16. הגדרות

בהמה, חיה ועוף שמתו מעצמם, או שהומתו שלא בשחיטה כשרה, בשרם נבלה, ועל בשר זה נאמר בתורה: "לא תאכלו כל נבלה" (דברים יד, כא).

בעל חיים טהור שנטרף על ידי בעל חיים דורס ולא מת, אסור אפילו נשחט כהלכה לפני מותו. בשר זה הוא טרפה, ועליו נאמר בתורה "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (ויקרא כב, ל). וקיבלו חז"ל, שבכלל איסור טרפה זה גם בעלי חיים שהיו חולים במחלות אחרות, שאלמלא נשחטו לא היו יכולים לחיות מחמת מחלותיהם.

17. הטרפות לסוגיהן

שמונה מיני טרפות נאמרו למשה מסיני, וחז"ל כפי רוב חכמתם ועוצם בינתם מנו כל המחלות בשמונה כללי טרפות אלו ונתנו בהם סימנים: ד"ן חנ"ק נפ"ש - דרוסה, נפולה, חסרה, נטולה. קרועה, נקובה, פסוקה, שבורה (ראה הסבר המונחים ברמב"ם, הלכות שחיטה פרק ה ואילך וכן בחכמת אדם יד).

כל הטרפות מנויות במשנה ובגמרא וסוכמו בשולחן ערוך; אין להוסיף עליהן, ואין לגרוע מהן. כל מחלה שאירעה לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו, אפילו נודע לנו מדרכי הרפואה שאין סופה להיות, אינה אסורה משום טרפה, שאנו אומרים שיש לה רפואה בטבע, אלא שעדיין לא נתגלתה דרך רפואתה לחכמי הרופאים, וכן מחלות שמנו ואמרו שהן טרפה, אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו, שמקצתן אינן ממיתות, ואפשר שתחיה מהן, אסורה משום טרפה. ואין לנו אלא מה שמנו חכמים, שנאמר "על פי התורה אשר יורוך" (על פי רמב"ם, שחיטה י, יב-יג).

18. ביצת נבלה וביצת טרפה

עוף שמת, ונמצאה ביצה בתוכו, הביצה אסורה מדרבנן. מן התורה הביצה מותרת, מפני שגדלה בזמן שהעוף היה חי, ולא היה בו כל איסור. ביצת טרפה אסורה מן התורה, שכן העוף נאסר באיסור טרפה עוד בהיותו בחיים, והביצה גדלה באיסור.

19. איסורי אכילה ואיסורי הנאה

נבלה וטרפה אסורים באכילה ומותרים בהנאה, ועל כן מותר למכור אותם לנכרי או להאכילם לחיה.
אבר מן החי אסור באכילה ומותר בהנאה.
חומרה יש באיסור אבר מן החי, שגם בני נח מצווים עליו בתוך שבע מצוותיהם. על כן אסור להאכיל לנכרי אבר מן החי, כדי שלא להכשיל אדם בעברה, אבל מותר להאכילו לחיה.

20. הבהמה לאחר שחיטתה

בהמה שנשחטה כהלכה הותרה, ואין חוששים שמא טרפה הייתה באחד מאיבריה, שרוב בהמות אינן חולות, והתורה אמרה לסמוך על הרוב, שנאמר: "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב). רק בדבר אחד ציוו חכמים להחמיר ולא לסמוך על הרוב, והוא בטרפות הריאה: חכמים חייבו לבדוק כל ריאה של בהמה שנשחטה, מפני שטרפות בריאה שכיחות הן.

נשחטה הבהמה כהלכה, ונמצא שאינה טרפה, יש לנקר ממנה את החלב ואת גיד הנשה, ולמלוח אותה כדי להוציא את דמה, והבשר מותר באכילה.