בראשית יד, יח-כ; תהילים קי, ד; מלכים ב פרק ג

מתוך: דברי הקונגרס למדעי היהדות 9, א', תשמ"ו

בשני מקומות במקרא מצאנו את שמו של מלכיצדק. בבראשית יד, יח-כ נאמר:

"ומלכיצדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון. ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ" וגו'.

בתהילים קי, ד אומר הכתוב:

"נשבע ה' ולא ינחם, אתה כהן לעולם, על דברתי מלכיצדק".

שני מקראות קצרים אלה - רבי עניין ועמוסי שאלות ובעיות - הולידו ספרות ענפה של פרשנות, דרשנות ומחקר.
שטרק, פרשן-חוקר המצטיין בניסוחיו הקצרים, השקולים, מעיר בפירושו לספר בראשית:
"?ber Melchisedek haben Juden und Christen vielerlei gefabelt"
כלומר: הרבה דרושים ואגדות העמיסו יהודים ונוצרים על מלכיצדק. והפשט לדעתו: "מלכיצדק נמנה עם המונותאיסטים הקדמונים שמחוץ לעם הנבחר".

ממצאים ותגליות שנתגלו אחרי פרסום ספרו של שטרק מאשרים, לדעתי, את פירושו והשקפתו. בכתבי אוגרית פרושה יריעה רחבה של מיתולוגיה כנענית. אל היה לפי עדות הכתובים ההם זקן הפנתיאון הכנעני, אבי האלים הצעירים בעל, מות, ענת ועוד. והנה, אותו אל מכונה בכתובת קרה טפה (בחבל ה- Taurus סמוך לגבול סוריה-תורכיה) בשם "קונה ארץ".

מאות שנים אחר כך נזכר "אל קונה ארץ" גם בכתובת קרתגית ב- Leptis Magna בצפון אפריקה. מאידך, נמצאו השמות "אל" ו"עליון" בכתובת סוג'ין (צפונה לחלב בסוריה). גם פילון מגבל, ההיסטוריון של אמונות הכנענים והפיניקים, מספר על אודות אל ועליון.
על סמך הנתונים הנ"ל מגיע קאסוטו למסקנה המוטעית כי המקרא מזהה את האל היחיד של אברהם עם אבי האלים הכנעני, שהוא "יחיד בדרגתו" בהיותו אל עליון על כל האלים.

והנה, שלוש טעויות טעה בזה קאסוטו:
א. גם בכתובת סוג'ין וגם בדברי פילון מגבל אל ועליון הם שני אלים שונים;
ב. את האות החשובה ו' שקאסוטו מחק בכתובת סוג'ין ובדברי פילון, הוסיף בדרך שרירותית ל"קונה ארץ" בהפכו את "אל קונה ארץ" של הכנענים לקונה שמים וארץ. וגם לדבר זה אין יסוד, שכן היתה באמונת הכנענים אלוהות אסטרלית מיוחדת לשמים;
ג. לא מסתבר כלל שהכתוב, המדגיש סלידת אברהם מבנות כנען (בר' כד, ג, לז) מניח כי אברהם אימץ לו אליל כנעני מובהק וזיההו עם אלוהיו היחיד. הן לא לחינם חוזר הכתוב שלוש פעמים בפרשת אותו מפגש בין אברהם למלכיצדק על הצירוף "אל עליון" (בלא ו' דווקא) ופעמיים על הצירוף החדש (שלא נמצא במקורות הכנעניים) "קונה שמים וארץ", ללמדך כי עיקר משמעותו של אותו מפגש, כי גם מלכיצדק (כמו אברהם) הינו בחינת "כל העולם (הכנעני) מעבר מזה והוא מעבר מזה". העולם הכנעני-הצידוני מאמין בשני אלים שונים אל ועליון, ואילו מלכיצדק מכריז: אחד הוא. כל העולם הכנעני-הפיניקי סוגד ל"אל קונה ארץ" לחוד ולבעל שמים לחוד, ואילו מלכיצדק קורא ואומר: לא שלושה אלים הם, כי אם אחד, שכל הכינויים אינם אלא תארי כבודו.

כללו של דבר, מלכיצדק הוא כדברי שטרק מונותאיסט כאברהם. קרובים לדעה זו גם דברי מזר:

האמונה שפיעמה בלב כהני ירושלים, שהאל הגדול, הנערץ בעירם הוא אל העולם, קונה שמים וארץ - הכרה הקרובה ביותר לאמונתם של אבות האומה הישראלית, שהעריצו את אלהי אבותיהם, אלהי העולם ובוראו, האל הנעלם, שאינו בשום דמיון לאנוש, השולט בכל מכמני ההויה.

מכל מקום, מלכיצדק בספר בראשית הינו תואר רשמי ממשי לשליט כוהן בן דורו של אברהם. לא כן בתהילים קי, מקום שם אין זה אלא תואר מושאל נמלץ, אל נכון למלך מבית דוד.

זיהוי מאורעות, תאריכים ואישים במזמורי תהילים הינו משימה קשה ומפוקפקת, אך במזמור זה אפשר, לפי עניות דעתי, לזהות את המלך במידה רבה של סבירות.
הבה נפתח במקום שסיים בעל המזמור:

"מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש".

לא נטעה אם נפנה כאן למלכים ב פרק ג. הכתוב מתאר שם מלחמת יהורם ויהושפט במואב. קוראים אנו שם (פס' ח-יז):

"ויאמר (יהורם) אי זה הדרך נעלה. ויאמר (יהושפט) דרך מדבר אדום. וילך מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה... ויאמר יהושפט האין פה נביא לה'... ויען אחד... פה אלישע בן שפט... וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט... ויאמר אלישע אל מלך ישראל... לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך... כה אמר ה' עשה הנחל הזה גבים גבים... לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים".

הכתוב מדגיש כאן כי המלכים לא נהגו את צבאם בדרך הקצרה, הידועה: יריחו, הירדן, מידבא, דיבון, כיוון שמישע מלך מואב היה ערוך לקראת בואם אחרי כל השפטים הנוראים שעשה בישראל ככתוב בכתובת מישע. לפיכך, ביצר את הדרך בואך מיהודה למואב והציב לאורכה חילות מצב. כדי לסכל את תכניתו של מישע ולהביכו, בחרו המלכים בדרך עקיפין קשה ומסוכנת דרך הנגב, הערבה, מדבר אדום ומדבר מואב. באותה דרך מדברית קשה התרגשה עליהם סכנת מוות בצמא. נתחולל נס על-פי דבר ה' ביד אלישע, והנחל המדברי נמלא מים. הווה אומר: במרכז הפרשה דרך עקיפין הרת סכנות ונחל מדברי יבש שנתמלא מים על פי הנביא. וכל זה אך בזכות המלך הצדיק יהושפט.

אמור מעתה: מלכיצדק של המזמור אינו אלא יהושפט, המלך הצדיק שזכה לישועת פלא על פי הנביא.

התואר מלכיצדק רומז אל נכון לשקידתו של יהושפט על הצדק והמשפט, ככתוב בדהי"ב יט, ה ואילך:

"ויעמד שופטים בארץ בכל ערי יהודה... ויאמר אל השופטים... לא לאדם תשפטו כי לה'... יהי פחד ה' עליכם... כי אין עם ה' אלהינו עולה ומשא פנים ומקח שוחד" וגו'.

נאה ויאה אפוא התואר מלכיצדק ליהושפט, ולא זה בלבד, אלא ששני השמות מקבילים ודומים במשמעותם ובהרכבם:
יהו - שפט
מלכי - צדק
הלא צדק ומשפט הינם צמד ביטויים שכיח ביותר במקרא.

מעתה אפשר לשער גם את משמעות פסוק ג במזמורנו:

"עמך נדבות ביום חילך בהדרי קדש".

זהו, כפי הנראה, רמז לישועת פלא שנייה, שנושע יהושפט במלחמה ככתוב בדה"ב כ, ב ואילך:

"ויגידו ליהושפט לאמר בא עליך המון רב מעבר לים (המלח)... וירא ויתן יהושפט את פניו לדרש לה' ויקרא צום" וגו'.

ולקמן פסוק יד ואילך:

"ויחזיאל... היתה עליו רוח ה' ויאמר... אל תיראו ואל תחתו... מחר רדו עליהם... צאו לפניהם וה' עמכם... וישכימו בבקר... ובצאתם עמד יהושפט... ויעמד משוררים לה' ומהללים להדרת קדש בצאת לפני החלוץ".

החוליה המקשרת הברורה בין המזמור שלנו לבין פרשת הישועה בדהי"ב היא הביטוי "בהדרי קדש" המקביל ל"מהללים להדרת קדש" בסיפור המלחמה, שכן זאת היתה האות להתרחשות הצלת הפלא, כמו שנאמר שם בדהי"ב כ, כב כי האויב ניגף והובס "בעת החלו ברנה ותהלה".

מסתבר מעתה כי "ביום חילך" במזמורנו רומז לאמור בסיפור המלחמה "מחר רדו עליהם... וישכימו בבקר... ובצאתם" וגו'. "עמך נדבות" (השווה ל"בהתנדב עם", שופ' ה, ב,ט) מקביל אל נכון ל"בצאת לפני החלוץ" בסיפור המלחמה.

הפסוק האחרון במזמורנו: "ידין בגוים מלא גויות... על ארץ רבה" מזכיר את האמור שם, פסוק כד: "ויפנו אל ההמון והנם פגרים נפלים ארצה".

כללו של דבר, המזמור מכנה את יהושפט מלכיצדק, כיוון שתואר זה הולם את שמו ואת פעולתו והריהו מקלס את המלך הצדיק, בהזכירו שתי ישועות פלא שזכה להן במלחמותיו.
מן הראוי לשים לב עוד במזמורנו לשלוש המילים המעניינות: "אתה כהן לעולם" (פס' ד). נראה כי ההופעה הפתאומית, החד פעמית של מלכיצדק בספר בראשית הרשימה והפליאה את הקדמונים. מה טיבו של כוהן זה לאל עליון קונה שמים וארץ, שצץ לפתע ללא כל ידיעה על ראשיתו, מוצאו ומקורו והוא נעלם כלעומת שבא ללא שכר לאחריתו, לצאצאיו, לגורל אמונתו?

זה פשר הדרש המופלג של האוונגליון (אל העבריים ז, 3)

"באין אב, באין אם באין יחס. לימיו אין תחילה ולחייו אין סוף... הוא עומד בכהונתו לנצח".

בדומה לו הפקיע ידידיה-פילון האלכסנדרוני את האיש הפליא מן המציאות האנושית והפכו להתגלמות הלוגוס.

נראה כי האוונגליון מיזג את מלכיצדק הממשי של בראשית במלכיצדק הסמלי של תהילים (כהן לעולם = עומד בכהונתו לנצח). לא כן בעל המזמור שלנו, המדגיש דווקא את ההבדל בין השניים. מתוך כך הוא בא לידי שבחו של יהושפט, ויתרונו של מלכיצדק הסמלי על מלכיצדק הממשי-מקורי שעל אף גדולתו וחשיבותו, בן חלוף היה, צדיק בדורו, כוהן לשעתו, ללא המשך.

לא כן יהושפט, שהינו "כהן" (שליט בממלכת כוהנים) לעולם, בהיותו בן לשושלת בית דוד שכיסא ממלכתו נכון לעולם.