דת קשורה לארץ

היהדות היא מיוחדת בכך שהיא קושרת עם, דת וארץ. לעם יש מקום, לדת יש מקום, ואין הם יכולים להיות במקומות אחרים.

לנצרות יש מקומות קדושים: הוותיקן, מושב האפיפיור, וכן בית לחם ונצרת. ואף ירושלים קדושה לנצרות. אבל אדם יכול להיות נוצרי נאמן ולא לחיות במקומות הקדושים לנצרות.
גם לאיסלאם יש מקומות קדושים, ויש אפילו חובה על המוסלמי להגיע לשם: כל מוסלמי חייב להיות לפחות פעם אחת בחייו בעיר "מכה", מרכז האיסלאם. אבל אדם יכול להיות מוסלמי נאמן ולא לגור במכה או בארץ ערבית.

לעומת אלה, מקומו של היהודי הוא בארץ ישראל. יש גלות, ויהודים חיים במקומות שונים בעולם. אבל החיים מחוץ לארץ ישראל הם תוצאה של עונש, של חטא. היהדות רואה את ארץ ישראל כמקומו הטבעי של עם ישראל. חובה על כל יהודי לעלות לארץ ולחיות בה.

הסיבה לכך היא, שהארץ ניתנה לעם ישראל יחד עם בחירתו לעם. היהודי הראשון, אברהם אבינו, נבחר להיות יהודי, והציווי הראשון ששמע היה :

"לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול" (בראשית י"ב).

אברהם נבחר להיות יהודי בארץ ישראל. הברית שנכרתה בין אברהם לבין אלוקים היא ברית מילה. לפני ששמע אברהם את הציווי לעשות ברית מילה, הוא שמע את ההבטחה:

"והקימותי את בריתי ביני וביניך... לברית עולם... ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך" (בראשית י"ז, ז'-ח').

ברית המילה מסמלת את הקשר בין ה' לישראל. קשר זה מביא מיד להבטחת הארץ.

מכאן מובן, מדוע הביטוי הראשון של עצמאות ישראל והקמת מדינת ישראל היה "חוק השבות", החוק הקובע כי כל יהודי יכול לעלות לארץ ישראל ולהיות אזרח המדינה.

במה מתבטא הקשר לארץ ישראל?

הקשר לארץ ישראל נמצא במצוות רבות מאוד. היהודי המתפלל עומד ופניו לכיוון ארץ ישראל. התפילה כוללת בקשה על החזרת העצמאות לישראל ובקשה על בניין ירושלים.

מצוות רבות קשורות לאקלים ולזמנים של ארץ ישראל. איך אפשר לחגוג את חג הסוכות בארצות שבהן בסוכות כבר חורף ואולי אף יורד שלג? איך אפשר לעשות הבדלה במוצאי שבת בארצות שבהן השמש שוקעת באמצע הלילה?

אחד הדברים המעניינים בקשר של עם ישראל לארץ ישראל הוא התפילות לגשם. בארץ ישראל יורד בחורף גשם, וגשם זה מספק את כל המים הדרושים לארץ. בארצות אחרות יורד בחורף שלג, והחקלאות חיה דווקא מן הגשמים היורדים בקיץ. ובכל זאת, בכל העולם כולו, היהודים מתפללים ומבקשים שירד גשם לפי תנאי האקלים של ארץ ישראל: מבקשים בחורף גשם, ובקיץ אין מבקשים גשם!

בכל שמחה מזכירים את החורבן ואת הגלות. החתן שובר כוס בחתונתו, כדי להזכיר את העובדה שעם ישראל גלה מארצו. הצומות שצמים בשבעה עשר בתמוז, בתשעה באב, בשלושה בתשרי ובעשרה בטבת הם לזכר הגלות מארץ ישראל וחורבן ירושלים.

ירושלים

במרכז ארץ ישראל נמצאת ירושלים. ירושלים אינה רק עיר בירה. ירושלים היא לב ארץ ישראל. "ציון" ו"ירושלים" הם שני שמות שבמשך הזמן התחברו יחד. ציון וירושלים הם שני מושגים המבטאים את עצמאות ישראל על אדמתו.

בסוף יום הכיפורים מכריזים "לשנה הבאה בירושלים". בברכת המזון, הברכה שמברכים אחרי האוכל, מבקשים על ירושלים שתיבנה "בניין עולם".

יש מצוות רבות הקשורות בירושלים: שלוש פעמים בשנה - בפסח, בשבועות ובסוכות - חייב כל יהודי לעלות לירושלים ולחגוג שם את החגים. חלק מן התוצרת החקלאית צריך להביא לירושלים, כדי שלעולים לירושלים יהיה להם אוכל רב ובזול.

בית המקדש

ובמרכז ירושלים נמצא בית המקדש. בבית המקדש נעשתה עבודת הקודש בידי הכוהנים. למקדש עלו יהודים לרגל שלוש פעמים בשנה. אל בית המקדש מכוונים יהודים בכל העולם את תפילותיהם.

בית המקדש חרב לפני יותר מ-1900 שנים. ובכל זאת, השפעתו של בית המקדש על חייו של היהודי נשארה עד היום. מצוות רבות מאוד אפשר להבין רק אם זוכרים את מעמדו של בית המקדש בעם ישראל.

בבית המקדש עבדו הכוהנים והלוויים. עד היום יש לכוהנים וללוויים מעמד מיוחד בהלכה: בבית הכנסת הם מקבלים כבוד מיוחד, ויש דינים שהם מיוחדים רק להם. כוהנים אינם נכנסים לבית קברות, כדי להימנע מלהתקרב לקברים או למתים. הכוהנים מברכים את הקהל בבית הכנסת.

בית המקדש בתפילה

בכל חג מוסיפים תפילה מיוחדת: תפילת מוסף. תפילה זו היא תיאור של עבודת המקדש באותו חג. ביום הכיפורים תפילת מוסף כוללת תאור מפורט של עבודת הכוהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים.

ליל הסדר, הלילה הראשון של חג הפסח, כולל מאכלים שונים שאוכלים לזכר המאכלים שאכלו בזמן שעבודת הקודש התנהלה בבית המקדש. ה"קערה" המונחת על השולחן בליל הסדר כוללת "זרוע", שהיא לזכר הקרבן שהקריבו בערב פסח. גם שמו של החג, "פסח", הוא על שם הקרבן שהקריבו בבית המקדש.

ונוספים לכל אלה הצומות, ימי האבל על חורבן בית המקדש, והחשוב שבכולם, תשעה באב, הצום על חורבן הבית.

עניינים רבים מאוד בדרך ההתנהגות של עם ישראל אפשר להבין אותם רק אם יודעים מה הקשר שלהם לעבודת הקודש בבית המקדש.

ארץ ישראל, ירושלים והמקדש הם המעגלים שבהם עם ישראל חי.