1. כלל הוא, כאשר יושבים אורחים ליד שולחנות ערוכים (בשמחות, בשבתות וכו'), אין מושיטים יד לשולחן עד שה"מארי" (או גדול המסובים) יברך בקול רם וכולם יענו "אמן". אחר הפותח מברך כל אחד בקול רם והשאר עונים "אמן".
2. לכל מסיבה מעין הנ"ל מביאים את קובץ השירים "דיואן", שבו מכונסים שירי תימן. בשבת פותח ה"מארי" (או גדול המסובים) בשיר "נשיד", שהוא כעין תחינה ותפילה, ואחריו שרים שירי שבת. אסור לשיר משירי החול שב"דיואן". לזה השר מצטרף אחד המסובין, כדי "לענות" לו. בעת השירה מפסיקים לאכול ושומעים בשקט.
3. במסיבות הנערכות בימי החול מתחיל הפותח, אחר ה"נשיד", ב"שירה", המושרה בנעימה עליזה המתאימה לריקוד. השירה והריקוד נחשבים למצוה, ולא לעניין של הוללות. לאחר ה"נשיד" וה"שירה" רשאים המסובים לשיר ולרקוד כרצונם.
4. השותה והמסובים מחליפים ביניהם ברכות, כגון:
ביום חול - השותה: "
תזכו לחיים טובים", או:
"ה' יחיה אתכם לחיים טובים";
המסובים
: "תזכו לחיים טובים".
או השותה: "
כוס ואכילה";
המסובים:
"שתה לרוויה". או
"שתה בשמחה וגילה".
בליל שבת - השותה:
"שבת שלום";
המסובים:
"עליך ועלינו ועל כל ישראל".
ביום שבת - השותה:
"שבת טוב ומבורך";
המסובים:
עליך ועלינו" וכו'.
בימים טובים - השותה:
"תזכו לשנים רבות ומועדים טובים";
המסובים:
"בחייך ובימיך הטובים".
בפורים - השותה:
"ברוך מרדכי";
המסובים:
"ארור המן" (וכן להפך),
"ברוכה אסתר",
"ארורה זרש", וכן הלאה בדרך זו.
5. מחלק המשקה שבמסיבה מכונה "שושבין" או "סכאב" (יוצק).
6. בסעודת מצווה, כשכולם אוכלים משל בעל הבית, מוסרים את הכוס ביד ימין.
7. כאשר המסובים אוכלים ושותים ממה שהביאו עימהם ומכבדים זה את זה במשקה משלהם, השותה אומר:
"ברוך מי שהכוס מידו", והנותן עונה:
"ברוך שותהו".
8. לשם נטילת ידים במים ראשונים (שלפני הסעודה) ולנטילת מים אחרונים עובר אחד, כשכלים בידו, ונוטל את ידי המסובים. נטילה זו צריכה להיות לפי סדר זה: קודם ה"מארי" (והוא הבוצע), ואחריו מי שעל ידו, לפי הסדר. בבית האבל נוטל ראשונה לאבלים ואח"כ ל"מארי". הנוטל ידו אומר: "תרום ידך על צריך", והתופש בכלי משיב: "וכל אויביך יכרתו".
9. בסעודה רגילה שיש בה אורח - בעל הבית בוצע, והאורח מברך ברכת המזון, שיש בה גם ברכת האורח לבעה"ב. בסעודה של מצווה יש פסקות ידועות בברכת האורח, שהמסובים עונים למברך (הן מסומנות ב"תכלאל").
10. בסעודות של ברית מילה, פדיון-הבן, חנוך-הבית וכדומה - בעל הבית מברך "המוציא", ואילו בסעודת חתונה נמסרת ברכה זו לחתן.
11. בסעודה רגילה המברך "המוציא" פורס, טובל במלח ואוכל, מחלק למסובים ומניח בפניהם, והם אוכלים בלי ברכה נוספת; בסעודת אבלים המברך "המוציא" פורס כזית, טובלה במלח ומחלק לכל אחד מהאבלים. אח"כ הוא לוקח את הכזית שלו, טובל במלח ואוכל, ואחריו אוכלים כולם.
12. "אין משיחין בסעודה". יהודי תימן אומרים:
"שעת אכילה כשעת מלחמה".
13. משגמרו לאכול, אומר ה"מארי" (או הבקי בכך) דברי תורה מפרשת השבוע, וזה נקרא "קשור". את דברי ה"קשור" הוא מסיים במלים: ו"סמיך ליה מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר", וכולם ממשיכים כאשר מכבדין את השולחן, משאירים רק לחם ומכסים אותו במפה. ויש שמנקים את השולחן לגמרי ואין משאירין בו שום דבר.
14. לפני כל "ברכת המזון" אומרים "מזמור לדוד ה' רועי" ו"למנצח בנגינות"; אם הסעודה היא בבית החתן, מוסיפים בצוותא ובנעימה: "רחש לבי דבר טוב"; אם "חנוך הבית", מוסיפים "מזמור שיר חנוכת הבית"; ואם בבית האבל, מוסיפים "שמעו זאת כל העמים".
15. הרוצה לברך ברכת המזון על הכוס, שמים לפניו כוס יין וכוס קטן של מים. כשמגיע למלים "כאמור ואכלת ושבעת וברכת את ה'" - מוסיף היושב ליד המברך מכוס המים על כוס היין שביד המברך; וכשגומר את הברכה ואומר: "על הארץ ועל המזון", מוסיף הנ"ל מכוס המים פעם שניה. יש שמוסיפים פעם ראשונה במלת "ארץ חמדה טובה", ופעם שניה בסיום הברכה. עם גמר ברכת המזון בסעודת מצווה מברך על הכוס ושותה ממנו ואחר-כך שם קצת בכוס הקטן ושולח אותו לבעלת הבית (כלה, אם הנימול וכיו"ב).
16. לאחר ברכת המזון אומרים לבעל-הבית: "א-להים ירבה בטובכם"; והוא משיב:
"שולחנכם לא יחסר".
מלבד הברכות הנאמרות בערבית, מברכים איש את רעהו בעברית ברכות אלה:
1. ביום חול, המברך אומר: "שלום עליכם", והמשיב עונה:
"עליכם שלום טובה וברכה".
2. בערב, המברך אומר: "תלין בטוב", והמשיב עונה:
"תקיץ בישועה ורחמים".
3. בשבת, המברך אומר: "שבת שלום", והמשיב עונה:
"שבת שלום".
4. בשלוש רגלים, המברך אומר: "תזכה לשנים רבות ומועדים טובים", והמשיב עונה:
"ואתה תזכה" וכו'.
5. בראש-השנה המברך אומר: "תיכתב בספר החיים ובספר הזיכרון", והמשיב עונה:
ו"אתה תיכתב" וכו'.
6. במוצאי כפור, המברך: "תבושר במחילה וסליחה וכפרה", והמשיב:
"ואתה תבושר" וכו'.
7. אורח הנפטר מבית מארחו אומר: "ברוך תהיה", ובעה"ב עונה: "
אתה ברוך ה'". מלבד הנ"ל יש עוד כמה סוגי ברכות להזדמנויות שונות, כמובא בספרים שנכתבו על יהודי תימן המצוינים בביבליוגרפיה.
