לדף ראשי



בעוד שבארצות אירופה המערבית באה אל קצה מלחמת העולם הראשונה ההרסנית, נמשכה ברחבי רוסיה מלחמת האזרחים. מוסקבה והשטח הכפוף למרותה הייתה בעיצומה של הלוחמה נגד חילות הלבנים השונים, שהקיפוה מכל עבר. תקופה זו, הידועה כתקופת הקומוניזם הצבאי, צוינה במאורעות רבים וחמורים, המתות בלא דין, החרמות, רדיפת הבורגנים ותומכי המשטר הישן ועושי דברו, בעוד הרעב והמחסור עושים שמות באוכלוסייה. הממשלה הסובייטית נלחמה נגד הצבאות "הלבנים" בכוחות "הצבא האדום", שזה עתה הוקם, ובראשו עמד טרוצקי.

אם קשה היה המצב ברוסיה בשלטון הבולשביקים, הרי רע ומר היה מצב היהודים באוקראינה שביקשה להיות עצמאית.

לאחר יציאת הגרמנים (שזכו בהשתלטות על אוקראינה בתוקף חוזה השלום של ברסט-ליטובסק), נתחדשה מלחמת שואפי העצמאות והבדלנות האוקראינית נגד השתלטנות הבולשביקית. שני מיליון יהודים נמצאו בתוך אימי מלחמת האזרחים, והיו למשיסה לשני הצדדים. כל אחד מהצדדים הלוחמים האשים את הציבור היהודי בנטייה לצד... המתנגד. האוקראינים - האשימו את היהודים בבולשביזם, ואילו הבולשביקים האשימום - בבדלנות וב... בורגנות, שהיו היינו הך מבחינת רשעות המעמד. שנת 1919 עומדת במוראותיה בצד שנות האימים של גזירות ת"ח (1648 - מרד בוגדן חמלניצקי) ותנועת ההידמאקים - כנופיות צבאיות למחצה, שערערו את הסדר החברתי בחלקי אוקראינה הפולנית במאה ה- 18, שכילו חמתם ביהודים בעת פשיטותיהם בשנת 1768. מותר לכנות את אירועי 1919 מבחינה זו - להיידמאקיות שלישית, שאף כי נסיבות המדיניות נשתנו מן הקצה - הרי רדיפת היהודים כאחת ממטרותיה - לא נשתנתה.

בראש השלטון הבדלני שמרכזו היה בבירת אוקראינה. קיוב עמדה "הדירקטוריה האוקראינית" - מעין "ממשלה" - וראש המדברים בה ההטמאן סמיון פליורה.
מאורעות שנת 1918 זכו לאיזכור ברומן "הגווארדיה הלבנה " מאת בולגאקוב, ובו מוזכר בפרוטרוט סמיון פטליורה אשר היה בכלא בקיוב בזמן הכיבוש הגרמני ואחר כך שוחרר על ידי ההטמן ששיתף פעולה עם הגרמנים.

האטאמנים והמפקדים של היחידות האוקראיניות שבהן נתערבו יסודות היידמאקיים, (פורצי מוסרות המשמעת) גילו את ה"סוד" כיצד להלהיב את פיקודיהם: התרת עריכת פרעות ביהודים. עוד בינואר 1919 נערכו עשרות פוגרומים מאורגנים ביהודים (ערי ווהלין: אוברוטש, ז'יטזמיר, ברדיטשב). המרשם היה סטנדרטי: גדוד אוקראיני היה מגיע לעיר, מאשים את הקהילה היהודית בנטייה וסיוע לבולשביקים. קונטריבוציה (קנס) כבד היה ניגבה בכוח, ולאחר מכן הייתה ניתנת האוכלוסייה לבז ולהרג, הנלווים במעשי אונס של נשים וקטינות.

יצוין במיוחד הפוגרום האיום שנערך ביהודי פרוסקורוב, החרות היטב בזיכרונם של יוצאי רוסיה עד היום, שנערך ב15 בפברואר 1919, עת נמלטה הדירקטוריה, לאחר נפילת קיוב בידי הבולשביקים, לפודוליה. האטאמן (סימוסינקו) השקה לשכרה את ההיידמאקים, והשביעם להוציא להורג את כל היהודים. רק בבורחים ירו, ואלה שנמצאו בבתיהם נהרגו בנשק קר, לחסוך בכדורים. 1200 איש הובאו לקבר אחים אחד לאחר הטבח.

דובנוב מציין כי כאשר התייצבה משלחת יהודים בפני פטליורה וביקשה ממנו להפסיק את הרציחות, השיב: "בבקשה מכם אל תגרמו למריבה ביני לבין הצבא". הפוגרומים נמשכו עד למחצית שנת 1919.

נרצח בפריס על ידי שלום שוורצבארד, כנקמה על חלקו בפרעות ביהודים.

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
יצחק אורן / שלום שווארצברד



הערות לערך:
שם המעיר:
הערה: פטליורה היה אנטישמי כי התועמלנים הסובייטים ותלמידיהם הסוציאליסטים ב'פלסטינה'. האדומים לגווניהם רצו להציג אותו כך. אני מוסיף עוד מידע שיסביר את מה שענה פטליורה למשלחת היהודית:
1. פטליורה דאג שמדינתו תצביע בעד מדינה יהודית עתידית בחבר הלאומים (כתב המנדט)
2. שליח של פטליורה נפגש עם ז'בוטינצקי וניתנה לאחרון הבטחה שתוקם מליציה יהודית להגנה עצמית. פטליורה לא זכה לממש הבטחתו כי ברח לפריז ולא חזר לאוקראינה שנכבשה ע"י הסובייטים. אגב, הסוציאליסטים בא"י ביקרו את ז'בוטינסקי על הפגישה עם שליחו של פטליורה אך זבוטינסקי טען שזו היתה החלטה טובה ומעולם לא חזר בו.
3. לפטליורה היו שרים יהודים בממשלתו.
4. גולדלמן, חבר קבינט יהודי בממשלתו, העיד כי מעולם לא יצאה מפיו שום אמירה אנטי יהודית או אנטישמית. הוא טען שפטליורה חשש למתוח ביקורת וכל שכן להעניש את הגנרלים שלו מחשש לאבל את תמיכתם. מיותר לציין שאיבוד תמיכתם זה איבוד השלטון, דבר שלא היה משפר את מצב היהודים.
5. סייע לכ-15,000 פליטים יהודים אוקראינים בזמן שהותו בוורשה.
6. ממשלתו הבטיחה בחקיקה שוויון זכויות ליהודים ואף אוטונומיה. ארנולד מרגולין אחד מהשרים בממשלתו טען ששום מדינה באירופה לא העניקה ליהודים זכויות כפי שהוענקו בחוק ליהודים באוקראינה קצרת הימים.
7. יש מסמכים המעידים שהוציא להורג במס' מקרים משתתפים בפוגרומים.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן