1. בסעודות-מצוה, כגון של חתונה, ברית-מילה, בר-מצוה, פדיון-הבן וכיוצא בזה, נוהגים לפייט בצוותא פיוטים מיוחדים לפי המאורע, במנגינות עממיות מיוחדות. פיוטים אלה נדפסו כמה פעמים בספרי פזמונים שהופיעו בבגדאד, בהודו ובירושלים. יש מהם שנתחברו על-ידי מחברים בבלים ויש שנתחברו על-ידי משוררים שלא מבני העדה הבבלית.
2. יש גם להקות ומקהלות של "מזמרים" בבלים, המופיעים בסעודות מצווה ובבתי-כנסת. הם שרים שירים עממיים לכבוד חתן, כלה, אבי הבן, בר-מצוה וכיוצא בזה. בלהקות אלה משתתפים ילדים רבים בעלי קול ערב. להקה כזאת נקראת "בעלי השבחות". ראש הלהקה נקרא "בעל השבחות". יש "בעלי שבחות" שיצאו להם מוניטין, ומזמינים אותם לסעודות ולנשפים.
3. לפנים היו מרבים בסעודות אלה בשתיית שכר; ואילו בזמן האחרון משקה זה כמעט שנעלם מהסעודות, ומקומו תופסים הקוניאק, ליקר, בירה וכדומה.
1. כשנפרדים מאדם בערב, אומרים לו: "בטוב תלין מור".
התשובה: "וברחמים תקיץ".
2. בבוקר אומרים "צפרא טבא".
3. לאחר ברכת המזון אומר האורח לבעל הבית: "להניח ברכה אל ביתך".
התשובה: "וביתך לא יחסר".
4. בחגים נוהגים לברך: "תזכו לשנים רבות". בראש כל המכתבים שכותבים לפני ובימי החגים מוסיפים:
תזלרו"ן (תזכו לשנים רבות ונעימות).
5. המתעטש אומר: "לישועתך קויתי ה'".
6. לאחר ברכת "בורא נפשות" אומרים למסיים הברכה: "רפואה וחיים".
התשובה: "תזכה (או תזכו) לחיים".
7. החוזר למקומו מעלייה לתורה אומר לקהל: "כולכם ברוכים",
והם עונים: "חזק וברוך".
