נחלת אבות
ביאור לפרקי אבות

הרב פתחיה מנקין


פרק א, משנה יא

אבטליון אומר:
חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות
ותגלו למקום מים הרעים
וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו,
ונמצא שם שמים מתחלל:

א. הדבור והמעשה
המשנה צריכה ביאור, והדקדוקים רבו.
נראה שכאשר היתה עת צרה לישראל וגזרו עליהם גזרות לבטל תורת ד' ומצותיה ודאי שאינו דומה רושם שעושה עם הארץ בהפרו ברית לתלמיד חכם מפיר ברית, כי זה האחרון מושך עוד הרבה אחרים עמו, בראותם כי זה שהוא עובד ד' והוא הפיר ברית, קל וחומר שלהם מותר ויכולים להפר ברית, ונמצא שם שמים מתחלל1. והנה אבטליון ראה ברוח קדשו צרות רבות עתידות לבוא על ישראל ר"ל, לכן הזהיר מה שהזהיר.

ידוע בשכל ובחוש כי דברי החכם יפעלו מה שעליהם לפעול אם החכם המוכיח כדבריו יעשה גם הוא, ועל זה אמרו2 ז"ל גדול שמושה יותר מלימודה, כי בשימוש הוא רואה את רבו והנהגתו המוסרית, לכתו עם אלוקים ועם אנשים, מידותיו הטובות, כל אלה כשיראם בתמונה חיה יפעלו על לבו לעשות גם הוא כמעשה רבו, ובזה ירכוש לו יראת שמים טהורה עומדת וקיימת לעד. כי המעשים הטובים שאדם עושה פועלים על פנימיותו. וכמו שכתב בספר מסילת ישרים3 כי התפעלות חיצונית פועלת על הפנימיות. על זה אמרו4 ז"ל: "כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד, שנאמר למס מרעהו חסד. רב נחמן בר יצחק אומר אף פורק ממנו יראת שמים". ויש להוסיף ולבאר כי אם ימנע הרב מתלמידו מלשמשו, ומלפעול בלבו עבודת ד' באופן הדרוש, הנה אין ביכולת התלמיד לעמוד בנסיון והוא נופל שדוד ועובר עבירה, נמצא עתה הוא פורק אף את מעט היראת שמים שהיה לו טרם בא לידי נסיון, ואילו לא היה רבו מונעו מלשמשו היה רוכש לו יראת שמיים מרובה והיה עומד בנסיון, ומזה גופא היה רוכש עוד יראת שמים, כי עצם העמידה בנסיון מוסיף יראת שמים5.

זה שאמר:"חכמים! הזהרו" מלעשות, והזהירות תצרפו יחד "בדבריכם", יחד עם הדברים שאתם מדברים ומעירים למוסר אוזן התלמידים עם זה הזהרו גם אתם. אמר לשון זהירות כי תחלה הוא סור מרע ואחר כך עשה טוב, והולך ומבאר כוונת מאמרו זה כי "שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים הרעים", הם האומות שנקראים מים6, "ותגלו למקום מים הרעים" שיהיו האומות קשים לכם בגזרותיהם הרעות, ואם אתם החכמים לא תזהרו לצרף מעשיכם יחד עם "בדבריכם" הנה אז לא יפעלו דבריכם על לב התלמידים ולא ירכשו להם יראת שמיים עד שיהיה להם כח לעמוד בפני המון מים רבים, ובעל כרחם "וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו" כי לא יוכלו לעמוד בנסיון, ועל ידי שיפרו תלמידי החכמים - ברית התורה "ונמצא שם שמים מתחלל", והקולר תלוי בצווארכם.

ב. אבטליון ומשנתו
ראיתי בסדר הדורות שאריסטוטלוס היה ניצוץ אבטליון שלמד תלמידים שאין מהוגנים ונעשו צדוקים, ואולי אל כונה זו אמר אבטליון לייסר עצמו חכמים הזהרו בדבריכם.

הערות:



1. ועיין בספר מח"ע מחזה ג"ח אות ... ביאור הגמרא סנהדרין במעשה דירבעם איך הסית לישראל לע"ז.
2. ברכות ז ע"ב.
3. פרק א.
4. כתובות צו ע"א.
5. עיין לקמן משנה יז, ב.
6. ילקוט שמעוני תהילים רמז תתמח, שוחר טוב צג.