כזכור, דחינו את הוראת ספר בראשית לכיתה י' כדי לאפשר לימוד רעיוני מעמיק של הספר ומפרשיו. כאן עלינו להעיר כי אין אנו לומדים פרשנות ומתודות פרשניות לשמן, אלא לומדים תורה בעזרת מפרשיה. ואם חלילה תידחה התורה, על סיפוריה ודיניה, על לקחיה ורעיונותיה, על מוסרה ויופיה, מפני העיסוק המרובה בפרשנים שייהפכו לעיקר, הרי יצא שכרנו בהפסד. אנו מדגישים כי במרכז השיעור יעמוד הפרק, הפסוק, הסיפור, החוק, העניין והרעיון, אבל עם זאת אין הפרשנים בגדר תוספת וקישוט, אלא כשמם כן מעשיהם: הם עוזרים להבין את הפרק, את הפסוק, את העניין, את הרעיון לעומקו, הם עוזרים ליישב קשיים המתעוררים בשעת לימוד התורה, ובעיקר עוזרים לפקוח עין ולראות את הקשיים, את החספוסים, את הסטיות, את החריגות, את הסתירות, במקום שעינו של הקורא הפזיז, המרפרף, לא תשורנו. הם עונים לתוהה ולשואל שאלות כגון: איך? מה? הייתכן? מה פירוש?

אולם לימוד דברי הפרשנים נועד בעיקר לחנוך את הקורא הטוב, המעיין, המדייק, המתעמק, ובכך נעוץ עיקר חשיבותם בהקשר זה. כדי להגיע להישג זה על התלמיד להבין את דברי הפרשנים, את לשונם ואת סגנונם, להבין מה היו הקשיים בכתוב שעליהם עמדו - קשיי לשון, קשיי תחביר וסגנון, כפילויות, יתיר וחסר, קשיים במבנה הפרק או הפרשה, בסמיכויות עניינים רחוקים זה מזה, סתירות במקומות שונים, וכן עליו להבין את עמידתם לפני "השאלות הגדולות", הנוגעות בהגות הדתית של המקרא, בעיות ההגשמה, שאלות הפסוקים הנראים כסותרים את עקרון הבחירה, את עקרונות המוסר וכדומה, וכן לראות מה הן דרכיהם של הפרשנים בנסותם ליישב את הקשיים הללו.

העיון בפרשן יובא לפעמים כעזר להכנת הפרק החדש בשיעורי בית, לפעמים בשיעור בפתיחה לדיון, כפקיחת עיניים לראות קשיים, בעיות, סתירות, שלא הרגיש בהן הלומד כלל, לפעמים כעזר באמצע הדיון כאשר נתקלים בקושי, לפעמים בסיום, כהוכחה או כאישור לדעה שהובעה בכיתה, לפעמים כעימות עם דברי תלמיד, המשתדל לפרש על-פי סברתו העצמית - הכול לפי טיב הפרק, הפירוש, לפי טיב הבעיה הנידונה ולפי רמת התלמידים; כל אחת מן הדרכים הללו טובה לשעתה ולמקומה.