתא די מלכא שאל יקיר, נבואה היא צריכה, שכן יקיר לשון נבואה, כמה דאמר (שמואל א ג) ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, ואחרן לא איתי, ואהרן לא איתי, כשהיה בהמ"ק קיים, היה אדם הולך אצל בני אהרן ושואל באורים ותומים ומגיד לו את הדבר, ועכשיו אין בהמ"ק קיים ואין שואלין באורים ותומים.
אמר להם: וכך היה בהמ"ק יפה ונתתם לי עצה שאחריבנו, מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל, ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין, ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה.
התחיל דניאל לומר לאריוך: על מה דתא מהחצפא מן קדם מלכא, אדין מלתא הודע אריוך לדניאל, ודניאל על ובעא קדם מלכא, וכן אמר ליה: די השכחת גבר בני גלותא, די יהוד די פשרא למלכא יהודע.
א"ל: אנת הוא דניאל, וכי לא היה מכירו?!
אלא א"ל: יש בך כוח לספר לי את החלום ופתרונו?
א"ל: הן.
א"ל: אימתי?
א"ל: אני איני מבקש ממך זמן לא לאחר שלשים יום ולא לאחר עשרים יום, אלא המתן לי הלילה ולבקר אני אומר לך.
אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע.
למה?
כדי שיהיו מתפללין עמו, שנאמר: (שם) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל.
אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי, אדין דניאל בריך לאלה שמיא.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעוה"ז הייתה הנבואה ביחידים, אבל לעתיד לבא על כל אדם, שנאמר: (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו:
סימן ג
כיון שחלם, שלח וקרא לכל החרטומים, ורוח הקדש צווחת: איה אפוא חכמיך (ישעיה יט). כיון שלא ידעו, בא שר המשקים ואמר:
את חטאי אני מזכיר היום פרעה קצף על עבדיו וגו', ושם אתנו נער עברי עבד וגו'
ארורים הרשעים שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה, שאמר שר המשקים:
נער
שאינו בר דעת.
עברי
עבד לשון גנאי, שכך כתיב בספריו של פרעה: שלא ימלוך עליהם עבד.
כיון ששמע פרעה, וישלח ויקרא אל יוסף.
אמר ר' יהושע בן לוי:
מתוך צרה, רוחה.
מתוך אפילה, אורה.
מתוך נבולן של צדיקים, רוממותן.
וכן הוא אומר: (משלי ל') אם נבלת בהתנשא אם זמות יד לפה.
חנניה מישאל ועזריה מתוך נבולן רוממותן, שנאמר: (דניאל ג') באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא, ונתרוממו, שנאמר: (שם ) באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל.
ודניאל הושלך לגוב אריותא.
ונתרומם, שנאמר: (שם ו') ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה.
מרדכי כתיב: וילבש שק ואפר (אסתר ב)
ונתרומם, דכתיב: ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות.
ויוסף ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים קה)
ונתרומם, שנאמר: ויוסף הוא השליט על הארץ.
אמר ליה פרעה: חלום חלמתי.
אמר יוסף: בלעדי אלהים יענה וגו', תלה הגדולה בבעליה.
אמר הקב"ה: אתה לא רצית להתגדל בעצמך, חייך, שעל ידי כך תעלה לגדולה ולמלוכה.
אמר פרעה: חלום חלמתי, כשבא לומר לו את החלום בקש לבודקו, והיה מהפך לו את החלום. אמר ליה: והנה מן היאור עולות שבע פרות.
אמר ליה יוסף: לא כך ראית, אלא יפות מראה ובריאות בשר.
אמר ליה: הנה שבע פרות דלות ורעות.
א"ל: לא כך ראית, אלא רעות מראה ודקות בשר.
א"ל: הנה שבע שבלים מלאות וטובות.
א"ל: לא כך ראית, אלא בריאות וטובות.
א"ל: והנה שבע שבלים צנומות דקות.
א"ל: לא כך ראית, אלא דקות שדופות קדים.
התחיל פרעה תמה בעצמו.
א"ל: אחרי היית כשחלמתי, שנאמר: אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, הוא שאביו מברכו: בן פורת יוסף (בראשית מט), אל תקרא בן פורת אלא בן הפרות יוסף.
השיב פרעה: אתה תהיה על ביתי.
וחכמים אומרים:
תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מה).
את מוצא כל מה שהגיע ליעקב הגיע ליוסף:
יעקב נולד מהול.
ויוסף כן, שנאמר: אלה תולדות יעקב יוסף.
זה נקרא בני בכורי ישראל.
וזה הבכורה ליוסף.
זה גלה לחרן.
וזה למצרים.
זה נתרומם בחלום, שנאמר: ויחלום והנה סולם (בראשית כא).
וזה ופרעה חולם.
רשב"ג אומר:
יוסף משלו נתנו לו, הפה שלא נשק לעבירה, על פיך ישק כל עמי וכו' כדאי' לעיל:
פרק מב
סימן ד
ילמדנו רבנו:
אבל, עד כמה ימים הוא אסור בעשיית מלאכה?
כך שנו רבותינו:
אבל כל שבעת ימי אבלו אסור בעשיית מלאכה, ואם היה עני מדוקדק יעשה מלאכה לאחר שלשה ימים לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.ולמה אחר שלשה ימים?
אמר רב כהנא:
אחר שלשה ימים הבשר נסרח ופניו משתנות ונפשו מתאבלת עליו, שנאמר: (איוב יד) אך בשרו עליו יכאב.
בא וראה שהרי אבל התירה לו התורה לעשות מלאכתו ולהתנחם אחר שלשה ימים, ויעקב אבינו לא קבל תנחומים על יוסף, דכתיב: ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגו' (בראשית לז).
וכל כך למה?
שהעלים הקדוש ברוך הוא לקיים גזירת ידוע תדע.
אילולי כן, לא היה נביא יצחק אביו, והיה קיים אותה שעה, והיה יודע שיוסף חי והיה אומר: הקב"ה העלים ממנו אני אודיענו?!
כיון שנצצה בו רוח הקודש, היו השבטים מהלכין בשוק ולא היו יודעין ולא היו שומעין, ויעקב אבינו יושב בתוך הבית ויודע מה במצרים, שנאמר: וירא יעקב כי יש שבר במצרים:
סימן ה
זה שאמר הכתוב: אשרי שאל יעקב בעזרו (תהלים קמו).
למה לא נאמר שאל אברהם או שאל יצחק אלא אל יעקב?
את מוצא, שלא ניצב הקדוש ברוך הוא לא על אברהם לא על יצחק, אלא על יעקב, שנאמר: והנה ה' ניצב עליו (בראשית כח).
אמר ר' סימון:
אין המלך עומד על שדהו לא כשנזרעה ולא כשנתחרשה ולא כשנעדרה.
ואימתי עומד עליה?
כשהיא עומדת כרי.
כך אברהם עדר, שנאמר: קום התהלך בארץ (שם יג).
יצחק זרע, שנאמר: ויזרע יצחק (שם כו).
לא עמד המלך עליה, עד שבא יעקב שהיה כרי של תבואה, שנאמר: קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב).
ועמד הקב"ה עליו, שנאמר: והנה ה' נצב עליו, הוי, אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלהיו.
אמר ריש לקיש:
זה יוסף סברו של עולם, שהיה במצרים והראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שסברו במצרים, שנאמר: וירא יעקב כי יש שבר וגו':
סימן ו
זה שאמר הכתוב: נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז).
אמר רבי שמואל בר נחמן:
פסוק זה שר העולם אמרו.
נער הייתי, מימות אדם.
וגם זקנתי, עד ימות המשיח.
ולא ראיתי, שעזב הקב"ה את העולם מן הצדיקים, אלא שבכל דור ודור מעמיד צדיקים.
דאמר רבי תנחום בשם רבי אחא:
אין העולם חסר שלושים צדיקים כאברהם, שנאמר: ואברהם היו יהיה לגוי גדול (בראשית יח). יהיה בגימטרייה שלושים.
דבר אחר:
נער הייתי גם זקנתי, אין הקדוש ברוך הוא עוזב את הצדיקים בשעת הרעב, לא להם ולא לבניהם, אלא בזמן שבצורת באה לעולם הקב"ה מתקין להם מהיכן יחיו.
וכן אתה מוצא באליהו שהתקין לו מהיכן יחיה, שנאמר: קום לך צרפתה אשר לצידון וגו' (מלכים א יז).
וכן את מוצא ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן, והיה מהנחל תשתה ואת העורבים צויתי לכלכלך שם (שם ).
וכן ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו' (בראשית יב).
וכן ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו' וילך יצחק וגו' (שם כו).
וכן יעקב כשבא הרעב התקין הקדוש ברוך הוא לו יוסף שיכלכלנו במצרים, שנאמר: ויכלכל יוסף את אביו (שם מז), הוי וירא יעקב כי יש שבר.
מה כתיב למעלה?
וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף, לפי שהוא נתן עצמו, שנאמר: ויצבר יוסף בר.
ותכלינה שבע שני השבע וגו'
ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף.
מהו כאשר אמר יוסף?
אמר רבי יהודה בר שלום:
י"ד שנה של רעב היו ראוין לבוא שכן יוסף אומר: שבע פרות הרקות והרעות שבע שנים הנה, ושבע השבלים הרקות שבע שנים הנה הרי י"ד שנה, אלא שגזר יוסף ונעשו שבע שנים, שנאמר: יהיו שבע שני הרעב, לפיכך כתיב: כאשר אמר יוסף, מיד שמע יעקב שהיה שבר במצרים, ואמר לבניו: רדו שמה ושברו וגו'.
וירדו אחי יוסף עשרה
ולמה עשרה?
שיש בהן כוח לדחות הפורעניות, שכן כשבא הקב"ה להחריב את סדום והיה אברהם אבינו מבקש עליהן רחמים מן השמים, התחיל מספר מן חמישים עד עשרה, שנאמר: אולי ימצאון שם עשרה (שם יח), כי עשרה היא עדה, שנאמר: (במדבר יד) עד מתי לעדה וגו'.
וכתיב: (תהלים פב) אלהים נצב בעדת אל, לכך נאמר: וירדו אחי יוסף עשרה, שכן בסדום אמר עד עשרה.
ויבואו בני ישראל לשבר בתוך הבאים
שלא יכירם אדם.
אמר הקדוש ברוך הוא: אתם אמרתם ונראה מה יהיו חלומותיו, היכן החלום מתקיים, וירא יוסף את אחיו ויכירם, והם לא הכירוהו, שלא רחמו עליו, אבל יוסף ויכירם שרחם עליהם:
סימן ז
זה שאמר הכתוב: מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר (משלי יא).
מונע בר יקבהו לאום, זה פרעה, לכך יקבהו לאום, שהיו הבריות מקללין אותו על שגנז את התבואות בשני רעבון.
וברכה לראש משביר, זה יוסף, שזן את העולם בשני רעבון, כרועה הזה שמנהיג את צאנו, עליו אמר דוד: רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תהלים פ).
כשהיה רעב בימי דוד בקש רחמים מלפני הקב"ה, ואמר: ריבון העולם נהיג את צאנך כיוסף, שזן את העולם בשני רעבון, כיון שחזק עליהם הרעב בארץ מצרים נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף.
א"ל: תן לנו לחם.
א"ל: אלוהי אינו זן את הערלים, לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם.
הלכו להם אצל פרעה והיו צועקין ובוכין לפניו, שנאמר: ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם.
ויאמר פרעה לכל מצרים: לכו אל יוסף.
אמרו לו: הלכנו אצלו ומדבר לנו דברים ריקים, שאומר: מולו עצמכם.
אמר להם: שוטים לא כך אמרתי לכם מתחלה עבדוהו, וקנו לעצמכם תבואה, וכי לא היה קורא לכם כל אותן שני השבע וצווח לכם, הוו יודעים שרעב בא לעולם, אם אתם פשעתם בנפשותיכם, מה תצעקו אלי, מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שתים של שלש של ארבעה שנים?
אמרו לו: כל תבואה שהייתה בבתינו כבר הרקיבה.
אמר להם: לא נשתייר לכם קמח מאתמול?
אמרו לו: פת שהיה בכלינו עפשה.
אמר להן: לכו אל יוסף ואשר יאמר לכם תעשו.
ומה אם שגזר על התבואה והרקיבה מתייראין אנו, שאם יגזור עלינו שנמות, כולנו מתים, אלא כל אשר יאמר לכם תעשו.
והרעב היה על כל פני הארץ
ראוי היה למקרא לומר על הארץ, מה ת"ל על כל פני הארץ?
אמר רבי שמואל בר נחמן:
בא ללמדך, שלא התחיל הרעב, אלא בעשירים, שאין פני הארץ אלא עשירים, לכך נאמר: מונע בר:
סימן ח
אמר יעקב לבניו: אתם גיבורין, אתם נאים, אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד, שלא ישלוט בכם עין רע.
הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה
מהו רדו?
שראה שירדו שמה וישתעבדו במצרים כמנין רד"ו.
רדו שמה
שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה היא לו.
וירדו אחי יוסף וגו'
היה לו לכתוב בני ישראל, אלא שבתחילה לא נהגו בו אחווה ומכרוהו, ולבסוף היו מתחרטין ואומרים: מתי נרד למצרים ונחזיר את אחינו לאבינו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים נתנו כולם דעה אחת להחזירו.
אמר רבי יהודה בר סימון:
אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר אכל.
מה עשה?
הושיב שומרים על כל הפתחים, ואמר להן: ראו כל מי שיכנס לשבור אוכל, כתבו שמו ושם אביו ולערב הביאו לי פתקכם, עשו כך, כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו, וכתבו את שמותם ושל אביהם.
לערב הביאו פתקם לפני יוסף, זה קורא ראובן בן יעקב, ואחד קורא שמעון בן יעקב, ואחד לוי, וכן השוערים כל אחד ואחד את שלו, מיד אמר להן יוסף: סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד, ונתן שמותם לבעל האוצר, ואמר לו: ראה כשיבואו אנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני.
עברו שלושה ימים ולא באו, מיד נטל יוסף שבעים גיבורים מבית המלך ושגר בשבילם לבקר אותם בשוק, הלכו מצאו אותם בשוק של זונות.
ומה טיבן בשוק של זונות?
אלא אמרו: יוסף אחינו יפה תואר ויפה מראה, שמא הוא בקובה של זונות, מיד תפשו אותם והביאום לפני יוסף.
ויכירם ויתנכר אליהם, וידבר אתם וגו'
מלמד, שנעשה לכם כנכרי, נטל הגביע והקיש בו.
אמר להן: אני רואה בגביע שלי כי מרגלים אתם!
אמרו לו: כנים אנחנו, אלא כך ציונו אבא, אל תכנסו בשער אחד.
אמר להן: בשוק של זונות מה טיבכם, לא הייתם מתיראין מן העין היכן צוואת אביכם?!
אמרו לו: אבידה נאבדה לנו והיינו מבקשין אותה שם.
אמר להן: איזה אבידה?
אני רואה בגביע, ששניים מכם החריבו כרך גדול של שכם.
אמרו לו: ומי הן?
הקיש בגביע, אמר להן: שמעון ולוי שמם.
מיד נזדעזעו ואמרו לו: שנים עשר עבדיך אחים אנחנו.
אמר להן: והיכן השנים?
אמרו לו: הקטן את אבינו היום והאחד איננו.
אמר להן: את אחיכם הקטן הביאו אלי ויאמנו דבריכם.
לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם, ואמר להן: זה יהא חבוש עד שתביאו אחיכם ויאמנו דבריכם, וכיון שהלכו הוציא אותו והאכילהו והשקהו.
מיד, ויצו יוסף וימלאו את הכלים בר וגו'.
הלכו אצל אביהם וספרו לו את כל המאורע.
השיב אביהם ואמר להם: היכן שמעון?
אמרו לו: אותו האיש אדוני הארץ תפשו, בשביל שנביא אחינו הקטן.
אמר להן: אותי שכלתם, יוסף איננו ושמעון וגו'.
ויאמר ראובן אל אביו לאמר: את שני בני תמית וגו'.
א"ל: שוטה, וכי בניך אינן בני?!
אמר להן יהודה: הניחו לו לזקן הזה, עד שתכלה הפת, שנאמר: ויהי כאשר כלו לאכול וגו'. א"ל יהודה: אבא, אם ילך בנימין עמנו, ספק נתפס ספק אינו נתפס, ואם לא ילך עמנו כולנו מתים, מוטב תניח את הספק ותיטול את הודאי, אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מיד שלחו עימהם ואמר להם: קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה וגו', לכך כתיב: וירא יעקב כי יש שבר במצרים:
פרק מג
סימן ט
ילמדנו רבנו:
עד כמה תפלות חייב אדם להתפלל בכל יום?
כך שנו רבותינו:
אין מתפללין יותר מג' תפלות שתקנו אבות העולם.אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר: (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל.
יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו.
יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: (בראשית כח) ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: (ירמיה יח) ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בי.
ואף דניאל כתיב ביה: וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי וגו' (דניאל ו), ולא פירש באיזה שעה.
עמד דוד ופירש: ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהלים כה). לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלוש תפלות ביום.
ורבי יוחנן אמר:
ולוואי יתפלל אדם והולך כל היום.
שאל אנטונינוס את רבנו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה?
אמר ליה: אסור.
א"ל: למה?
א"ל: שלא ינהג קלות ראש בגבורה, לא קבל ממנו.
מה עשה רבנו הקדוש?
השכים אצלו, א"ל קירי ברא.
לאחר שעה נכנס אצלו, א"ל: אמפורטור.
ולאחר שעה א"ל: שלום עליך המלך.
א"ל: מה אתה מבזה במלכות?
א"ל: ישמעו אוזניך מה שפיך אומר, ומה אתה, שאתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר מבזה, מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה, שלא יהא אדם מטריחו בכל שעה.
רבי יוסי בר חלפתא אומר:
עתים הם לתפילה, שנאמר: (תהלים סט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון.
אימתי עת רצון?
בשעה שהצבור מתפללין.
לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה, שאין לך גדולה מן התפלה.
תדע, שהרי משה נגזר עליו שלא ליכנס לארץ ולא לראותה, ועל שהרבה בתפלה כתיב בו: ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לד).
וכן חזקיה נתפלל ובטלה הגזרה.
ואף יעקב כששלח את בניו למצרים נתפלל עליהם, שנאמר: ואל שדי יתן לכם רחמים:
סימן י
זה שאמר הכתוב: על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים לב).
מהו לעת מצוא?
אמר ר' אבא:
לעת מצוא, הזקנה.
צריך אדם להתפלל על זקנתו, שתהא עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות, שבזמן שאדם יזקין הכל מסתלק ממנו.
ביצחק מה כתיב?
ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (בראשית כז).
ביעקב כתיב: (שם מח) ועיני ישראל כבדו מזוקן.
ופיו אינו אוכל, שכן מצינו ברזילי אומר לדוד: אם יטעם עבדך את כל אשר אוכל, ואת אשר אשתה, אם אשמע עוד בקול שרים ושרות, ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדוני המלך! (שמואל ב יט).
דבר אחר:
לעת מצוא, זו מיתה.
דאמר ר' ישמעאל:
תשע מאות ושלושה מיני מיתה הם, שנאמר: (תהלים סח) למות תוצאות.
תוצאות בגימטרייה הכי, הוי קשה שבכולן אסכרה, וטובה שבכולן נשיקה.
דבר אחר:
לעת מצוא, יתפלל על מיצוי הנפש.
דאמר רבי ישמעאל:
אין לך קשה מיציאת הנפש.
היאך יוצאה?
רבי יוחנן אומר:
כקפוטרין יוצאה מתוך הושט, כך הנפש יוצאה מן הגוף.
רבי חנניא אמר:
כציפורן בתוך הושט.
שמואל אמר:
כסולם הפוך כך הנשמה יוצאה מן הגוף.
ראה כמה קשה יציאת הנפש.
דבר אחר:
ואל שדי יתן לכם רחמים
זה שאמר הכתוב: היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח (איוב לו).
אמר רבי אלעזר:
לא תהא בוסר בשעת הרווחה שלא להתפלל.
אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שאני זקוק להוריד גשמים וטללים ולגדל צמחים להחיות הבריות, כך תהא זקוק להתפלל לפני ולברך אותי מעין מעשי, ולא תאמר: אני ברווח מה אני מתפלל, וכשתגיע לך צרה תבוא ותתפלל, אלא עד שלא תבוא לך הצרה הוי מקדים ומתפלל.
אמר רבי אלעזר:
כתוב בספר בן סירא: אוקיר לאסיאך עד שלא תצטרך ליה.
מהו וכל מאמצי כח?
אמר רבי יוחנן:
שכך היו עושין הצדיקים מאמצי כוח הגבורה.
תדע, שהרי יעקב אבינו עדיין היה בנימין אצלו והקדים להתפלל עליו, שנאמר: ואל שדי יתן לכם רחמים.
ואל שדי
מה ראה יעקב לברכם באל שדי?
ללמדך שהרבה ייסורין עברו על יעקב, עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו, שנאמר: ויתרוצצו הבנים (בראשית כה).
וכן הוא אומר: (עמוס א) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו.
ברח מפני עשו ללבן והיה שם עשרים שנה בצרות רבות, שנאמר: (בראשית לא) הייתי ביום אכלני חרב וגו'.
ואחר שיצא, רדף לבן אחריו להרגו, שנאמר: וירדף אחריו דרך שלשת ימים.
נמלט ממנו, בא עשו בקש עוד להרגו והפסיד עליו כל אותו הדורון עזים מאתים וגו'.
יצא מעשו, באה עליו צרת דינה.
יצא מצרת דינה, באה עליו צרת רחל.
אחר כל הצרות בקש לנוח קמעא, באה עליו צרת יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי (איוב ג).
אחר כך באה עליו צרת שמעון.
אחר כך צרת בנימין.
לפיכך היה מתפלל באל שדי, ואומר: מי שאמר לשמים וארץ די, יאמר לייסורי די, לפי כשברא הקב"ה השמים והארץ היו נמתחין והולכין, עד שאמר להן הקדוש ברוך הוא די, לפיכך כתיב ואל שדי.
כיון שהלכו אחיו אצל יוסף, וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו שמח בו, שראה בו דמות דיוקנו של אביו, מיד, ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחות האנשים אכל וגו'.
אמר למנשה: מלא את אמתחות וגו', ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי וגו'.
הבקר אור והאנשים שולחו
אמר יוסף: אם אני משלח אותם בלילה אין כל בריה יכולה להן, לפי שנמשלו כחיות, שנאמר: (בראשית מט) גור אריה יהודה,
ולדן אמר דן גור אריה (דברים לג)
יהי דן נחש עלי דרך (בראשית מט)
נפתלי אילה שלוחה (שם ).
הם יצאו את העיר לא הרחיקו
אמר יוסף: אם ירחיקו אין כל בריה יכולה להן.
קום רדוף
כל זמן שאימת העיר עליהן.
והשגתם
הוי שוגג אותם בדברים, אחת קשה ואחת רכה.
הלא זה אשר ישתה אדוני בו וגו', ויקרעו שמלותם,
אמר להם הקב"ה: אתם גרמתם לקרוע בגדי אביכם בדבר של חנם, כך תקרעו אתם על דבר של חנם.
אמר רבי יצחק:
השבטים קרעו על בנימין, לפיכך יצא ממנו מרדכי שקרע על ישראל, שנאמר: (אסתר ד) ומרדכי ידע וגו'.
ויעמס איש על חמורו
לא הוצרך אחד מהן לסייע לחברו, והיו עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרין לו: גנבא ברא דגנבתא ביישתנו בן אמך את, כך ביישה אמך את אבינו, ובשביל אותן המכות שהכוהו בכתפיו, זכה שתשרה שכינה בין כתפיו, שנאמר: (דברים לג) חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן.
ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף
מהו ביתה יוסף והלא כל יום ויום יוצא לדון בבימה?!
אלא אותו היום לא יצא.
אמר: איני מבייש את אחי בפני המצרים.
ויפלו לפניו ארצה וגו' הננו עבדים לאדוני
לקיים מה שנאמר: הנה השמש והירח (בראשית לז).
ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש וגו',
אמר להם: אני אומר לכם מפני מה גנבו הנער הזה לקסום בו ולידע היכן אחיו?
ויאמר יהודה: מה נאמר לאדני מה נאמר על הכסף הראשון, מה נדבר על הכסף השני.
ומה נצטדק על הגביע האלהים, מצא את עון עבדיך
אל תקרא מצא, אלא מוצא.
לעולם אין שני אחים נכנסין לבית המשתה ביחד ואנו נמצאנו כולנו בערוגה אחת, בעוון אחד שהיה בידינו.
אמר להם: אחיכם זה לא היה עמכם באותה שעה.
א"ל: כל הנתפש נתפש עמו.
אמר להם: ומה אחיכם הראשון שלא גנב ולא צער אתכם אמרתם לאביו טרף טרף, זה שגנב וצער אתכם צאו אמרו לאביו טרף טרף הלך החבל אחר הדלי.
והלא דברים ק"ו, ומה תקלה שבאה על ידי צדיק זה, היה מחיה לכל באי עולם, זכות שהביא הקדוש ברוך הוא על ידיהם, על אחת כמה וכמה!
|
