עיונים בספר עמוס
שאלות לעיון
יהודה איזנברג ומשה ארנד
|
תוכן העניינים:  עמוס פרק א
עמוס פרק ב
עמוס פרק ג
עמוס פרק ד
עמוס פרק ה
עמוס פרק ו
עמוס פרק ז
עמוס פרק ח
עמוס פרק ט
שאלות חזרה וסיכום
מקורות לעיון לבעיית יחס הנביא לקורבנות
|
עמוס פרק א
1. להבנת תקופת עמוס, קרא במלכים ב' יד-טו; דברי הימים ב כו.
2. בימי מי ניבא עמוס? אילו נביאים אחרים (3 במספר) ניבאו באותה תקופה?
3. עיין בראשית הספר וכן בפרק ז 14. אילו פרטים על אישיות הנביא ועל מוצאו נוכל ללמוד מכאן?
4. העתק את הטבלה הבאה ומלאנה לפי פרקים א-ב (היעזר ברש"י וברד"ק. שים לב כי לא את כל הפרטים שבטבלה ניתן למלא).
| העם | חטאו | נגד מי החטא | העונש | זמן העונש | פרק/פסוק |
|---|---|---|---|---|---|
| דמשק | |||||
| עזה | |||||
| צור | |||||
| אדום | |||||
| עמון | |||||
| מואב | |||||
| יהודה | |||||
| ישראל |
5. "שנתים לפני הרעש". עיין בזכריה יד 5 ובמפרשים לפסוק. מהו הרעש, וכיצד קשור לעניין זה דברי הימים ב' פרק כו?
6. "על שלשה... ועל ארבעה"
רמב"ם, הלכות תשובה, ג הא. מה תכונות שלושת החטאים הראשונים ביחיד, ומניין לומדים זאת? ב. מה תכונות שלושת החטאים הראשונים בציבור, ומניין לומדים זאת? ג. כיצד מפרשים את שלשה וארבעה החטאים רש"י, אבן עזרא, רד"ק ומצודות?
בשעה ששוקלים עוונות אדם עם זכויותיו, אין מחשבין עליו עוון שחטא בו תחילה, ולא שני, אלא משלישי ואילך. אם נמצאו עוונותיו משלישי ואילך מרובין על זכויותיו - אותם שתי עוונות מצטרפים ודנין אותו על הכול. ואם נמצאו זכויותיו כנגד עוונותיו אשר מעוון שליש ואילך - מעבירים כל עוונותיו ראשון ראשון. לפי שהשלישי נחשב ראשון, שכבר נמחלו השנים. וכן הרביעי הרי הוא ראשון שכבר נמחל השלישי, וכן עד סופן. במה דברים אמורים. ביחיד, שנאמר: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר". אבל הציבור תולים להן עוון ראשון שני ושלישי, שנאמר: "על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו". וכשמחשבין להן, על דרך זה מחשבין להן מרביעי ואילך.
7. מה משותף לכל החטאים פרט לחטאו של מואב (היעזר בטבלה שבשאלה 4)? איך פותר אבן עזרא קושי זה (בפירושו לפסוק 3)? נסה להציע פירוש נוסף.
8. מהו עניין חזאל ובן הדד המרומז בפסוקים 4-3? עיין במלכים א'-יט 15; מלכים ב' ח 15-7; יג 3, 7, 25-22.
9. כמה זמן לפני תקופת עמוס היה עניין "פשעי דמשק" (היעזר בלוח התאריכים) איך פירש אבן עזרא עניין זה?
10. "וגלו ארם קירה" (3). כמה זמן לאחר עמוס התקיימה הנבואה? עיין במלכים ב' טז 9 ובלוח התאריכים
11. "ולא זכרו ברית אחים" (9). מי לא זכר? ענה לפי רש"י ולפי רד"ק (או אבן עזרא). הבא הוכחה לפירוש רד"ק מפסוק 11 ומרשימת הפסוקים המובאת להלן בשאלה 14.
12. מה היה הפשע הרביעי (שלא יכופר) של עזה, של צור, של אדום, של בני עמון ושל מואב? (ראה פירוש הדברים ברש"י ואת המקורות המובאים שם).
13. יחזקאל, בפרק כו בספרו, ניבא לצור חורבן דומה לזה שניבא לה עמוס. צטט פסוק הדומה לדברי עמוס בפרקנו - מדברי יחזקאל.
14. "על רדפו בחרב אחיו" (11). עיין בפסוקים הבאים: במדבר, חקת כ 14; דברים ב 4; עובדיה א 12-10; מלאכי א 2. מה כינויו של אדום בכל מקום, ואיך באה האחווה לידי ביטוי במקומות השונים?
15. פרש פסוקים 15-13 לפי ירמיהו מט 3-1. הראה כי נבואתו של ירמיהו דומה לנבואת עמוס.
16. באר:
נאות הרועים;17. כיצד תסביר מבחינה רעיונית ומבחינה ספרותית את ההקדמה הארוכה (על משקל אחד), שאמר הנביא על הגויים עד הגיעו אל מטרתו העיקרית להוכיח את ישראל?
בחרצובות הברזל;
ותומך שבט מבית עדן;
ושחת רחמיו;
ועברתו שמרה נצח;
על בקעם הרות הגלעד.
18. האם לדעתך מוצדקת החלוקה בין פרק א לפרק ב? אם לא, היכן יש לקבוע את סוף ה"פרק" הראשון?
עמוס פרק ב
1. את התוכחה על ישראל חלק לשלשה קטעים (ו-ח; ט-יב; יג-טז). נמק.
2. מנה את החטאים שהנביא מוכיח עליהם את ישראל.
3. באר:
השואפים על עפר ארץ בראש דלים,4. "שרפו עצמות מלך אדום" (1).
ודרך ענוים יטו,
ועל בגדים חבלים יטו,
ויין ענושים,
אנכי מעיק תחתיהם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר,
ואבד מנוס מקל.
עיין במלכים ב' ג 27-26 ובביאור רש"י ורד"ק לפסוקנו. מה הם שני הפירושים בהסבר חטא מואב, ולפי איזה מהם קשור החטא עם העניין המסופר במלכים?
5. "על שלושה... ועל ארבעה"...
רב סעדיה גאון, האמונות והדעות ה הא. איך מפרש רב סעדיה גאון את הביטוי "שלשה וארבעה", ולמי מבין המפרשים שהבאת בפרק א שאלה 6 הוא מסכים?
האדם, כאשר יסכים בעת תשובתו בלב שלם שלא ישנה (=יחזור על חטאו), תהיה תשובתו מקובלת. ואם תשיאהו התאווה אחר כן לשנות (=לחזור על חטאו), אין תשובתו נפסדת, אך ימחלו לו העוונות שהיו קודם התשובה, ויכתב עליו מה שיהיה לאחריה. וכן אם ינהג המנהג הזה פעמים רבות, שישוב (בתשובה) ואחר כך ישנה בחטא - אין כותבים עליו אלא מה שאחר התשובה, אם הייתה בכל פעם דעתו שלמה ולבו טוב שלא ישנה בחטאו. וזה אשר אתה מוצא הכתוב אומר "על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו" - איננו בקבלת התשובה, אבל הוא בדחיית העונש מהם אחר השליחות. כאילו היה שולח אל עם שישובו בתשובה, ואם לא ישובו - אביא עליהם החרב והרעב. ואם ישובו בתשובה אחר השליחות הראשונה או השנית או השלישית - לא יבוא עליהם מה שאמר להביא. ואם לא ישובו, יגזור עליהם מה שאמר. ואפילו אם ישובו אחר כן, לא תועיל להם תשובתם ברביעית לדחות מהם את העונש ההוא בעולם הזה, אבל היא מועילה להם להינצל בעולם הבא.
ב. במה שונה פירושו מדברי רמב"ם?
6. הראה הדרגה בחטאי יהודה בפסוק 4, והסבר כיצד גורר כל חטא את החטאים המנויים אחריו.
7. מה הייתה חטאת יהודה לפי ישעיהו א 23 ומיכה ג 11?
8. פרש את פסוקים 8-7.
9. "ואנכי השמדתי" (9).
עיין בדברים ד 37; ז 8-1; ח 20-19; ט 6-1; י 15; והסבר מה היא הסיבה לבחירת עם ישראל ולהשמדת האומות שישבו בארץ ישראל לפנינו.
10. מדוע הוזכר דווקא האמורי מבין יושבי ארץ ישראל? היעזר ברד"ק.
11. מצא בעמוס ז 13-12 ובישעיהו ל 10 דוגמאות לביצוע הנאמר בפסוק 12.
12. הנוכל ללמוד משהו מפרק זה על הערכת הנזירות?
13. השווה את הפסוקים 16-14 לפסוקים הבאים:
ירמיהו ט 22; מו 6-5;
שמואל א' ב 9-4;
תהילים לג 17-16.
מהו הנושא המשותף לכל אלה?
14. לשונו של עמוס ודימוייו לקוחים מניסיונו האישי. הראה זאת בשני הפרקים הראשונים.
עמוס פרק ג
1. יש הרואים בפסוקים 2-1 הנמקה לעובדה שהנביא האריך בתוכחתו על ישראל (ב 16-6) הרבה יותר מאשר בתוכחותיו על העמים (א 1 - ב 5). כיצד?
2. רש"י פירש "ידעתי" = אהבתי.
השווה את הפתיחה של ירמיהו, ראשית פרק ב ושל מלאכי.
האם דעתו כדעתם?
3. חלק את הפרק לקטעים אלה: 2-1; 8-3; 15-9. תן כותרת לכל חלק.
4. רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה (2).
רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי ב לבא. הסבר את פסוק 2 לפי דברי רבי יהודה הלוי ולפי רד"ק.
אמר החבר: האומות עובדי עבודה זרה חשבו להידמות לאומה החיה, ולא יכלו להשיג יותר מן הדמיון הנראה (=הדמיון החיצוני). הקימו בתים לאלוקים - ולא נראה בהם לאלוקים אות. הפרשו והנזרו להראות עליהם הנבואה - ולא נראתה. החניפו והכעיסו ובעטו - ולא ירדה עליהם אש מן השמים, ולא מגפת פתאום כדי לברר אצלכם שהוא ענוש מאת האלוקים... אבל עניינים משתנה כפי רובם ומיעוטם וחזקתם וחולשתם ומחלקותם וחיבורם - ועל דרך הטבע והמקרה. ואנחנו - כשימצא פגע את לבנו, אשר הוא בית מקדשנו - אבדנו. וכאשר ירפא - נרפא אנחנו, בין שנהיה רב או מעט... ועל איזה עניין שיהיה, מנהיגנו ומלכנו, והמושל בנו, והמחזיק אותנו בעניין הזה שאנחנו בו - הפיזור והגלות - אל חי!
ב. במה מזכירים לך דברי הכתוב והסברו של רבי יהודה הלוי את ימינו אלה?
5. עיין בשני הקטעים העיקריים שבהם מדברת התורה על רעיון הבחירה (שמות יט 6-5; דברים ז 8-6), והשווה אותם לדברי עמוס. היש התאמה?
6. לעניין "ביטול" הרעיון של בחירת ישראל ושל מעמדו המיוחד בין העמים בפי הנביאים יש לצרף את המקומות הבאים:
דברים ט 6-4; עמוס ט 7; הושע א 6, 9; ירמיהו ט 25-24; יחזקאל טז 3-2; מלאכי א 11-10; ישעיהו יט 21-18, 25-24, נז 7-3.
אך העיון המדוקדק במקורות הנ"ל ובנאמר בסמוך להם, מלמד שעניין זה דומה ל"ביטול" קדושת המקדש (למשל ירמיהו ז 20-4) ול"ביטול" הקורבנות (עמוס ה' 25-21 וראה מקורות נוספים). הסבר את הדבר לאשורו וקרא את מאמרו הממצה של הרב י' יעקבסון (חזון המקרא, כרך א' הפטרת קדושים).
רשום לפניך את דברי הנביאים, המוכיחים את פירושם הנכון של כל הפסוקים המובאים לעיל.
7. בפסוקים 8-3 שרשרת משלים ונמשל. קרא היטב את הפסוקים ורשום:
א. מה הם המשלים השונים, ומה הנמשל לכל אחד מהם? (עיין בפרשנים. לעתים תמצא יותר מנמשל אחד).
ב. באמצעו של איזה פסוק מתחיל הנמשל להתבהר בכתוב עצמו?
ג. מהו האריה שבפסוק 8? האם הוא שייך לקבוצת המשלים הקודמת?
ד. שאלות ומשלים כגון אלה יש גם בספרות החכמה (השווה: איוב ח 11; ו 6-5; משלי ו 28-27).
נסה למצוא בספר עמוס עוד יסודות סגנוניים כאלה, המצביעים על קשר מסוים עם ספרות החכמה.
8. שבע שאלות שואל הנביא.
איזה רעיון באות הן להביע, וכיצד מכינות כולן את הפסוקים 8-7? (ב-8 עוד 2 שאלות).
9. "ה' אלקים דבר מי לא ינבא" (8).
רמב"ם, מורה נבוכים ב לזא. האם הנביא ניבא מרצונו? ומה ראיה מירמיהו הביא הרמב"ם?
טבע הנבואה מחייב למי שהגיע לו זה... השפע - שיקרא בני אדם על כל פנים, יקובל ממנו או לא יקובל, ואפילו יזיק לעצמו. עד שאנחנו נמצא נביאים קראו בני אדם עד שנהרגו, והשפע ההוא האלוקי יניעם ולא יניחם לשקוט ולא לנוח בשום פנים, ואפילו הגיעו לרעות גדולות. ולזה תמצא ירמיהו... כי כשהגיעהו מביזיון המורים הכופרים ההם אשר היו בזמנו, השתדל לסתום נבואתו ולא לקראם אל האמת אשר מאסוהו, ולא היה יכול לסבול זה. אמר: כי היה דבר ה' לי לחרפה ולקלס כל היום; ואמרתי: לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו - והיה בקרבי כאש בוערת עצור בעצמותי, ונלאיתי כלכל ולא אוכל. וזהו עניין מאמר הנביא האחר: "ה' אלוקים דבר - מי לא ינבא?"
ב. לפי אברבנאל, פסוק 8 הוא תשובת עמוס למעשי העם המוזכרים בפרק ב 12.
פרש את תשובת עמוס והיעזר בהסברו של רמב"ם לפסוק 8 שבפרקנו.
10. את הקטע 15-9 אפשר לחלק: 11-9; 12; 15-13. הסבר.
11. פרש את פסוק 9 פעמיים - לפי רש"י ולפי מצודות.
איך מתקשרים הפסוקים הבאים לפי כל אחד מהפירושים?
מה נראה לך קרוב יותר לפי הפסוק עצמו?
איך תפרש את המלה "לכן" בפסוק 11 לפי הפירושים השונים?
12. נסה למצוא הקבלה בין הפסוקים האלה:
3 מקביל ל- 11-9
4 מקביל ל-12
במה מרמז כל אחד מפסוקי המשל לפסוקים מולו (מלבי"ם)?
13. "כאשר יציל הרועה..." (12).
מדוע הוא מציל בדל אוזן? ענה לפי שמות כב 12, בראשית לא 39.
14. "ובדמשק ערש" (12).
פרש לפי רש"י ולפי רד"ק.
15. "כי ביום פקדי ופקדתי" (14).
עיין בבראשית, ויחי נ 24, שמות ג 16, כי תשא לב 34.
מה פשר הביטוי בכל אחד מהמקומות הנזכרים?
16. "בתי השן".
עיין במלכים א' כב 39 ובאבן עזרא בפרקנו.
17. סכם את עונשה של שומרון.
18. במי תולה הנביא את חטאת ישראל ואת עונשו? מדוע?
19. באר:
נועדו,20. היכן מצאנו תוכחות על עושק, חמס ושוד בספרי הנביאים? (3-2 דוגמאות).
פח... ומוקש,
צר וסביב הארץ,
בפאת מטה ובדמשק ערש,
וספו.
21. במה מסכם פסוק 15 את כל הפרק? (ראה בעיקר פסוק 10).
עמוס פרק ד
1. הסבר את הכינוי "פרות הבשן" אחרי עיון בדברים לב 14, ביחזקאל לט 18 ובתהילים כב 13.
2. מה חטאן ומה עונשן של "פרות הבשן"?
3. תן שני פירושים לפסוק 2 - מתוך אבן עזרא, רש"י, רד"ק ומצודות.
4. עיין ביהושע ו 20 ופרש על פיו את ראשית פסוק 3.
5. תאר את חמס שרי שומרון לפי פרקנו ולפי פרק ג.
6. מקומות הפולחן לעבודה זרה נזכרים במקומות נוספים:
מלכים א' יב 33-25, יג; עמוס ג 14; ד 4; ה 6-5; ט 1; הושע ד 15; ה 8; ח 5; י 8.
א. סכם את תולדות המקומות השונים.
ב. מה הן הטענות השונות נגד פולחנים אלה?
ג. כיצד משנים לגנאי את השמות של מקומות הפולחן? הדגם.
7. בפסוקים 5-4 "מזמין" עמוס את העם לחטוא חטאים שונים.
עיין ברשימת הפסוקים להלן, ורשום לאיזה דין מתייחס עמוס ובמה חטא העם.
המקורות: שמות כג 13; ויקרא ב 11; ז 13; יט 6; דברים יב 14-11, 18.
8. וקטר מחמץ תודה (5).
הנצי"ב, "העמק דבר" לויקרא כב 29א. מתי ועל מה מביאים קורבן תודה?
"וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו" (ויקרא כב 29)... ראוי לדעת שקורבן תודה אינו אלא נדבה, ויכול אדם להביאו בכל יום. אלא שהונח קורבן זה למי שצריך להודות על נס שארע לו, כדי לספר הנס בעת שהוא אוכל בסעודה אחת כל הקורבן עם הלחמים... אמנם כן היו נוהגים ישראל להביא בחג הסוכות קורבן תודה, לא משום איזה נס שעבר, אלא משום שיש בו לחם, ומועיל לגשם הבא אחר החג, ונדונים בחג על המים שהוא עיקר פרנסת הארץ. וכך מבואר בעמוס: בואו בית אל... וקטר מחמץ תודה... כי כן אהבתם בני ישראל, וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם...
ב. מה מרמז עמוס למקריבים בבית אל? ובמה קשור פסוק 7 לפסוק 5?
9. בתיאור העונש 4 שלבים.
מה הוא הסימן הסגנוני בכתוב המראה על סיומו של כל אחד מהשלבים, ובמה חמור כל שלב מקודמו?
עיין גם בפרשת בחוקותי: מה הם שלבי העונש שם, ומה הוא הסימן הסגנוני לדרגות העונש השונות?
10. "וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם" (7).
רבי יוסף אלבו, ספר העיקרים ד חא. מדוע ירידת הגשם היא עדות להשגחת השם?
...הנביאים מזכירים עניין המטר לאות על ההשגחה. אמר ירמיהו: "ולעם הזה היה לב סורר ומורה, סרו וילכו ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו". ואמר המשורר: "המכסה שמים בעבים... המכין לארץ מטר" וזה שירידת המטר אי אפשר שישלם בזולת נשיבת רוחות לכסות השמים בעבים ולהוליכם ממקום למקום אל אשר יהיה שמה רצון השם להוליכם.
אמר הנביא, מוכיח לישראל על שהיו מכחישים ההשגחה: "וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר, והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר". כלומר: ומזה היה לכם לקחת ראיה ברצון רוצה.
ואמרו רבותינו ז"ל: "גדול יום הגשמים מיום תחיית המתים, שתחיית המתים לצדיקים בלבד, וגבורת גשמים לצדיקים ולרשעים". כאילו רצו לומר שכמו שתחיית המתים איננו עניין טבעי, כן עניין המטר... הוא עניין תלוי ברצון רוצה, מורה על ההשגחה המתחדשת מדי שנה כפי הרצון האלוקי.
ב. מה הטענה המיוחדת בעניין הגשם בפי עמוס?
11. מדוע הפסקת הגשמים שלושה חודשים לפני הקציר היא עונש חמור במיוחד? (ראה גם משנה תענית פרק ג, א).
12. פרש את פסוק 12 פעמיים: פעם לפי רד"ק ורש"י ופעם לפי אבן עזרא.
הסבר את ההמשך - פסוק 13 - לפי כל אחד מהפירושים.
מה מובן לך יותר, ומדוע?
13. לפסוק 13, השר את גבורת ה' בטבע, מצא מקבילות בפרקים הבאים:
עמוס ה; עמוס ט; איוב י; איוב ט; מיכה א.
14. באר:
|
הרוצצות,
ונשא אתכם, ואחריתכן, וקראו נדבות השמיעו, נקיון שנים, |
הגזם,
כאוד, מה שחו, עיפה, דורך על במתי ארץ |
עמוס פרק ה
1. נמק את החלוקה הבאה של הפרק: 6-1; 9-7; 17-10; 20-18; 27-21.
2. השווה את קינת עמוס לזו של ירמיהו (ט 21-9), ולזו של יחזקאל (יט, כח 19-11).
היכן עוד מצאנו במקרא קינות?
3. פרש את הקינה "נפלה לא תוסיף קום..." (2) לפי רש"י ולפי רד"ק.
מה הוא הקושי שעמד בפני המפרשים השונים?
4. סכם את החטאים השונים המוזכרים בפי עמוס ואת העונשים הצפויים על כל אחד מהחטאים.
5. מה הם הדברים המעשיים שהנביא דורש מהעם?
6. עמוד על משחק המלים בפסוק 5 ומצא דוגמתו בישעיהו י 31-30 ובצפניה ב 4.
7. השווה את פסוק 6 לעובדיה א 18 ולישעיהו י 17.
מי מדומה לאש, ומה תפקיד האש בכל אחד מהמקומות?
8. לפסוק 6 מתקשרים פסוקים 7 ו-8-9 כשני משפטים טפלים (משפטי לוואי).
הסבר פסוקים 10-6 כמשפט מורכב אחד.
9. בדוק מה הם הדברים הנעשים "בשער" המתוארים בפרקנו.
מה המצוי בהם ומה דורש הנביא?
כלול בין פסוקים אלה גם פסוקים 7, 25.
10. במה שונה אזהרת הנביא ביחס לבאר שבע מאזהרתו ביחס לערים אחרות המוזכרות בפסוק 5?
ענה גם לפי עמוס ח 14.
11. מה הם תיאורי הטבע בפסוק 8 לפי רד"ק ולפי מצודות, ובמה פסוק זה הוא תגובה וניגוד לפסוק 7?
12. פרש את פסוק 9 לפי ההקבלה:
המבליג שוד על עזבאר את המלים "מבליג", "עז", "יבוא".
ושוד על מבצר יבוא
13. פרש את פסוק 13 לפי רש"י, לפי אבן עזרא ולפי רד"ק.
14. "המשכיל... ידום".
מה טיבו של המשכיל לפי משלי י 19, ולפי תהילים יד 2? ומדוע ידבר הנביא (ג 8)?
15. סכם בקצרה את דרישות הנביא עד פסוק 17.
16. "המתאוים את יום ה'" (18).
כיצד מכנה ישעיהו אנשים אלה? עיין בישעיהו ה 19.
17. תיאור "יום ה'" מופיע במקומות האלה:
ישעיהו ב 22-12; יג 6 והלאה;
זכריה יד 1, 9;
צפניה א; ב 3;
יואל ג; ד 14, 18;
עמוס ה 20
ומלאכי ג 24-13.
סכם בקצרה את תיאורו של "יום ה'".
18. לפסוקים 25-21 עיין גם במקורות אלה:
ישעיהו: א 11; מג 24-23; נו 7; נח 8-3.
ירמיהו: ו 20; ז 21; לג 18-17.
שמואל א': ז 9; טו 22.
תהילים: מ 7; נ 8; נא 19; סט 32.
תרי עשר: עמוס ה 25; מיכה ו 8; הושע ו; מלאכי ג.
משלי: כא 3.
רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי ב מחא. כיצד מסביר רבי יהודה הלוי את "התנגדות" הנביאים לקורבנות?
אמר החבר: אלה והדומה להם (הדרישות "מה ה' אלוקיך שאל מעמך כי אם ליראה", ו"מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד"...) הם החוקים השכליים, והם ההקדמות וההצעות לתורה האלוקית, קודמת לה בטבע ובזמן, אי אפשר בלעדיהם בהנהגות איזו קהילה שתהיה מבני אדם, עד שקהל הליסטים אי אפשר שלא יקבלו הצדק ביניהם, ולא - לא הייתה מתמדת חברתם.
וכאשר הגיע המרי מבני ישראל אל עניין שהקלו בתורתו השכלית והמנהגיות, אשר אי אפשר בלעדיהם לכל קהילה (כמו שאי אפשר לאדם בלי הדברים הטבעיים כאכילה ושתייה ותנועה ומנוחה ושינה ויקיצה) והחזיקו עם זה בעבודת הקורבנות וזולתם מן התורות האלוקיות השמעיות (=המצוות שאין להן טעם), הסתפק ה' בפחות ואמר: הלוואי שתשמרו התורות ששומרים אותם הפחות שבקהילות, כמו קבלת הצדק והדרך הטובה וההודאה בטוב הבורא! כי התורות האלקיות לא תשלמנה אלא אחר השלמת התורות המנהגיות והשכליות... ומי שלא החזיק באלה (במצוות ההגיוניות, כמו הצדק, המשפט וכדומה) איך יחזיק בקורבנות ובשבת ובמילה וזולתם, ממה שאין השכל מחייבו ולא מרחיקו, והם התורות אשר התייחדו בני שראל בהם, בתוספת על המצוות השכליות...
ועל הדרך נאמר להם "ומה ה' דורש ממך" ו"עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר" ובדומה לו.
ב. הוכח על פי פסוקים מהמקורות שהובאו לעיל את צדקת דברי רבי יהודה הלוי.
ג. מה הם השלבים החינוכיים בדרישה מאדם לקיים מצוות, לפי הסברו של רבי יהודה הלוי?
19. באר:
|
בעצרותיכם,
בושסכם, ושלם מריאיכם, המון שיריך, ויגל כמים משפט, מהלאה לדמשק. |
נטשה על אדמתה,
העיר היוצאת אלף, פן יצלח כאש, כימה וכסיל, המבליג שד על עז, סכות... כיון, |
20. אין עמוס (אמצע המאה ה-8) מזכיר במפורש את אשור, העתיד להגלות את בני שומרון-אפרים בשנת 722. אך יש בפרקנו רמז ברור. מצא אותו ושננהו.
עמוס פרק ו
1. דרכם של "השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון" מתוארת בפסוקים 6-3; עונשם (מידה כנגד מידה) - בפסוק 7; ובפסקה השנייה (14-8) מתוארת הפורענות.
מה כוונת הפתיחה (2-1), ובמיוחד פסוק 2?
2. למי מכוונת נבואת פרק ו, ובמה שונה ייעוד הנבואה מנבואות פרקים ד-ה?
3. "עברו כלנה" (2). השווה פסוקנו לירמיהו ב 10 ולמלכים ב' יח 34-33.
איזו דוגמה מביאים מן הגויים בכל אחד מהמקרים?
4. האם האנשים המתוארים בפסוק 3 (בהסבר אבן עזרא) הם אלה המתוארים בפרק ה 18? נמק.
5. תאר את משתאות בני אפרים ואת חטאם על-פי: פרקנו.
ישעיהו ה; ט 9-7, כח 4-1.
6. מה נרמז על-ידי השימוש המשולש במלה "ראש" (או: ראשית) (1, 6, 7)? היעזר בדברי ראב"ע 7.
7. העתק פסוק 10 ורשום את השיחה כך שבראש כל משפט תציב את כינוי המדבר - "הדוד" או "אשר על הבית". עשה זאת פעמיים: פעם לפי פירוש אבן עזרא ופעם לפי רד"ק.
8. מהו הבית הגדול ומהו הבית הקטן בפסוק 11, ומה מידת העונש לכל אחד מהם (בנמשל)?
ענה לפי תרגום יונתן או מצודות.
9. "קרנים" (13). עיין במלכים א' כב 11 ובירמיהו מח 25.
הסבר מה מסמלות הקרנים.
10. מצא בפסוק 14 הד למלכים ב יד 25-23. מהו הלעג שבדברי עמוס כאן?
(היעזר בלוח הכרונולוגי לקביעת זמן שני הפסוקים).
11. במה דומה סוף פרק ו לסוף פרק ה?
עמוס פרק ז
1. בפרקים הבאים תיאורי מראות של הנביא.
קרא את הפרקים וציין כמה נבואות מראה מופיעות בעמוס, ובאילו פסוקים כל אחת מהן.
2. סכם את המראות שבפרקנו לפי הטבלה שלפניך. הסבר את השינויים שבין המראות השונים.
| גובי | אש | אנך | |
|---|---|---|---|
| המראה | |||
| העונש שהוא מביע | |||
| שאלת ה' את הנביא | |||
| תפילת הנביא | |||
| תשובת ה' |
3. פרש את פסוק 1.
4. "ונשמו במות ישחק" (9).
אבן עזרא כלל בביאורו לביטוי זה גם את אדום. על סמך מה?
5. היכן התקיימה הנבואה שנאמרה בפסוק 9?
עיין במלכים ב טו וצטט את הפסוק.
6. מדוע קם אמציה על עמוס דווקא אחר נבואת האנך?
היעזר בתשובתך בדברי אמציה בפסוק 12.
7. במכתבו של אמציה לירבעם, פסוק 11, יש אמת אחת ושקר אחד. מה הם?
צטט את דבריו של עמוס במקורם.
8. מדוע פנה אמציה לעמוס ולא הניח למלך לפעול?
9. עיין היטב בוויכוח שבין אמציה לעמוס הנביא.
כיצד רואה כל אחד מהם את ייעודו של הנביא וייעודו של אדם בכלל?
התוכל לצייר את השקפת עולמו של אמציה לפי דבריו ומעשיו בפרקנו?
10. עיין בירמיהו ז 16; טו 1; י 24
וקבע במה קשור או דומה כל אחד מן המקומות האלה לעניין מקביל שבפרקנו.
11. "לא נביא אנכי". איך יש להבין משפט זה? (היעזר ברש"י או במצודות).
12. מדוע התקיף אמציה את הנביא, והיכן מצאנו בספרי הנביאים תופעה דומה?
13. "לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו". מה פירוש הדברים, מה יקרה?
14. "אדמה טמאה". משמעות הביטוי הזה (גלות) מתבארת מתוך הושע ט 3. כיצד?
היכן מצאנו בתנ"ך את הרעיון של "טומאת ארץ העמים" או דומה לו?
עמוס פרק ח
1. נמק את החלוקה הבאה של הפרק ותן כותרות לקטעים: 3-1; 8-4; 10-9; 14-11.
הקטע הראשון שייך כמובן לשורת החזונות שבפרק הקודם. לאן "שייך" הקטע השני?
2. הוסף את מראה כלוב קיץ לטבלה שבפרק ז, והסבר את השינויים שבין מראה זה למראות הקודמים.
3. לעניין המראה הסמלי -
רמב"ם, מורה נבוכים ב מגא. מה הוא המשותף ל"כלוב קיץ" ולתוכן הנבואה? הבא דוגמאות נוספות לקשר מסוג זה.
...כמו שיראו הנביאים דבר שהרצון בהם לחקות עניין, כן יראו עוד דברים, הנרצה בהם, מה שיעיר עליו שם הדבר הנראה, מצד הגזרה או השיתוף בשם, וכאילו... להראות דבר יש לו שם משותף, יורה אחד מענייניו על עניין אחר... כמאמר ירמיהו "מקל שקד" והיתה הכוונה להורות משיתוף המלה "שקד", ואמר "כי שוקד אני" לא מעניין המקל ולא מעניין השקדים. וכן ראיית עמוס "כלוב קיץ" להורות ממנו על תוך מידת הזמן, ואמר "בא הקץ".
ב. עיין ברד"ק ובאבן עזרא. מי מהם מסכים עם רמב"ם ומי חולק עליו?
4. שירות היכל - מה הן?
5. "בכל מקום השליך הס" (3).
עיין בפרק ו 10. מדוע ההשתקה בשני המקומות? עיין בפירוש אבן עזרא לשני הפסוקים ובפרשנים נוספים.
לפי מי יש קשר בין שני הפסוקים?
6. היכן מצאנו בעמוס ביטויים המצויים בפסוקים 7-4?
7. הסבר: "מתי יעבור החודש" - עיין ברש"י, באבן עזרא וברד"ק. "והשבת"... - עיין ברש"י וברד"ק.
8. מה מלמדת ההקבלה "החדש... והשבת" (פסוק 5) על טיבו של ראש חודש בימי הבית הראשון?
עיין גם בישעיהו א 13 14; במלכים ב' ד 23 ובשמואל א' כ מ-18 ואילך.
9. כמה חטאים מונה הנביא בסוחרי התבואה? היכן מקורם בתורה? מה עונשם?
10. השווה זה לזה את הקטעים הבאים:
ב 8-6; ד 3-1; ה 12-10; ו 7-3.
מה משותף לכולם ומה מיוחד לכל אחד מהם?
11. לאיזה מן הקטעים האלה (שאלה 10) קרוב ביותר הקטע ח 8-4?
12. "גאון יעקב" (7).
עיין בפרק ו 8; בנחום ב 3; ובתהילים מז 5, והסבר את הביטוי בכל אחד מהמקומות.
13. מצא בפרקים א, ה, ט של ספר עמוס פסוקים הדומים לפסוק 8, ונסח יפה את כוונת הפסוקים האלה בהקשרם.
14. לפסוקים 12-11 -
רמב"ם, מורה נבוכים ב לוא. האם פסוקים 12-11 הם נבואת נחמה או עונש?
...הסיבה העצמית הקרובה בהפסק הנבואה בזמן הגלות... - עצלות או עצבות שיהיה לאדם בעניין מן העניינים... ובזה יעדנו רע, והוא אשר רצה באמרו "ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו" ואמר: "מלכיה ושריה בגויים אין תורה, גם נביאיה לא מצאו חזון מה'" (איכה ב 9). וזה... מבואר... כי הכלי כבר נתבטל. והוא הסיבה גם כן בשוב הנבואה לנו על מנהגה לימות המשיח, מהרה יתגלה.
ב. מה מסתבר לפי הפסוקים הקודמים להם והבאים אחריהם?
ג. קשר את הפסוקים לקטע 14-9.
15. "אשמת שומרון". מה היא? היעזר במצודות. מצא דבר דומה בירמיהו יא 13.
עמוס פרק ט
1. למי מכוונת הנבואה שבפרקנו?
2. חזון המזבח (4-1), החמישי והאחרון שבחזונות עמוס, הוא החמור שבכולם. הראה במה חומרתו.
3. מלבי"ם מסביר שכאן התגשמות האיום שבפרק ג 14.
הסבר את דבריו תוך קישור תחילת הפרק לסוף פרק ח.
לאיזה מזבח הכוונה בדבריו?
4. פרש את פסוק 1.
5. פסוקים 3-2 במובנם הפשוט הם לשון הפלגה. תרגום יונתן מתרגמם בדרך שהמעשים המתוארים בם יהיו מעשים אפשריים.
כיצד מבאר הוא כל אחד מהביטויים שבפסוקים?
6. בהמשך לשאלה 5: מה הוא הביאור - לפי תרגום יונתן - למלים "שמים" ו"כרמל"? האם יש זהות ביניהם?
מהו "הנחש", ובמה שונה ביאורו מדברי הכתוב בפסוק 4?
7. לפי מבנה פסוקים 4-2 מקבילים קטעים אלה:
אם יחבאו בראש הכרמל...במה מקביל השבי להיסתרות מפני אויב?
ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים...
ואם ילכו בשבי לפני אויביהם...
8. עיין בפרק ח 8. אילו ביטויים קשים בפסוק שם תוכל להסביר על סמך פסוק 5 בפרקנו?
9. הפסוקים 6-5 (תיאור גבורות ה') יש כמותם בכמה פרקים קודמים (עיין לעיל פרק ח), ויש להם מקבילות בתהילים קד ובאיוב ט 9-5 ועוד.
ציין את הקווים העיקריים של "המנון" זה.
10. לפי חלוקת המסורה מתחיל בפסוק 7 עניין חדש (זו הפטרת פרשת קדושים). נסה לתת שם לקטע זה.
11. "הלא כבני כושיים אתם לי" (7).
יש המפרשים פסוק זה בשבח ישראל, ויש המפרשים אותו לגנאי. עיין באבן עזרא, ברד"ק, ברש"י ובמצודות, ופרש את הפסוק פעמיים - פעם לשבח ופעם לגנאי.
ציין מי הם הפרשנים המפרשים בכל אחת מהדרכים.
12. איזה משני הפירושים שרשמת בשאלה 11 מתאים לחלוקה של המסורת?
13. היכן מתחילה נבואת הנחמה שבפרק לפי כל אחד מהמפרשים בשאלה 11?
14. פרש פסוק 8 פעמיים - לפי שתי הגישות שמצאת בפרשנים (שאלה 11).
15. בכל ספר עמוס אין אלא נבואות פורענות, תיאור חטאים, קריאה לתשובה ופה ושם פסוקי תהילה, משלים ופתגמי חכמה. נחמה - אין, עד שמגיעים למלה "אפס" (אמצע פסוק 8), שבה מתחילה נבואת נחמה, ובה שני חלקים-שלבים: 12-8; 15-13. הסבר:
א. איך מתקשרת נחמה זו אל נבואת העונש?
ב. במה מהווה פסוק 9 מעין מפתח להבנת הניגוד שבין 7 ל-8, וכיצד הוא מיישב את הסתירה שביניהם (עיין מצודות)?
ג. הרעיון שרק החטאים ימותו והשארית תינצל נמצא הרבה בדברי ישעיהו. אך יש הבדל חשוב בין דברי שני הנביאים בעניין זה: השווה ישעיהו י 22-20 או נט 20 לעמוס ט 10-9, ונסה לעמוד על ההבדל הזה.
16. "האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה" (10). מי הם האומרים, והיכן מצאנו אותם אומרים דבריהם?
17. למד בעל-פה פסוקים 15-13.
שאלות חזרה וסיכום
א. כתובת ופתיחה;
ב. מגילת הנבואות ("על שלושה... ועל ארבעה...") על הגויים ועל ישראל;
ג. שלוש נבואות הפותחות "שמעו הדבר הזה" (ג 1, ה 17);
ד. "הוי המתאוים... הוי השאננים" (ה 18 - סוף ו);
ה. החזונות (ז 1 - ט 6, כולל הסיפור על אמציה);
ו. נבואת סיום, שראשיתה פורענות וסופה נחמה.
2. איך נאמר בספר:
אוחז שבט הממשל (א 5);3. הגויים נענשים (בכל המקרא) אך ורק על חטאים מוסריים, לא על חטאים דתיים.
שמר כעסו לעולם (א 11);
הרומסים (ב 7, ח 4);
ממושכנים (ב 8);
קל הרגלים לא יוכל לנוס (ב 14);
לא ידעו לעשות הישר (ג 10);
נשים שמנות ומפונקות (ד 1);
חוסר אוכל (ד 6);
הופך בוקר לאפלה (ד 13);
רמסכם (ה 11);
בהמות הקורבן המפוטמות (ה 22);
הקרואים בשם נבחר הגויים (ו 1);
המרחיקים במחשבתם את יום הפורענות (ו 3);
ארבה (ז 1);
אבן קטנטנה (ט 9);
האיש המוליך את שורת הזריעה (ט 13).
מנה את החטאים האלה שבהם מאשים עמוס את הגויים.
4. אילו מסיפורי התורה מוזכרים בספר, ולשם מה (ד 11-10; ה 25; ב 10; ג 14)?
5. אילו ממצוות התורה מוזכרות בספר, ולשם מה (ב 8; ד 5; ח 5)?
6. חטאי ישראל בשטח המוסרי החברתי מוזכרים בכמה קטעים. ציין קטעים אלה, ומנה את החטאים בלשונך.
בתחום המוסר הדתי מוכיח עמוס בעיקר ב - ב 8-7; ד 5-4; ה 25-21.
שים לב שחטא האלילות אינו מוזכר בכל הספר אלא פעם אחת (ה 26).
מה הם החטאים הדתיים?
7. מצא בעמוס משלים (ג 6-3, 12, ה 19, ו 12, ט 9),
שירים על גבורת הבורא (ד 13-12, ה 8, ח 8-7, ט 6-5),8. באר וישב את הביטויים:
ציורים ומליצות מחיי הרועה והטבע (ב 13, ג 5-4, 12, ה 19, ו 12 ועוד),
משחקי לשון וצליל (ה 5, ו 7, ז 10, 17, ח 5 ועוד).
ואבלו (א 2);9. השווה זו לזו את השבועות המוזכרות בעמוס (ד 2, ו 8, ח 7). מצא פסוקים נוספים המנוסחים בלשון שבועה, אף-על-פי שהמונח "נשבע" אינו מופיע בהם.
שרפו... לשיד (ב 1);
יין ענושים (ב 8);
בדל אוזן (ג 12);
מרבק (ו 4);
ומסרפו (ו 10);
ולא תטיף (ז 16);
הכפתור (ט 1);
לא תגיש ותקדים (ט 10);
בקיעים (ו 11);
הפורטים ו 5).
10. אמציה אמר: "לא תוסיף עוד להנבא".
אסוף בתוך הספר את הקטעים העוסקים בכורח הנביא להינבא ובכמיהת העם לשמוע את הנבואה.
11. עיין בתהילים קלט 10-7, מצא לו מקבילה בעמוס ועמוד על ההבדל.
12. יש סבורים ש"אור" פירושו לפעמים "גשם".
עיין ברש"י ובראב"ע לפרק ח 8 והסבר מה ביניהם.
איזה משני הפירושים נראה לך פשוט יותר?
13. עיין בהושע ד 15 ובצפניה א 5.
את החטא המוזכר בשני המקומות האלה מצא גם אצל עמוס (ח 14).
את פסוק ח 13 אפשר לצרף לקודמו או לבא אחריו. הסבר ונסה להכריע בדבר.
היש קשר בין סוף פרק ח להתחלתו?
14. איך הבינו רש"י ומצודות את המלים "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל"
(7) (המלבי"ם אף רואה בפסוק זה את התחלת הנחמה)?
מה אומר עמוס בכלל על ישראל כעם הנבחר?
15. את תקופתו של עמוס מציינות העובדות הבאות: רעש (רעידת אדמה?), שאננות מדינית, מותרות ותענוגות, עושק וחמס, שוד עניים ונישול דלים מאדמתם, פולחן דתי מסולף אך לאו דווקא אלילי; שורה ארוכה של אסונות (רעב, דבר, מהפכה ועוד) באו על האומה וכבר נשכחו; תגלת פלאסר, הכובש האשורי הגדול טרם נודע.
נסה להוכיח את כל אלה מתוך הספר.
16. "אין בכל עמוס פסוק לירי אחד" - הנכון הדבר?
מקורות לעיון לבעיית יחס הנביאים לקורבנות
המקורות במקרא:
ישעיהו: א 11; מג 24-23; נו 7; נח 8-3.
ירמיהו: ו 20; ז 21; לג 18-17.
שמואל א': ז 9; טו 22.
תהילים: מ 7; נ 8; נא 19; סט 32.
תרי עשר: עמוס ה 25; מיכה ו 8; הושע ו; מלאכי ג.
משלי: כא 3.
א. רמב"ם, מורה נבוכים ג מו1. מדוע מיני הקורבנות הם בקר וצאן בלבד?
כבר אמרה התורה - כפי מה שפירש אונקלוס - שהמצרים היו עובדים מזל טלה, ומפני
זה היו אוסרים לשחוט הצאן והיו מואסים רועי צאן. אמר: "הן נזבח את תועבת מצרים" (שמות ח 22)... וכן היו כתות מן הצאבה עובדים לשדים, והיו חושבים שהם ישובו בצורת העזים, ולזה היו קוראים לשדים "שעירים"... ולזה היו אוסרים הכתות ההם גם כן אכילת העזים. אבל שחיטת הבקר כמעט שהיו מואסים אותו רוב עובדי עבודה זרה, וכולם היו מגדילים זה המין מאוד. ולזה תמצא אנשי הודו עד היום לא ישחטו הבקר כלל, ואפילו בארצות אשר ישחטו שאר מיני בעלי חיים. ובעבור שימחה זכר אלו הדעות אשר אינם אמיתיות, צווינו להקריב אלו השלושה מינים לבד מן הבהמה: "מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" (ויקרא א 2), עד שיהי המעשה אשר חשבוהו תכלית המרי, בו יתקרבו אל האלוה, ובמעשה ההוא יכפרו העוונות, וכן מרפאים הדעות הרעות, אשר הם חוליי הנפש האנושית, בהפך אשר בקצה האחר... ומפני שרוב בני האדם לא היו יכולים להקריב בהמה ציווה להקריב קורבן גם כן ממין העוף... והם תורים ובני יונה... ואחר כן באר לנו שזה המין מן העבודה - רצוני לומר הקורבנות - אם לא נעשהו כלל אין חטא עלינו כלל. אמר: "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" (דברים כג 23).
2. איך מתרפאים הדעות הרעות בהקרבת מינים אלה?
3. מדוע התירה התורה קורבן מן העוף, וכיצד תסביר היתר זה לפי הסברו של הרמב"ם בקורבנות בהמה?
ב. רמב"ם, מורה נבוכים ג לב6. איך מסביר רמב"ם את דברי הנביאים על עבודת הקורבנות, ובמה קשור הסבר זה לדבריו בטעם הקורבנות?
...אי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום. ולזה אי אפשר, לפי טבע האדם, שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום. וכאשר שלח האלוה משה רבנו לתיתנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט 6)... והיה המנהג המפורסם בעולם שהיו אז רגילים בו, והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה - להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם אשר היו מעמידים
בהם הצלמים ולהשתחוות להם... לא גזרה חכמתו יתברך ותחבולתו המבואר בכל בריאותיו שיצוונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולעזבם ולבטלם, כי אז היה זה מה
שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם, שהוא נוטה תמיד למורגל... ומפני זה השאיר יתברך מיני העבודות ההם והתיקם מהיותם לנבראים ולעניינים דמיוניים שאין אמיתות להם - לשמו יתברך, וציוונו לעשותם לו... שיהיה המזבח לשמו "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ 24) ושיהיה הקורבן לו: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" (ויקרא כ 2)... והזהיר מעשות דבר מאלו המעשים לזולתו: "זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו" (שמות כב 19)... והגיעה בזאת... שנמחה זכר עבודה זרה ונתקיימה הפינה הגדולה האמיתית באמונתנו, והיא מציאות האלוה ואחדותו, ולא יברחו הנפשות וישתוממו בבטל העבודות אשר הורגלו ולא נודעו עבודות זולתם. 4. איזה טעם הוסיף רמב"ם כאן למצוות הקורבנות? 5. שלב את הטעם שרשמת בשאלה (2) והטעם שרשמת בשאלה (4) לטעם אחד.
ג. רמב"ם, מורה נבוכים, שם
ובעבור זה העניין... נמצא הרבה בספרי הנביאים שמוכיחים בני אדם על רוב השתדלותם והתחזקם להביא הקורבנות, ובאר להם שאינם מכוונים לעצמם כוונה צריכה מאוד, ושהאלוה אינו צריך להם. אמר שמואל: "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'" (שמואל א' טו 22). ואמר ישעיהו "למה לי רוב זבחיכם יאמר ה'" (ישעיהו א 11). ואמר ירמיהו: "כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמור: שמעו בקולי והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם" (ירמיהו ז 22)... אמנם כוונת המאמר הוא מה שביארתי לך, וזה...: שהכוונה הראשונה אמנם היא שהשיגוני ולא תעבדו זולתי... וזאת המצווה בהקרבה ובעבורה העתקתי אלו העבודות לשמי עד שיימחה שם עבודה זרה ותתקיים פנת יחודי; וביטלתם התכלית ההיא והתחזקתם במה שנעשה בעבורה (ביטלתם את המטרה והתחזקתם באמצעי), והוא: שאתם ספקתם (=הסתפקתם) במציאותי "כחשו בה' ויאמרו לא הוא" (ירמיהו ה 12), ועבדתם עבודה זרה "וקטר לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים ובאתם אל הבית..." (ירמיהו ז 9) - נשארתם מכוונים אל היכל ה' ומקריבים הקורבנות אשר לא היו מכוונים כוונה ראשונה.
ד. רמב"ם, הלכות מעילה ה ח7. במה שונים דברי רמב"ם על הקורבנות כאן מדבריו במורה נבוכים?
ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינים כפי כוחו. ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה - אל יהי קל בעיניו, ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו... והחוקים הם הן המצוות שאין טעמן ידוע. אמרו חכמים: "חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן"... וכן הקורבנות כולם מכלל החוקים הן. אמרו חכמים שבשביל עבודת הקורבנות העולם עומד. שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא... והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
ה. רמב"ם, ספר המצוות, השורש השלישי8. עיין היטב בהגדרת רמב"ם למהות תרי"ג מצוות, ובדבריו על חידוש מלכות בית דוד והדינים הנוהגים בה. במה שונים דבריו כאן מדבריו במורה נבוכים? שים לב במיוחד לדבריו במאמר ג פרק לב (סעיף ג' בלקט זה), "וזאת המצווה בהקרבה ובעבורה העתקתי אלו העבודות לשמי עד שיימחה שם עבודה זרה ותתקיים פנת יחודי".
אין ראוי למנות מצוות שאין נוהגות לדורות. דע, כי אמרם תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה בסיני, מורה על היות זה המספר מהמצוות הנוהגות לדורות... ובעבור השורש הזה אין ראוי למנות ברכות וקללות שנצטוו בגריזים ועיבל...
ו. רמב"ם, הלכות מלכים יא א
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה. ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל, וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם - מקריבים קורבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה.
ענה בהסתמך על העובדה כי עבודה זרה בטלה מישראל בתחילת בית שני.
ז. רמב"ן, בביאורו לויקרא א 99. כיצד מגדיר רמב"ן את הסבר הרמב"ם?
והנה (דברי הרמב"ם במורה נבוכים ג מו, מקור א) הם דברי הבאי, ירפאו שבר גדול וקושיא רבה על נקלה, יעשו שולחן ה' מגואל, שאיננו רק להוציא מלבן של רשעים וטפשי עולם, והכתוב אומר כי הם לחם אשה לריח ניחוח. והנה נח בצאתו מן התיבה עם שלושת בניו אין בעולם כשדי או מצרי, הקריב קורבן וייטב בעיני ה', ואמר בו "וירח ה' את ריח הניחח", וממנו (מהקורבן) אמר אל לבו לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ולא היה עדיין בעולם שמץ עבודה זרה כלל...
ויותר ראוי לשמוע הטעם שאומרים בהם, כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדיבור ובמעשה, ציווה השם כי כאשר יחטא ויביא קורבן יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתוודה בפיו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאווה, והכרעיים, כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו, ויזרוק הדם על המזבח כנגד
דמו בנפשו כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו וראוי לו שיישפך דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקורבן כנגד ראשי אבריו... וקורבן התמיד בעבור שלא יינצלו הרבים מחטוא תמיד. ואלה דברים מתקבלים מושכים הלב כדברי אגדה. ועל דרך האמת יש בקורבנות סוד נעלם...
10. אילו ראיות מביא רמב"ן נגד הסברו של הרמב"ם?
11. מהו ההסבר שהביא רמב"ן? (שים לב: ההסבר שהובא בפירוט הוא הסברו של אבן עזרא, שרמב"ן כותב עליהם כי הם "מושכים הלב כדברי אגדה". רמב"ן עצמו מביא טעם אחר "על דרך האמת" שלא הובא כאן).
ח. רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי ב מח12. עיין בדברי הרמב"ם, מורה נבוכים ג לב (סעיף ג' בלקט זה), ורשום את ההבדל שבין הסברו של רמב"ם להתנגדות הנביאים לקורבנות לבין הסברו של רבי יהודה הלוי.
אמר החבר: אלה והדומה להם (הדרישות "מה ה' א' שואל מעמך כי אם ליראה" ויתר דברי הנביאים בדומה לזה) הם החוקים השכליים, והם ההקדמות וההצעות לתורה האלוקית, קודמת לה בטבע ובזמן, אי אפשר בלעדיהם בהנהגות איזו קהילה שתהיה מבני אדם, עד שקהל הליסטים אי אפשר שלא יקבלו הצדק ביניהם. ולא - לא הייתה מתמדת חברתם.
וכאשר הגיע המרי מבני ישראל אל עניין שהקלו בתורתו השכלית והמנהגית, אשר אי אפשר בלעדיהם לכל קהל... והחזיקו עם זה בעבודת הקורבנות וזולתם מן התורות האלוקיות השמעיות (=המצוות שטעמן נסתר, כקורבנות), הסתפק (ה') בפחות ואמר: הלוואי שתשמרו התורות ששומרים אותם הפחות שבקהילות, כמו קבלת הצדק והדרך הטובה וההודאה בטוב הבורא. כי התורות האלוקיות לא תשלמנה אלא אחר השלמת התורות המנהגיות והשכליות... ומי שלא החזיק באלה (בשכליות, כצדק ודומיו), איך יחזיק בקורבנות ובשבת ובמילה וזולתם, ממה שאין השכל מחייבו ולא מרחיקו, והם התורות אשר התייחדו בני ישראל בהם, בתוספת על המצוות השכליות.
ועל זה הדרך נאמר להם "מה ה' דורש ממך" ו"עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר"...
13. עיין בירמיהו לג 18-17, בישעיהו נו 7, במלאכי ג 4, והבא ראיה לדברי רבי יהודה הלוי.
14. מה הם השלבים החינוכיים בדרישה מהאדם לקיים מצוות לפי רבי יהודה הלוי?
ט. רבי מאיר שמחה מדווינסק, "משך חכמה" הקדמת ויקרא15. רבי מאיר שמחה מסביר כי דברי רמב"ם ודברי רמב"ן מתיחסים לתחומים שונים זה מזה. מה הם?
הקדמונים נחלקו בטעם הקורבנות, המורה אמר כי הוא להרחיק לב האדם מע"ז, והרמב"ן וסיעתו אמרו כי הוא לקרב כל כוחות העולמות, והוא עניין רוחני, אשר בפעולות הכוהן יעשה גבוהות בעולמות שונים כידוע.
ואולי יש להכריע, כי קורבנות במה הם רק להרחיק עבודה זרה מלבבות עמו ישראל,
לכן ציווה כי יקטירו לשם שמים. לא כן קורבנות בית המקדש, המה ודאי לקרב העולמות.
ובזה... [יוסברו דברי רבינו חיים - מבעלי התוספות - במסכת מגילה דף י עמוד א, שאמר כי לכל הדעות] בבמה אסור להקריב [לעולם, ואין לאיסור במות התר]. משום שאנשי כנסת הגדולה ביטלו יצר עבודה זרה (הגמרא מספרת כי אנשי כנסת הגדולה התפללו
על ביטול יצר הרע של עבודה זרה, ותפילתם נתקבלה), ואין חפץ לה' בבקר ובצאן בבמה, שאינם לריח ניחוח, רק בשביל לגדרם שלא יקריבו לעבודה זרה. אם כן, כשבטל יצר עבודה זרה, אסור להקריב בבמה.
16. מה ראייתו מהעובדה שבמות נאסרו עולמית?
