שו"ע ורמ"א או"ח סימן קסז
ה. לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או לפתן (פירש רש"י: כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה, ואם היא נקייה, או שהיא מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו, או שנתכוון לאכול פת חרבה (ללא מלח), אינו צריך להמתין (הגה: ומכל מקום מצווה להביא על כל שולחן מלח שיבצע, כי השולחן דומה למזבח, והאכילה לקרבן, ונאמר: על קרבנך תקריב מלח והוא מגן מן הפורענות...)
ו. יאכל מיד, ולא ישיח בין ברכה לאכילה. ואם שח, צריך לחזור ולברך, אלא אם כן היתה השיחה בדברים מעניין דברים שמברכין עליו, כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או לפתן, תנו לפלוני לאכול, תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו, אינו צריך לברך (הגה: ומכל מקום לכתחילה לא יפסיק כלל (כל בו), והוא דאם שח דברים בטלים צריך לחזור ולברך, היינו דווקא ששח קודם שאכל הבוצע, אבל אח"כ לא הווי שיחה הפסק, אף על פי שעדיין לא אכלו אחרים המסובים, כבר יצאו כולם באכילת הבוצע, כי אין צריכין כולם לאכול מן פרוסת הבוצע, רק שעושין כן לחיבוב מצווה.)