מדבריו של החזון איש משמע שלא רק לחומרה, דנים את המומר לכל התורה כולה כאנוס וכתינוק שנשבה, וזוקק ליבום, אלא אף לקולא הדין כן, משום שהוא קודם תוכחה.

נימוק זה לקולא, מצטרף לסברא הקודמת של החזון איש עצמו שהכריע מסברא דנפשיה נגד הרשב"א, שלדבריו, אין לנו טעם לאסור את יינם במגע, משום שאין מנסכין, וגם אין במחללי שבת איסור חתנות. ובסיום דבריו של החזון איש כותב, שלא נתגלה מקורו של הרשב"א.

אי לזאת, בהתחשב עם נימוקיו של החזון איש ביחס ליין נסך, ועם הסמכותו על שיטת הר"י מולין והמהר"ם מלובלין ביחס לכל שאינם נידונים היום כמומרים על סמך עבירה, יש מקום להתיר יין שנגע בו מחלל שבת בפרהסיא בשתיה, כפי נימוקיו של החזון איש זצ"ל.

וזאת למודעי כל כל הדיון כאן הוא ביין לא מפוסטר, כמו המיוצר בשאר היקבים בארץ, שאין דינו כיין מבושל (פרט ליקבי "כרמל חזקה" ו"אליעז"), ונעשה יין נסך במגע גוי. עליהם נסוב הדיון על מגע יין נסך על מגע מחלל שבת בפרהסיא ביין, אבל הינות המפוסטרים במעלות חום מעל - 80 מעלות צלזיוס, כגון כל היינות של "כרמל מזרחי" ויקבי "אליעזר" כבר ביארנו שאין על הינות המפוסטרים הללו חשש של יין נסך, ומותרים הם במגע של גוי או במגע מחלל שבת בפרהסיא לכל הדעות.