|
תוכן המאמר:
לימוד גמרא כסדר ימשיך להיות מסלול ראשי בגנות שיטת הנושאים הדוגמאות של הרב לוי במאמרו עקרונות בפסיקה דוגמאות ממאמרו של הרב לוי הפתרון - לימוד לפי נושאים ספר שיפרש סוגיות לפי בעיות אקטואליות לא יצלח בעיות עקרוניות בהפעלת ההלכה כיום עקרונות ויישומם סיכום תקציר: הצעתו של הרב לוי ללמד גמרא כבסיס לעיון בנושאים אקטואליים לא תצלח, כי ברוב המקרים אין המסקנה ההלכתית תואמת את החיים כיום. כל פסיקה הקובעת "חייב בדיני שמים" - אין לה משמעות בחברה שרובה אינו ירא מדין שמים. יש ללמד גמרא כסדר, ובמקביל לעסוק בסוגיות הלכתיות על פי ספרות השאלות והתשובות. מילות מפתח: הוראת גמרא, הוראת תלמוד, דין תורה היום. |
|
במאמרו "אקטואליה ורלוונטיות בהוראת הגמרא בישיבה התיכונית" ("שמעתין" 151, טבת-אדר א תשס"ג), מתמודד הרב שמעון לוי, מפמ"ר תושב"ע, בבעיה ישנה-חדשה: בצורך "הדחוף והחיוני בהוראת גמרא בדרך אחרת, בדרך מעניינת שתניע את התלמיד להתעניין לרצות ללמוד גמרא, ואשר תביא אותו לאהבת לימוד הגמרא ולאהבת תורה". ההצעה שהציע הרב לוי היא שיוציאו לאור "גמרא לתלמיד", והספר "יכלול אירועים אקטואליים ורלבנטיים לחיי התלמיד, הזיקה של כל אירוע לסוגיה הנלמדת, וכיצד מקיימים דיון ומציאת דרכי פתרון בכל בעיה ע"פ הסוגיה הנלמדת". (ההדגשה שלי, י.א.). לימוד גמרא כסדר ימשיך להיות מסלול ראשי כל הדיונים הללו לא ישנו את העובדה שלימוד גמרא יהיה לפי סדר המסכת, בלי שינוי ובלא הוספות דרסטיות. ולכן, כדי להציל את המקצוע ממצבו הנוכחי, יש להמשיך ללמד גמרא כתחום לימוד יחיד, ולחפש דרכים להפוך אותה לאקטואלית. ההנחה היא כי אם נראה את היכולת לתרגם את הגמרא לבעיות בנות ימינו - יאהב התלמיד את הלימוד, יאהב את הגמרא, וממילא סלולה דרכו להיות יהודי ירא שמים התורם לחברה ולמדינה בחיים על פי ההלכה. בגנות שיטת הנושאים |
"שיטת הנושאים... מעלותיה מועטין וחסרונותיה מרובין... אין בה אתגרים אינטלקטואליים.... התלמיד מתרגל לראות במקורות לקט מקרי ואוסף קטעים ושורות ע"פ בחירתו של המורה, בחירה שאינה מציגה לפניו את תורתנו הקדושה במלוא יופייה והדרה על המרחבים העצומים שלה שאין להם קץ גבול ותכלית, וכדברי הגמ' במס' ערובין...."
|
|
תמה אני אם הדברים החריפים של הרב לוי נגד שיטת הנושאים מכוונת גם לניתוח פסק דין של בית דין רבני, או לניתוח תשובה של פוסק בן זמננו, או אפילו ניתוח תשובה קצרה של הרמב"ם או הרשב"א. שיטת הנושאים מכוונת בדיוק לאלה, וספר שלם שיצא בכיוון זה - "ספרות השו"ת" מאת כותב שורות אלה ועמירם דומוביץ - הציג את יכולות ההלכה בפתרון בעיות אקטואליות על פי תשובות הפוסקים וניתוח מקורותיהם בתלמוד.
אני מבקש לטעון כי הניסיונות לתרגם את הסוגיה התלמודית לפתרונות לבעיות אקטואליות טומנת בחובה סכנה ממשית: ניסיונות אלה יראו את חולשתה של ההלכה במתכונתה היום, ולא זו בלבד שלא יעוררו אהבה לתלמוד ולפסיקה ההלכתית הנובעת ממנו, אלא אף יעוררו בלב התלמיד הנבון שאלות שאין להן תשובה היום במסגרת ההלכה. כדי להפוך את ההלכה לאקטואלית יש צורך ללכת במסלול אחר: בצד לימוד הגמרא המסודר, להפעיל מסלול של לימוד מתוך ספרות השו"ת. מסלול זה יציג בפני התלמיד את הבעיות שפוסקי ההלכה התמודדו אותן ופתרו אותן באופן מלא, יראה את דרך החשיבה ואת הדיון ההלכתי בעת פסיקת ההלכה; יראה כיצד הפוסקים מסיקים מסקנות - לא מסוגיה אחת, אלא מסוגיות רבות וממקורות מגוונים, וכיצד מאחדים את כל אלה למסכת סדורה של פתרון בעיה הלכתית אקטואלית. הדוגמאות של הרב לוי במאמרו |
"לסתום פיות משטיננו ומקטרגנו, מצאתי לנכון לכתוב על האקטואליות והרלבנטיות של מס' בבא קמא, בה נמצא פרק "שור שנגח את הפרה", ובכך להוכיח את התועלת הרבה שיש לתלמיד בסוגיותיה של מס' בבא קמא והזיקה שלהן לבעיות החיים שבכל תקופה ותקופה, כולל בעיות ושאלות המעסיקות תלמיד בן זמנינו" (ההדגשה שלי, י.א.).
|
|
המערערים על חוסר הרלוונטיות של הסוגיה התלמודית, טוען הרב לוי, "לא זכו כנראה לטעום את טעמה של הסוגיה התלמודית, ואת יסודות משפט העברי הנמצאים בפרק שור שנגח את הפרה". הרב לוי מדגיש חזור והדגש כי אין כוונתו לפסוק הלכה למעשה, וכי כל מטרתו להראות כיצד מתמודדת מן הסוגיה התלמודית ניתן לראות כיצד ההלכה בבעיות אקטואליות. לגופו של עניין אין חשיבות אם הדיון הנו הלכה למעשה, או "דרוש וקבל שכר". התלמיד שיילמד את הסוגיות על פי ניתוחו של הרב לוי, יסיק מהן מסקנות גם אם הלימוד הוא תיאורטי. והמסקנות שהוא יסיק מהדוגמאות שהובאו הנן הרות אסון לחינוכו הדתי ולאמון שהוא ייתן לפסיקה ההלכתית. עקרונות בפסיקה כל זה טוב ויפה בחברה שדיני שמים מדברים אל לבם, ואדם רוצה לצאת ידי שמים, כשם שהוא רוצה לצאת ידי אדם. אך מה יהיה תוקפה של אמירה זו היום, כאשר בני אדם רבים - ובהם שומרי תורה ומצוות - אינם מרגישים מאוימים בכך שהם חייבים בידי שמים? האם הדבר לא יגרום לכך שההלכה מפסיקה להיות רלוונטית ואקטואלית, והופכת להיות הלכה של חוג סגור, שאינו קיים עוד? מול העיקרון של "חייב בדיני שמים" קיים עיקרון נוסף: "הפקר בין דין הפקר". בתי דין בעבר השתמשו בעיקרון זה, וכך הפעילו מערכות שההלכה לא נתנה להם מענה. כך, למשל, הופעל הפרוזבול - המעביר כספים מאדם אחד לחברו בניגוד לדיני ממונות הרגילים. כיום אין אנו רואים בתי דין מפעילים עיקרון זה, ובכך משאירים את התחומים שההלכה יכולה להתמודד אתם - פרוצים לרצונו הטוב של המתדיין הירא או אינו ירא מדין שמים. דוגמאות ממאמרו של הרב לוי בהמשך לדיון זה עוסק הרב לוי בנותן סם מוות בפני בהמת חברו, וגם בזה הוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. וכאן הבן שואל: משלוח וירוסים הוא עבירה פלילית בחוק המדינה. הנזקים של משלוח וירוסים, כמו הנזקים של לוחמה ביולוגית ("הנותן סם מוות בפני בהמת חברו") קשים וחמורים מנזקים רגילים. ארצות הברית יוצאת למלחמה נגד עירק בגלל פיתוח לוחמי ביולוגית. וההלכה אינה מסוגלת להתמודד עם נזקים כאלה, והיא משאירה אותם במסגרת של "פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים", או לטיפול החוק האזרחי החילוני?! דוגמה נוספת ממאמרו של הרב לוי: אדם חדר למחשב הבנק, ושיבש את החשבונות: הוסיף חיובים וזיכויים לאנשים שונים, ובכך מנע מן הבנק אפשרות להפעיל את מערכת הכספים שלו: אנשים חויבו בכספים שלא היו חייבים בהם, וזוכו בכספים שאינם שלהם. גם כאן, כותב הרב לוי, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. ומה דינו של אדם שהעתיק תוכנה, אבל השאיר את התוכנה המקורית במקומה? גם כאן, לא הייתה גניבה של חפץ ממשי, ולכן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. בניגוד לספר, שהוא רעיונות הכתובים על נייר ממשי, תוכנה היא רעיונות שאינם כתובים באופן פיזי. התוכנה הנמצאת על תקליטור צרובה באותות מגנטיים, שאין להם ממשות, והעתקתם נמשכת שניות אחדות. העתקת תוכנה יכולה לגרום נזקים של מיליונים, בעוד שום דבר פיזי לא נפגע ולא עבר מבעלות אחד לרעהו. ההלכה משאירה גניבה כזאת ל"חייב בדיני שמים", ואילו החוק האזרחי, שלא כמו ההלכה, התעשת וחוקק חוק מיוחד המגדיר העתקת תוכנה כגניבה, ואנשים עומדים לדין על העתקות אלה. מה ירגיש הלומד בלומדו סוגיות אלה: מי יותר רלוונטי לחיים המודרניים - ההלכה או החוק האזרחי? ואל תאמר לי שבנידון זה יש "דין מלכות", ועל כן לפי דין תורה יש לציית לחוק המדינה. אם כן הוא הדבר - ניגש ישר למקור, לחוק המדינה, ולא להלכה שאינה מתמודדת עם בעיות אקטואליות. אמת נכון, ההלכה יכולה להתמודד עם בעיות אלה ועם קשות מהן, כי יש לה כלים לכך. והכלי העיקרי: "הפקר בית דין הפקר". אבל כל עוד אין פוסקי ההלכה עושים כן, התלמיד הלומד את סוגיית התלמוד ממנה עולה כי אפשר לגנוב תוכנות, וכי אפשר להפעיל לוחמה ביולוגית, וכי אפשר לשלוח וירוסים - ובין הדין לא יתערב כי האיש חייב רק בידי שמים - תלמיד זה לא ישתכנע מן הרלוונטיות והאקטואליות של סוגיות הגמרא במסכת בבא מציעא. על המכשולים העומדים בפני התקנת תקנות לסדרי משפט בתחום הכספי ניתן לעמוד בספרו של הרב הרצוג "תחוקה לישראל על פי התורה". הוא מצריך הסכמה של גדולי הדור כדי לקבוע תקנות ולהפעיל את הפקר בית דין הפקר - והדברים ארוכים ומורכבים. ראה, למשל, כרך ע' עמודים 207-209, שם הוא גם כותב כי מתוך שיחות עם רבנים חשובים |
"נוטה שהרבנות לא תקבל תחת סמכותה דיני עונשין, כלומר את המשפט הפלילי. אך להסיק מסקנה החלטית עדיין לא הגיעה השעה. על כל פנים דרוש שגדולי סמכות התורה יכינו מצע לתקנות עונשין על יסודות שבמסגרת התורה" (עמוד 209).
|
|
מצע כזה לא הוכן, ותקנות כאלה לא תוקנו.
לימוד לפי נושאים אינו נכשל בכל אלה. לימוד נושאים על פי מקורותיהם בתלמוד יכול להביא בפני התלמיד את היופי של ההלכה הפותרת בעיות חברה ומדינה. את הבעיות שאין להם פתרון עכשווי - יפגשו התלמידים בהמשך חייהם, ועד אז יתפללו בכוונה מלאה "השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה". הפתרון - לימוד לפי נושאים ספר זה נוסה בכיתות רבות, ונחל הצלחה רבה. אם כך, נשאלת השאלה, מדוע אין הספר נחלת כלל מערכת החינוך בישיבות התיכוניות? התשובה לשאלה זו מוחזרת לפתחו של המפמ"ר לתלמוד ולתושב"ע: מורים ורמי"ם מעדיפים לעסוק בידוע ברגיל ובקיים. הם רגילים ללמד תלמוד ומפרשיו, ולעבור לשיטת הוראה אחרת זה מאמץ שלא כל אחד מוכן לו. לו היה המפמ"ר מטיל שנה אחת חובה ללמוד נושא זה, ואחר כך הופך אותו ליחידת רשות - היו הרמ"ים מתנסים פעם אחת בלימוד הספר, ולאחר מכן מחליטים אם הוא טוב בעיניהם אם לאו. כל עוד הרמי"ם לא ניסו את הספר - בגלל הרגל, שמרנות ואולי מותר לומר גם עצלות - אי אפשר לדבר על שינוי בהרגלי ההוראה בישיבות התיכוניות. גם ספר מיוחד שהרב לוי חולם עליו - ספר שיפרש את הסוגיות במתכונת של בעיות אקטואליות לא ייקלט, אם לא יהיה לחץ של משרד החינוך לאמץ אותו. אבל לספר כזה אין סיכוי לענות על הבעיה. ספר שיפרש סוגיות לפי בעיות אקטואליות לא יצלח נבדוק את הנושא מזווית אחרת: האם אפשר ללמד הלכה על פי סוגיות התלמוד? האם אפשר ללמד הלכות שבת על פי מסכת שבת? התשובה היא, כמובן, שהדבר בלתי אפשרי. אין יחס בין הסוגיות התלמודיות לבין ההלכה. ההלכה עוסקת בפרטים רבים מאוד שאינם בסוגיה התלמודית, להלכה סדר אחר ומבנה חשיבה אחר. אפשר לסכם כל סוגיה במסקנה ההלכתית שלה, אבל מכאן ועד ידיעת הלכה מסודרת הנובעת מלימוד תלמוד - רבה הדרך. הדבר קשה עוד יותר אם מנסים להפוך את לימוד התלמוד לעיסוק באקטואליה. אפשר, לעיתים, לתת דוגמה אקטואלית הנגזרת מן הבעיה התלמודית. אבל ספרי התשובות יוכיחו כי כמעט ולא ניתן למצוא תשובה הבנויה על סוגיה אחת. המשיבים מביאים ראיות מסוגיות שונות, ממקורות שונים, ורק כך הם בונים את התשתית לתשובה. הרצון להפוך את הסוגיה למבוא לתשובה, יעשה אחד משניים: או שירדד את הדיון ה"אקטואלי" וייתן תשובה שטחית שאינה משכנעת; או שיצריך סטייה ארוכה מסדר הלימוד, יגלוש לסוגיות נוספות, ויעביר את הכיתה לזמן ארוך ללימוד תשובה לבעיה הלכתית. הרב לוי עצמו, בהדגמתו כיצד להצמיד בעיה אקטואלית לסוגיה תלמודית, נאלץ לכתוב ארבעה עמודים עמוסים מקורות ודיונים הלכתיים לשם דיון בבעיה אחת. לימוד חומר כה רב בכיתה ימשך זמן ארוך, וכאשר יסיימו את לימוד התשובה, יחזרו לסוגיה שמזמן שכחו מה עניינה. הפתרון הוא, כפי שכתב כתבתי, לפצל את הלימוד. כשם שהלכה ותלמוד אינם מקצוע אחד, כך בעיות אקטואליות בהלכה ותלמוד אינם מקצוע אחד. אבל יש בעיות קשות בהרבה כאשר מנסים להציג את פתרונות ההלכה לבעיות בנות זמנינו. בעיות עקרוניות בהפעלת ההלכה כיום כאשר הנחה זו אינה פועלת עוד, מתעוררות בעיות של ממש, ולא תמיד המענה של פוסקי ההלכה פותר אותן. לדוגמה: - גרמא בנזקין פטור. עמדנו על בעיה זו בדברינו הקודמים: הפצת וירוסים, לוחמי ביולוגית, שיבוש ספרי בנק - כל אלה הם גרמא, והעושה אותם חייב "רק" בדיני שמים. - אין דנים דיני קנסות. משמעות הדבר היא קטלנית: נדמה בנפשנו שני שותפים, שהאחד גונב מרעהו באופן קבוע. לפי החוק האזרחי, הוא יגיע לבית סוהר ויחויב בקנס. לפי ההלכה יקרה לו אחד משניים: אם ייתפס, יצטרך להחזיר את הסכום שגנב. אם לא ייתפס - יישאר עם הכסף שגנב. אין הוא מסכן דבר כאשר הוא גונב וחוזר וגונב - לכל היותר יידרש להחזיר את הגניבה שגנב. וגם זאת כפוף לתקנת השבים המגבילה את המקרים בהם עליו להחזיר את הקרן. לעניין זה השלכה נוספת. אדם התובע את חברו תביעות סרק בבית משפט, אם יתברר שלא היה כל בסיס לתביעתו, יחויב לשלם לנתבע הוצאות, וייתכן שגם ייקנס על בזבוז זמן בית המשפט. הדבר הזה הוא בלם מסוים בפני נוכלים. בבית הדין הרבני אין קנסות כאלה, ואנשים מתמחים בתביעות הטרדה: יזכו - יקבלו כסף. יפסידו - ילכו לבתים בשלום. אין שום סיכון בתביעות אלה, והדבר מחליש את כוח בית הדין הרבני. - קטן שהזיק - פטור. אדם יכול לשלוח את ילדיו הקטנים להזיק לשכנו, ולא להתחייב בנזקיהם. בחוק האזרחי - האפוטרופוס חייב על נזקי מי שהוא אחראי לו. - "קים לי" - יש מצבים בהם אדם יכול לומר "קים לי כפוסק פלוני", והוא יכול להחזיק ממון בטענה זו. מצב כזה בו המתדיין בוחר את הדעה המתאימה לו בהתדיינות הוא מצב בלתי נסבל במערכת חוק, אבל הוא אפשרי בהלכה. שלוש אלה מעוררים בעיות חמורות שההלכה אינה מציעה להם פתרונות מהירים. עקרונות ויישומם באיסורים: המחמיר תבוא עליו ברכה; לא תסור מכל אשר יורוך בממונות: המוציא מחברו עליו הראיה, הפקר בית דין הפקר. אם בית הדין מופעל על בסיס העיקרון של המוציא מחברו עליו הראיה - הוא משתק את המערכת, ומשאיר כל דבר על מכונו. אם בית הדין פוסק כי המחמיר תבוא עליו ברכה - הוא נמנע מלהיכנס לספקות, ובמקום לפתור בעיות, הוא עוקף אותן. עמדתי על עניין זה כאשר נתקלתי בשכן, שהוגדר כ"בעל תשובה". נתברר כי בנעוריו היה "מזרוחניק", למד בבית ספר ממ"ד, וכשבגר עשה תפנית: קנה מגבעת שחורה, וחתם על "יתד נאמן". שכן זה עשה שיפוצים בדירתו, והשתמש במעלית, המיועדת להסעת 4 אנשים, להובלת חומרי בניין לדירתו. משהתקלקלה המעלית, סרב לשלם את התיקון, בטענה כי הוא כפוף לדין תורה בלבד, וכל עוד לא יחויב בבית דין - המוציא מחברו וכו'. בית דין יתקשה מאוד לפסוק הלכה בעניין זה, כי מעליות מתקלקלות, וצריך חוות דעת של מומחה כדי לקבוע שהמיסב נשבר דווקא בגלל המשא החריג, ולא בגלל שימוש מתמשך. וכך גיליתי כי דין תורה משמש לעתים מפלט מחובות אזרח: יהודי הרואה עצמו בן תורה מוכן ללכת רק לדין תורה, ובית הדין אינו יכול לפסוק על פי אמדן - ותחום החיובים של "נבל ברשות התורה", ושל "הישר והטוב" - נעלם בגלל ההצהרה על "נאמנות" לדין תורה. סיכום פתרונות מאולצים, הטפה והטלת אימה לא יאהיבו את התורה על תלמידינו. מוסכם על הכל כי כדי שמקצוע יהיה משמעותי, צריך שיהיה בעל השלכות לחיינו היום, כאן ועכשיו. ספרות השו"ת עושה זאת, בהצלחה, כי היא עוסקת בחיי היום והעכשיו. לימוד גמרא, תפקידו להכשיר את הלומד להבין את המשא ומתן התלמודי, את דרכי הפרשנות והפסיקה. הפיכת הסוגיה התלמודית לנקודת מוצא ללימוד ספרות השו"ת מוליכה למבוי סתום, ומעוררת בעיות קשות מאלה שהיא באה לפתור אותן. אשר על כן, הפתרון ללימודי הגמרא בישיבות התיכוניות, אחר הוא מזה שהציע הרב לוי. יש ללמד גמרא, לעומק ולרוחב, כדי להביא את הלומד ליכולת לימוד סוגיה וניתוחה. במקביל, בשעות מיוחדות לכך, יש ללמד חומר נוסף: ספרי שו"ת על פי הבסיס התלמודי שלהם, רמב"ם לרוחב, כפי שהציע הרב לכטנשטיין. והעיקר, שלא לשקוט על השמרים, ולא לחשוב כי מה שהיה טוב לאבותינו, טוב גם לבנינו. |
|
הדיון במעמדו של בית הדין הרבני ודין תורה נסוב עד כאן על בסיס המגבלות שההלכה הטילה על עצמה - בעיקר בתחום של "לא דנים דיני קנסות" - דבר הגורם לכך שעושה עוולה אינו מסכן דבר: לכל היותר יחזיר את מה שלקח. אבל יש תחום נוסף, במסגרת המנהלית, שגם היא מטרידה את המחנך כמו את היהודי שומר המצוות, הרוצה לפעול במסגרת ההלכה. תחום זה מתייחס לסמכויות בית הדין והמסגרת בו הוא פועל. שלוש מסגרות של בתי דין רבניים קיימים: - בתי דין לענייני נישואין וגרושין. אלה מתמנים על פי חוק המדינה, יש אצלם ערכאת ערעור, ובמידה מסוימת הם כפופים לבג"ץ. בתי דין אלה חייבים לכתוב את פסק דינם המנומק, ופסקי דין אלה מתפרסמים בקובץ פסקי דין רבניים. - בתי דין לענייני ממונות, ששני המתדיינים באים אליהם, חותמים על כתב בוררות ובכך מקבלים את סמכותם. בית הדין פוסק על פי דין תורה, אבל סמכותו נובעת מחוק הבוררות האזרחי, המעניק סמכות למי ששני המתדיינים קיבלו אותו כבורר. מי שהולך לבית דין זה - בחר מרצונו החופשי את הדיינים ואת שיטת עבודתם. - בד"ץ לסוגיו. בתי דין אלה סמכותם נובעת מן התורה, הם ממנים את עצמם, אינם כפופים לערכאת ערעור, אף אינם חייבים לתת פסק דין מנומק "מאיזה טעם דנתוני". במקרה זה, מאמינים אנו כי הצדק נעשה, אך הצדק לא נראה, ואנשים מתהלכים בהרגשה כי הם במבוי סתום: חויבו בדין בלי לדעת על בסיס מה חויבו; אין להם אפשרות להביא את פסק הדין לברור נוסף בערכאה גבוהה יותר, אף אין להם זכות לדרוש הסבר לפסק הדין. לבעיה זו טרם נמצא פתרון. הערה לסיום: מאמר זה היה לנגד עיניו של הרב יעקב בלוי שליט"א, דיין בבית הדין של הבד"ץ בירושלים. בקשתי ממנו להגיב ולהסביר אם והיכן יש טעות במאמר. הוא העדיף שלא להגיב. |
|