ספר בראשית מתפרש על תקופה של כ- 2000 שנה. אלף שנים מאדם ועד נח, ואלף מנח ועד אברהם.

קורבנות

באלפיים השנים המתוארים בספר בראשית, יש 3 או 5 הופעות של קורבנות. הקורבנות הן מעשה שגרר אחריו קטסטרופה, או בא בעקבות קטסטרופה, או הביא כמעט לקטסטרופה.

הקורבן הראשון הוא קרבנו של הבל. סופו של הקורבן - רציחתו של הבל, ואם תרצו - השמדה של רבע מן המין האנושי.

הקורבן השני, הוא קרבנו של נח, לאחר הקטסטרופה של המבול. שוב, לאחר שרוב המין האנושי הושמד, מקריב נח קורבנות.

הקורבן השלישי הוא לא קרבן. הוא ברית. הוא מתרחש ברגע שאברהם מתייאש מכל מה שהובטח לו. לאחר הבטחת הזרע, והניצחון על ארבעת המלכים, רואה אברהם שכל עולמו עומד להיחרב עליו. והוא אומר "מה תתן לי, ואני הולך ערירי, ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" (טו, ב). ובתגובה לכך כורת ה' ברית עם אברהם בין הבתרים. ואברהם כורת לשנים עגלה משולשת, איל משולש ותור וגוזל - ולפי רמב"ן (טו, ט):

"נרמז לו גם כן כי מאלה יהיה כל קרבן בבהמה ובעוף... והכתוב בחר לעולם במין אשר הקריב הזקן, והנה ידע שאלה יהיו הקרבנות".

ברית בין הבתרים אינה קרבן במשמעות הרגילה, אבל כל קרבן הוא ברית, וברית אברהם והקב"ה הוא אב-טיפוס למעשה הקורבנות בעם ישראל לעתיד.

הקורבן הרביעי הוא לא-קרבן גם הוא, שהוחלף בקרבן. הקורבן הוא יצחק, בצווי העקדה. שם מדובר על קרבן באופן ברור: "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך" (כב, ג). בסופה של הפרשה מוחלף יצחק בקרבן אחר, "וילך אברהם ויקח את האיל, ויעלהו לעולה תחת בנו" (כב, יג).

ויש עוד קרבן אחד, והוא חבוי בתוך עלילה אחרת. יעקב עוזב את ארץ כנען, ויורד למאתיים שנות גלות במצרים. בדרך הוא עובר בבאר שבע, שם הוא זובח זבחים לאלוקי אביו יצחק, כשהוא מקריב את הקורבנות על המזבח שבנה יצחק אביו. (מו, ב).

כל קרבן מחמשת הקורבנות של ספר בראשית הוא קרבן הבא בעקבות שינוי סדרי עולם, או שהוא גורם לשינוי סדרים אלה: הבל ונח - קורבנות הסמוכים להשמדת חלק מן העולם. שני הקורבנות של אברהם - האחד כאשר התייאש מן הרחמים, והאחר כאשר מתהום הייאוש שמע את בשורת "אל תשלח ידך אל הנער". והחמישי הוא קרבנו של יעקב, הנפרד מארץ ישראל, ולא יראה אותה עוד לעולם.

מזבחות

אבל תופעה אחרת, הדומה לקורבנות ואינה קורבנות, מצויה בספר בראשית במידה רבה יותר. הקמת מזבחות.

נח בנה מזבח אחד, לאחר צאתו מן התיבה, עליה הקריב קורבנות [יב, יז]. אברהם בנה 4 מזבחות: בשכם [יב, ז] בבית אל [יב, ח] בחברון [יג, יח] ובהר המוריה, בעת העקדה [כב, ט].

יצחק בנה מזבח אחד, בבאר שבע [כו, כח].

יעקב בנה שני מזבחות: בשכם [לג, כ] ובבית אל, בשובו מגלותו [לה, א].

מול שלוש או חמש הקורבנות של ספר בראשית, יש שבעה מזבחות שבנו האבות, ומזבח אחד שבנה נח.

בנוסף למזבחות מצויות בספר בראשית שתי מצבות. את שתיהן בנה יעקב בבית אל: את האחת בצאתו לחרן, ואת השנייה בשובו מחרן, לאחר שבנה שם מצבה. בשני המקרים הוא יוצק שמן על המצבה.

מעשי אבות סימן לבנים

מעשי אבות סימן לבנים. ועל פי הכרה זו מוסברים מעשי האבות במקרים רבים. ספורנו, בהקדמה לספר בראשית, מפרש את מעשי המזבחות בעקבות רעיון כללי זה. וכך הוא מפרש:

"ובכן היו עניני ישראל מאז יצאו ממצרים עד בנין בית ראשון, אשר בנו ארבעה מזבחות, והם: משכן במדבר, ושילה, ונוב וגבעון, כמו ענייני אברהם מאז שיצא מאור כשדים אל ארץ כנען, ששם בנה ד' מזבחות. וענייני בית ראשון היו כענייני יצחק אשר בנה מזבח אחד בלבד. וענייני בית שני, וגלותנו, והגאולה העתידה, אשר בזה הזמן נבנה בית שני, ויבנה העתיד במהרה בימינו - הם בענייני יעקב אבינו, אשר בנה שני מזבחות, וראה טוב באחרית אחרי היאוש".

המקבילה לעבודת הקורבנות של עם ישראל בדורות הקדומים אינה עבודת הקורבנות, אלא הקמת המזבחות. ומה עשו הם במזבחות? המזבחות לא נבנו כדי להקריב קורבנות. אמנם, בשניים מן המזבחות הוקרבו קורבנות. אבל רק בדיעבד, או לאחר זמן: אברהם הקריב את האיל, אך לא לשם כך בנה את המזבח. יעקב הקריב קרבן על המזבח, אבל יצחק אביו בנה את המזבח, ולא הקריב עליו. בשניים מן המזבחות נאמר מה עשו בהם בוניהם: אברהם בבית אל, ויצחק בבאר שבע - שניהם קוראים ליד המזבח "בשם ה' א-ל עולם".

מה, לפי זה, ההבדל בין עבודת הקורבנות של ספר בראשית לעבודת הקורבנות של המשכן והמקדש? רבי עובדיה ספורנו כתב ספר קטן "כוונות התורה", והוא מסביר בו את עניין הקורבנות בדרך מקורית. והוא כותב כך:

"והנה קודם מעשה העגל היו הקרבנות באים נדבה בלבד, כמו שנהגו בהם צדיקי הדורות. אמנם, אחר העגל היו קצתם חובה לצבור, כעניין התמיד, ומוספים ומנחתם ונסכיהם, וקצתם חובה ליחיד ולציבור, והם החטאות. וקצתם ליחיד בלבד, הם האשמות. אמנם, נסכי יחיד, וקרבן ציבור בעבודה זרה, נצטוו אחר עניין המרגלים, שהיו אז יותר מקולקלים".

מצאנו, אפוא, הסבר לעבודת הקורבנות ולבניין המזבחות ואולי גם המצבות. הקורבנות בספר בראשית הם קורבנות נדבה, ולכן אנו מוצאים אותם בעת משבר. הקורבן היחיד שהוקרב ללא משבר, גרם למשבר. עבודת ה' בספר בראשית, היא באמצעות המזבח, שם קורא בשם ה'. לאחר מתן תורה, ובניית המשכן, נקבע לעבודת האלוקים מקום מסודר, משכן או מקדש, קבלה גם עבודת הקורבנות את מסגרתה, והפכה להיות עבודת חובה.

התבנית של תולדות עם ישראל מצויה במערכת המזבחות של בראשית, ולא במערכת הקורבנות של ספר זה.