|
תוכן השער:
'תפילת עמידה' - יסודה, תכליתה ומרכיביה עיקר חיוב תפילה מהתורה נוסח אחד קבוע לתפילה - הכרח ציבורי שלושת החלקים של 'תפילת עמידה' |
וּמַרְאֵה כְּבוד יְהוָה כְּאֵשׁ אוכֶלֶת בְּראשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כד יז)
'תפילת עמידה' - יסודה, תכליתה ומרכיביה
עיקר חיוב תפילה מהתורה
שני השמות, 'תפילת עמידה' ו'תפילת שמונה עשרה', מטשטשים במידת מה את עיקר התפילה עצמה. לפי סידור התפילה ולפי ההלכה תפילה זו היא 'התפילה' בה"א הידיעה, וכל הנאמר לפניה ולאחריה משמש הקדמות, סיומים או תפילות נלוות לתפילה המרכזית הזאת.
בפתיחת 'הלכות תפילה' אומר הרמב"ם:2
"מצוות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר: 'ועבדתם את ה' אלוהיכם',3 מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה, שנאמר: 'ולעובדו בכל לבבכם'4 - אמרו חכמים, אי זו היא עבודה שבלב? זו תפילה. ואין מניין התפילות מן התורה, ואין משנה התפילה הזאת מן התורה. ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה; ולפיכך נשים ועבדים, חייבין בתפילה, לפי שהיא מצוות עשה שלא הזמן גרמה".הרמב"ם מוכיח שחיוב התפילה הוא מן התורה, על-פי הפסוקים המצווים לעבוד את ד'. לפי חז"ל, התפילה היא עבודת ד' שבלב ולא במעשה, ועל רקע פירוש זה מוסיף הרמב"ם כי כל הנלווה לתפילה, כגון מספר התפילות, נוסח התפילה, מועד התפילה וכיו"ב, הן דרישה נוספת שתיקנו חז"ל לדין התורה המקורי, שהוא תפילה ספונטנית ואישית.
כלומר, לפי הרמב"ם, בניגוד לסידור התפילה ולהלכה, 'תפילת עמידה', או כל תפילה אחרת, אינה יכולה להיות עיקר התפילה, משום שדין התורה מאפשר את החופש לפנות לקב"ה בכל תוכן ובכל צורה שעולים על דעתו של המתפלל. כמובן שבדין התורה, על-פי הרמב"ם, לא קיימת בכלל 'תפילת עמידה' על תשע עשרה ברכותיה, וכל מתפלל שוטח את תפילותיו ותחינותיו שלא לפי נוסח מוכתב מראש. ואף על-פי כן, כל סידור התפילה היהודי מבוסס על תפילות מנוסחות מראש, ובראשן 'תפילת שמונה עשרה' על שלל ברכותיה.
נוסח אחד קבוע לתפילה - הכרח ציבורי
"כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע, נתערבו בפרס ויוון ושאר האומות, ונולדו להם בנים בארצות הגויים; ואותן הבנים נתבלבלה שפתם... וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותיקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר, שלוש ראשונות שבח לה'; ושלוש אחרונות הודייה, ואמצעיות - יש בהן שאילת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש, ולצורכי הציבור. כולן - כדי שיהיו ערוכות בפי הכול, וילמדו אותן במהרה, ותהיה תפילת אלו העילגים תפילה שלמה, כתפילת בעלי הלשון הצחה. ומפני עניין זה תיקנו כל הברכות והתפילות הסדורות בפי כל ישראל, כדי שיהא כל עניין, ברכה ערוכה בפי העילג".הרמב"ם מתאר כאן, בקצרה, את מצב ישראל בגולה, שחייב את עזרא לקבוע נוסח תפילה לכל אותם רבבות שלא ידעו להתפלל בעברית. והרמב"ם מוסיף, כי הבעיה אינה רק אי ידיעת השפה העברית, אלא יכולת הביטוי הדלה ועילגות הלשון של רבים בעם ישראל. שלא כאנשי שירה ורוח, המתנסחים בלשון יפה - רוב העם נדרש לנוסח תפילה שיאפשר לו להתפלל. הנוסח האחיד והקבוע לתפילה מונע מעילגות הלשון לחדור אליה.
בני אדם אינם מתפללים ספונטנית בכל מצב, אלא במקרים חריגים בלבד. תפילה ספונטנית מתפרצת מלבו של אדם רק במצבים קשים מאוד או טובים מאוד. אדם חסר אונים המצוי בצרה פונה לאלוקיו בתפילה לעזרה. מנגד, אדם שנחלץ מצרה קשה או שנתבשר בבשורה טובה, פונה לאלוקיו בשמחה ומודה לו על הטוב הרב שגמלו. הרוב המוחלט של בני האדם אינו מתפלל באופן ספונטני, מתוך שיגרה. וכידוע, רוב ההתרחשויות בחייו של אדם הן שגרתיות ורגילות, ולכן, לכאורה, אינן ראויות לתפילה.
אפשר להשוות זאת למצבים אחרים בחיים. למשל, בני אדם מתקשים לשמור על קשר אהבה מחייב ועל חיי זוגיות ללא מיסודם בהסכם נישואין. אהבה ושאר ענייני הרוח והרגש מתקיימים לאורך זמן רק בעזרת מאמץ שיטתי ורציף. בניגוד לכך, רגשות ספונטניים פורצים בפתאומיות ונחתכים בפתאומיות, והם קצרים מכדי לשמש את האדם בשיגרת החיים האפורה והשוחקת. ובתפילה כמו באהבה, מי שמחכה לה שתפרוץ באופן ספונטני, עלול להעביר את חייו אפילו ללא תפילה אחת. לעומת זאת, מי שמקפיד להתפלל בנוסח קבוע ובזמנים הקבועים, זוכה לעמוד אל מול אלוקיו, ולשטוח בפניו את תחינותיו מדי יום. אמנם, לעיתים קרובות חסרה התפילה הקבועה והיומיומית רגש או תשומת לב, אבל היא תמיד עדיפה על-פני שתיקה, התעלמות ואפילו התנכרות, של מי שממתינים לתפילה ספונטנית, אשר לרוב אינה מגיעה. התפילה, בין השאר, היא הדיבור של אדם עם אלוקיו, ואלמלא הקביעות בנוסח התפילה ובמועדיה, מעטים היו זוכים לשאת קולם בפני קונם.
עד כאן בעניין זה. השאלה מדוע נקבע נוסח אחיד לתפילה רק בימי חז"ל ולא כבר בדין התורה היא שאלה חשובה, והיא רלוונטית גם בנוגע ליחס שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה ולהלכה, אבל זהו נושא לספר אחר.
שלושת החלקים של 'תפילת עמידה'
"אמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות אלא באמצעיות. דאמר רבי חנינא: ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו".על-פי גמרא זאת, 'תפילת עמידה' מורכבת משלוש קבוצות של ברכות: הקבוצה הראשונה היא של ברכות שבח, המפרטות את הטוב האלוקי. הקבוצה השניה היא של ברכות בקשה, המפרטות את הבקשות העיקריות של המתפלל ושל עם ישראל לעזרה מאלוקים. הקבוצה השלישית היא של ברכות הסיום או ברכות הודייה ושבח לבורא עולם, אליו מופנות הבקשות שבחלק השני.
חלוקת התפילה באופן הזה, והמשל על העבד ורבו, מלמדים ש'תפילת עמידה' התגבשה סביב ברכות הבקשה המרכיבות את הקבוצה השניה, המרכזית. ברכות השבח וההודייה מהוות פתיחה וסיום לברכות הבקשה שהן עיקר התפילה.
כפי שיפורט להלן, שלוש הברכות הפותחות את התפילה ושלוש הברכות המסיימות אותה חוזרות על עצמן ותוכנן זהה. בניגוד לברכות הבקשה שתכליתן ברורה, התכלית של ברכות הפתיחה והסיום אינה ברורה, וגם לא ברורה הסיבה לחזרה. שער זה יעסוק בעיון תפילה מפורט בקבוצת הברכות הפותחת את התפילה ומסיימת אותה. ברכות אלו הינן חטיבה נפרדת ומוגדרת משאר שלוש עשרה ברכות הבקשה שבתפילת עמידה, ולכן הן ראויות לעיון תפילה נפרד.
הנושא המרכזי המפלש את שש הברכות הללו הוא ההתגלות האלוקית בעולם, על שלל צבעיה ואופניה. התגלות זאת הינה בעלת שלושה אופנים שונים, המפורטים בשלוש הברכות הראשונות והאחרונות של התפילה. משמעותן של התגלויות אלו תידון בהרחבה במסגרת שער זה. עקב קוצר היריעה, עיון התפילה בברכות הבקשה שבתפילת העמידה לא ייכלל בכרך זה של ספר, ובחסדי הבורא יעלה על הכתב בכרך הבא, שיֵצא בעתיד.
הערות:
1. עיין ב'תלמוד בבלי' מסכת 'ברכות' דף לג עמוד א, וכן ב'תלמוד בבלי' מסכת 'מגילה' דף יז עמוד ב. במקורות אלה מייחסים את התפילה לאנשי 'כנסת הגדולה' או ל'מאה ועשרים זקנים, שהם מאה ועשרים החכמים החברים ב'כנסת הגדולה'. הגמרא ב'מגילה' דף יח עמוד א חוקרת גם מקורות נוספים המתארכים את תיקון 'תפילת עמידה' כמה מאות שנים מאוחר יותר, לאחר חורבן הבית.
2. רמב"ם 'משנה תורה' הלכות 'תפילה' פרק א הלכה א.
3. 'שמות' פרק כג פסוק כה.
4. 'דברים' פרק יא פסוק יג.
5. 'תלמוד בבלי', מסכת 'ברכות' דף לד עמוד א. הרמב"ם, המצוטט בתחילת פרק זה, חילק את התפילה על-פי גמרא זאת.
