בחינת בגרות בתנ"ך לבתי ספר דתיים, הנתיב העיוני
2 יחידות לימוד לכיתה י"א ולכיתה י"ב

קיץ תשס"ה 2211


פרק ראשון: פרק שלא נלמד (20 נקודות)


עיין בנספח: ירמיה, א', ד'-י"ט.

ענה על כל השאלות 1-5. (מספר הנקודות לכל שאלה רשום בסופה).


שאלה 1
"בטרם אצורך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך" (פסוק ה')
עיין בפסוק ה', ובדברי הרמב"ם המובאים ברד"ק בקטע המסומן.

א. מה אפשר ללמוד מדברי ה' אלה על הנבואה בכללותה?

ב. מדוע אמר ה' דברים אלה דווקא לירמיהו?
(3 נקודות)
תשובה

שאלה 2

א. עיין בפסוק ו', בפירוש רש"י, במצודת דוד, ובפירוש רד"ק בקטע המסומן.
    1. מהי כוונת ירמיהו בדבריו "נער אנכי", לפי כל אחד מהמפרשים?
    2. במה שונה פירושו של מצודת דוד מפירושיהם של רש"י ורד"ק?

ב. מהו ההסבר הנוסף לסירובו של ירמיהו, לפי המשתמע מפסוק ח'?
(5 נקודות)
תשובה

שאלה 3

עיין בפסוק י', בפירוש רד"ק, ובפירוש יונתן המובא ברד"ק.


א. לפי רד"ק, מהו עיקר תוכן השליחות שה' מוסר לירמיהו בפסוק זה, וכיצד הדבר בא לידי ביטוי בלשון הכתוב?

ב. במה שונה פירושו של יונתן מפירושו של רד"ק, ואיזה מהפירושים תואם יותר את פיסוק הטעמים? נמק את תשובתך.
(5 נקודות)
תשובה

שאלה 4

עיין בפסוקים י"א-ט"ז.


א. מה מוסיף כל אחד משני המראות שירמיהו רואה על מה שנאמר לו בפסוק י'?
    היעזר באחד הפרשנים שלפניך.

ב. עיין בפירוש רד"ק לפסוק י"א בקטע המסומן, ובדברי הנצי"ב שלפניך:
"... שאלת ה' לירמיהו הנביא - 'מה אתה רואה'... והייתה התשובה 'היטבת לראות', שכוונת ההטבה לראות, באשר אין ספק שירמיהו ראה לפניו עוד חפצים באותו מעמד, אבל התבונן כי ה'מקל שקד' וה'סיר נפוח ופניו מפני צפונה' המה המכוון לה', ומשום כך אמר לו ה' 'היטבת לראות', שכלך טוב ויפה".
מהו ההבדל בין הסברו של רד"ק ובין הסברו של הנצי"ב לדברי ה' לירמיהו: "היטבת לראות"?
(5 נקודות)
תשובה

שאלה 5
"אל תחת מפניהם פן אחתך לפניהם" (פסוק י"'ז).
במה שונה הדרך לשכנע את ירמיהו לקבל את השליחות בפסוק זה מדרכי השכנוע האחרות הנזכרות בפרק? היעזר בפירושו של מצודת דוד.
(2 נקודות)
תשובה



פרק שני - תורה (40 נקודות)

בפרק זה עליך לענות על חמש מהשאלות 6-12, מהן לפחות על שאלה אחת מספר דברים (שאלות 11-12). (לכל שאלה - 8 נקודות).

שאלה 6

עיין בבראשית, ט"ו, ו'-ט"ו.


א. עיין בפסוקים ו'-ח'.
    מהי הבעיה המתעוררת בפסוק ח', וכיצד אפשר ליישבה, לפי אחת הדרכים שלמדת?

ב. על פסוק י"ג רמבן כותב: "כי גר יהיה זרעך - זהו מקרא מסורס".
    1. לדעת רמב"ן, כיצד צריך לקרוא את הפסוק?
    2. ממתי מתחיל חישוב השנים הנזכר בפסוק?
תשובה

שאלה 7

עיין בבראשית, פרק מ"ד, י"ח- פרק מ"ה, י'.


א. 1. עיין בפסוק כ"ב.
רש"י: 'ועזב את אביו ומת' - " אם יעזוב את אביו דואגים אנו שמא ימות בדרך, שהרי אמו מתה בדרך".
    מה בלשון הפסוק מביא את רש"י לומר ש"ומת" אינו מוסב על יעקב?
    2. "והיה כראותו כי אין הנער ומת" (פסוק ל"א)
        האם גם בפסוק זה אפשר לפרש את "ומת" כפי שפירש רש"י בפסוק כ"ב?
        נמק את תשובתך על פי הנאמר בפסוקים כ"ז- ל"ד.

ב. עיין בפרק מ"ה, ד'- י'.
    1. בתחילת דבריו יוסף משתמש בפועל "מכר", ובהמשך בפועל "שלח".
        הסבר מה יוסף רוצה להביע באמצעות שינוי זה.
    2. בפסוקים ז'- ט' יוסף משתמש כמה פעמים במילה המנחה "שים".
        הסבר כיצד השימוש במילה "שים" מחזק את הטיעון שיוסף משמיע לאחיו.
תשובה

שאלה 8

עיין בבראשית, פרק ב'.


א. רבי יוסף בכור שור:
"'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם' - לפי שבתחילה קיצר במקצת הדברים, עתה חוזר ומפרש איך נעשו"
    1. על איזו שאלה בקשר לבריאת האדם עונה ר' יוסף בכור שור בקביעתו זו?
    2. כיצד מיישב ר' יוסף בכור שור את השאלה? הבא שתי דוגמאות מהכתוב התומכות בדבריו.

ב. "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", (פסוק י"ז).
    1. מה הקושי המתעורר בפרק ג' בנוגע לחטאו ולעונשו של האדם הראשון?
    2. כיצד אפשר ליישב קושי זה?
תשובה

שאלה 9

עיין בבראשית, פרק ל"ב, כ"ד-כ"ח
(בהוצאות אחדות פסוקים כ"ה-כ"ט מהפסוק: "ויותר יעקב לבדו").

א. עיין בפסוקים כ"ו- כ"ח.
רש"י: "'ברכתני' - הודה לי על הברכות שבירכני אבי".
רשב"ם: "'בירכני' - שתשלחני מאתך בשלום, שלא אהיה ניזוק במה שנתאבקתי עמך".
    1. מהו ההבדל בין רש"י לרשב"ם בביאור בקשת הברכה של יעקב מהמלאך?
    2. הבא ראיה מהכתוב המחזקת את דברי רש"י.

ב. " לא יעקב יאמר עוד שמך" (פסוק כ"ח).
    1. הסבר מהי חשיבות דברים אלה עבור יעקב.
    2. על פסוק זה רד"ק כותב: "לא יאמר 'יעקב' לבדו... כי אם עִם 'ישראל' ".
        על איזה קושי רד"ק עונה בדבריו אלה?
תשובה

שאלה 10

עיין בבראשית, פרק מ"ט בברכת יעקב ליהודה.


א. בברכותיו של יעקב לשבטים יש רמזים על דברים שעתידים להתרחש בעתיד.
    ציין שני פרטים הנזכרים בברכת יעקב ליהודה ומדברים על העתיד.
    בסס את דבריך על הכתוב.

ב. "מטרף בני עלית" (פסוק ט').
רשב"ם: "...והמפרשו במכירת יוסף לא ידע פשוטו של פסוק ולא בחילוק [פיסוק] טעמים כלל.
    1. עיין בתגובת יעקב למראה כתונת הפסים (פרק ל"ז), וכתוב מה בלשון הכתוב בשני המקומות יכול לחזק את הדעה שיעקב רומז כאן למכירת יוסף.
    2. הסבר מדוע רשב"ם קובע כי המפרש כך "לא ידע בחילוק טעמים כלל".
תשובה


שים לב!
עליך לענות לפחות על אחת מהשאלות 11-12.

שאלה 11

עיין בדברים, פרק ח, י-ט"ז.


א. "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך" (פסוק י').
    כתוב מה הן שתי הדרכים לביאור משמעויות דברים אלה, והסבר כיצד הם מתקשרים לנאמר בהמשך הפסוק, לפי כל אחת מהדרכים האלה.

ב. עיין בםסוקים י"א-ט"ז.
ספורנו: "'למען ענותך' - שתקיים מעוני כדאגת מי שאין לו פת בסלו. 'ולמען נסותך' אם תעשה רצונו בתתו פרנסתך שלא בצער".
    1. לפי ספורנו, איזה לקח היו ישראל צריכים ללמוד בעקבות נתינת המן?
    2. איזו בעיה עלולה להתעורר לפי הנאמר בפסוקים י"א-י"ד, וכיצד הזכירה של מתן המן במדבר מסייעת לפתור בעיה זו?
תשובה

שאלה 12

עיין בדברים, פרק י"א, א'-ח'.


א. רש"י וראב"ע מציינים כי פסוק ז' משלים את הנאמר בפסוק ב'.
    1. לפי פסוק ב' ופסוק ז', מה דורש ה' מישראל "לדעת", ועל מה מבוססת דרישה זו?
    2. הסבר כיצד הנאמר בפסוקין ב'-ז' מתקשר לנאמר בפסוק א' ובפסוק ח'.

ב. 1. מהו ההבדל בין האירוע הנזכר בפסוק ו' לאירועים הנזכרים בפסוקים ג'-ד'?
    2. לפי אחד הפרשנים שלמדת, מדוע הכתוב אינו מזכיר בפסוקים אלה גם את קורח ועדתו?
תשובה



פרק שלישי - נביאים וכתובים (40 נקודות)

בפרק זה עליך לענות על חמש מהשאלות 13-20, מהן לפחות על שאלה אחת מספר ישעיה (שאלות 19-20). (לכל שאלה - 8 נקודות).

שאלה 13

עיין במלכים א, פרק ט"ו, ט'-כ"ד.


א. מה גרם לאסא לשלוח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך אל מלך ארם, ומה היה חטאו של אסא, לפי דברי חנני הרואה?
    היעזר בדברי הימים ב', פרק ט"ז, ז'-י"ד.

ב. עיין בישעיה, ל"א, א'-ג'.
    1. על מה מוכיח ישעיהו בפסוקים אלה את המלך הושע בן אלה?
    2. מה היו התוצאות של פעולות הושע בן אלה לפי המסופר במלכים ב', פרק י"ז, ומה היו התוצאות של פעולות המלך אסא?
תשובה

שאלה 14

עיין ביחזקאל, פרק ב'.


א. עיין בפסוקים ג'-ז'.
    לפי פסוקים אלה, כתוב איזה דברים צריך הנביא לומר לעם, והסבר מהי תכלית שליחותו.

ב. עיין בפסוקים ו'-י'.
    בקטע זה מופיעות שתי פניות של ה' אל הנביא.
    מה אפשר ללמוד מכל אחת מהפניות על יחסו של הנביא לשליחות שה' מבקש להטיל עליו?
תשובה

שאלה 15

עיין ביחזקאל, ל"ג, ל'-ל"ג.


א. כיצד נראית התנהגותו של העם בבואו אל הנביא, כיצד מפרש הכתוב את התנהגות העם, ועל מה מבוסס פירוש זה?

ב. "וידעו כי נביא היה בתוכם" (פסוק ל"ג).
    מדוע ידיעה זו כה חשובה דווקא בקטע זה, ומה יביא את ישראל לידי ידיעה זו?
תשובה

שאלה 16

עיין בעמוס, ח', ד'-ח'.


א. עיין בפסוק ה' ובאר על מה מוכיח הנביא את ישראל בכל אחד מהביטויים האלה:
- "מתי יעבר החדש ונשבירה שבר".
- "והשבת ונפתחה בר".
- "להקטין איפה ולהגדיל שקל".

ב. יש הרואים קשר בין נבואה זו לנבואת עמוס "על שלשה פשעי ישראל" (פרק ב' ו'-ח').
    1. מהו המשותף בין שני קטעים אלה, ומה מוסיף הנאמר בפרקנו בפסוקים ב'-ח' על הנאמר בפרק ב'?
    2. מה אפשר ללמוד מתוספת זו על יחסו של עמוס לחטאים השונים של עם ישראל?


שאלה 17

עיין במיכה, ו', א'-ח'.


א. עיין בפסוקים ב'-ה'.
    על מה ה"ריב" של ה' עם עמו, ולשם מה נזכרים האירועים ההיסטוריים בפסוקים ד'-ה'?

ב. עיין בפסוקים ו'-ח'.
    1. איזו מחשבה מוטעית שולל הנביא בדבריו בפסוקים ו'-ז'?
    2. באר את שאלותיו של הנביא "במה אקדם ה' אכף לאלקי מרום" (פסוק ו'), ומהי התשובה הניתנת על כך?


שאלה 18

עיין בתהילים, מזמור נ'.


א. "דמית היות אהיה כמוך" (פסוק כ"א).
    מה יכול להביא את הרשע לחשוב ש "היות אהיה כמוך", ובמה הוא יהיה כמוהו?

ב. עיין בפסוק כ"ג.
    מהי הדרך הרצויה לעבוד את ה' לפי פסוק כ"ג, וכיצד האמור בפסוק זה מתיישב עם הנאמר בפסוקים ח'- י"ג?
תשובה

שים לב! עליך לענות לפחות על אחת מהשאלות 19-20.



שאלה 19

עיין בישעיה, ז', א'-י"ב.


א. 1. לפי פסוקים אלה, מה הן התכניות של פקח בן רמליהו ורצין מלך ארם?
    2. כיצד אחז צריך להתייחס לתכניותיהם, לדברי ישעיהו? בסס את דבריך על הכתוב.

ב. 1. "אם לא תאמינו כי לא תאמנו" (פסוק ט').
         באר את דברי הנביא.
    2. מהי תכלית ההצעה לאחז בפסוק י"א?
תשובה

שאלה 20

עיין בישעיה, א', כ"א-ל'.


א. עיין בפסוקים כ"א-כ"ו.
    1. הסבר מדוע אפשר לראות בפסוק כ"א ובפסוק כ"ו מסגרת לנבואה שבקטע זה.
    2. "ואשיבה ידי עליך" (פסוק כ"ה).
        "ואשיבה שפטיך" (פסוק כ"ו).
        באר את משמעות המילה "ואשיבה" בכל אחד מפסוקים אלה, והסבר מהי ההבטחה הניתנת בכל אחד מהם.

ב. עיין בפסוקים כ"ט-ל'.
    מהו החטא שבו מאשים הנביא את ישראל בפסוקים אלה, ומהו העונש הצפוי להם? בסס את דבריך על הכתוב.
תשובה

ת ש ו ב ו ת


תשובה 1

א. כמו שכדי לקבל מים חייבים שיהיה כלי מתאים (כוס למשל) שיקבל אותם - כך גם הנבואה! כדי שנבואה תוכל להכנס לאדם - יש צורך שהאדם יהיה "מתאים" באופן טבעי לקבל אותה. ירמיהו היה "כלי מתאים" לקבל את הנבואה וזה בעצם מה שהקב"ה אומר לו בפסוק ה´.
ב. התשובה לתשובה זו נמצאת בדברי הרד"ק. הרד"ק כותב:
"ויש לדעתו לישאל למה לא אמר זה הענין לנביא אחר אלא לירמיהו? ונוכל לומר: לפי שידע האל יתברך שירמיהו יסרב בשליחות האל הודיעו כי הוא מוכן לנבואה מן הבטן כדי שיחזק לבו ללכת בשליחות האל".
הקב"ה אמר דווקא לירמיהו שהוא "כלי מתאים" לנבואה ולא לנביא אחר, כי הוא ידע שירמיהו, בניגוד לנביאים אחרים, יסרב ללכת בשליחותו! הוא ראה שירמיהו חושש ורואה את עצמו לא מתאים! מה גם שירמיהו מציין שהוא רואה את עצמו נער מסכן וקטן! הקב"ה לכן בא, נותן לו מוטיבציה ואומר לו שאתה, כן, אתה, הוא ה"אחד", אתה זה שנבחרת כביכול, אתה הוא "הכלי המתאים" לקבל הנבואה וללכת בשליחות ה´.
השאלה הבאה

תשובה 2

א. (1) לפי רש"י - אני לא שווה משהו בכלל
לפי מצודת דוד - אני צעיר
לפי רד"ק - הרד"ק מביא כמה פירושים. "נער" = משרת. לפי פירוש זה התשובה לתשובה היא: אני לא הכתובת.
(2) מצודת דוד מפרש לפי פשט הכתוב, שנער הכוונה נער מבחינת גיל, צעיר. רש"י ורד"ק מפרשים את המילה "נער" לפי הדרש ולא לפי הפשט.
ב. לא רק שירמיהו פחד ללכת להתנבא בגלל שהוא היה "נער", אלא ע"פ פסוק ח´ אנחנו רואים שהסיבה הנוספת שלא עודדה אותו בכלל להתנבא היא הסיבה שהוא פשוט פחד מאנשי יהודה. רד"ק מסביר שהוא פשוט פחד שהם יהרגו אותו.
השאלה הבאה


תשובה 3

א. עיקר תוכן השליחות - מה שאתה ירמיהו תנבא זה מה שיקרה. הדבר בא לידי ביטוי בלשון "הפקדתיך" ומסביר רד"ק שזה לשון של פקיד = ממונה, דהיינו ירמיהו הוא הממונה והאחראי לדווח על האירועים שיקרו בארץ, הן לטובה והן לרעה.

ב. לפי הרד"ק לשונות ההרס בפסוק מכוונות על ישראל, ולעומת זאת לפי תרגום יונתן - לשונות ההרס בפסוק מכוונות על הגוים ולא על ישראל. הרד"ק אם כן רואה את כל הפסוק כפסוק שמדבר על ישראל ואילו הת"י עושה בפסוק חלוקה.

לפי פיסוק הטעמים, במילה "ולהרוס" שהיא לשון ההרס האחרון, יש אתנחתא - טעם מפסיק. מכאן שיש להפסיק בין לשונות ההרס לבין לשונות הבניה, ומכאן שפירושו של תרגום יונתן תואם יותר את פיסוק הטעמים, שכן הרד"ק לא עשה חלוקה בין לשונות ההרס לבין לשונות הבניה.
השאלה הבאה

תשובה 4

א. הקדמה: ירמיהו רואה 2 מראות. מראה אחד - מקל בלי עלים ובלי פרחים, וירמיהו למרות שהוא רואה סתם מקל מצליח לזהות שהמקל הזה הוא ענף של עץ שקד, כך מסביר הרד"ק את המראה הזה. מראה שני - מראה של סיר נפוח (אין הכוונה לסיר נפוח ושמנמן אלא הכוונה לסיר שאש מתחתיו מנופחת [=מלובה, גדלה] ע"י רוח או מפוח). עוד חשוב לציין שהחלק הקדמי של הסיר, שממנו שופכים את התבשיל לצלחות - אז החלק הזה מכוון מצפון לדרום. (כלומר לא מכוון כלפי צפון אלא כלפי דרום!!)

לפי הרד"ק, בפסוק י´ הקב"ה אמר לירמיהו שאם הוא יתנבא על אסון אז האסון הזה יקרה. במראה של עץ השקד הקב"ה אומר לירמיהו דע לך, שאני הולך להביא במהרה פורענות (=אסון) על אנשי יהודה. במראה של הסיר הקב"ה מביא כבר תיאור לפורענות, מאיפה היא תבוא (מצפון - בבל ; אל דרום - לישראל) וזה המשל לנבוכדנצאר מלך בבל שיבוא להלחם באנשי יהודה ובעיר הבירה שלהם - ירושלים, בה נמצא בית המקדש.

אם נסכם: פסוק י´ - ירמיהו מקבל אסמכתא להיות נביא. מראה שקד - ירמיהו מקבל מידע שהולך לבוא אסון. מראה סיר - ירמיהו מקבל פרטים על האסון.

ב. לפי הרד"ק - כשהקב"ה אומר לירמיהו "היטבת לראות" הוא מתכוון לומר לו שהוא הבין את המראה שהוא ראה.
לפי הנצי"ב - כשהקב"ה אומר לירמיהו "היטבת לראות" הוא מתכוון לומר לו שהוא ראה את המראות הנכונים.

הערה: בדברי הנצי"ב כתוב "ראה לפניו עוד חפצים באותו מעמד" וכאן ההבדל בין דברי הנצי"ב לרד"ק. הנצי"ב מבין שהיו הרבה חפצים במראה שראה ירמיהו ומתוך כולם ירמיהו הסתכל על מה שהוא היה צריך להסתכל. לפי הרד"ק זה לא ככה. לפי הרד"ק ברור שירמיהו הסתכל על מה שהיה צריך להסתכל (כלומר לא היו חפצים אחרים) ופשוט על מה שהוא הסתכל - את זה הוא הבין וקרא טוב את התמונה.
השאלה הבאה

תשובה 5

הדרך השונה - איום.
בעוד שבדרכים הקודמות הקב"ה ניסה לטפח מוטיבציה אצל ירמיהו, להגיד לו שהוא זה שנבחר, שהוא "הכלי המתאים" (כפי שראינו בתשובה 1), או להגיד לו דברים כמו "אל תאמר נער אנכי" (פסוק ז´) שזה מעודד - הנה כאן, בפסוק שלנו הקב"ה מאיים על ירמיהו ואומר לו שאם אתה לא תבטח בי - אז אתה תסבול, או כמו שאומר מצודת דוד: "כי כשתפחד אשבור אותך לפניהם ויוכלו לך להזיקך".
השאלה הבאה

תשובה 6

א. הבעיה - הקב"ה מבטיח לאברהם שהוא יירש את ארץ ישראל, ואברהם בא ושואל את הקב"ה מה הסימן לכך שהוא יוכל לדעת שזה אכן יקרה?! זאת אומרת שהבעיה היא - אברהם מפקפק בדברי הקב"ה!
תשובה - יש הרבה תשובות. תשובה אפשרית אחת היא שאברהם לא שאל איך הוא יוכל לדעת שזה אכן יקרה אלא הוא שאל בזכות איזו מצוה הוא זוכה לירש את ארץ ישראל והקב"ה עונה לו בפסוק לאחר מכן שזה בזכות מצוות הקורבנות (רש"י). הספורנו לעומת זאת נותן למשל תשובה אחרת. הספורנו מסביר שבאמת אברהם שאל את מה ששאל, אך זה לא בא מתוך פקפוק, אלא אברהם אמר לקב"ה - אני אמנם אירש את הארץ, אבל מה עם בני? אם הם יחטאו כיצד אוכל לדעת שבכל זאת הארץ עדיין תהיה שייכת להם? ואז הקב"ה עושה ברית עם אברהם, בה הוא קובע איתו שארץ ישראל תהיה שייכת לו ולזרעו לעד. ויש תשובות נוספות בעניין.
ב. (1) בתשובה עצמה הסתירו את המשך דברי הרמב"ן. מי שיפתח מקראות גדולות יראה את התשובה הפשוטה בדברי הרמב"ן שכותב שכך יש לקרוא את הפסוק:
גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם".
התשובה לתשובה זו נמצאת בדברי רש"י לפסוק י"ג. חישוב 400 השנים מתחיל מאותו רגע בו נולד יצחק אבינו. לחישוב המלא אתם מוזמנים לעיין בדברי רש"י.
השאלה הבאה

תשובה 7

א. (1) הנער הוא הנושא בפסוק. אם נקרא את הפסוק שוב נשים לב ש:
אמר אל אדני לא יוכל הנער לעזוב את אביו, ועזב (הנער) את אביו ומת".
פסוק עוסק בנער, הנער הוא הנושא לפי לשון הפסוק, ולכן גם מסיק רש"י שמדובר במילה "ומת" על בנימין ולא על יעקב. להרחבה, אפשר לראות את דברי הרמב"ן שכותב כי אם היה מדובר על יעקב ולא על בנימין היה צריך להיות כתוב "לא יוכל אביו לעזוב את בנו, ועזב את בנו ומת".
(2) לא, אי אפשר לפרש כמו קודם! את הנימוק הפעם אנו צריכים להביא מהקטע של הפסוקים כ"ז - ל"ד לפי מה שכתוב בתשובה, שימו לב!
יעקב בפסוקים כ"ז - כ"ח מספר על כך שהוא איבד את בנו יוסף, ובפסוק כ"ט הוא טוען שאם יאבד את בנו השני אז "והורדתם את שיבתי ברעה תשובה", כלומר - זה יהיה יותר מידי כבד בשבילי, לא אוכל לעמוד בזה. אם נסתכל בפסוק ל"א נראה שהאחים אומרים "והיה כראותו כי אין הנער ומת, והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון תשובה" - ומכאן שמדובר בפסוק על אותו אחד שאמר שהוא ימות מצערו בפסוק כ"ט! כלומר מדובר על יעקב, שלא מסוגל לשאת בכאב הגדול של איבוד בן נוסף.
בנוסף, אפשר לראות שבקטע (כ"ז - ל"ד) ה"מצלמה" מתמקדת על יעקב ועל כך שהאחים דואגים לו ולא רוצים לראות את כאבו הגדול, שזו עוד נקודה לכך שמי שבסכנה כאן הוא יעקב.
ב. (1) יוסף רוצה בעצם לומר לאחים שלו: אתם באתם למכור אותי כדי להפטר ממני, אבל דעו לכם שכל מה שעשיתם, הכל נובע מידי שמיים, והאירועים לא סתם התגלגלו עד לאיפה שהם עכשיו, כי לכל מה שקורה יש סיבה משמיים, ואם אני כאן במעמד כזה נגדכם זה כי ה´ שלח אותי להגיע למעמד כזה. (ובמילים אחרות - המכירה שלי על ידכם היא בעצם שליחות שלי בשם ה´)
(2) "לשום לכם שארית", "וישימני לאב לפרעה", "שמני אלהים לאדון" - כל אלה ביטויים שמראים לנו את התגלגלות העניינים של יוסף. כשיוסף משתמש בביטויים אלה הוא רוצה להראות לאחיו עד כמה הכל תלוי בקב"ה ולא באדם עצמו, כי הנה, הוא עכשיו דואג להם לאוכל והוא לאדון למצרים, וכל זה התחיל ממכירה שלו כשהוא היה בתוך בור!
השאלה הבאה

תשובה 8

א. (1) ר´ יוסף בכור שור מלמד אותנו שבהתחלת הבריאה מוזכרים קצת דברים ורק אח"כ הם יותר מתבארים. בבריאת האדם (לא בבריאת העולם הכללית, שימו לב על מה מדברת התשובה!) ישנה בעיה. בפרק א´ בפסוק כ"ז כתוב "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצם אלהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם".
כתוב שהקב"ה ברא את האדם, והוא ברא אותם זכר ונקבה, אבל לא כתוב איך הוא ברא, ואיך בדיוק התפצלו פה זכר ונקבה ולמה בכלל בא הפיצול, ומה סדר הבריאה? (זכר לפני נקבה או ההפך?) - אז זו הבעיה שעליה עונה ר´ יוסף בכור שור בקביעתו.

(2) הוא מסביר שבהתחלה (פרק א´ פסוק כ"ז) הכל היה כתוב בצורה קצרה, כמו ראשי פרקים, ולכן לא הבנו כלום מקריאת פסוק זה, אבל עכשיו בפרק ב´ הכל יבואר בצורה מפורטת.

דוגמא 1 - הפיצול של זכר ונקבה "ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה. ויבן אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה". (פסוקים כ"א - כ"ב)
דוגמא 2 - הסיבה לפיצול "ויאמר אלהים לא טוב היות האדם לבדו". (פסוק י"ח)
לסיכום, פרק ב´ מביא לנו פרטים על בריאת האדם, על יצירת הנקבה, על הסיבה ליצירתה ועוד.
ב. (1) סתירה - כתוב שאדם ימות אם יאכל מעץ הדעת, ובפועל ראינו שהוא לא מת!
(2) יש המון המון תשובות לקושי הנפוץ הזה.
אביא למשל את תשובת הרמב"ן, אני מצטט את דבריו:
"ביום אכלך ממנו מות תמות, שאז תהיה בן מות".
הרמב"ן מסביר שאין הכוונה למות ממש, אלא הכוונה לפוטנציאל למיתה. לפני אכילת עץ הדעת האדם היה חי לעד! אחרי האכילה הוא יצר את המוות, והוא לא חי לעד.
השאלה הבאה

תשובה 9

א. (1) הרשב"ם מפרש כפשוטו את הפסוק, ולפי דבריו יעקב פשוט ביקש מהמלאך ברכה ממש. רש"י לעומת זאת לא מבין את הפסוק כפשוטו, ובצדק. רש"י מפרש את הפסוק על דרך הדרש וטוען שיעקב דיבר על הברכות שקיבל בעבר וביקש מהמלאך ש"יאשר" אותם. (2) אם יעקב, ביקש, כפשוטו, ברכה ממש, אז למה כתוב שהברכה היא "לא יעקב יאמר עוד שמך"? איזו מן ברכה זו? שינוי שם זו ברכה? נו באמת! ברכה זה אושר, משפחה, פרנסה, שלום, לא שינוי שם! אלא ברור אם כן שתשובת המלאך "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל" זו תשובה שבאה לאשר את בקשת יעקב, כאילו המלאך במילים אלה אומר "כן, אני מאשר זאת, הברכות של אביך קיימות".
אגב, את ההסבר הזה אפשר למצוא ב"עיקר שפתי חכמים" שמביא את דברי הרא"ם, או גם בספר "לפשוטו של רש"י" שגם מסביר זאת.

תשובה אפשרית אחרת שאפשר היה להביא היא המילה "ברכתני". אם באמת הפסוק היה כפשוטו אז היא צריך להיות כתוב "תברכני" ולא "ברכתני", ומכיוון שלא כתוב כך - סימן שאין לפרש כפשוטו.

ב. (1) לפי רש"י, כעת הברכות שיעקב קיבל מאביו "מאושרות ומוכרות" (ע"י המלאך) שעכשיו הן לא באו ברמאות אלא בצורה גלויה ולגיטימית. הברכות שיעקב קיבל כעת מאביו לגיטימיות, חוקיות, מוכרות כרגילות לחלוטין.
זה כמו בן אדם שמשיג כסף בצורה לא הכי חוקית, לא נח לו עם זה, ועם מה שאומרים עליו הבריות, עד שמגיע המשפט ובו השופט קובע שהכסף הוא חוקי לחלוטין! תארו לכם איך אותו בן אדם ירגיש אז... טוב, לא?
הערה: המשמעות שאני מתאר כאן היא ע"פ רש"י. מן הסתם יש פרשנויות נוספות ותשובות נוספות יתקבלו.
(2) הקושי - מדוע המלאך מחליף ליעקב את השם? וכי יש משהו רע בשם "יעקב"?
השאלה הבאה

תשובה 10

א. פרט 1 - בימי דוד ישראל ישלטו על אויבם, שכתוב "ידך בערף אויביך" (פסוק ח´) פרט 2 - המלוכה על ישראל עתידה לבוא משבט יהודה, שכתוב "גור אריה יהודה" (פסוק ט´) שיהודה אמנם עכשיו הוא כמו גור אריה שאין לו מלכות, אבל לעתיד "כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו" (פסוק ט´) - הוא יהיה מלך
ויש עוד פרטים נוספים, כגון "אסרי לגפן עירה" (פסוק י"א) - ארץ יהודה (=הארץ של שבט יהודה) תהיה מושכת יין כמעין (רש"י), ועוד.
ב. (1) בפרק ל"ז פסוק ל"ג, כשיעקב רואה את כתנת יוסף הוא אומר "טרף טרף יוסף", ואצלנו כתוב "מטרף בני עלית" - המילה "טרף" חוזרת על עצמה. (כך גם מפרש רש"י בדבריו)
(2) כי לפי הטעמים בפסוק אצלנו "המילים מטרף בני עלית" ממשיכות את המילים "גור אריה יהודה" כאילו הכל משפט אחד! זאת אומרת שיעקב מתאר את יהודה כגור, שמתחיל להתחזק ע"י שהוא טורף אחרים וכו´. אם היה טעם מפסיק בין 2 קטעים אלו היה אולי אפשר לפרש אחרת, אבל רשב"ם מעיר, שכיוון שלפי הטעמים הכל משפט אחד - אי אפשר להגיד "גור אריה יהודה" - זה תיאור המלכות, ו"מטרף בני עלית" זה מכירת יוסף, זה עניין אחד ולא 2 עניינים!
השאלה הבאה

תשובה 11

א. זו תשובה קלאסית ממש, שמתבססת על מה פרשנות נבחרת לספר דברים, ואת התשובה לתשובה הזו עונה הרמב"ן.
יש 2 דרכים להסביר את פסוק י'.
דרך 1 - דרך הפשט - אנחנו אוכלים ומברכים את ה' על כך שהוא גאל אותנו מהייסורים במצרים ובמדבר והביא אותנו אל הארץ הטובה.
דרך 2 - דרך הדרש - זו מצוות עשה לברך אחרי האוכל! אחרי שאנחנו אוכלים אנחנו במצות עשה זו גם 1) מברכים על האוכל 2) מברכים על הארץ.
בהמשך הפסוק כתוב "על הארץ הטובה אשר נתן לך". לפי דרך 1 המשך הפסוק הוא בעצם הסיבה לברכה שלנו. אנחנו מסתכלים על המצב עכשיו לעומת המצב בעבר, אנחנו רואים שאנחנו נמצאים בארץ טובה בלי ייסורים בניגוד למה שהיה פעם וזה גורם לנו לברך את ה' ולהודות לו.
לפי דרך 2 המשך הפסוק הוא בעצם תיאור של חלק ממצות העשה! בברכת המזון אנחנו מודים לה' לא רק על האוכל אלא גם על הארץ הטובה שקיבלנו, אבל זה הכל חלק מברכת המזון שהיא מצות עשה.
ב. (1) גם זו תשובה שמתבססת על פרשנות נבחרת בדברים.
ספורנו אומר שהיה נסיון לבני ישראל אם הם יעבדו את ה' כשהמצב שלהם הוא טוב ופורח (או בדבריו: "אם תעשה רצונו בתתו פרנסתך"). מכאן, הלקח שעל בני ישראל ללמוד מנתינת המן הוא שהכל בא משמיים ועליהם לסמוך על הקב"ה ולא על משהו אחר.
(2) הבעיה - שכיחת ה'.
מרוב כל הטוב שיבוא לכם בארץ ישראל, כפי שמתואר "תאכל ושבעת", "בתים טובים", "ובקרך וצאנך ירביון" וכו' - בני ישראל עלולים להגיע למצב שבו הם ישכחו את ה', ישכחו את העבר הרע שלהם במצרים ובמדבר.
זכירת המן - זה אחד מהפתרונות לבעיה. המן לא הגיע מבני ישראל, לא הם הביאו את המן, אולי בתים צאן וכסף - את זה אדם מסוגל להשיג, אבל את המן - לא. וברגע שבני ישראל יזכרו שהם היו רעבים והקב"ה הוא זה דאג להם הם ייחסו את הצלחתם אליו ולא אליהם עצמם.
השאלה הבאה

תשובה 12

א. (1) ה´ דורש מישראל שיקבלו את תוכחתו (רש"י).
ה"שפתי חכמים" כותב שהקב"ה לא הודיע לישראל בכתוב אצלנו שום דבר חדש! לכן רש"י מפרש ומסביר שאין הכוונה "לדעת" בלדעת ידיעה חדשה או ללמוד משהו חדש אלא "לדעת" הכוונה - לקבל את תוכחת ה´ ולהבין שהוא האלהים בעולם.
(2) פסוקים ב´ - ז´ מתארים את כל מה שקרה לבני ישראל בעבר, את הניסים שה´ עשה להם וכו´. מכיוון שהדור הנוכחי הוא זה שראה את כל הניסים האלה, ראה את כוחו של ה´ בעולם - לכן הוא מגיע להכרה שה´ הוא האלהים, ולכן הוא צריך לבצע את מה שכתוב בפסוק א´ ובפסוק ח´ - שזה לאהוב את ה´ ולשמור את מצוות התורה שלו.
אם כן, הנאמר בפס´ ב - ז´ מהווה את הסיבה למה שה´ מבקש בפסוקים א´, ח´. ב. (1) האירועים בפסוקים ג´ - ד´ הם אירועים "חיוביים" וטוב שהם קרו, ולעומת זאת האירוע בפסוק ו´ הוא אירוע "שלילי".
(2) אביא את תשובת הרמב"ן - מה שקורח עשה היה חמור והעונש שהוא קיבל הוא עונש לדורות, ומכיוון שהעונש שלו הוא לדורות הוא לא נכתב כאן.
השאלה הבאה

תשובה 13

א. בשנת 16 לאסא בן אביה (מלך יהודה השלישי) כרתו בעשא מלך ישראל (=מלך 10 השבטים) ובן הדד מלך ארם ברית להלחם נגד אסא מלך יהודה. לכן, שלח אסא מאוצרות בית ה´ כסף וזהב לבן הדד כדי להפר את הברית ביניהם, ואכן התוצאה הייתה הפוכה - בן הדד נלחם בבעשא מלך ישראל, והסיר את המצור מיהודה.
לאחר האירוע הזה, מגיע חנני הרואה ומוכיח את אסא על שלא בטח בה´. וזה בעם חטאו של אסא, במקום לסמוך על ארם היה עליו לסמוך על ה´ שיציל אותו מאותה ברית בין ארם לישראל.
ב. (1) ישעיהו מוכיח את הושע על כך שהלך לבקש עזרה ממצרים במלחמתו נגד סנחריב מלך אשור.
(2) פרק י"ז במלכים ב´ הוא פרק שעוסק בגלות 10 השבטים, וזו בעצם התוצאה המפורסמת שקרתה להושע. סנחריב כבש את ארץ 10 השבטים והגלה את תושביה.
לגבי אסא - חנני ניבא לאסא שבעקבות חטאו יהיה לו מלחמות כל חייו. אפשר לראות זאת בדברי הימים ב´ פרק ט"ז פסוק ט´ - "כי מעתה יש עמך מלחמות".
ואכן, כך היה, ומלחמה נמשכה בין אסא מלך יהודה לבין בעשא מלך ישראל כל חייהם, כפי שכתוב (מלכים א´ פרק ט"ו פסוק ל"ב) "ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך ישראל כל ימיהם".
השאלה הבאה

תשובה 14

א. בכל הקטע ג´ - ז´ אפשר לראות שאין שום ציווי של ה´ ליחזקאל לומר משהו, מלבד פסוק ד´ בו כתוב:
מרת אליהם: כה אמר אד-ני אלהים"
בעצם מה שיחזקאל צריך לומר לעם, הוא פשוט צריך לומר נבואה, הוא צריך לומר לעם את דברי ה´. מהם דברי ה´? לא מופיעים אצלנו!
תכלית שליחותו - לומר את דברי ה´ בכל מקרה, גם אם העם יקשיב לדבריו וגם אם לא. ב. פניה 1 - אפשר ללמוד שיחזקאל פחד מהעם, פחד מלדבר אליהם ולהעביר אליהם את דברי ה´, שכן כתוב בפסוק ו´ "אל תירא מהם... ומפניהם אל תחת".
פניה 2 - אפשר ללמוד שיחזקאל רצה לסרב ללכת בשליחות ה´, שכן כתוב שה´ אומר לו בפסוק ח´ "אל תהי מרי כבית המרי". מרי = מורד, כלומר יחזקאל רצה למרוד ולא ללכת ולנבא לעם.
השאלה הבאה

תשובה 15

א. אפשר לראות בפסוק ל', שהאנשים קוראים לחבריהם לבוא ולשמוע את יחזקאל בצורה לעגנית. הכתוב בפסוקים ל"א - ל"ב מסביר שהעם עושה את עצמו כאילו הוא מקשיב ליחזקאל אבל בפועל הוא רק צוחק ולועג לדבריו, ובנוסף, הוא רק מקשיב לקולו של יחזקאל אבל לתוכן - לא.
על מה מבוסס מה שקורה? תשובה: פסוק ל"ג.
אם מגיעה פורענות זה סימן שאף אחד לא הקשיב ליחזקאל!
ב. מדוע זה חשוב? כי בינתיים יחזקאל מדבר ומדבר, והם רק צוחקים, לועגים, לא קולטים את המצב! לא קולטים שנביא מדבר אליהם, שדברי ה' צועקים אליהם! הם פשוט לא קולטים את זה!
אם הם היו מבינים את המעמד כל צורת ההתנהגות שלהם הייתה אחרת, ולכן זה מאוד חשוב שהם יבינו איפה הקלפים עומדים...
מה יביא אותם לדעת? הפורענות שתבוא עליהם. כשמדברים - לא קולטים, רק במעשים - זה נכנס לראש.
השאלה הבאה

תשובה 18

א. כפי שמצוין בסיכום, עד עכשיו הרשע לא קיבל עונש על מעשיו הרעים... הוא חטא, בכלל בלי לשים לב שזה דבר רע שהוא חוטא, ולא קרה לו כלום! הוא ממשיך במעשיו ולכן הוא חושב שגם הקב"ה "ממשיך במעשיו" ולא יעשה לו כלום.
במה יהיו דומים? כמו שהרשע לא שם לב בכלל שזה רע שהוא חוטא, שהוא עושה מעשים רעים... כך גם ה' כביכול "נראה" כמי שלא שם לב לכך שהרשע חוטא (כי עד עכשיו הוא באמת לא העניש את הרשע על כך).
ב. כפי שמצוין בסיכום, הדרך הרצויה והטובה ביותר לעבוד את ה' היא לכוון את התנהגותינו ולבנו אל ה' וללכת בדרכיו, אך יש לציין שלפי הכתוב בפסוק כ"ג גם הקרבת קרבן לה' מכבדים את ה' במעשה זה, כלומר יש גם בהקרבת קורבנות עניין חשוב בעבודת ה'.
בפסוקים ח' - י"ג הקב"ה אומר שהוא לא חפץ בקורבנות, והעניין בפסוק שלנו מתיישב עם ה"סתירה" הזו כך: כשאתה מכוון את ליבך ועובד את ה' אז גם ה' חפץ בקרבן שלך, אבל כשאתה חוטא לה' ומביא לו קרבן - מה ה' יעשה בקרבן כזה אם האדם שמביא אותו חוטא לו?! ורעיון זה מופיע גם כן בישעיהו פרק א'...
השאלה הבאה

תשובה 19

א. (1) התוכניות - לכבוש את ירושלים ולהביס את אחז מלך יהודה (פסוק א'), ואחרי הכיבוש לצרף את אנשי יהודה אל אנשיהם (פסוק ו'), ולהמליך בירושלים מלך שימלוך על כל 12 השבטים (פסוק ו'), ומלך זה יהיה בן טבאל (שיש מפרשים שזה איש מהר אפרים).
(2) אחז צריך לשבת בנחת ובשקט - "השמר והשקט" (פסוק ד') ולא לפחד ממה שמתכננים נגדו.
ב. (1) =ואם אינכם מאמינים לדברי, אתם יודעים למה זה? כי האמונה שלכם בה' היא אמונה חלשה! [מתוך הסיכום]
(2) ישעיהו אומר לאחז: בקש סימן מה' שיראה לך שהדברים שאמרתי לך נכונים
השאלה הבאה

תשובה 20

א. (1) כי יש בפסוקים אלה קינה, במבנה כיאסטי (=תקבולתי), ואפשר לראות את מבנה ההקבלה הזאת למשל בפסוק כ"א כתוב "קריה נאמנה" וגם בפסוק כ"ו כתוב "קריה נאמנה". בפסוק כ"ב כתוב "סיגים" ובפסוק כ"ה כתוב "סיגיך".
מבחינת תוכן, אנחנו רואים שבהתחלה ירושלים הייתה "קריה נאמנה", אח"כ הקינה מתארת את המצב הרע של ירושלים, ובפסוק כ"ו חוזרים למצב ההתחלתי של ירושלים - שזה גם מבנה של מצב מסוים שחוזר לעצמו, ויוצר לנו מסגרת.
(2) פסוק כ"ה = אשיב, כפשוטו, אעשה פעם שניה
ההבטחה: אכה אותך ירושלים פעם נוספת
פסוק כ"ו = אעשה כמו אז
ההבטחה: אשים שופטים ראויים כמו שהיו במצב ההתחלתי של ירושלים
ב. החטא - עבדו עצי אלה בעבודה זרה, שכתוב "מאילים אשר חמדתם" (פסוק כ"ט).
העונש - תרקבו (פסוק ל', ולהסברים עיינו בסיכום על פסוק זה).