בין שמים לארץ
בבא בתרא דף עג:
ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד קרצוליה[1] במיא ורישיה ברקיע, ואמרינן: ליכא מיא, ובעינן לחות לאקורי נפשין, ונפק בת קלא ואמר לן: לא תיחותו הכא, דנפלת ליה חציצא[2] לבר נגרא הא שב שני ולא קא מטיא אארעא, ולאו משום דנפישי מיא אלא משום דרדפי מיא[3]. אמר רב אשי[4]: ההוא זיז שדי הוא[5], דכתיב: (תהלים נ':י"א) "וְזִיז
שָׂדַי עִמָּדִי". |
תרגום
ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הלכנו בספינה, וראינו אותו הציפור שקרסוליו עומדים במים, וראשו מגיע לשמים, ואמרנו: [כנראה] אין המים עמוקים, ורצינו לרדת לתוך המים לצנן את עצמנו, ויצאה בת-קול ואמרה לנו: אל תרדו לשם, שהרי נפל גרזן לנגר לפני שבע שנים, ועדיין לא הגיע [הגרזן] לקרקעית [הים], [והסיבה היא] לא בגלל עומק המים, אלא בגלל הזרמים המהירים והסוחפים. אמר רב אשי: ההוא [ציפור] זיז שדי הוא, שכתוב: [תהילים נ':י"א] "וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי" [שאף אם
רגליו על הקרקע- ראשו מגיע עד לשמים]. |
רשב"ם
וחזינן
לההוא ציפרא[6] כו' - גרסינן. אמרינן
ליכא מיא - היינו
סבורין שאינן עמוקים הואיל ולא קאי במיא אלא עד קרצוליה. חציצא - גרזן או מעצד. לבר נגרא - חרש עצים[7]. ולאו משום
דעמיקי מיא - מהלך
שבע שנים לא הגיע החציצא לקרקע אלא משום דרדיפי מיא מתוך חריפות הנהר לא היה נצלל
עדיין ולא מחמת העומק בלבד. עמדי - ראשו מגיע לרקיע. |
|