כשרות הבית

הרב שלמה מן ההר

הוצאת השכל תשמ"ז



דם בביצים


25. דם בביצים
דם שנמצא בביצים הוא דם האיברים, ואיסורו איסור "לא תעשה". אם ידוע בבירור שאין הביצה מופרית על ידי זכר (כגון שהייתה התרנגולת כלואה בלול סגור, ואין בו תרנגולים, כדרך שמגדלים תרנגולות במשקים כיום), ונמצא דם בביצה, מוריד את טיפת הדם, והביצה מותרת. נתבשלה הביצה, ונמצא בה דם אחרי הבישול, נוטל את הדם ומסביב לו כדי נטילה, היינו כעובי אצבע, והשאר מותר.

הייתה הביצה מופרית, ודגרה תרנגולת עליה ונוצרה בה טיפת דם, שהיא תחילת ריקום אפרוח, דם זה אסור, ואוסר את כל הביצה. כל ביצה שנמצא בה דם, ואין ודאות גמורה שלא יכלה התרנגולת לבוא במגע עם תרנגול, חוששים שמא נוצר הדם על ידי דגירה, ואין הבדל אם נמצא הדם בחלמון או בחלבון. אם הביצה טרייה והוטלה בו ביום, וברור שאין הדם תחילת ריקום אפרוח, גם אז אוסרים אותה משום גזרה.

ביצה מופרית יחידה, שנתבשלה בתוך תבשיל, ונמצא בה דם, אוסרת את התבשיל עד פי 60 מנפח הביצה, וגם את הכלי. אבל אם נתבשלו ביצים אחרות עמה, בטלה ביצה זו האסורה משום דם בשתי ביצים אחרות כשרות, ומשליך את הביצה האסורה, ושאר הביצים עם התבשיל והכלי מותרים. ולמה אני אומר כך? מפני שנחלקו חכמים מהיכן מתחיל האפרוח להירקם: יש אומרים מן החלמון, ודם הנמצא בחלבון אינו דם האוסר את כל הביצה, ויש אומרים מן החלבון, ודם הנמצא בחלמון אינו אוסר את הביצה. ואין כאן איסור ודאי, ומין במינו בטל ברוב מן התורה, ואינו צריך ביטול ב-60 כי אם מדרבנן. ולכן הקלו בדם ביצה שנתבשלה עם ביצים מותרות, כיוון שהביצה עם הדם היא רק ספק איסור. (הסבר דין ביטול ראה בסעיפים 32-31). אבל ביצה שהיא ודאי אסורה, כגון ביצת עוף טמא, אינה בטלה כי אם בשישים ואחת. ומחמירים עליה יותר משאר איסורים שבטלים בשישים, מפני שיש ביצים גדולות וקטנות, וייתכן שהיא גדולה והשאר קטנות, ואין נפחן של שישים הביצים המותרות פי שישים מנפח הביצה האסורה.

נמצא דם בביצה על הקשר, שהוא החלק העכור שבחלבון המחבר את החלבון והחלמון, והתפשט הדם גם על החלבון וגם על החלמון, יש להחמיר ולהצריך ביטול בשישים ואחת, שקרוב לוודאי שזה דם ריקום אפרוח.