ישראל והאומות
בבא בתרא דף עג:
ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו. אמינא להו: אית לן[1] בגוייכו חלקא לעלמא דאתי[2]? חדא דלי[3] גדפא וחדא דלי אטמא. כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר[4] אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין[5]. |
תרגום
ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הלכנו במדבר, וראינו אותם אווזים שהיו נוצותיהן נופלות מרוב שומנן ומתחתן היו זורמים נחלים של שמן. אמרתי [שאלתי] להן: האם יש לי בכן חלק שאזכה לקבל אותו בעולם הבא? אחת הגביההּ לי כנף, ואחת הגביההּ לי ירך [לרמוז לי זה יהיה חלקך לעתיד לבוא] כשבאתי לפני רבי אלעזר [וסיפרתי לו מה שראיתי] אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין. |
רשב"ם
דשמטי גדפייהו- נופלות נוצה שלהן מרוב שומן: דליא לי גדפא- הגביהה לי הכנף רמז זה חלקך לעתיד
לבא: ליתן עליהם את הדין- שבחטאתם מתעכב משיח ויש להם צער
בעלי חיים לאותן אווזים מחמת שומנן: |
|