המדבר בין ברכה לאכילת הפת, מה דינו?

עמירם דומוביץ

ברכות מ, ע"א: אמר רב (1) - צריך בשש (15)


ביאור מושגים
לפתן: 1. תבשיל מתוק של פירות או ירקות המשמש כמנה אחרונה בסעודה, "קומפוט"
           2. מזון כלשהו ללפת בו את הפת
(ע"פ מילון אבן שושן)


מילון
1. תרגם את המילים:
גביל:

לתורי:

איקלע:

בי:

ריש גלותא:
____________

____________

____________

____________

____________
להדיא:

הדר:

משמעתיה:

דין:

בשש:
____________

____________

____________

____________

____________

לימוד הסוגיה

מימרות רב, רבי יוחנן ורב ששת

2. "אמר רב: 'טול ברוך, טול ברוך' - אינו צריך לברך, 'הבא מלח, הבא לפתן' - צריך לברך".
    א. רב מצטט שני משפטים; מי אומר משפטים אלו?
    ב. מתי הוא אומר אותם?
    ג. הגדר מהו הלפתן המוזכר בדברי רב (הגדרה 1 או 2 בביאור המושגים).
    ד. מדוע במקרה הראשון אינו צריך לברך שוב, ואילו במקרה השני צריך?
3. מהו המקרה שבו רב ורבי יוחנן חולקים?
4. מהו המקרה שבו רבי יוחנן ורב ששת חולקים?
5. כיצד מוכיח רב ששת את שיטתו מהתורה?


שיטת רבא
6. מדוע דרש רבא שאין לבצוע את הפת (ולברך עליה) כל עוד אין מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד?
7. תרגם לעברית את המעשה על רבא בר שמואל.

הרחבה והעמקה

הטעם למנהג המלח

הטעם של רש"י
8. מהו הטעם שרש"י נותן?

הטעם של הגאונים
שולחנו של אדם הריהו כמזבח (ע"פ ברכות נה, ע"א), ולכן יש לתת עליו מלח, כשם שנותנים על המזבח.

הטעם של הרא"ש
המלח על השולחן מזכיר את "ברית מלח" - הברית בין עם ישראל לקב"ה שהיא ברית המחזיקה לנצח (כמו המלח שאיננו מתכלה) והמגנה על עם ישראל מפני המקטרגים.

9. איזה טעם מבין שלושת הטעמים מתיישב עם מעשהו של רבא?
10. הוכח את תשובתך גם מעניין הלפתן.

הלכה למעשה
שו"ע ורמ"א או"ח סימן קסז
ה. לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או לפתן (פירש רש"י: כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה, ואם היא נקייה, או שהיא מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו, או שנתכוון לאכול פת חרבה (ללא מלח), אינו צריך להמתין (הגה: ומכל מקום מצווה להביא על כל שולחן מלח שיבצע, כי השולחן דומה למזבח, והאכילה לקרבן, ונאמר: על קרבנך תקריב מלח והוא מגן מן הפורענות...)
ו. יאכל מיד, ולא ישיח בין ברכה לאכילה. ואם שח, צריך לחזור ולברך, אלא אם כן היתה השיחה בדברים מעניין דברים שמברכין עליו, כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או לפתן, תנו לפלוני לאכול, תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו, אינו צריך לברך (הגה: ומכל מקום לכתחילה לא יפסיק כלל (כל בו), והוא דאם שח דברים בטלים צריך לחזור ולברך, היינו דווקא ששח קודם שאכל הבוצע, אבל אח"כ לא הווי שיחה הפסק, אף על פי שעדיין לא אכלו אחרים המסובים, כבר יצאו כולם באכילת הבוצע, כי אין צריכין כולם לאכול מן פרוסת הבוצע, רק שעושין כן לחיבוב מצווה.)

11. כמי נפסקה ההלכה במחלוקת בין רב רבי יוחנן לרב ששת, ומהי?
12. ב"לימוד הסוגיה" ראינו שלושה טעמים למלח.
    א. לפי איזה טעם (או טעמים) פסק השו"ע?
    ב. לפי איזה טעם (או טעמים) פסק הרמ"א?