בלועי קרח

בבא בתרא דף עד. א"ל: תא אחוי לך[1] בלועי דקרח[2]. חזאי תרי ביזעי והוו קא מפקי קוטרא[3], שקל[4] גבבא דעמרא ואמשינה במיא ודעציתה בראשה דרומחא ועייליה התם, וכי אפיק הוה איחרך איחרוכי. אמר לי: אצית מאי שמעת[5], ושמעית דהוו אמרין: משה ותורתו אמת והן בדאין[6]. אמר לי: כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם[7] להכא כבשר בקלחת, ואמרי הכי: משה ותורתו אמת[8] והן בדאין.

תרגום אמר לי [הסוחר הישמעאלי לרבב"ח]: בא ואראה לך את בלועי עדת קרח. הלכתי עמו וראיתי שני בקעים בקרקע ויצא מהם עשן לקח גיזת צמר, הרטיבה במים, נעץ אותה בראש הרומח שלו, והכניסה לתוך הבקע, וכאשר הוציאה, היתה גיזת הצמר חרוכה. אמר לי: תאמר, מה אתה שומע? ושמעתי שהיו אומרים: משה ותורתו אמת והן [אנחנו] בדאין [שקרנין]. אמר לי: כל שלושים יום חוזר הגיהנם לכאן, כמו שמהפכין בשר בסיר, [כדי שיתבשל היטב]. ואומרים: משה אמת ותורתו אמת והן [אנחנו] בדאין.

רשב"ם ביזעי - בקעים דכתיב ותבקע הארץ אשר וגו' (במדבר טז). קוטרא - עשן. שקל גבבא דעמרא - לקח גיזת צמר ושראה במים. איחרך איחרוכי - הנהו גבבי אע"פ ששרויין במים. אצית - הסכת ושמע. שמעית דקאמרי - שהרי ירדו חיים שאולה[9]. כל תלתין יומין - כל ראש חדש[10]. כבשר בקלחת - שמהפכין אותו כדי שתתבשל.

להמשך העיון בסיפור הארבעה עשר

---

[1]. הגהות וציונים: בי בלועי דקרח. גירסאות שונות ותקוני נוסח לסיפור זה, עיין: דקדוקי סופרים, אותיות ה-ז, ובהערות. סיפור זה מופיע בשלמותו, אך בשינויים קלים, במספר מקומות: סנהדרין קי. ורש"י שם; במדבר רבה י"ח, כ; תנחומא בובר קרח כז, תנחומא קרח יא; ילקו"ש תורה רמז תשנב; פסיקתא זוטרתא [לקח טוב] פרשת קרח עמ' קיד. (עמ' 230), ושם הגירסא שלוש גומות; תורה שלמה במדבר כ"ו, יא אותיות כב-כט ובהערות.

[2]. ליקוטי רש"י: מקום שנתבלעו לשם עדת קרח וכו' (סנהדרין קי.).

[3]. שתי תמרות יש בגי בן הנום ועולה עשן מביניהן... וזו היא פתחה של גיהנם [עירובין יט.] וראה מגדים חדשים שם.

[4]. ר"י עמדין: שקלי.

[5]. ובפירוש לחם שמים לר"י עמדין [אבות ה', ט] ציין שמדובר בהשגה שכלית.

[6]. ליקוטי רש"י: שניסה כמה פעמים וראה שכל ל' יום עשן יוצא משם (סנהדרין קי.); יפה עינים ציין לקהלת רבה פ"י, פס' ב;' "דבר אחר זבובי מוות"

[7]. על חוסר היכולת לשנות דברים בגהינום, ראה: מכתב מאליהו ח"א עמ' 299; מי השילוח סוף פרשת בראשית ד"ה "ואם"; ריטב"א ד"ה "כל"; ויתכן שלכן נבלעו חיים- משנת יוסף, אגדות הש"ס ח"ב עמ' קיח; הגהות וחידושים תפארת ישראל ב"ב שם. מרגליות, שערי זוהר ב"ב שם.

[8]. ניצוצי אור עמ' פא. ואודות התיקון שבקריאה זו עיין מכתב מאליהו ח"ב עמ' 63; וכן אהלי יעקב עמ' תלה ד"ה "השל"ה". על סוד קריאה זו, בן יהוידע שם ד"ה "משה אמת".

[9]. רש"ש: כוונת הקרא הוא דנבלעו בעודם חיים, אבל אח"כ ודאי דמתו, כי איך יחיו בלא אויר ובלא מזונות? ואיך אפשר שיחיו עד הנה? וכן מדכתיב "ובני קרח לא מתו", משמע דזולתם כולם מתו; וראה העמק דבר במדבר ט"ז, לג.

[10]. על עניין ר"ח כאן עיון יעקב ד"ה "כל".