תוכנית הלימודים במקרא

סיפורי התורה יסופרו בשני שלבים: בשלב הראשון יסופרו הסיפורים בלשונה של הגננת או של המורה, תוך שילוב מועט של פסוקים. בשלב השני יסופר עיקר הסיפור בלשון המקרא, ורק במקומות שבהם יקשה על הילדים להבין את לשון המקרא, תספר הגננת או המורה את הדברים בלשונה.

סיפורי התורה יתבססו על ההנחיות האלה:
א. הגננת (או המורה) תספר את הסיפור בתורה בלשון הכתוב או קרוב אליו ומעט מעט תעבור גם לקריאה מתוך הספר.
ב. יש ערך תרבותי למפגש של הילד עם הסיפור המקראי בלשונו המקורית, בגלל הקשר הקיים בין תוכן הסיפור לבין לשונו. משום כך יש לשבץ בדרך הסיפור מובאות מן המקרא ככל שניתן.
ג. סיפור התורה יסופר בגן הילדים תוך כדי הרחבתו, על מנת להבטיח שהילד יבין אותו כראוי.
הרחבה זו באה גם כדי ליצור עלילה בדרך החיוץ והביון (האקסטרפולציה והאינטרפולציה), כדי שיזדהה עם הארוע ועם מעשיה של הדמות המקראית.
בשעת "הריכוז", המוקדשת לסיפור התורה, על הילדים להיות פעילים. העולה מתוך ההנחיות הללו הוא, שהגננת צריכה לבנות את סיפור התורה בשעת "הריכוז" עם הילדים, בהתאם לניסיונם הקודם ולאור תגובותיהם לסיפור המתפתח.
ד. יש לשמור על רצף המאורעות בסיפורים, גם אם תפיסת הזמן של הילד עדיין אינה מגובשת.
ה. במפגש של הילד הרך עם סיפורי המקרא יש להדגיש את היסודות הריגושיים שבלמידה, כדי לעורר בילד יחס מיוחד לדמויות ולערכים שהן מייצגות. כך תהיה היכרותו של הילד עם סיפורי היסוד של תרבות עם ישראל מלווה במעורבות אישית.
ו. לשם יצירת חוויה הקשורה לסיפורי המקרא תשלב המורה בעיבוד החומר פעילויות יצירתיות ואמנותיות כגון המחזה, התנסות בחומרים, ציור ומחול.