יוסף בן שבע עשרה היה רועה את אחיו בצאן, והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. (לז, ג).

"ויפשטו את יוסף את כתונתו, את כתנת הפסים אשר עליו".

ויאמר אליהם יעקב אביהם: אותי שכלתם, יוסף איננו, ושמעון איננו, ואת בנימין תקחו?! עלי היו כולנה! (מב, לו).

"לא ירד בני עמכם, כי אחיו מת, והוא לבדו נשאר... (מב, לח).

וא-ל ש-די, יתן לכם רחמים לפני האיש, ושילח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין. (מג, יד).

"כי לא היה שמעון רצוי אביו בעבור דבר שכם, ולכן לא אמר ואת שמעון בני ואת בנימין בני. כי לא יזכירנו בשמו" (רמב"ן).

ויאמר עבדך אבי אלינו: אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי (מד, כז).

"כי לא נולדו לי מאשה אשר היא אשתי ברצוני - רק שנים, ושמתי אהבתי בהם כאילו הם יחידים לי, והשאר כבני פילגשים הם אלי" (רמב"ן).

אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב (מו, טו)
אלה בני זילפה אשר נתן לבן ללאה בתו (מו, יח).
בני רחל אשת יעקב (מו,יט)
אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בנו (מו, כה)

אני יוסף, העוד אבי חי?

אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצריימה...

לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן שלוש מאות כסף וחמש חליפות שמלות (מה, כב).

"יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה, והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים. כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם... ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו" (רמב"ן מה, כז).

ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי. הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם (מה, ה).

"התחת אלקים אני - ואתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה, להחיות עם רב".