|
|
ממנהגי יהדות כורדיסתאן
 ההכנות לשבת
תפילות שבת
מאכלי שבת ומלבושי שבת
סדר יום שבת
|
ההכנות לשבת
2. קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום מתקיימת בדרך כלל ביום השישי, ורק מי שלא הספיק קורא ביום השבת.
3. ביום השישי אחר הצהרים מקיימים מצוות רחיצה (כיאפא). המדקדקים משתדלים גם לטבול במקווה טהרה, הן בערב שבת הן ביום שבת בבוקר, לפני התפילה.
4. מקפידים על תגלחת וגזיזת הציפורניים לכבוד השבת. עקרות הבית טרודות בהכנת מאכלי השבת.
תפילות שבת
2. הואיל ואין מתפללים בהם בהשכמה, אין השמש הולך להעיר את המתפללים בשבתות ובמועדים. החזן והמקדימים לבית-הכנסת אומרים פזמונים המיוחדים לשבת ומועד, עד הגיע השעה הקבועה להתחלת התפילה. מקפידים להגיע ל"קריאת שמע" בטרם יחלפו שלוש שעות, כדי לקיים מצוות הקריאה בעונתה. לאחר קריאת ה"מקדמי" (מ"א-להינו וא-להי אבותינו", פרשת העקידה עד "רננו צדיקים") ע"י אדם שהורשה לכך, עולים לתיבה שני ילדים, כדי לקרוא את ה"זמירות" (מ"רננו צדיקים" עד "ויושע"), כל אחד קורא פרק. את הזמירות קוראים בנעימה מיוחדת. במועדים מוסיפים את המזמור המיוחד לאותו רגל, המושר בנעימה משלו. הזכות לאמירת הזמירות נמכרת במכירה פומבית. "ברוך שאמר" נאמר על ידי החזן, כאשר כל המתפללים עומדים על רגליהם. בקטעים מסוימים, כגון: "מציל עני", "א-ל ההודאות", "שמחים בצאתם" - מצטרף הקהל לשירתו.
3. בתפילת שחרית, לאחר קדיש תתקבל, נמכרות ה"מצוות" במכירה פומבית. בבית-הכנסת, שבו נמכרו ה"מצוות" בשמחת תורה לכל השנה (ראה להלן, פרק ג, יב, 1), מוכרים רק את "הרימונים". הזוכה במצוות "פתיחת היכל" ניגש לפתחו, והמתפללים אומרים ביחד ובשירה ח' פסוקים של "אתה הראת לדעת" (כנגד שבעת העולים והמפטיר). ביו"ט מדלגים על שני הפסוקים הראשונים ומתחילים מן "יהי ה' א-להינו עמנו" (כנגד ה' עולים), ובחול אומרים ג' פסוקים בלבד (כנגד ג' עולים). לאחר פתיחת ההיכל אומרים תפילת "בריך שמיה דמארי עלמא", ובסיומה ניגש בעל מצוות נושא הספר (כפת ספר, ג'יליאן) ומקבל את ספר התורה מהפותח. הילד, שאביו זכהו במצוות הרימונים, מעטר בהם את ספר התורה. נושא הספר נוטלו על כתף ימינו ומוליכו לתיבה, כאשר החזן והקהל מלווים אותו ואומרים את הפסוקים "גדלו לה' אתי" וגו'. בהניחו את הספר על התיבה, ניגש איש אחר - בעל "מצוות הגבהה" (מגדורא) - ומרים את ספר התורה כשהוא פתוח, כדי להראותו לקהל.
החזן מראה לעם את מקום הקריאה בקולמוס עשוי כסף, ואומר: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל".
הקהל משתחווה ואומר: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". הנשים פותחות כפות ידיהן כלפי מעלה פעמים מספר, מפנות אותן כלפי ספר התורה ומנשקות אותן. בעת נשיאת הספר לתיבה והחזרתו להיכל מנשקים אותו המתפללים בשעה שהוא מועבר על ידם.
4. סדר מעלת העליות לתורה הוא: השישי (שנקרא "סמוך"), ואחריו השלישי, רביעי, חמישי, ושביעי ("משלים"). (המפטיר איננו בחשבון העליות).
5. משתדלים לעלות למפטיר בתוך י"ב חודש לפטירת האב או האם, וכן ביום הזיכרון ובשבת הקודמת לו, בכל שנה ושנה.
6. לאחר קריאת התורה מברך החזן את הקהל לפי הנוסח המודפס בסידור ואומר מזמור "אשרי יושבי ביתך". בסיימו עולה השמש לתיבה ומוכר את ההפטרה לשבת הבאה. כשמחזירים את ספר התורה להיכל אומרים: "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים".
7. תפילת שחרית נמשכת כשעתיים, אך אם אירעה שמחה לאחד המתפללים כגון הולדת בן, בר-מצוה, נישואין וכדומה, נמשכת התפילה זמן רב יותר. בשבת כזו אין מכירת "מצוות", פרט לרימונים, ורק בחלק מבתי-הכנסת מוכרים גם את המשלים וההפטרה. הנוהג הוא, שלבעל השמחה הזכות על כל ה"מצוות", והוא המכבד בהן את אורחיו כטוב בעיניו. גם תפילת שחרית וקריאת התורה שייכות לבעל השמחה, ורק תפילת מוסף שייכת לבעל ההפטרה.
8. לפני העלייה לתורה ניגש השמש עם "לוח" (טס כסף בצורת לוחות הברית, שחרוטים בו עשרת הדברות) ונותן אותו למוזמן, כסימן שהוא נקרא לעלות לתורה. המוזמן מנשק את הלוח, מחזירו לידי השמש, קם ממקומו ועולה לתורה.
מאכלי שבת ומלבושי שבת
(א) "כותילי" - כופתאות עגולות עשויות מגריסין של חיטה טחונה (גרסא) בתערובת קמח, ממולאות בשר טחון ותבלין. מבשלים אותן במרק חמוץ (כמוסתא), בתערובת עלי תרד או ירקות אחרים. אפשר לבשלן גם במרק מתוק (קלייא כליתא);
(ב) "יאפרך" - עלי גפן, תרד או כרוב ממולאים אורז;
(ג) "כאסא" - קיבת כבש ובני מעיו ממולאים אורז;
(ד) "כיטי"- חיטה כתושה עם בשר עוף (בזאכו הריסא);
(ה) "ריזא" - אורז עם בשר עוף;
(ו) "מקרון" - אטריות עם בשר עוף, בעיקר בימי הקיץ;
(ז) החמין (מוביתא) משמש בעיקר לארוחת בוקר. לסעודה שלישית מכינים דגים מטוגנים ואו מבושלים, ביצים שלוקות וסלט.
2. לאחר הרחיצה לובשים בגדים המיוחדים לשבת ומזרזים את הנשים לסיים את ההכנות האחרונות, מזכירים להן את זמן הדלקת הנרות והולכים לבית-הכנסת. הן עורכות את השולחן לאחר הדלקת הנרות. את חלת-לחם השבת הן מכסות בשתי מפות, אחת למעלה ואחת למטה, כדוגמת המן, וליד הפת מניחות בקבוק יין וכוס או גביע כסף.
סדר יום שבת
2. את הסעודה הראשונה פותחים בשתיית משקאות חריפים. שרים פזמוני שבת. קוראים קטעי זוהר על סעודת שבת (פרשת יתרו, דף סח ע"א) ושמונת הפרקים הראשונים של משניות מסכת שבת.
3. בשבת בבוקר הולכים לבית-הכנסת בלי לאכול ולשתות קודם התפילה. בשבת מרובים באי בית-הכנסת מבאיו בימות החול, אך גם בה רק נשים מעטות באות לתפילה.
4. הסעודה השניה נערכת כסדר הסעודה הראשונה. תחילה מקדשים על היין, נוטלים ידיים, בוצעים את הפת, מגישים את החמין ואוכלים אותו עם משקה, שרים פזמוני שבת וקוראים קטע מהזוהר (פרשת יתרו, דף פח ע"ב) ושמונה פרקים נוספים של משניות מסכת שבת.
5. אחרי הסעודה השניה הולכים לבתי האבלים לקרוא "משמרה", סדר הפרשה השבועית, מן הנביאים, הכתובים והמשנה, כפי המובא בסידור התפילה. אחר ה"משמרה" שוכבים הגברים לישון עד שעת הדרשה, הנאמרת ע"י החכם לפני תפילת מנחה, בשפה הכורדית. תוכנה בשבת רגילה - פרשת השבוע ומוסר. בשבתות שבין פסח לשבועות - פרקי אבות, ולפני החגים - דינים ומנהגים הקשורים לחג. השפעה רבה ישנה לספריו של רבי יוסף חיים ז"ל מבגדאד. ספריו "עוד יוסף חי", "בן איש חי", "רב פעלים" ואחרים משמשים נר לחכמי כורדיסתאן, ומתרגמים מהם לשומעים.
6. לאחר תפילת מנחה מתאספים הגברים ויושבים בקבוצות לאכול את הסעודה השלישית בצוותא. כל אחד מביא את האוכל שלו, מזמין את חבריו לטעום משלו וטועם משלהם. אף בסעודה זו שותים משקאות, קוראים קטע נוסף מהזוהר ומסיימים את פרקי המשניות ממסכת שבת.
7. השבת שבה קוראים פרשת בשלח נקראת "שבת שירה". לכבוד הזוכה לעלות לתורה לשירת הים אומרים, קודם שיברך על התורה, פזמונים מיוחדים, והוא נקרא "מרי שירה". ה"שירה" נאמרת במנגינה מיוחדת. לאחר התפילה באים המתפללים לביתו, אוכלים עמו סעודת שחרית (כל אחד את אשר מביא מביתו), ומאחלים לו שיזכה למצוות ברוב אושר ונחת.
בדומה נוהגים בשבת יתרו, הנקראת "שבתא יקורתא" (שבת יקרה, לרגל קריאת עשרת הדברות) ובשבת "נחמו", שאף בה קוראים את עשרת הדברות (שבפרשת "ואתחנן") ובה מפטירים "נחמו נחמו עמי". אף בשבתות אלה הולכים בני העדה לסעוד אצל הזוכה בעליית עשרת הדברות, עלייה הנמכרת במכירה פומבית.
עשרת הדברות נקראים בנעימה מיוחדת, כאשר כל הקהל עומד על רגליו.
8. לאחר סעודה שלישית יוצאים ברחובות העיר עד זמן תפילת ערבית. אחר התפילה, יש שנוהגים להבדיל בבית-הכנסת ויש שמבדילים בבתיהם. לברכת בשמים משתמשים בהדס או בעלים ריחניים אחרים שהשמש מכין בערב שבת ומחלק לכל מתפלל לפני תפילת ערבית או אחרי העמידה. בשעת ברכת הנר מביטים בציפורניים ואומרים: "כתי מן דיז'מנת ישראל, לא פאיש, אווד פאיש רשי יבש" (אחד מאויבי ישראל לא יישאר, מי שיישאר יבש ראשו). אחר הטעימה מכוס ההבדלה טובל המבדיל את ראשי אצבעותיו בשיורי היין ומעבירן בין עיניו, ויש שמעבירים אותן גם על החוליה העליונה שבצוואר.
9. בבית הכנסת נוהגים לכבד את זקני העדה בכוסות יין, והם מבדילים בקול שקט בשעה שהחזן מבדיל בקול רם. ליד כל אחד מהם, כמו ליד החזן, עומד ילד המחזיק בנר ההבדלה.
10. לאחר ההבדלה הולכים הביתה ואומרים "ויתן לך הא-להים" וקטעים אחרים מן התנ"ך, כפי המודפס בסידור. אח"כ אומרים מאה ושלושים פעם "אליהו הנביא זכור לטוב", ואח"כ פתיחת אליהו הנביא ופזמונים שונים. יש מדקדקים לקיים מצוות סעודה רביעית.
11. בליל מוצאי-שבת מבקרים איש אצל רעהו. מבלים שעות אחדות בצוותא, משוחחים על מאורעות היום, אחד הזקנים מספר ספור, ובעל הבית מכבד את אורחיו בתה, קפה וסיגריות.
