|
|
תוכן הפרשה: פרק יח סימן א סימן ב סימן ג סימן ד סימן ה סימן ו סימן ז פרק יט סימן ח סימן ט סימן י סימן יא סימן יב פרק כא סימן יג סימן יד סימן טו סימן טז סימן יז פרק כב סימן יח סימן יט סימן כ סימן כא סימן כב סימן כג |
פרק יח
סימן א
כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום?
כך שנו רבותינו:
בכל יום מתפלל אדם, שמונה עשרה. ולמה שמונה עשרה?
אמר רבי שמואל בר נחמן:
כנגד י"ח פעמים, שהאבות כתובין בתורה.
הראשון שבהם, (בראשית נ): ואלוהים פקד יפקוד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב.
והאחרון, (דברים לא): ויאמר ה' אלי זאת הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, לאברהם ליצחק וליעקב,
ואם יאמר לך אדם, הרי הן תשע עשרה?
שכך כתיב: אלהי אברהם אביך, ואלהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'.
אמור לו: אין זה מן המניין, שאין יעקב נמנה עימהן.
ור' יוחנן אמר:
כנגד י"ח צווים שבמשכן, שהן בסוף ספר ואלה שמות. והן, כאשר ציוה ה' את משה י"ח פעמים.
ורבי סימון אמר:
כנגד י"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם מתפלל וכורע, צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, שנאמר: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהלים לה).
ור' שמעון אמר:
כנגד י"ח מזמורים שמראש ספר תהילים, עד יענך ה' ביום צרה, לומר תענה בתפילתך, ולכך נאמר: יענך ה' ביום צרה. לכך נאמר: בסוף י"ח מזמורים יענך ה'.
רבי יהושע בן לוי אמר:
כנגד י"ח אזכרות, שאמר דוד בהבו לה' בני אלים, (שם כט).
ולמה מתפללין כ"ד בתעניות?
כנגד כ"ד רננות.
שאמר שלמה: בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים בתעניתו.
ולמה מתפללין בראש השנה, תשע ברכות?
אמר רבא בר חנינא:
כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה (שמואל א ב).
מן ותתפלל חנה ואילך, אתה מוצא י"ח מתפללין בכל יום, ואינן כלן לשבחו של הקדוש ברוך הוא. אלא, שלש ראשונות ושלש אחרונות ושתים עשרה ברכות כולן לצורכו של אדם.
ולפיכך, אין מתפללין בשבת שמונה עשרה, שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, נזכר ברופא חולי עמו ישראל, והוא מיצר.
והשבת נתנה לישראל, לקדושה, לענג ולמנוחה, ולא לצער, לכך מתפלל, ג' ברכות ראשונות, וג' אחרונות, והמנוחה באמצע.
ולפיכך אמר דוד: שבע ביום הללתיך (תהלים קיט), אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת.
ואיזה?
זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא בו, שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ)
בכל דבר, אפילו ממצוא חפצך ודבר דבר.
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: הוו זהירין בתפלה, שאין מידה אחרת יפה הימנה, והיא גדולה מכל הקורבנות. שנאמר: למה לי רוב זבחיכם וגו', כי תבואו לראות פני לא תוסיפו הביא מנחת שווא קטורת וגו', חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' ובפרשכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה וגו' (ישעיה א). מכלל שהיא גדולה מן הקורבנות. ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, אני עושה חסד עמו, שכך כתיב בו: כל אורחות ה' חסד ואמת (תהלים כה).
הקדמתי חסד לאמת, וצדק למשפט, שנאמר: צדק ומשפט מכון כסאך וגו' (שם פט).
אמר רבי שמלאי:
תדע שכל דרכיו חסד.
שהרי בתחילת התורה קשט את הכלה, דכתיב: ויבן ה' אלוהים את הצלע וגו' (בראשית ב), שכן, בכרכי הים קורין לכלה בונה, ובסופה, קבר את המת. ויקבר אותו בגי (דברים לד), ובאמצעיתה, בקר את החולה.
כיון שמל אברהם בא הוא ופמליא שלו ובקרו ממה שקראו בעניין וירא אליו ה':
סימן ב
ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני (תהלים יח).
כיון שנגלה עליו היה הקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב, שנאמר: והוא יושב.
א"ל הקדוש ברוך הוא: אל תתמה, שאף לבניך אני עושה כן, כשיהיו יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואני ניצב עליהם, שנאמר: אלוהים נצב בעדת אל (שם פב).
בנוהג שבעולם כשהתלמיד חולה והרב הולך לבקרו, התלמידים מהלכין תחילה, ואומרים: שליחות הרב לביתו של חולה, לומר שהרב מבקש לבקרו.
והקדוש ברוך הוא אינו כן.
כשמל אברהם והיה מצטער מן המילה, אמר למלאכים לילך לבקרו, עד שהמלאכים הולכין קדמן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וירא אליו ה'.
ואחר כך וישא עיניו וירא, יש עניו גדול מזה?!
אמרו רבותינו בשם ר' אליעזר בן פדת:
בשבעה מקומות השווה הקדוש ברוך הוא עצמו עם הבריות הנמוכין, שנאמר: (דברים י) כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלוהים ואדני האדנים, האל הגדול הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא ייקח שוחד.
מה כתיב אחריו?
עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר וגו'.
ואומר: כי רם ה' ושפל יראה וגבוה וגו' (תהלים קלח).
ואומר: כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו' (ישעיה נז)
ואומר: כי כה אמר ה' השמים כסאי וגו'.
וכתיב: ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (שם סו).
ואומר: ה' מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו.
מה כתיב אחריו?
תאוות ענווים שמעת ה' (תהלים י).
ואומר: שירו לה' זמרו לשמו סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו.
מה כתיב אחריו?
אבי יתומים ודין אלמנות (שם סח).
ואומר: עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השומר אמת לעולם, עושה משפט לעשוקים וגו'.
ואומר: יתום ואלמנה יעודד (שם קמו).
כיון שמל אברהם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו לבקרו, שנאמר: וירא אליו ה'.
רבי יצחק נפחא פתח:
מזבח אדמה וגו'
ואומר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ)
אמר הקדוש ברוך הוא: ומה מי שהיה זובח עולה או שלמים אני נגלה עליו לברכו, אברהם שזבח את עצמו לפני, על אחת כמה וכמה, לכך נאמר: וירא אליו ה'.
אמר רבי אחא:
בא וראה, שנתן הקדוש ברוך הוא כח באברהם, שביום שמל את עצמו, מל ישמעאל ואת כל אנשי ביתו. והיה הדם מנטף, וכמה היו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות. מקנת כספו על אחת כמה וכמה, שנאמר: ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו.'
וכתיב: בעצם היום הזה נמול וגו', וכל אנשי ביתו וגו', עד שהעמיד אברהם מן הערלות גבעה, ונהר של דם יוצא מביתו.
ואמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: בואו ונבקר את החולה.
אמרו לו: ריבונו של עולם, מה אנוש ותדעהו, בן אדם ותחשבהו, אתה הולך למקום הטינופת, למקום של דם ושל שקץ וסריות.
אמר להם: חייכם, ערב עלי אותו דם של ערלות ממור ולבונה.
וכן שלמה אומר: עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור (שיר ד)
זה אברהם שנקרא מור, שנאמר: מור ואהלות קציעות, כל בגדותיך (תהלים מה):
סימן ג
ולמה באלוני ממרא?
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שאינו מקפח שכר של בריה.
שלושה אוהבים היו לו לאברהם:
ענר,
אשכול,
וממרא.
וכיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא שימול, הלך לקחת מהם עצה.
כך הלך אצל ענר, אמר: וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא.
א"ל ענר: בעל מום רוצה אתה לעשותך, שיהיו קרוביהן של המלכים שהרגת באין והורגין אותך ואין אתה יכול לברוח מפניהם.
הניחו והלך אצל אשכול.
אמר ליה: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא.
א"ל אשכול: אתה זקן. אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה, ולא תוכל לסבול ותמות.
הניחו והלך אצל ממרא.
א"ל: כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא, מה תייעצני?
א"ל ממרא: בדבר הזה, אתה מבקש עצה?!
הלא הוא שהצילך מכבשן האש, ועשה לך כל הנסים, והצילך מן המלכים, ואילולי כוחו וגבורתו היו הורגין אותך, והציל רמ"ח אברים שבך, ומקצת אבר אחד אתה מבקש עצה?!
עשה כמצוותו!
אמר הקדוש ברוך הוא יתברך: אתה שנתת עצה שימול, איני נגלה אליו אלא בתחומך, הדא הוא דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא יושב פתח האהל כחום היום.
מהו כחום היום?
הרתיח הקדוש ברוך הוא אותו היום, כדי שלא יהו עוברים ושבים באים.
וילך אברהם ויצטער להכניסם לכלכלם.
דבר אחר:
עד שיפוח היום, זה יום הדין.
שנאמר: (מלאכי ג) כי הנה היום בא, בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם, היום הבא אמר ה' צבאות: אשר לא יעזב להם שרש וענף, ונסו הצללים, שאין בו צל לרשעים, שנאמר: (איוב לד) אין חשך ואין צלמוות להסתר שם פעלי און.
אלך לי אל הר המור, זה בית המקדש, שהיו מקריבין בו מור.
ואל גבעת הלבונה, זו ירושלים, שהיו מקריבין במנחותיהם לבונה:
סימן ד
התחיל דם המילה לטפטף.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: בשכר חייך, שבזכותך אני אחוס על בניך בשני דמים ואפרע משונאיהם. שנאמר: (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך שני דמים, שנאמר: ואומר לך בדמיך חיי, זה דם פסח.
ואומר לך בדמיך חיי, זה דם המילה.
וירא וירץ לקראתם
א"ל הקדוש ברוך הוא: בשכר שלש ריצות שרצת, אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה, ואלו הן:
שלש ריצות של אברהם:
וירא וירץ לקראתם,
ואל הבקר רץ אברהם.
וימהר לעשות אותו.
מה פרע לבניו בסיני?
שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים לג)
אתה אמרת להן: יוקח.
אני נותן לבניך, מצוות פסח, שנאמר: (שמות יב) ויקחו להם איש שה.
אתה אמרת להן: נא.
אני נותן לבניך, מצות פסח, אל תאכלו ממנו נא (שם ).
אתה אמרת: מעט.
אני אגרש את שונאיהן מעט מעט , שנאמר: (שם כג) מעט מעט אגרשנו מפניך.
אתה אמרת: מים.
אני נותן להם, באר מים במדבר. שנאמר: (במדבר כא) עלי באר.
אתה אמרת: ורחצו רגליכם.
אני ארחצם מכל טומאה, שנאמר: (ישעיה ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון.
אתה אמרת: והשענו תחת העץ.
אני נותן להם מצות סוכה, דכתיב: (נחמיה ח) צאו ההר והביאו עלי זית, ועלי עץ שמן, ועלי הדס וגו'.
אתה אמרת: ואקחה פת לחם.
אני ממטיר לכם לחם (שמות טז).
אתה לקחת חמאה וחלב.
אני אתן להם חמאת בקר, וחלב צאן (דברים לב).
מכאן שנו חכמים: שהצדיקים אומרים מעט, ועושין הרבה.
שאמר להן אברהם: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם.
ובאחרונה עשה להן, שלושה שוורים ותשעה סאין, שנאמר: וימהר אברהם האהלה וגו'
מהרי שלש סאים כמשמען.
קמח שלש הרי שש
סלת שלש הרי תשע.
ומנין שהיו ג' שוורים?
דכתיב: ויקח בן בקר רך וטוב.
בן, אחד.
בקר, שנים.
רך, שלושה.
ויש אומרים:
רך וטוב, ארבעה.
אף הקדוש ברוך הוא, אמר לישראל מעט ועשה הרבה, שנאמר: (בראשית טו) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו', וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי.
לא אמר לו, אלא בדל"ת ונו"ן. לסוף נפרע מהן, בע"ב אותיות, שנאמר: (דברים ד) או הנסה אלוהים לבא לקחת לו גוי וגו'.
אמר רבי יודן:
מלבוא לקחת לו גוי, עד מוראים גדולים ע"ב אותיות הוא.
ומנין שהרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינן עושין?
שכן מצינו בעפרון, שאמר לאברהם: השדה נתתי לך וגו' (בראשית כג). ולסוף אמר: ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא?!
מה דלא הוי שויא.
דאמר רבי חנניה:
כל שקלים האמורין בתורה סלעים, ושבנביאים ליטרין, ושבכתובים קנטרין.
בר משקלי עפרון דאינון קנטרין, דכתיב: בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחוזת קבר:
סימן ה
ילמדנו רבינו:
המתרגם בתורה מהו שיהא מסתכל בס"ת ומתרגם?
כך שנו רבותינו:
המתרגם אסור לו להסתכל בס"ת ולתרגם, כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה.אמר רבי יהודה בן פזי:
והקורא אסור ליתן עיניו חוץ לתורה, שלא נתנה התורה אלא בכתב. שנאמר:
וכתבתי על הלוחות את הדברים (שמות לד).
ואסור למתרגם ברבים ליתן עיניו בתורה.
מקרא מלא, שנאמר: כתב לך את הדברים האלה. הרי התורה שנתנה בכתב.
כי ע"פ הדברים האלה, הרי תרגום שנתן על פה.
אמר רבי יהודה בר סימון:
כי על פי הדברים האלה, כרתי אתך ברית ואת ישראל.
על ידי מה?
ע"י כתב לך ועל ידי על פה.
אם קיימת מה שבכתב בכתב ומה שבע"פ על פה, כרתי אתך ברית.
ואם שנית מה שבכתב על פה, ומה שבע"פ בכתב, לא כרתי אתך ברית.
אמר רבי יהודה בר שלום:
ביקש משה שתהא המשנה אף היא בכתב.
וצפה הקדוש ברוך הוא, שאומות עתידין לתרגם את התורה, ולהיות קוראין אותה יונית.
והן אומרין: אנו הן של ישראל.
א"ל הקדוש ברוך הוא למשה: אכתב לו רובי תורתי וא"כ כמו זר נחשבו (הושע ח).
וכ"כ למה?
מפני שהמשנה היא מסטורין של הקדוש ברוך הוא, ואין הקדוש ברוך הוא מוסר מסטורין שלו אלא לצדיקים, שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה)
וכן אתה מוצא, אפילו בשעה שהכעיסו הסדומים לפני הקדוש ברוך הוא, וביקש הקדוש ברוך הוא להפכן, לא נמלך אלא באברהם, שנאמר: וה' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?!
וכתיב: (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם, שאין לך אדם שהוא חביב לפני המלך, ואינו חביב לפני בני פלטרין שלו. וכשהוא חביב לפני בני פלטרין שלו, אינו חביב לפני המלך.
והצדיקים הן חביבין לפני הקדוש ברוך הוא, והן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות.
מנין?
שכן אתה מוצא, כשהיה המלאך בא אצל דניאל, איש חמודות שלוש פעמים (דניאל י)
ויאמר אלי, דניאל איש חמודות: הבן בדברים אשר אנכי דובר אליך, ועמוד על עמדך, כי עתה שולחתי אליך ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד,
וכתיב: (שם ) ויאמר, אל תירא איש חמודות, שלום לך חזק וחזק.
וכתיב:(שם ט) ואני באתי להגיד כי חמודות אתה.ובין בדבר והבן במראה.
ולמה איש חמודות?
אשרי אותו האיש שכך שמע שבשר המלאך ואמר לו איש חמודות, שאתה נחמד לפני הקדוש ברוך הוא, ונשתבח בעליונים ואתה חמוד על דורך.
ואף בצלאל נשתבח לפני הקדוש ברוך הוא. נשתבח בעליונים ובתחתונים, שנאמר: (שמות לא) ראה קראתי בשם בצלאל. וכתיב: (שם לה) ראו קרא ה' בשם בצלאל, ראה בעליונים ראו בתחתונים, הוי אומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם.
דבר אחר:
ומצא חן, זה אברהם שהיה חביב על הבריות, שנאמר: שמעני אדני (בראשית כג).
ומנין שהיה חביב על הקדוש ברוך הוא ועל המלאך?
שנאמר: וה' אמר המכסה אני מאברהם.
אמר רבי לוי:
למה גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם?
שהיה מהרהר על דור המבול, לומר שאי אפשר שלא היה בהם עשרים צדיקים או עשרה,
שיתלה להן הקדוש ברוך הוא בזכותן.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: מגלה אני לו שלא יהא אומר שמא אף בסדום היו צדיקים,
תדע לך שכן, לא הספיק לומר לו וה' אמר המכסה אני מאברהם, כיון שאמר ליה כל אותו עניין, מה השיבו?
ויגש אברהם, ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע?!
אמר רבי לוי:
הוא הדבר שאמר אברהם, הוא הדבר שאמר איוב.
אלא איוב בלעה פגה. אבל אברהם בלעה בשלה.
איוב אמר: אחת היא, ע"כ אמרתי תם ורשע הוא מכלה (איוב ט).
אבל אברהם אמר: האף תספה צדיק עם רשע?!
חזר ואמר: חלילה לך מעשות כדבר הזה.
דבר אחר:
למה גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם?
אמר רבי יהודה בר לוי:
משל למלך, שהיה לו פרדס עמד ונתנו לאוהבו במתנה.
לאחר ימים הוצרך המלך לקוץ מתוכו חמש קורות, אמר המלך: אעפ"י שהוא משלי ונתתי אותו במתנה לאוהבי, אינו דין שאקצץ ממנו כלום, עד שאמלך באוהבי.
אף כך הקדוש ברוך הוא , כיון שעלה אברהם לארץ ישראל, אמר ליה:
שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה, ונגבה, וקדמה, וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה (בראשית יג).
לפיכך, כשביקש להחריב חמשת כרכים האלו, אמר: אינו מחריבן חוץ מדעתו של אברהם.
ואם תאמר שלא היו מארץ כנען, ראה מה כתיב אחריו: ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה עד עזה. בואכה סדמה ועמורה ואדמה וצבוים עד לשע (שם י).
לפיכך, כשבא להחריבן נמלך באברהם, שנאמר: וה' אמר המכסה:
סימן ו
ילמדנו רבנו:
מי שנולדו לו שני בנים אחד בערב שבת ואחד בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת,
או את של שבת בערב שבת מה הוא שיהא חייב?
כך שנו רבותינו
מי שנולדו לו שני בנים, אחד בערב שבת ואחד בשבת ושכח
מל את של ערב שבת בשבת, או של שבת בערב שבת חייב. למה?
שחלל את השבת.
גדולה מילה שדוחה את השבת.
וכתיב: וביום השמיני ימול, נמצא זה עובר על התורה שחילל את השבת.
גדולה מילה שאין התינוק נכנס למניין הדורות אלא למי שהוא מל, שנאמר: זרע יעבדנו יסופר לה' לדור (תהלים כב).
אמר רבי יצחק:
נאמר במילה עבודה, ונאמר בקורבנות עבודה.
מה עבודה האמורה בקורבנות דמים, אף עבודה האמורה במילה דמים.
למה, זרע יעבדנו?
כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם, היא חביבה לפני הקדוש ברוך הוא כקורבנות.
לפיכך, נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם כשמל, כשם שנגלה בקורבנות, שנאמר: (ויקרא ט) שור ואיל לשלמים לזבח וגו', כי היום ה' נראה אליכם.
א"ל: כשהיית ערל ובאת לדבר עמי, היית נופל, שנאמר: ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלוהים (בראשית טז), וכשמל, היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו, והקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב , וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב.
בשביל אותו זכות, כשבא הקדוש ברוך הוא, להפוך חמשה כרכי סדום, גילה לאברהם,
שנאמר: וה' אמר המכסה וגו'.
דבר אחר:,
וה' אמר המכסה
זה שאמר הכתוב: אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום (איוב לג).
מדבר באבימלך ובפרעה, שגילה הקדוש ברוך הוא את אוזנם, שנאמר: ויבא אלוהים אל אבימלך בחלום הלילה. וכן ויבא אלוהים אל פרעה.
מהו ובמוסרם יחתום?
כשם שלקה אבימלך בעצירה, שנאמר: כי עצור עצר ה', בעד כל רחם.
כך לקה פרעה.
נאמר כאן, על דבר שרי, ונאמר בפרעה, על דבר שרי.
מה דבר האמור באבימלך עצירה,אף דבר האמור בפרעה עצירה.
הוי אומר: ובמוסרם יחתום.
דבר אחר:
אז יגלה אזן אנשים, זה דניאל, שגלה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ.
ובמוסרם יחתום, שאמר לו: ואתה דניאל סתום הדברים וחתום (דניאל יב).
דבר אחר:
ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית אז יגלה אזן אנשים, זה יעקב אבינו,
שגילה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ, וכשביקש לגלות לבניו, ואמר להם: האספו הימים (בראשית מט). חתום בפניו שלא יגלה.
הוי אומר: ובמוסרם יחתום.
דבר אחר:
אז יגלה, זה שמואל, שנאמר: וה' גלה את אזן שמואל יום אחד לפני בא שאול לאמר: כעת מחר אשלח איש מארץ בנימין ומשחת לנגיד על עמי ישראל (שמואל א ט)
וכשהלך שמואל למשוח לדוד, כיון שראה אליאב, אמר: אך נגד ה' משיחו.
ויאמר ה' אל שמואל: אל תביט אל מראהו (שם יו)
כיון שבא דוד, א"ל קום משחהו.
א"ל הקדוש ברוך הוא: משיחי עומד ואתה יושב, קום משחהו.
דבר אחר:
אז יגלה אזן אנשים, זה אברהם, שנאמר: וה' אמר המכסה אני מאברהם,
ובמוסרם יחתום, אלו הם הסדומיים.
כיון שלא מצא בהן צדיק, חתם גזר דינם.
דבר אחר:
וה' אמר המכסה אני
זה שאמר הכתוב: כי לא יעשה אדני ה' דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג).
מתחילה היה הקדוש ברוך הוא מגלה סודו ליראיו, שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה)
חזר ונתנו לישרים, שנאמר: בסוד ישרים ועדה (שם קיא).
חזר ונתנו לנביאים, שנאמר: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
חטאו ישראל בימי עכן, עמד הקדוש ברוך הוא וגילה ליהושע, שנאמר: חטא ישראל (יהושע ו).
חטאו בני עלי, גלה הקדוש ברוך הוא לשמואל, שנאמר: ויקרא ה' אל שמואל (שמואל א' ג')
חטאו הסדומיים, גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם, שנאמר: המכסה אני:
סימן ז
זה שאמר הכתוב: יהי למלא בטנו ישלח בם חרון אפו וימטר עלימו בלחומו (איוב כ)
פורעניות שבאת על הסדומים הייתה למלאות כריסן, לפי שמלאו כריסן מן העבירות ומן החמס ומן הגזל, לפיכך, אף הפורעניות שבאת עליהן מלא כריסן, שנאמר: ישלח בם חרון אפו.
אמר רבי מאיר:
במטר שבסדום הכתוב מדבר, דכתיב: וימטר עלימו בלחומו, וכתיב: וה' המטיר על סדום ועל עמורה.
מהו בלחומו?
על המלחמות שהיו נלחמים עם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד.
רעים זה לזה.
וחטאים בגלוי עריות.
לה', בחרופין וגידופין ובעבודה זרה.
מאד, בשפיכות דמים.
אמר רבי יהודה בר רבי שלום בשם רבי יהודה בר רבי סימון:
בשעה שבא אמרפל וחבריו להלחם עם הסדומים ע"י ששבו את לוט שמע אברהם, ויצא עליהם למלחמה והרג את המלכים, ברחו, שנאמר: ויחלק עליהם לילה.
וכתיב: ועמק השדים בארות בארות חמר וינסו מלך סדום, התחיל אברהם מהרהר לומר
המלכים באין להלחם על הסדומים, והמלכים נופלין ואלו ברחו, שנאמר: והנשארים הרה נסו.
אילו לא היו כשרין לא היו בורחין.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אלו יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה, שלף ויצא מגווה וברק ממרורתו, יהלוך עליו אמים כל חושך טמון לצפוניו וגו' (איוב כ)
כל החושך הזה היכן היה טמון?
לצפונה של סדום, שהייתה בימינה של ירושלים, שנאמר: (יחזקאל טז) ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך, סדום ובנותיה.
מהו ירע שריד באהלו?
שאפילו שריד שנשתייר משם, רעת הרעה ירע שריד באהלו.
ואיזה?
זה אשתו של לוט, שנאמר: ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח:
פרק יט
סימן ח
מה כתיב למעלה מן הענין?
ויגש אברהם ויאמר: האף תספה?!
אמר רבי פנחס הכהן בר חמא:
אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל בריה, שנאמר: (שם יח) כי לא אחפוץ במות המת.
וכן הוא אומר: כי לא אל חפץ רשע אתה.
ואומר: חי אני נאם אדני ה' אם אחפץ במות הרשע (שם לג).
ובמה חפץ להצדיק בריותיו?
שנאמר: ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מב), תדע לך שבזמן שהבריות חוטאין ומכעיסין לפניו והוא כועס עליהן.
מה הקדוש ברוך הוא עושה?
חוזר ומבקש להן סניגור, שילמוד עליהן זכות, ונותן שביל לפני הסניגור.
וכן אתה מוצא בימי ירמיה, שאמר: שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה,
אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה).
וכן, כשחטאו הסדומים, גלה לאברהם ללמד עליהן זכות, שנאמר: וה' אמר המכסה אני,
מיד התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריה. שנאמר: ויגש אברהם ויאמר: האף תספה צדיק עם רשע, ואין ויגש אלא תפלה, שנאמר: (מלכים א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא
ויאמר: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל וגו'.
האף תספה צדיק עם רשע מהו?
א"ל דבר קשה.
בשר ודם האף סופה אותו, שמא אף אתה כן, תספה צדיק עם רשע?!
כשם שאתה דן את הרשע, כך אתה דן את הצדיק?!
תם ורשע אתה מכלה?
חלילה לך מעשות, חללה כתיב, כמה דאת אמרת: אשה זונה וחללה (ויקרא כא).
לא חול הוא לך, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה, אתמהה?!
אין דרך זו שלך, מעשות הדבר הזה, אין אומר כן, אלא כדבר. לא זה ולא כמוהו. השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!
אולי יש חמשים וגו' ויאמר ה': אם אמצא בסדום
פתח והלך מחמשים ועד עשרה, שעשרה יש כח בהן לכלות את הפורעניות.
כיון שלא מצא, וילך ה' כאשר כלה וגו'
מה כתיב אחריו?
ויבאו שני המלאכים סדומה.
ראה ענוותנותו של הקדוש ברוך הוא.
אמר רבי ברכיה:
בנוהג שבעולם שני בני אדם עומדין ומסיחין, בקשו להתפרש זה מזה, הקטן נוטל רשות מן הגדול, והקדוש ברוך הוא, כשדבר עם אברהם, ובקש להתפרש ממנו, כביכול הוא נטל רשות מן אברהם, שנאמר: וילך ה' אימתי כאשר כלה לדבר.
ואח"כ ואברהם שב למקומו.
מיד ויבאו שני המלאכים סדומה בערב.
והשלישי היכן הלך?
לא כך כתיב: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים?!
אלא בא ללמדך ששלושתן בשלוש שליחויות נשתלחו:
האחד בא לבשר את שרה, ואמר לה: שוב אשוב אליך, כעת חיה והנה בן לשרה אשתך,
עשה שליחותו ונסתלק.
השני הלך להפוך את סדום, שנאמר: ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה וגו'.
נשאנו פניך, הפכנו אינו אומר כן.
ואחד: להציל את לוט מתוך ההפכה.
וכל אחד ואחד עשה שליחותו ונסתלק:
סימן ט
ילמדנו רבינו:
כמה מיתות נמסרו לב"ד?
כך שנו רבותינו:
ארבע מיתות נמסרו לב"ד: סקילה, שריפה, הרג וחנק. ואיזו היא החמורה?
רבנן אמרי:
סקילה חמורה, שכן נתנה למגדף ולעובדי עבודה זרה.
רשב"י אומר:
שריפה חמורה, שכן נתנה לבת כהן שזנתה.
ראה כמה קשה הזנות שהיא בשריפה.
אמר רבי יהושע בר לוי בשם בר קפרא:
על הכל הקדוש ברוך הוא מוותר חוץ מן הזנות.
אמר רבי יהודה בר נחמיה:
אף בסדום.
לפי שנפרצו מעשיהם בזנות, המטיר עליהן אש וגפרית מן השמים ושרפן, שנאמר: וה' המטיר על סדום וגו'. כיון שנתחייבו, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: צאו ושחתוה!
עמדו ועשו שליחות בוראן, שנאמר: ויבאו שני המלאכים סדומה, זה שאמר הכתוב: ישלח בם חרון אפו עברה וגו' (תהלים עח).
מהו חרון אפו?
אמר רשב":
אף יש בו חמש מכות, שנאמר: אף כי ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר (יחזקאל יד)
והיכן החמישית?
זו עצירת גשמים.
מנין?
אמר רשב"י:
שכן כתיב: וחרה אף ה' בכם ועצר (דברים יד).
עברה, שנתמלא עליהם עברה כאשה עוברה.
וזעם, שאררן, כמה דאת אמרת: מה אזעם לא זעם ה' (במדבר כו), אפילו בחמתו של הקדוש ברוך הוא. יש רחמים לפניו שנזכר ללוט והצילו בזכות אברהם, שנאמר: ויהי בשחת אלוהים את ערי הכיכר, ויזכור אלוהים את אברהם וישלח את לוט.
התם תניא:
מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין. ללמדך, אשריהן הצדיקים ואשרי דבקיהם.
וכן הוא אומר: ויזכור אלוהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה (בראשית ח). כולן בזכות נח.
וכן ויזכור אלוהים את אברהם וישלח את לוט.
ווי להן לרשעים, ווי להן לדובקיהן, שנאמר: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' (שם ז), וכן אמחה את האדם אשר בראתי וגו'.
משלחת מלאכי רעים, שבאו בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, לשחת את סדום.
סימן י
זה שאמר הכתוב: והמה מרו ועצבו רוח קדשו, ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם (ישעיה סג).
אמר רבי ירמיה בר אלעזר:
חמישים ושתים שנה הקדוש ברוך הוא מעיד באנשי סדום, ומזעזע עליהם את ההרים כדי שיעשו תשובה.
אמר רשב"י:
מקרא מפורש הוא, המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכו בבכי (איוב ט).
כיון שלא עשו תשובה, הפכם.
במה?
פרע מהם מן השמים.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
המולייר הזה, אם בקש מהם אדם להוציא ממנו חמין מוציא, צנון מוציא, וכשבקש הקדוש ברוך הוא, הוציא מן לישראל מן השמים, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות יז).
וכשבקש וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים:
סימן יא
מתלא אמר: קרב לגבי דיהנא ואידהן, ולפי שנתחבר לוט לאברהם, למד הכנסת אורחין.
ויאמרו לא!
מכאן אמרו חכמים: שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.
שבאברהם כתיב: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם.
ויאמרו: כן תעשה.
אבל בלוט כתיב: ויפצר בם מאד ויסורו אליו.
ומצות אפה ויאכלו
והלא אין אכילה למלאכי השרת?
אלא ללמדך דרך ארץ. שלא ישנה אדם ממנהג המדינה.
אתה למד ממשה, שהרי משה שעלה למרום, כתיב בו: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות לד). אלמלא היה שם אכילה ושתיה היה אוכל ושותה.
והמלאכים שבאו לבקר את אברהם ושבאו לשחת את סדום להציל את לוט, כתיב בהן: ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו:
סימן יב
מכאן אתה למד שבשעה שנתפרש מן אברהם וכתיב בו: ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, זה סדום. ראה לוט שהיו אנשי סדום שטופין בזימה, בחר בסדום להיות עושה כמעשיהן.
מנין?
שכן הוא אומר להם לאנשי סדום: הנה נא לי שתי בנות וגו'.
בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו, ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעולל בהם.
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, לעצמך את משמרן, ולבסוף תינוקות של בית רבן משחקין וקורין, ותהרין שתי בנות לוט מאביהן.
אמר רבי נחמן:
מנין שכל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עבירה סוף מאכילין אותו מבשרו?
- מלוט.
ויאמרו: גש הלאה! עתה נרע לך מהם.
מה שאנו רוצין לעשות באותן אנשים, נרע לך, לשון מטונף.
ויפצרו באיש
מיד, וישלחו האנשים את ידם וגו' , ואת האנשים אשר פתח הבית וגו':
פרק כא
סימן יג
זה שאמר הכתוב: לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כג)
אמר רבי שמואל בר נחמן:
סופו של פסוק שובר את ראשו, מי שהוא אומר לא איש אל ויכזב, חוזר ואומר: ההוא אמר ולא יעשה.
ומהו לא איש אל ויכזב?.
כשהוא אומר לעשות טובה.
כיצד?
מלך ב"ו אומר ליתן מתנה לבנו כיון שהכעיסו חוזר במתנתו.
הקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה, ואף על פי שחוטאין אינו חוזר בו. שנאמר: (תהלים קה) ויתן להם נחלת גויים ועמל לאומים יירשו.
למה?
בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו, אע"פ שלא שמרו חוקיו ולא נצרו תורותיו נתן להם.
וכן אתה מוצא אחר שעשו ישראל את העגל ובקש עליהן משה רחמים.
מה הקדוש ברוך הוא א"ל?
וידבר ה' אל משה לך עלה מזה ,אתה והעם אשר העלית ממצרים (שמות לג).
א"ל הקדוש ברוך הוא: משה איני כב"ו שאומר ליתן מתנה וחוזר בו,
הוי לא איש אל ויכזב, מהו ?
ההוא אמר ולא יעשה.
אם אמר בשעת כעסו להביא רעה חוזר. שכן אמר למשה הרף ממני ואשמידם ואמחה וגו' (דברים ט). ולא עשה, אלא וינחם ה' על הרעה (שמות לו).
וכן, ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם (שם לב), ולא עשה, אלא ויאמר ה' סלחתי כדבריך (במדבר יד).
א"ל הקדוש ברוך הוא איני כבשר ודם, שאומר לעשות רעה ומתגאה לעשותה.
אמר רבי הונא הכהן בשם רבי אחא:
בא וראה, בשעה שאמר ירמיה: (ירמיה כז) הביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו ועמו, והיה עמו חנניה בן עזור הנביא השקר והיה מתנבא טובות, כמה שנאמר: (שם ח) וירפו את שבר בת עמי, על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום. אומר להם הנה כלי בית ה' מושבים מבבל עתה מהרה.
א"ל ירמיה אני מתנבא רעות מפי הקדוש ברוך הוא, ואתה מתנבא טובות של שקר, מעצמך.
אתה אומר: יקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה' (שם כח)
וכן הקדוש ברוך הוא אומר לירמיה: עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צוארך (שם כז).
כמו שנבוכדנצר עתיד ליתן בצואריהן של בני, וכן עשה.
וחנניה נוטלן מעל צווארו ושוברן שנאמר: (שם כח) ויקח חנניה הנביא את המוטה מעל צוואר ירמיה הנביא וישברהו.
א"ל כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: ככה אשבר את עול נבוכדנצר מלך בבל (שם ).
א"ל ירמיה כבר עמדו נביאי אמת לפני ולפניך והנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת (שם ). ואני מתנבא רעות אם לא יבואו דברי, אין אני שקרן.
שהקדוש ברוך הוא אומר לעשות רעה וחוזר בה, ואתה מתנבא טובות. ואם לא יבואו דבריך אתה נביא שקר. שהקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה, ואף על פי שסרחנין הן, אינו חוזר בו.
וכן אתה מוצא, בשעה שאמר ליחזקאל בשעת כעסו (יחזקאל כ) חי אני נאם אדני ה' אם אדרוש לכם, וחזר בו שנאמר: (שם לו) עוד זאת אדרוש לבית ישראל, לעשות להם ארבה אותם כצאן אדם. הוי, לא איש אל ויכזב לטובה, ההוא אמר ולא יעשה ברעה.
תדע לך, שכשבאו המלאכים אצל שרה, מה כתיב שם: שוב אשוב אליך וגו',
זבדי בן לוי אמר:
סרט לו סריטה על הכותל, ואמר לו: לכשתגיע החמה לכאן, תהי נפקדת.
וכיון שהגיע החמה נפקדה שרה שנאמר: וה' פקד את שרה.
רבותינו אמרו:
שנתייאשה מן הבנים.
שכן היא תומהה ואומרת: אחרי בלותי הייתה לי עדנה?!
אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מודיע שתבנה.
תדע לך כשבאו המלאכים, אמר לה: מהרי שלש סאים קמח סולת.
אמר רב יהודה בר שלום:
היאך שהיא עסוקה, לשה בעיסה ראתה דרך נשים, כיון שהביא לפניהם שיאכלו, אין אתה מוצא שהביא להם פת, אלא ויקח חמאה וחלב ובן הבקר.
אמר הקדוש ברוך הוא: כבר אמרתי לאברהם, כה יהיה זרעך.
מה הוא כה יהיה?
אמר רבי תנחום בשם רבי אחא:
אין העולם חסר שלושים צדיקים, שכן יהיה בגימטרייה שלושים.
לכך נאמר: וה' פקד את שרה:
סימן יד
ילמדנו רבנו:
אי זו אונאה?
כך שנו רבותינו:
אסור לאדם שיונה את חברו,ולא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו.
ואם היה בעל תשובה, אל יונה אותו ולא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.
ואם היה בן גרים, לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך.
שהרי החזיר נשוך בין שניהם. אמר הקדוש ברוך הוא: דייך להיות שווה לי כביכול, אני כשבראתי את עולמי, לא בקשתי להונות לבריה ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון.
בא וראה כל מי שיונה לחברו הוא נענש תחילה.
ושרה שהונת את עצמה ונטלה שכרה שאמרה לאברהם: הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי, אמר לה הקדוש ברוך הוא: את הונית את עצמך חייך, בלשון שאמרת בו אני פוקדך.
את אמרת, עצרני מה כתיב למעלה: כי עצר עצר ה' בעד כל רחם וגו'.
אמר הקדוש ברוך הוא: אברהם התפלל לפני על אבימלך הרשע, ונתמלאתי רחמים עליו,
הריני פוקד לאברהם עמו, שנאמר: וירפא אלוהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו
מה כתיב אחריו: וה' פקד את שרה:
סימן טו
זה שאמר הכתוב: וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה (יחזקאל יז) זה אשור.
שנאמר: (שם לא) הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחורש מצל וגבוה קומה.
הגבהתי עץ שפל, אלו ישראל, דכתיב (מלאכי ב) וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם,
הובשתי עץ לח, זו אשתו של אבימלך,
הפרחתי עץ יבש, זו שרה, שנאמר: ותהר ותלד שרה.
אני ה' דברתי ועשיתי, שנאמר: ויעש ה' לשרה כאשר דבר.
אמר רבי לוי:
כשתקופת תמוז נכנסת, מיבשת העשבים ומפרחת האילנות. כך יבשו העשבים. כי עצר עצר ה' והפריחו האילנות וה' פקד את שרה:
סימן טז
זה שאמר הכתוב:
מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעיה מד).
מקים דבר עבדו, זה אברהם, שנאמר: בעבור אברהם עבדי שהתפלל על אבימלך. שנאמר: ויתפלל אברהם אל האלוהים.
ועצת מלאכיו ישלים, שבשרו אותו המלאכים, נאמר: שוב אשוב אליך כעת חיה.
האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה.
ומה עניין זה לכאן?
אלא כשם שנתייאשו ממנה האומות שלא נבנית, והיא תבנה. שנאמר: האומר לירושלים תושב. וכתיב::(תהלים קב) כי בנה ה' ציון.
אם תמהים אתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם (ישעיה נא), כשם שעשיתי לאברהם ולשרה כך אעשה לירושלים:
סימן יז
זה שאמר הכתוב: וידעו הגויים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות (יחזקאל לו).
וידעו הגוים, אלו האנשים, שהיו מביישות את שרה וקוראות אותה עקרה.
כי אני ה' בניתי הנהרסות, שהייתה נהרסת, שנאמר: ואברהם ושרה זקנים באים בימים.
נטעתי הנשמה (שם), שהייתה אומרת אחרי בלותי הייתה לי עדנה.
אני ה' דברתי ועשיתי (שם), שנאמר: וה' פקד את שרה, בראש השנה נפקדה שרה ונולד יצחק לז' חדשים בליל פסח, שנאמר: שוב אשוב אליך כעת חיה.
וארבעה עקרות נפקדו בראש השנה ואלו הן:
שרה
ורבקה
ורחל
ולאה:
פרק כב
סימן יח
ומה דברים היה שם?
שהיה ישמעאל אומר ליצחק: אני גדול ממך שאני מלתי בן י"ג שנה וסבלתי את הצער, ואתה מלת בן ח' ימים ולא ידעת בצער, אפי' אביך היה שוחטך לא היית יודע. אילו היית בן י"ג שנה לא היית מקבל הצער .
אמר ליה יצחק: אין זה דבר, אילו היה אומר הקדוש ברוך הוא לאבי שחוט את יצחק בנך לא הייתי מעכב, מיד קפץ עליו הדבר, שנאמר: ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים נסה את אברהם.
כשבקש הקדוש ברוך הוא יתברך לבראות את העולם, אמרו לו: מלאכי השרת: מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח)
אמר להן הקדוש ברוך הוא יתברך: אתם אומרים מה אנוש כי תזכרנו מפני אשר ראיתם בדורו של אנוש, אלא הריני מראה לכם כבודו של אברהם כי תזכרנו, שנאמר: ויזכור אלוהים את אברהם (בראשית יט).
אתם אומרים ובן אדם כי תפקדנו, שנאמר: וה' פקד את שרה.
אמר להם: עתידים אתם לראות את האב ששוחט את הבן והבן נשחט על קדוש שמי:
סימן יט
זה שאמר הכתוב: באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וגו', שומר מצווה לא ידע דבר רע (קהלת ח).
מהו כל מה שהקדוש ברוך הוא חפץ לעשות?
שלטון הוא ואין מי שימחה בידו, אלא מי יאמר לו מה תעשה, שומר מצווה אלו הצדיקים שמשמרים מצוותיו של הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מקיים גזירתן, וכה"א ותגזר אומר ויקם לך וגו' (איוב כב).
תדע לך, שכשעשו אותו מעשה בקש הקדוש ברוך הוא לכלותן, עמד משה כביכול תפש להקדוש ב"ה, כאדם שתופש בחברו שכן הוא אומר ועתה הניחה לי, ויש לך ללמד מפסוק אחר הרף ממני ואשמידם (דברים ט). הוי, מי יאמר לו מה תעשה:
סימן כ
זה שאמר הכתוב: ה' צדיק יבחן (תהלים יא).
אמר רבי יונה:
הפשתן הזה כל זמן שאתה כותש עליו משתבחת.
אימתי?
כשהוא יפה אבל כשהוא רע אתה כותש עליו והוא מתפקע, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא לצדיקים.
אמר רבי יהודה בר שלום:
היוצר הזה אינו מקיש על כלי וקנקן רעוע שלא ישבר, ובמה הוא מקיש על הבריא, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים אלא לצדיקים שנאמר: ה' צדיק יבחן.
אמר רבי אלעזר:
לבעל הבית שיש לו ב' פרות אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע.
על מי הוא מטיל את העול, לא על אותה שכוחה יפה?!
הוי, אומר ה' צדיק יבחן, לכך נאמר: והאלוהים נסה את אברהם:
סימן כא
בא וראה, מה בין ראשונים לאחרונים, שהראשונים היו מתנסין ע"י הקדוש ברוך הוא, שנאמר: והאלוהים נסה את אברהם.
וכן אתה מוצא בדור המדבר, למען ענותך לנסותך לדעת וגו' (דברים ח).
אבל אחרונים נתנסו על ידי אומות העולם, שנאמר: ואלה הגויים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופטים ג).
וכן אתה מוצא בדניאל וחבריו, כשגלו גזר עליהן הקדוש ברוך הוא שיאכלו לחמם טמא שנאמר: (יחזקאל יד) ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגויים אשר אדיחם שם. עמד נבוכדנצר וגזר עליהן שיהו אוכלין מפת בגו שנאמר: (דניאל א) וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו. דניאל לא קבל עליו.
אמר: אע"פ שגזר הקדוש ברוך הוא עלינו שנאמר: כל לחם טמא בקש לנסות אותנו, אנו נעשה את שלנו והוא יעשה את שלו, התחיל לומר לשר הסריסים: נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרעים ונאכלה ומים ונשתה. ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פת בג המלך, וכאשר תראה עשה עם עבדיך (שם).
אמר להן: ואתם בני המלכים יכולין אתם להתנסות ימים עשרה בלא לחם ויין?!
אמרו לו: הן שאנו מבני בניו של אותו צדיק, שנתנסה בי' ניסיונות שמא זכותו תעמוד לנו.
לא כבר מצא אותנו המלך עשר ידות על כל החרטומים והאשפים מיד, ויתן האלוהים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה, ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פת בג המלך (שם ):
סימן כב
מהו לשון הנני?
לשון ענוה,
לשון חסידות.
שכך ענוותנותו של חסידים בכל מקום.
ויאמר קח נא
אין נא אלא לשון בקשה.
משל למלך ב"ו שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גיבור אחד נוצח כל המלחמות, לימים עמדה עליו מלחמה חזקה.
אמר המלך לאותו גיבור: בבקשה ממך, עמוד לי במלחמה זו, שלא יאמרו שרי החיילים שלי, אותן מלחמות ראשונות לא היה בהן ממש.
אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: ניסיתיך בט' ניסיונות ועמדת בהן, עכשיו עמוד לי בניסיון זה, כדי שלא יאמרו ראשונים לא היה בהם ממש.
ויאמר קח נא את בנך
אמר ליה: אי זה בן?
אמר ליה: את יחידך.
א"ל: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו.
א"ל: אשר אהבת!
א"ל: שניהם אני אוהב.
א"ל: את אשר אהבת הרבה.
א"ל: וכי יש גבול במעיים?
א"ל: את יצחק.
ולך לך אל ארץ המוריה
מהו לך לך?
ניסיון אחרון כניסיון הראשון.
ניסיון הראשון בלך לך מארצך וממולדתך.
וניסיון אחרון בלך לך אל ארץ המוריה.
מיד,
וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו
כמה עבדים וכמה שפחות היו לו לאותו צדיק והוא בעצמו ויחבש את חמורו?!
ללמדך זריזותו.
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק
ולמה ביום השלישי ולא ביום הראשון ולא ביום השני?
כדי שלא יהו אומות העולם אומרים: הממו והלך ושחט את בנו.
וירא את המקום מרחוק
אמר אברהם: מה אעשה אם אגלה לשרה, נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן, כ"ש בדבר גדול כזה, ואם לא אגלה לה ואגנבנו ממנה בעת שלא תראה אותו, תהרוג את עצמה.
מה עשה?
אמר לשרה: תקנו לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח.
אמרה לו: מה היום מיומיים ומה טיבה של שמחה זו?
אמר להם: זקנים כמותינו נולד להם בן בזקנותם, כדי לאכול ולשתות ולשמוח.
הלכה ותקנה המאכל, כשהיו בתוך המאכל, אמר לה: את יודעת כשאני בן ג' שנים, הכרתי את בוראי והנער הזה גדול ולא נחנך ויש מקום אחד רחוק ממנו מעט, ששם מחנכין את הנערים אקחנו ואחנכנו שם.
אמרה לו: לך לשלום.
מיד,
וישכם אברהם בבקר
ולמה בבקר?
אמר: שמא שרה תחזור בדבורה ולא תניחני, אקום בהשכמה קודם שתקום היא.
למה בהשכמה?
שזריזין מקדימין למצות שנאמר: (ויקרא כב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו.
מלמד, שכל היום כשר למילה, אלא זריזים מקדימים למצות.
ויקח את שני נעריו עמו
אמר: עד שאקרבנו ישמרו הם את הכלים.
קדמו השטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן.
א"ל לאן אתה הולך?
א"ל: להתפלל.
א"ל: ומי שהולך להתפלל למה אש ומאכלת בידו ועצים על כתפו?
א"ל: שמא נשהה יום או יומיים ונשחט ונאפה ונאכל.
א"ל: זקן, לא שם הייתי כשאמר לך הקדוש ברוך הוא קח את בנך, וזקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה שנה, לא שמעת המשל, מה שהיה בידו אבדו ומבקש מאחרים.
וא"ת יהיה לך בן אחר, תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתתחייב עליה בדין?!
א"ל: לא משטין היה, אלא הקדוש ברוך הוא יתברך היה, לא אשמע ממך!
הלך מעליו ונדמה לבחור, ועמד על ימינו של יצחק.
א"ל: לאן אתה הולך?
א"ל: ללמוד תורה.
א"ל: בחייך או במיתתך?
א"ל: וכי יש אדם שילמוד אחר מיתה?!
א"ל: עלוב בר עלובה, כמה תעניות נתענית אמך, עד שלא נולדת והזקן הוא השתטה והוא הולך לשחטך!
אמר: אעפ"כ לא אעבור על דעת יוצרי ועל צווי אבי.
חזר ואמר לאביו: אבי, ראה מה אומר לי זה.
א"ל: אל תשגיח עליו, שאינו בא אלא ליעף לנו.
מיד,
ויאמר יצחק וגו', ביום השלישי
וכי מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת ימים?
כיון שראה שלא קבלו ממנו, הלך ונעשה לפניהם נהר גדול, מיד ירד אברהם לתוך המים והגיעו עד ברכיו.
אמר לנעריו: בואו אחרי, ירדו אחריו.
כיון שהגיע עד חצי הנהר, הגיע המים עד צווארו.
באותה שעה תלה אברהם עיניו לשמים, אמר לפניו: ריבונו של עולם, בחרתני הודרתני ונגלית לי, ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד, על ידך יודע שמי בעולמי והעלה יצחק בנך לפני לעולה ולא עיכבתי והריני עוסק בציוויך, ועכשיו באו מים עד נפש, אם אני או יצחק בני טובע, מי יקיים מאמרך, על מי יתייחד שמך?
א"ל הקדוש ברוך הוא: חייך, שעל ידך יתייחד שמי בעולם.
מיד גער הקדוש ברוך הוא את המעין ויבש הנהר ועמדו ביבשה.
מה עשה השטן?
אמר לאברהם: ואלי דבר יגונב וגו' (איוב ד). כך שמעתי מאחורי הפרגוד, השה לעולה ואין יצחק לעולה.
אמר ליה: כך עונשו של בדאי, שאפילו אומר אמת אין שומעין לו.
מיד, וירא את המקום מרחוק
והיאך נראה מרחוק?
מלמד, שמתחלה היה מקום עמוק, כיון שאמר הקדוש ברוך הוא לשרות שכינתו עליו ולעשות מקדש, אמר: אין דרך מלך לשכון בעמק, אלא במקום גבוה, ומעלה ומיופה ונראה לכל.
מיד רמז הקדוש ברוך הוא יתברך לסביבות העמק שיתקבצו ההרים למקום אחד, לעשות מקום השכינה, לפיכך נקרא הר המוריה, שמיראתו של הקדוש ברוך הוא יתברך נעשה הר:
סימן כג
אמר ליה ליצחק: רואה אתה מה שאני רואה?
א"ל: אני רואה הר נאה משובח וענן קשור עליו.
אמר לנעריו: רואין אתם כלום?
אמרו לו: אין אנו רואין אלא מדברות.
אמר להם: שבו לכם פה עם החמור, הואיל והחמור אינו רואה, ואינכם רואין כמותו, עם הדומה לחמור, שבו לכם פה עם החמור שאתם כמותו.
ואני והנער נלכה עד כה
מהו עד כה?
נראה מה יהיה בסוף כה, שאמר לי הקדוש ברוך הוא כה יהיה זרעך.
ונשתחוה ונשובה אליכם
בשרו פיו שיחזרו שניהם בשלום.
ויקח בידו את האש ואת המאכלת
למה מאכלת?
שהיא מתירה את האוכלין לתוך פיו של אדם.
מיד,
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי, ויאמר הנני בני, ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה
באותה שעה נפל פחד ויראה גדולה על יצחק, שלא ראה בידו כלום להתקרב והרגיש בדבר במה שעתיד להיות, בקש לומר איה השה לעולה.
א"ל: הואיל ואמרת, הקדוש ברוך הוא בחר בך.
אמר: אם בחר בי, הרי נפשי נתונה לו, על דמי צר לי מאד.
ואף על פי כן, וילכו שניהם יחדיו, בודאי זה לשחוט וזה להישחט ויצחק בן ל"ז שנה היה בשעת עקידתו.
ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלוהים ויעקד את יצחק בנו
כשבא לשחוט, א"ל אבא: אוסרני ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא, וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע ויפסל הקורבן, בבקשה ממך אל תעש בי מום.
מיד,
וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט
א"ל: אבא לא תודיע את אמי כשהיא עומדת על הבור, או כשהיא עומדת על הגג, שמא תפיל את עצמה ותמות.
מיד בנו שניהם את המזבח ועקדו על המזבח, ונטל את הסכין כדי לשחטו עד שיצא ממנו רביעית דמו, ובא השטן ודחף ידו של אברהם ונפלה הסכין מידו.
וכיון ששלח ידו לקחתה, יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים:
אל תשלח ידך אל הנער ואילולי כן כבר היה נשחט.
באותה שעה הלך השטן אצל שרה, ונזדמן לה כדמות יצחק, כיון שראה אותו, אמרה לו:
בני, מה עשה לך אביך?
אמר לה: נטלני אבי והעלני הרים והורידני בקעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסדר המערכה והעריך את העצים ועקד אותי על גבי המזבח ולקח את הסכין לשחטני ואילולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא אל תשלח ידך אל הנער, כבר הייתי נשחט.
לא הספיק לגמור את הדבר, עד שיצאה נשמתה, הדא הוא דכתיב: ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.
מהיכן בא
מהר המוריה. עם כשהוא שוחט, ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם,
למה ב' פעמים?
שהיה ממהר והולך לשחטו.
ויאמר אל תשלח ידך אל הנער
א"ל: מי אתה?
א"ל: מלאך.
א"ל: כשאמר לי קח נא את בנך, הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לי, ועכשיו אם הוא מבקש הוא יאמר לי. מיד,
ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית
שלא רצה לקבל מן הראשון.
באותה שעה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולמים, אדם מנסה לחברו שאינו יודע מה בלבו, אבל אתה שאתה יודע מה הלבבות והכליות יועצות, אתה צריך לעשות בי כן?!
א"ל: כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה.
מיד פתח הקדוש ברוך הוא את הרקיע ואת הערפל.
ויאמר בי נשבעתי נאם ה'
א"ל: אתה נשבעת ואני נשבעתי, שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך.
א"ל: אמור. לא כך אמרת לי, ספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, כה יהיה זרע!
א"ל: הן.
א"ל: ממי?
א"ל: מיצחק.
א"ל: כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה, וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח ותסלח להן ותפדם מצרתן.
א"ל הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת את שלך, ואומר אני את שלי.
עתידין בניו של יצחק לחטוא לפני ואני דן אותם בר"ה, אלא אם מבקשין שאחפש להן זכות ואזכור להן עקידת יצחק יהיו תוקעין לפני בשופר של זה.
א"ל: ומה הוא השופר?
א"ל: חזור לאחוריך. מיד,
וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו
זה אחד מעשרה דברים שנבראו בין השמשות, נאחז בסבך בקרניו.
א"ל הקדוש ברוך הוא: יהיו תוקעין לפני בקרן איל, ואושיעם ואפדם מעונותיהם.
והוא שדוד משבח וקרן ישעי משגבי ומנוסי (תהלים יח), ואשבור עול גליות מעליהן ואנחם אותם בתוך ציון שנאמר: כי נחם ה' וגו' אמן:
|
