מתפרסם לרשונה באתר דעת • תשס"ז • 2007

יעקב, הנשלח ע"י אמו לברוח מפני עשו אחיו, מצווה ע"י אביו (שאינו יודע זאת):"וקח לך אשה מבנות לבן..."². יעקב נשלח לקחת לו אשה, אשה אחת. "מבנות" ולא כל בנות...

המפגש הראשון בין יעקב לרחל, המקרי לכאורה, מעורר בו מיד רגשות עזים: כוח לגול לבדו את האבן שלשם גלילתה נאספו כל הרועים, ובכי. הכתוב מרבה להזכיר את קרבת המשפחה ביניהם: המילים "אחי אמו"³ כתיאור ללבן מופיעות שלש פעמים, וכן יעקב עצמו מזדהה לפני רחל "כי אחי אביה הוא". הכתוב מנחה אותנו במילותיו לראות את המטען הרגשי האופף את הפגישה הזו כתוצאה של קשר משפחתי מרגש, אך מאוחר יותר מעיד: "ויאהב יעקב את רחל..."⁴. רחל היא האשה הנבחרת ע"י יעקב "מבנות לבן", ואנו מבינים שתחושת הקרבה שהופיעה כבר בתחילה נובעת גם מתחושת קשר פנימי, כדברי "אורח חיים" על הזדהותו של יעקב לפני רחל:

"הגיד לה ב' בחינות הקרבה שהיו לרחל: א' - קרבת הגוף, והוא אומרו: "כי אחי אביה הוא"; ב' - קרבת הנפש, והוא אומרו: "וכי בן רבקה הוא". וידועה רבקה בצדקותיה, והצדיקים ישמחו בדומה."⁵

דמיון האישיות שלהם יצר אותה תחושת קשר. יעקב קובע הסכם מדויק עם לבן לנישואיו לרחל אהובתו, ובכך אמר להשלים את בניית ביתו ולקיים את ציווי אביו, הנושא עמו את ברכת אברהם, ברכת הזרע והארץ והייעוד להקמת עם ה'.⁶

התכנית הברורה הזו משתבשת כשלמחרת נישואיו מגלה יעקב "והנה היא לאה". למרות זאת, כשנתגלתה התרמית לא גרשה, והכתוב אינו מבאר מדוע. המשך הכתובים מברר, שדוקא לאה הופכת להיות אמם של מחצית מבני יעקב, והיא בעלת החלק הגדול ביותר בבניית עם ישראל. לאה, שלא נבחרה ע"י יעקב להיות אשתו, נבחרה ע"י הקב"ה להיות אם בניו. המדרש מבאר, שזו הייתה הסיבה לאי גירושיה:

"ר' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר: כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרימה לאה באחותה - נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקב"ה בבנים, אמר: לאמן של אלו אני מגרש?!" ⁷

מדברי המדרש עולה, שיעקב מבין שלאה נועדה להיות אם בניו, ומשלים עם היותה אשתו. נשאלת השאלה, מדוע רצה יעקב להקים ביתו עם רחל דווקא, והרי דברי ה"אורח חיים" דלעיל מתאימים גם ללאה, הן בקרבת המשפחה והן בדמיון במעשים הטובים. אפשר, כמובן, לטעון כי "על אהבה אין שאלות", אך דווקא עוצמות אהבה זו מביאות לרצון לברר את סיבתה. כמו כן, יש לברר מדוע סובב מסובב הסיבות את נישואיו ללאה כך, שלמרות רצונו הברור וכל השתדלויותיו, נכפה עליו להכניס את לאה לביתו.

הראי"ה קוק בספרו "עין איה"⁸ מבאר כי כל בניין נשען על שני עמודים חשובים: "ההווה והעתיד המה שני העמודים שעל פיהם ייבנה אושר הכלל והפרט, אושר הבית והאומה". ההווה הוא העולם הגלוי, הסולל מתוך מודעות את הדרך אל העתיד הנסתר המושלם, המצפה בסוף הדרך. במצב השלם והאידיאלי מכיל ההווה בתוכו את כל המצופה והמקווה מהעתיד, וזורם אליו בפשטות ובסבלנות עד שיושלם. כשיש מכשולים בדרך נוצר נתק בין ההווה לבין העתיד, האידיאלים אינם מופיעים כל כך במציאות, המטרה הופכת רחוקה ונסתרת, וצריך לפעמים "לדלג על רגשי ההווה מאין פנות להגיע על ידם לאורח החיים הסלול של העתיד"⁹. כלומר, בשעות צרה ומצוקה אי אפשר לראות איך ההווה מוביל אל העתיד הנפלא המקווה, ורק ההתעלות מעל רגשי ההווה, ונשיאת העיניים אל העתיד, מאפשרת לחיות נכון. (למשל: רבים הסיפורים על יהודים שבתוך השואה דברו על הגאולה הממשמשת ובאה, למרות שההווה הראה התרחקות וייאוש מן הגאולה.)

רחל, המכונה "עלמא דאיתגלייא"¹⁰ (העולם המגולה) מגלמת באישיותה את ההווה, ולאה, "עלמא דאיתכסייא" (העולם המכוסה) - את העתיד. גם הופעתן החיצונית המתוארת בכתוב מתאימה לתיאור זה. רחל "יפת תואר ויפת מראה" - יופייה גלוי באופן מיידי לכל רואיה, ואילו לאה - "עיניה רכות" ומסתירות את היופי הפנימי. יעקב, בבוחרו אשה, יודע שהוא מקים את בית ישראל, את המשכה של דרך אבותיו, לקראת העתיד הגדול המיועד. הוא מבקש את המתאימה ביותר לייעוד זה. נפשו נוטה אל רחל לאהבה אותה, כיון שהתאימה לנטייתו שלו לחיות את המציאות. הוא הבחין שאישיותה מגלמת את העולם הגלוי, עולם ההווה, הנושא בתוכו את כל העתיד הכמוס. הוא שאף להקים עמה בית, הצועד לאט לאט מתוך ההווה, ושניהם יקיימו חיים של דרך ברורה וסלולה ומודעת אל העתיד הראוי. יעקב ראה, שלאה אינה מתאימה לבית זה. מי ששייך לעתיד, אין בו הסבלנות לתהליכים האיטיים של ההווה. לאה, לראייתו, הייתה מיותרת, שהרי בסופו של דבר ההווה המושלם מכיל בתוכו את נקודות העתיד, ואף יש חשש שתפריע ברצונה לראות התגשמות עכשווית של העתיד.

על פי ראייתו האנושית של יעקב, הוא צדק: "מצד היושר העליון, שהופיע באורו של יעקב, כך היה הדבר נכון. כל מה שההווה הוא יותר מזוקק מצד רוממות מעלתו של האדם, כך הוא יותר ראוי שהוא בעצמו יהיה הבסיס של העתיד" אך "לא כך היתה עצת ה' הנפלאה והרוממה"¹¹ . הקב"ה ייעד את הבניה הקבועה העתידית של עם ישראל ללאה דווקא, וסובב את הדברים כך שלאה נכנסה לבית יעקב באופן שלא היה גלוי לו. משנכפה עליו הדבר, הבין יעקב כי "מאת ה' היתה זאת", שללאה מקום חשוב בבניין הבית, ולא גרשה. כניסת לאה באופן זה, הקדמת אשת העתיד לאשת ההווה, מבטאת את זמני הארתו הפתאומית של העתיד בתולדותיו של עם ישראל, את הדילוג מעל דרכו של ההווה, (כגון כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים, שאיש לא התכונן אליהם מראש, ואף הייתה השתדלות למנעו) ואת היכולת המיוחדת של עם ישראל לשאת עיניים מעל לייסורי וסיבוכי ההווה. לא תמיד מוכרח העתיד להבנות מתוך דרכו של ההווה, לפעמים הוא מופיע באופן בלתי צפוי ובלתי מתוכנן ומאיר לתוך המציאות.

גם קבורתן של רחל ולאה תואמת את עניינן המיוחד. לאה, השייכת לעתיד שהושלם, לקביעות, נחה מנוחת עולמים במערה. רחל, שעניינה ההווה הסולל דרך אל העתיד, קבורה בדרך. המדרש מעניק משמעות וטעם לקבורתה שם: "מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? - אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים"¹². דברי המדרש תמוהים במקצת, שהרי לא בעיני בשר רואה רחל המתה את בניה העוברים שם, ויכולה היתה לבקש רחמים עליהם גם ממערת המכפלה! אלא, שעצם קבורתה בדרך מבטאת הזדהות עם בניה, הגולים מביתם ונמצאים במצב של דרך. לולא היתה אמנו קבורה בדרך, היו הגולים חשים שהגלות - עולמית היא, שיש ניתוק בין מי שבבית לבין המגורש ממנו. היותה של רחל בדרך - היא עצמה היוצרת מציאות של בקשת רחמים להשבת בניה הביתה.¹³

עניינן של רחל ולאה ניכר גם בבניהן, כדברי חז"ל: " 'ושם הגדולה לאה' - גדולה במתנותיה: כהונה לעולם ומלכות לעולם...'ושם הקטנה רחל' - קטנה במתנותיה: יוסף לשעה, שאול לשעה, ושילה לשעה."¹⁴ לאה - "עולם" - עתיד מושלם. רחל - "שעה", בינתיים, בדרך אל...

מנהיגותם של בני רחל - זמנית היא, לעומת מנהיגותם הקבועה של בני לאה. בדרך כלל בני רחל מכינים את הדרך לבני לאה: כך מלכות יוסף, כך מלכות שאול, המכינה את מלכות בית דוד, וכך גם לעתיד לבוא- משיח בן יוסף יכין את הדרך לבואו של משיח בן דוד.

מתנות אלה מופיעות בדברי יעקב אבינו, אשר גלוי לפניו "את אשר יקרא... באחרית הימים". אמנם הוא אינו מורשה, ע"פ חז"ל¹⁵, לגלות לבניו את הקץ, אך מגלה הוא להם את תפקידם ומקומם בבניין עם ישראל (על דרך החיוב, או ע"ד השלילה). יהודה הוא המלך העתידי והנצחי: "לא יסור שבט מיהודה...", ברכה זו אינה מבטיחה שלא תסור מלכות מישראל, אלא מבטאת את מקומו של יהודה כמנהיג האמיתי. (רמב"ן שם מבאר, שבית חשמונאי נפלו, כיון שנטלו להם שלטון למרות שלא היו מיהודה).

יוסף, לעומת זאת, זוכה למקום אחר בבית יעקב. הוא זוכה לבכורה, הנוחלת פי שניים, ולבחינה מסוימת של מנהיגות לאחיו. את המילים "ולקודקוד נזיר אחיו" מבאר ספורנו:

"וזה כי בהיותו נזיר מעוטר בנזר שליט בין אחיו העידו מעשיו שהוא ראוי לקבל ברכות מאת הא-ל יתברך ... וכן היה זרעו במעלה קרוב לשבט המלכות ...נשיא הוא בישראל וממנו היה ראשון לשופטים (יהושע) ונבחר ראשון למלך כאשר נחלקה מלכות בית דוד".¹⁶

הביטוי "נזיר אחיו", לדעתו, מכוון הן להיותו שליט במצרים, והן למנהיגות צאצאיו.

דברי אנשי בית לחם לבועז ביום חתונתו עם רות מבטאים יפה את מקומן של שתי נשיו של יעקב: "יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל "¹⁷ רחל ולאה - כל אחת מהן היא נדבך בבניין בית ישראל. מעניין, שאנשי בית לחם, משבט יהודה, מקדימים את מקומה של רחל "עקרת הבית" ובכך מודים בהיות דרכה, דרך ההווה הזורם באיטיות אל העתיד ומכיל אותו, עיקרית בבניין האומה.

ואנחנו היום, בהיותנו בדרך עדיין, מזדהים עם בכיה של רחל ועם אימהותה המנחמת, ויחד עם זאת משתוקקים להופעת העתידיות של לאה המדלגת על סיבוכי ההווה היישר אל המצב המתואר בנבואת יחזקאל: "ועבדי דוד נשיא עליהם לעולם"¹⁸

הערות:

1. רות ד, יא
2. בראשית כח,ב
3. שם, כט, י
4. שם,שם,יח
5. אורח חיים לבראשית כט, יב
6. בראשית כח, ג-ד
7. בראשית רבה פרשה עא
8. עין איה למסכת שבת נ"ה ע"א "כל האומר ראובן חטא...", פסקה מ"ו .
9. שם
10. זוהר - סתרי תורה כרך א (בראשית) פרשת ויצא דף קנב עמוד א
11. עין איה, שם
12. בראשית רבה פרשה פב ד"ה י ויצב יעקב
13. עיין מהר"ל, נצח ישראל, סוף פרקא
14. בראשית רבה פרשה ע ד"ה טו
15. בראשית רבה, פרשה צח ד"ה ב
16. ספורנו לבראשית מט, כו
17. רות ד, יא
18. יחזקאל לז, כה

---