...מה חטא קין בהביאו מפרי האדמה מנחה לה' שלא שעה השם אליו ואל מנחתו? ואם מפני שלא הביא מבחר הצאן ואילי נביות כמו שהביא הבל, מה חטא בזה אם נתעסק בעבודת האדמה והצליח בה, והביא מפריה מנחה לה' להודות לפניו כעל כל אשר גמלהו ה'. למה לא שעה השם אליו ואל מנחתו?

כי הדעת נותן, שכל מקבל טובה מאחר כשהאכילהו והשקהו, שישלם לו תודות מעין הטובה שקיבל ממנו. ולא יחויב להודות לפניו שהלבישו והעשירו, ושעשה עמו מה שלא עשה. אבל ראוי שתהיה ההודאה מעין קבלת הטובה. ואם לא תהיה ההודאה יותר, אין עליו בזה עוון אשר חטא.

ואם על שלא הביא מפרי העץ, אלא מפרי האדמה, לא היה ראוי לעונש גדול, שנכתב עליו הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ וגו' (בראשית ד').

וכן יש לשאול, אחר ששעה ה' אל הבל ואל מנחתו למה נהרג, ואיך לא חנה מלאך ה' סביב ליראיו להציל ממוות נפשו?
וכן: למה נאמר בשת ויולד בדמותו כצלמו (שם ה'), ולא נאמר כן בהבל ששעה השם אל מנחתו?
וביאור כל זה לפי מה שאחשוב הוא על זה הדרך: כי מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות חימה, ושטף אף, ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש.

כמו שביאר הכתוב זה, שאחר שאסר לישראל קצת בעלי חיים, אמר בסוף (ויקרא י') ואל תשקצו את נפשותיכם וגו' ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. חסר אל"ף להורות על שהם מולידים עובי ואטימות בלב.

וכן אמרו רבותינו ז"ל (יומא ל"ט) על זה הפסוק:

עבירה מטמטמת נפשו של אדם:
אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם.

ובעבור זה, אף על פי שבשר קצת הבעלי חיים מזון טוב ונאות אל האדם, רצה השם להסיר ממנו הטוב המועט הזה שיש באכילת הבשר, בעבור הרע וההיזק המרובה שאפשר שימשך מזה אליו. ולזה אסר אכילת הבעלי חיים לאדם.

ויתכן מה שחיסר בזה ממזונות נאותים, בשייחד אל האדם בצמחים מזונות נאותים טובים, כחיטה והשעורה וכל דבר שיש בו זרע שראוי להיזרע, וכל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע. ולשאר הבעלי חיים נתן להם לאכילה כל ירק עשב שאין בו זרע שראוי להיזרע. וזה להעיר על היתרון שיש בין מין האדם לזולתו מבעלי החיים.
וכשנולדו קין והבל, וראו את אדם אביהם טורח בעבודת האדמה, וזורע חיטה ושיעורה וחרצן ואוכל וניזון מן הצמחים, חשב כל אחד מהם דרך לעצמו. וכוונת כל אחד מהם הייתה נִכֶּרֶת מתוך מעשיו.

כי קין לקח לו אומנות לעבוד את האדמה, לפי שהיה חושב שאין יתרון לאדם על הבעלי חיים אלא בזה בהיותו יודע לעבוד את האדמה, להיותו ניזון ממבחר הצמחים. כי אחר שראה האדם ניזון מן הצמחים כשאר הבעלי חיים, חשב שרוח אחד לכל, וּכְמות זה כן מות זה.

ולזה הביא מנחה מפרי האדמה לשבח השם על היתרון שנתן לו על הצמחים, ולא הביא קורבן מן הבעלי חיים, כי לא חשב היתרון שיש לו עליהם בעבודת האדמה יתרון גדול שראוי להביא קורבן עליו.

אלא שלפי שהיה לו להביא מפרי העץ, שהוא מבחר הצמחים, ולא הביא אלא מפרי האדמה, כלומר מן הירקות, חטא כמו שאמרנו למעלה.

אבל עיקר החטא היה לפי שלא חשב היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים לכלום, וחשב גם כן היותו אסור בהריגת הבעלי חיים אחר היותו שווה אליהם לפי דעתו, כי כְּמות זה כן מות זה, וחשב שעיקר תכליתו היה לאכול ולשתות אחר היותו ניזון מן הצמחים כבעלי חיים.
והבל היה חושב שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים, אבל חשב שהיתרון הזה הוא שיהיה לו ממשלה עליהם ויכבוש אותם תחתיו לעשות מלאכתו, אבל לא שיהיה מותר בהריגתן, כי לא חשב שיהיה לאדם יתרון על הבעלי חיים בזה.

ולזה אמר הכתוב (בראשית ד') והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו. כלומר: גם הוא על כוונת קין, והיה חושב שיהיה האדם אסור בהריגת הבעלי חיים, אם לא לצורך גבוה ולעשות קורבן מהן לפניו, להורות שהוא יתברך הוא שיש לו יתרון על האדם והבהמה, כי כולם יאבדו והוא יעמוד.
אבל האדם אין לו יתרון עליהם כי אם בהיותו רועה אותם ומנהיג המדינות וכיוצא בזה.

ולזה נהרג הבל, להיות זה הדעת קרוב מאוד מדעת קין, ויותר מוכן לטעות בו האנשים ולהמשך אחריו.

אבל לפי שדעת הבל היה שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים וממשלה עליהם, ויוכל להרוג אותן לצורך גבוה, והוא קרוב אל שיוכר על ידו יתרון האדם על הבעלי חיים, והכיר מעלת האדון להביא מבכורות צאנו ומחלביהן, שעה השם אל הבל ואל מנחתו, להיותו קרוב אל השלמות מדעת קין.
ולא שעה אל קין ולמנחתו, להיות רחוק מאוד מהאמת, אחר שחשב שאין לאדם יתרון על הבעלי חיים, וגם שלא הכיר מעלת האדון אחר שהביא מפרי האדמה ולא מפרי העץ כמו שאמרנו.
ואמר לו ה' יתברך: למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלא אם תטיב שאת, כלומר: אמת הוא כדבריך, כי עיר פרא אדם יולד, ואין לו יתרון והתנשאות על הבעלי חיים בפועל בעת צאתו לאוויר העולם. אבל יש לו עליהם יתרון בכוח, להיטיב במעשיו ולהוציא מה שבכוחו אל הפועל ולהכיר מעלת האדון. ואם ייטיב מעשיו יהיה לו התנשאות עליהם. וזהו הלוא אם תיטיב שאת.

ובעבור זה נכנסה קנאה בלב קין והרג את הבל, בהיותו נמשך אחר כוונתו הראשונה, שאין לאדם יתרון על הבעלי חיים, ואמר בלבו כי אחר שה' יתברך שעה אל הבל ואל מנחתו, נראה שהוא מותר להרוג את הבעלי חיים. וחשב שאין בהריגתו איסור יותר מבהריגת אחד מבעלי חיים. ולפי שעדיין לא הייתה כוונת הבל ראוי מכל, וכל לא הושגח להינצל מכף מעוול וחומץ.

וכשנגלה השם יתברך על קין ויעד לו העונש על כך, לא חשב בעבור זה שתהיה שפיכת דם האדם חמורה משפיכת דם שאר הבעלי חיים. אבל היה חושב כי כמו שהיה נענש על שפיכת דם האדם כן יהיה נענש על הבעלי חיים, אחר שלא הותר לאדם להרגם, כי רוח האדם ורוח הבהמה שווה כמות זה כן מות זה.
ונשאר זה הדעת הנפסד בקין ובתולדותיו עד שנולד שת, שהכיר היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים כמו שהכיר זה אדם אביו, ולזה נאמר עליו ויולד בדמותו כצלמו, כי זה לבדו היה בצלם אלוהים כאדם, אבל הראשונים לא הכירו מעלת הצורה האנושית אשר בהם שהיא בצלם אלוהים.
ועל אלו השלש דעות מקין והבל ושת תמצא כל האנשים נחלקים לשלש כתות:

כת תמשך לסברת קין ותחשוב עבודת האדמה עיקר, ותקנא במנהיגי המדינות ותחשוב להרוג אותם, כמו שהרג קין את הבל.

וכת תמשך לסברת הבל, ותחשוב הנהגות המדינות עיקר, ויסכנו נפשם על זה כמו הבל, ויחשבו זה עיקר שלמות האדם, כמו שסופר זה על קצת מנהיגי רומי. וכן יסכנו המלכים עצמם בסיבת השררה, וכאלו זה טבעי להם אחר הבל שהיה רועה והמנהיג הראשון ונהרג.

וכת תמשך לסברת שת, ותחשוב עבודת השם יתברך עיקר, ותמאס השררה ושאר ההצלחות.

ולפי שהיה דעת שת בלתי מושגת בתחילת הדעת, לא היו הנמשכים אחריו רק יחידי סגולות, אבל דעת קין היה מתפשט מאוד בתולדותיו, ובעבור זה מלאה הארץ חמס מפניהם, כי לא היו חושבים שהיה לאדם יתרון על הבעלי חיים אלא כל דאלים גבר, ולזה היו משחיתים דרכם כבעלי חיים ובעבור זה נגזרה גזרה למחות שמם מן הארץ בימי המבול.