ב.
(1) ביום שני לא כתוב "וירא אלקים כי טוב".
ה' עדיין לא סיים את העבודה ולכן לא אמר עליה כי טוב. ביום השלישי, ה' סיים את עבודת היום השני ואז אמר כי טוב, ואחר כך המשיך את עבודת היום השליש ושוב אמר כי טוב. ה"כי טוב" של יום שני עבר ליום שלישי, כי אז נגמרה העבודה.
(2) ביום השישי כתוב:
וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד.
בימים האחרים כתוב וירא אלקים כי טוב.
אבל ביום שישי ה' הסתכל על כל הבריאה, של כל ששת הימים, ולסיכום הוא ראה שהכל טוב מאוד. כל יום הוא ראה חלק מהשלם והיה מרוצה, אבל כשראה את הכל יחד, היה מרוצה מאוד.
חלק א
(1) 1. (ז) התנהג אליהם כאילו הוא לא מכיר אותם.
2. (ז') דיבר איתם קשות, ושאל אותם מאין הם באו.
3. האשים אותם שהם מרגלים.
4. שם אותם בבית הסוהר לשלושה ימים,
5. שחרר את כולם מלבד אח אחד שאותו הוא השאיר בבית הסוהר, , עד שיביאו את האח הקטן.
חלק ב
(כ"א) הם חושבים שבגלל שהם לא שמעו ליוסף כשהוא התחנן ובכה שיצילו אותו, עכשיו יש להם צרה חדשה. הם אומרים: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו... ולא שמענו...
(א) "כבד את אביך ואת אמך."
בשמות צריך לכבד את ההורים, לדאוג להם למחסורם ולשמוע בקולם
בויקרא צריך לירוא מהם, לא לזלזל בהם.
(ב) (1) שאם ההורים אומרים לילד לחלל שבת, אסור לו לשמוע בקולם.
(2) לא ייכנס להר הבית במקלו ובנעליים שלו ובגדי המסע שלו, ובאבק שעל רגליו.
א. עלייה לרגל לירושלים. "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' במקום אשר יבחר בחג המצות בחג השבועות ובחג הסוכות...
ב.
(1) חג המצות בחודש האביב. חג הסוכות בזמן האסיף.
(2) לקחת ארבעת המינים
(3) לשבת בסוכה שבעה ימים.
א. רצה להרוג את אדוניה כי הוא ביקש להתחתן עם אבישג השונמית שהיתה אשת המלך דוד. שלמה הבין שזאת מרידה במלכות שלו.
ב.
(1) אדוניה בן חגית מרד בדוד, ויואב ואביתר הכהן עזרו לו.
(2) כיוון שאביתר הכהן נזא את ארון ה' לפני דוד והיה איתו בכל הדרך הקשה שהלך בה, הוא לא הרג אותו אלא גירש אותו מלהיות כהן.
א. בפסוק ח הארץ מתמלאת אליילים, ובסוף גם משתחווים להם. הגורם לזה הוא שבני ישראל מתערבים עם הגויים ולומדים מהם.
בפסוק י"ח לא יהיו יותר אלילים. הגורם לזה הוא שהאנשים יהיו שפלים וה' יהיה גבוה, גאה ורם. ואז לא ישתמשו יותר באלילים.
ב. אסור להרבות כסף וזהב וכל אוצרות, אסור להרבות סוסים, והקלקול המוסרי הנובע מריבוי זה.
עיין בבראשית, פרק ט"ו, פסוקים י"ב-כ"א.
א. עיין בפסוקים י"ב-ט"ז ובפסוקים י"ז-כ"א.
מה מוסיף התיאור בפסוק י"ז על התיאור שבפסוק י"ב?
ב. (1) מה הן ההבטחות הניתנות לאברהם בפסוקים י"ב-ט"ז?
(2) מה הן ההבטחות הניתנות לו בפסוקים י"ז-כ"א?

יב) ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו: (יג) ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה:(יד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול:(טו) ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה:(טז) ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה:(יז) ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה:(יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת:(יט) את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני:(כ) ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים:(כא) ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי: ס
תשובה
א. תנור עשן ולפיד אש.
ב. (1) בני אברהם יהיו במשך ארבע מאות שנים גרים בארץ לא להם ,
ואחר כך יצאו ברכוש גדול .
דין לגוי המשעבד,
זה יקרה לאחר מות אברהם
דור רביעי ישובו לארץ כנען
(2) ה' יתן את ארץ כנען לבניו של אברהם.
גבולות הארץ??????????? הבטחה אחת, והשאלה על הבטחות.
א. פסוק י"ב: בפעם הראשונה המלאך קרא לאברהם שלא ישחט את בנו יצחק.
ב. בפסוק ט"ו : בפעם השנייה להבטיח לאברהם הבטחות ולברך אותו כי הוא עמד בניסיון.
ג. זה היה ניסיון קשה לאברהם, כי הוא היה צריך לשחוט את הבן היחיד שלו שהוא קיבל בגיל מבוגר. ה' הבטיח לו שיהיה לו בנים מיצחק, ואם עכשיו הוא הורג אותו, אז מה עם ההבטחה של ה'? אבל אברהם לא שאל את עצמו שאלות אלה אלא הלך אחר ציווי ה' בלב שלם.
זהו הניסיון העשירי שלו אחרי הרבה ניסיונות.
זהו ניסיון שה' מצווה אותו דבר מנוגד למוסר של אברהם שאסור לרצוח, שאסור להרוג את הבן אפילו כדי להקריב אותו קרבן לה', כי אברהם ידע שה' לא רוצה קרבנות אדם.
א. יעקב קבע שיש ה' במקום הזה בגלל החלום שהוא חלם. בחלום ראה מלאכי אלקים עולים ויורדים, וה' הבטיח לו הבטחות.
הוא היה ירא כי הוא ישן במקום מבלי שידע שהוא נמצא במקום קדוש שאסור לעמוד בו. יעקב חשש מפני עשו אחיו שרצה להורגו, שמא המלאכים ששמרו עליו עד עכשיו יעזבו אותו. וחשש שהזכויות שלו נגמרו.
ב. הנדר: ה' יהיה לו לאלקים, והוא יקים בית אלקים במקום של האבן, ויעשר לה' מכל מה שה' ייתן לו.
ג. התנאים שקבע לקיום הנדר: אם ה' יהיה איתו וישמור עליו,
ד. ייתן לו לחם לאכול, ובגד ללבוש, הוא ישוב בשלום.
א. (1) ראש השנה
(2) "זכרון תרועה" - תקיעה בשופר .
ב. בראש השנה שבתון, כל מלאכת עבודה לא תעשו , כמו בחגים, ולא כמו בשבת. פירושו שביתה ממלאכה.
וביום כיפור שבת שבתון. יש איסור מלאכה כמו בשבת.
לבדוק את התשובה
א. (1) פנו וסעו לכם... הם קיימו.
(2) כי הם חטאו בחטא המרגלים. הם ביקשו לשלוח מרגלים לרגל את הארץ, המרגלים סיפרו דברים רעים על הארץ והעם התלונן ולא רצה לנסוע לארץ. הם קיבלו עונש להיות במדבר 40 שנה נוספות, ורק המנהיג שיהיה אחרי משה- יהושע- ייכנס לארץ.
ב. הם פחדו שהילדים שלהם יהיו לבז, כלומר יתקיפו אותם והם לא יקבלו את הארץ, אבל ה' הבטיח להם שהבנים יגיעו לארץ ויקבלו אותה.
א. כשיהיה לאנשים מספיק אוכל כדי לשבוע, ובתים טובים לגור בהם, ויהיה להם בקר וצאןוכסף וזהב, האנשים יכולים לשכוח ממי כל זה בא להם, ולשכוח את ה'.
ב. (1) הוציא את בני ישראל ממצרים, והוציא לעם מים במדבר, נתן לו מן במדבר.
ג. (2) כדי שהאנשים יזכרו להודות לה', ולא ישכחו אותו.
א. לא תטה משפט= אסור לשנות את פסק הדין מהאמת.
לא תכיר פנים = אסור לשופט להתנהג בדרך שונה לשני האנשים שהוא דן, אלא יתנהג איתם אותו דבר.
לא תיקח שוחד = אסור לשופט לקבל מתנה מהאנשים שעומדים לדין אצלו.
ב. להטות משפט יתום ואלמנה
לקחת שוחד
א. הוא לא הסכים לבקשת העם, סירב להוריד מיסים.
ב. (1) ירבעם פחד שכאשר יעלו בני ישראל לירושלים, הנמצאת במלכות בית דוד, הם ירצו לחזור להיות אצל מלך מבית דוד, כי ה' הבטיח את המלוכה לדויד ולזרעו.
(2) הוא אסר לעלות לירושלים, ולכן הוא עשה שני עגלי זהב ושם אותם בבית אל ובדן, וקבע חג חדש לא בתאריך של החג המסורתי, הוא קבע כהנים לעבוד שם לא משבט לוי, והקריב בעצמו.
א. (1) הוא מצא שהושע קשר קשר עם מלך מצרים נגד מלך אשור, והוא לא העלה את המנחה כמו בכל שנה, וזה סימן של מרד.
ב. (2) חטאי בני ישראל, שעזבו את ה' ועבדו עבודה זרה.
ג. כי ביהודה היה מלך צדיק - חזקיהו. והוא מרד במלך אשור והצליח.
א. (1) הוא דרש לתקן ולחזק את בית המקדש.
ב. (2) שפן הסופר בא אליו וסיפר לו שהוא קיבל ספר תורה מאת חלקיהו הכהן, והוא קרא למלך מן הספר. כשהמלך שמע את הדברים הוא קרע את בגדיו.
ג. ה' מבטיח ליאשיהו שהרעה לא תבוא בימיו אלא לאחר מותו, כי הוא היה מלך צדיק ושמע בקול ה'.
א. כאשר מקיימים את מצוות העלייה לרגל ביחד עם עבודה זרה, ה' לא מעוניין בעלייה לרגל הזאת. קודם צריך לעזוב את העבודה הזרה, ואחר כך לעלות לרגל.
ב. המשל: בד אדום, שכיבסו אותו היטב עד שהפך לבן.
הנמשל: כך החטאים יכופרו עד שיהיו לבנים כמו שלג. כלומר לא יישארו חטאים.