יום, חודש ושנה

היום הוא הבסיס של הלוח. הימים מתחברים לשבועות ולחודשים, והחודשים מתחברים לשנים. אורכו של יום הוא 24 שעות, אבל זמן התחלת היום שונה בשיטות לוח שונות. בלוח היהודי היום מתחלף בשקיעת השמש או בשעה שהכוכבים מאירים. (בלוח הנוצרי היום מסתיים באמצע הלילה: עד 12 בלילה יום אחד ובשעה 12 מתחיל יום אחר). זו הסיבה ש"ליל שבת" הוא הלילה שלפני יום שבת. השבת מתחילה בשקיעת השמש ביום שישי. יום שישי מסתיים בשעה שהשמש שוקעת, ואז מתחילה השבת.

חודש בלוח היהודי יש בו עשרים ותשעה או שלושים יום. שנה בלוח היהודי יש בה שנים עשר או שלושה עשר חודשים. לשנה בת 12 חודשים קוראים "שנה פשוטה", ולשנה בת 13 חודשים קוראים "שנה מעוברת".

החודש והירח

כאשר אנו מסתכלים בשמים, אנו רואים את הירח זורח ושוקע, בדיוק כמו השמש. הירח זורח במזרח, ושוקע במערב. אנו גם רואים שהירח אינו באותו גודל כל הזמן. לפעמים הוא גדול, ולפעמים הוא קטן.

בתחילת החודש הירח קטן מאוד, והוא שוקע יחד עם השמש. לאט לאט הירח שוקע מאוחר יותר, עד שבאמצע החודש הירח זורח בשעה שהשמש שוקעת ושוקע בבוקר. בזמן זה הירח גדול, והוא מאיר את הלילה. הירח מלא בחג הראשון של פסח, בתחילת סוכות, וכן בפורים ובט"ו בשבט.

החודש בלוח העברי מתחיל עם "מולד הלבנה". המולד הוא הרגע שבו הירח מתחיל לגדול, לאחר שאי אפשר היה לראות אותו. החודש נמשך כ-30 יום. בזמן זה הירח עובר מסלול שלם: הוא מגיע לשיא גודלו באמצע החודש, וחוזר ונעשה קטן, עד שאין רואים אותו עוד. כאשר הירח נעלם, החודש נגמר. חודש זה משותף ללוח היהודי וללוח המוסלמי. בלוח הנוצרי אין לחודש כל משמעות אסטרונומית; הוא אינו קשור לתנועת הירח. החודש בלוח הנוצרי הוא 12/1 של השנה.

הזמן בין "מולד" ל"מולד" של הירח הוא 29 ימים, 12 שעות, 44 דקות ו- 3.33 שניות. מספר זה ידוע במסורת היהודית מאות שנים, והוא מתאים בדיוק לידיעות המדעיות הידועות לנו היום.

אורך השנה

השנה בלוח היהודי יש בה 12 חודשים. בדרך כלל שישה חודשים של 29 יום ושישה חודשים של 30 יום. מספר הימים בשנה הוא 354 ימים.

עונות השנה נקבעות על פי סיבוב כדור הארץ ביחס לשמש. תנועה זו יוצרת את השנה. האורך של שנה זו (קיץ+סתיו+חורף+אביב) הוא 365 ימים וקצת פחות מ-6 שעות. הלוח הנוצרי (מה שאנו מכנים "לוח אזרחי") בנוי על שנה זו, ויש בו 365 או 366 ימים.

מכאן עולה, כי השנה בלוח היהודי קצרה בערך ב-11 ימים מהשנה הנקבעת לפי השמש, השנה הקובעת את עונות השנה.

שנה מעוברת

כדי להשלים את הימים החסרים ל-12 חודשי הלבנה של השנה היהודית מוסיפים בכל שנתיים או שלוש שנים חודש אחד לשנה היהודית. בשנה כזאת יש שני חודשי אדר: אדר א' ואדר ב'.
את החודש הנוסף מוסיפים במחזוריות של 19 שנים. בכל 19 שנים מוסיפים 7 חודשים: בשנה השלישית, השישית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השבע עשרה והתשע עשרה.

חודשי השנה

מספר החודשים בלוח היהודי הוא 12, ובשנה מעוברת 13 חודשים. סדר החודשים הוא תשרי, מרחשוון, כסלו, טבת, שבט, אדר (אדר שני), ניסן, אייר, סיוון, תמוז, אב, אלול.

סדר זה של החודשים מתחיל בחודש תשרי, הוא החודש שבו מתחילה שנה חדשה. למרות זאת, ספירת החודשים בתנ"ך מתחילה בחודש ניסן, וניסן נקרא החודש הראשון. שיטה זו של ספירת החודשים מניסן נקבעה כדי לזכור את יציאת מצרים ואת חג הפסח, שהיו בחודש ניסן. לכן, כאשר כתוב בתנ"ך "החודש השביעי", הכוונה הוא לחודש תשרי, ולא לחודש ניסן.

חשבון השנים בלוח היהודי

התאריך האזרחי שאנו משתמשים בו הוא לפי הלוח הנוצרי. השנה הראשונה בלוח זה היא שנת לידתו של ישו. שנת 1993, למשל, מסמנת שעברו 1993 שנים לפי המסורת הנוצרית מאז לידתו של ישו.

הלוח היהודי הוא לפי הזמן שעבר מאז האדם הראשון, לפי המסופר בחומש בראשית. בחומש בראשית מסופר על בריאת העולם בשישה ימים. (מה אורכו של "יום" כזה - זו שאלה פילוסופית שלא נעסוק בה עכשיו). לאחר ששת ימי הבריאה מתחילה השנה השנייה לפי חשבון הלוח היהודי.

התאריך המתאים לשנת 1991 בלוח היהודי הוא שנת התשנ"א. לאותיות הא"ב יש גם ערך מספרי, והאותיות "התשנ"א" פירושן 5751. ('ה'=5000; 'ת'=400; 'ש'=300; 'נ'=50; 'א'=1. האות 'ה' היא אמנם 5, אבל בתאריך ערכה המספרי הוא 5000).

הנה כמה תאריכים בתולדות ישראל לפי הלוח העברי: אברהם אבינו נולד בשנת 1948. יציאת מצרים הייתה בשנת 2448. בית המקדש הראשון נבנה בשנת 2928, ונחרב בשנת 3338.