הסכנה שבאשליה

בבא בתרא דף עג: ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כוורא[1] דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה, סברינן יבשתא היא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה, וכד חם גביה אתהפיך, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא הוה טבעינן.	תרגום ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת, היינו מהלכין בספינה, ראינו דג אחד שהתקבץ חול על גבו, וצמחו עשבים על החול. סברנו שהמקום הזה [הדג שעל גביו החול והעשבים] הוא יבשה [אחד מאיי הים], והלכנו ואפינו ובישלנו על גביו, וכאשר התחמם גבו של הדג, התהפך [הדג וכל מה שעל גביו שהיה נדמה לנו כיבשה], ונפלנו למים. ואם לא היתה ספינתינו קרובה היינו טובעים בים.
רשב"ם חלתא אגביה - שהיה חול[2] נקבץ על גבו. וקדחו - עשבים על החול. וסברינן יבשתא - איי הים היא.

להמשך העיון בסיפור השביעי

---

[1]. על גודל הדג ועניינו, רבנו בחיי, בראשית א', כא; רמב"ן עה"ת שם .

[2]. גירסת הב"ח: נקוה.