יוסף ואחיו

בראשית מב-מו

יהודה איזנברג


תקציר:
תיאור היחסים בין יוסף ואחיו וסיפור מעשה התוודעותו אליהם.

מילות מפתח:
יוסף.


א

מבניו של אברהם נבחר אחד, ונדחו היתר, מבניו של יצחק נבחר אחד - ונדחה אחד. מי יבחר מבניו של יעקב? האם בני השפחות יידחו? ואולי יעדיף יעקב את בני רחל - אשתו האהובה - על פני בני לאה?


שאלות אלה בודאי ניקרו במוחם של בני לאה.

היחסים של יוסף ואחיו הם משני סוגים: יחס אחד לבני השפחות, ויחס אחר לבני לאה.
יוסף בן שבע עשרה היה רועה את אחיו בצאן, והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. (לז, ג).

בני השפחות ראו במעשהו זה של יוסף מעשה שזכותו לעשותו - ולא נטרו לו איבה על כך! הכתוב עובר על מעשה זה בשתיקה, ולא מצאנו שנאה בגלל הדיבה.

יעקב עשה ליוסף כתונת פסים. כתונת זו עוררה את קנאתם של האחים, וחלומות יוסף הוסיפו שנאה על שנאתם.

מי היו האחים ששנאו את יוסף בגלל הכתונת?

בפרשת מכירת יוסף נוקמים האחים את נקמת הכתונת:
"ויפשטו את יוסף את כתונתו, את כתנת הפסים אשר עליו".

מן המשתתפים במכירה אנו יודעים שני שמות בלבד: יהודה וראובן - בני לאה.


ב

ויוסף הורד מצרימה. גם לאחר היותו משנה למלך אין הוא מתקשר לבית אביו. הוא מחכה להתגשמות החלומות. למרות מעמדו הרם הוא מתכנן את המכירות כך, שאחיו יהיו נאלצים לעבור דרכו בבואם לקנות אוכל במצרים.

האחים מגיעים למצרים, ויוסף מכריח אותם להביא גם את בנימין אתם. האחים יודעים כי יעקב מעדיף את בנימין על פני שאר האחים. האם השלימו עם העדפה זו? האם יעקב מראה את ההעדפה, או שהפעם הוא מסתיר אותה בחשאי?

יעקב מסתיר-ולא מסתיר את יחסו המיוחד לבנימין:
ויאמר אליהם יעקב אביהם: אותי שכלתם, יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת בנימין תקחו?! עלי היו כולנה! (מב, לו).

שלושה אחים - ושלשתם ניצבים בשורה אחת: יוסף - שמעון - בנימין. כולל יעקב את שמעון בן לאה עם שני בני רחל.

אבל מיד לאחר מכן פולט יעקב את רחשי לבו:
"לא ירד בני עמכם, כי אחיו מת, והוא לבדו נשאר... (מב, לח).

בזעקת כאבו פולט יעקב את הרגשתו הכמוסה: רק בן אחד לי.

ומאוחר יותר, כאשר יעקב נכנע, ושולח את בנימין, חוזר הוא על ההבדל ביחסו לאחים:
וא-ל ש-די, יתן לכם רחמים לפני האיש, ושילח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין. (מג, יד).

לא הזכיר יעקב את שמעון -
"כי לא היה שמעון רצוי אביו בעבור דבר שכם, ולכן לא אמר ואת שמעון בני ואת בנימין בני. כי לא יזכירנו בשמו" (רמב"ן).

זאת ועוד: ימי מאסרו של שמעון במצרים לא הביאו את יעקב לשלוח את בנימין. רק כאשר אזל האוכל - נכנע, ושלח את האחים להביא אוכל - ומתוך הכרה שלח אתם את בנימין, וקוה לשוב שמעון (רמב"ן).

הנה - למרות רצונו, הראה יעקב כי את בני רחל יעדיף.

והאחים? - כיצד התייחסו האחים להעדפה זו? האם השלימו עמה? או שמא עדין חששו שיידחו בפני בנימין?

חידה זו פותר יהודה ליוסף. ורק כאשר שומע יוסף תשובה לשאלה - מסוגל הוא להתגלות לאחים.

כאשר יהודה ניגש ליוסף לבקש בעד בנימין, מצטט הוא את דברי יעקב. יהודה שם בפי יעקב דברים שיעקב לא אמרם - אבל יהודה הסיק אותם על סמך התנהגותו של יעקב.
ויאמר עבדך אבי אלינו: אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי (מד, כז).
"כי לא נולדו לי מאשה אשר היא אשתי ברצוני - רק שנים, ושמתי אהבתי בהם כאילו הם יחידים לי, והשאר כבני פילגשים הם אלי" (רמב"ן).

יהודה בן לאה, מתייחס להעדפה של בני רחל כאל עובדה. לא נשמעת בדבריו טרוניה. יתרה מזו: יהודה שם בפי יעקב דברים אלה והגדרה זו - יעקב לא אמרם!

וכך, אמנם, מתאר הכתוב את משפחת יעקב:
אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב (מו, טו)
אלה בני זילפה אשר נתן לבן ללאה בתו (מו, יח).
בני רחל אשת יעקב (מו,יט)
אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בנו (מו, כה)

רק אחת היא אשת יעקב!


ג

הניסיון שניסה יוסף את אחיו היה אכזרי וקשה. שבועות ארוכים הניחם במועקה, את שמעון השאיר בכלא, מנותק ממשפחתו, שם את הגביע באמתחת בנימין, כדי לתת לאחים תואנה חוקית למכור גם את בנימין לעבד.

וכל כך למה? כדי לראות אם הטינה שבלבם נגד בני רחל עודנה במלוא חריפותה.

וכאשר יהודה הכריז כי אשתו האמיתית של יעקב היא רחל - ראה יוסף כי האחים השלימו וקבלו - והוא מתוודע אליהם.


ד

כאשר יוסף מתוודע לאחיו, הוא קורא אליהם תחילה:
אני יוסף, העוד אבי חי?

והאחים אינם יכולים לענות אותו. גם אינם מאמינים עדיין כי יוסף לפניהם. והוא מוסיף ואומר:
אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצריימה...

כאן מגלה יוסף לאחיו דבר שהם לא סיפרו לו. הם לא דברו על מכירה - ואם יוסף יודע אותה - משמע כי אמנם יוסף הוא.

התדהמה כפולה: האחים מגלים את יוסף, ואילו בנימין שומע לראשונה כי יוסף נמכר בידי אחיו!

ואמנם - היחיד המסוגל להגיב במעמד זה, הוא בנימין "ובנימין בכה על צואריו". האחים אינם בוכים, אינם מסוגלים לבכות.


ה

יוסף בוטח באחיו. לאחר שעמדו בניסיון הקשה, אין הוא חושש לשלוח את בנימין עם אחיו חזרה. ולא עוד, אלא שהוא חוזר על מעשהו של אביו, ומעדיף את בנימין על פני אחיו:
לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן שלוש מאות כסף וחמש חליפות שמלות (מה, כב).

בטח יוסף באחיו.


ו

האחים מגיעים לכנען. הסוד - נשמר, עתה גם בנימין יודע אותו, אבל כנראה שגם יוסף וגם בנימין הסכימו שלא לגלות לאביהם את האמת. אין צריך לעורר מריבות ישנות, אחרי שהוחזר שווי המשקל למשפחה, וכל אחד יודע את מקומו ומעמדו.
"יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה, והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים. כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם... ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו" (רמב"ן מה, כז).


ז

יתירה מזו: יוסף ראה במעשה מכירתו פעולה של השגחה אלוקית, שאין האחים אלא כלי שרת בידיה:
ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי. הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם (מה, ה).

וכאשר לאחר מות יעקב מנסים האחים להעמיד פנים כי יעקב צווה על יוסף לסלוח - אין יוסף מבין מה רצונם: "ויבך יוסף בדברם אליו" (נ, יז) וכאשר האחים אינם מבינים את משמעות דמעותיו, וחוששים כי דמעות זעם הן, מוסיף יוסף:
"התחת אלקים אני - ואתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה, להחיות עם רב".

האלקים שלח אותי הנה - ומה אתם כי תעצבו על מכירתי.