לדף ראשי



בצהריי ה- 6 בנובמבר, 1944, בשלהי מלחמת- העולם השניה, התנקשו שני צעירים עבריים מארץ-ישראל בלורד מוין, שר- המדינה הבריטי במזרח התיכון, ושמו קץ לחייו.

המאורע הכה גלים גדולים ברחבי תבל. חיש-מהר נתברר, כי שני הצעירים הם שליחי המחתרת "לוחמי חירות ישראל" (לח"י), ומטרתם היתה לעורר את מצפון העולם אל המאבק לשחרור לאומי המתנהל בארץ-ישראל. עצם המעשה היה בו משום הפגנה כלפי חוץ; הם פגעו בנציג הרם ביותר של השלטון הבריטי במזרח התיכון ובכך הביעו מחאה על משטר השעבוד והדיכוי.

מקום-ההתנקשות נבחר ליד ביתו של הלורד בשובו ממשרדו בשעת הצהריים, אולם הנסיגה לאחר ביצוע המעשה לא עלתה יפה: המתנקשים נתפסו על-ידי שוטר-תנועה מצרי שדלק אחריהם בהימלטם לעבר גשר בולאק.

משפט שני המתנקשים בלורד מוין, שנערך בימים 10-18 בינואר 1945, היה המפורסם במשפטים שנערכו נגד חברי המחתרות העבריות בתקופת מלחמתן בבריטים. היה לו הד בינלאומי ניכר.

הצעירים עמלו ללא-הרף להפקיע את המעשה שעשו מתחום הפלילים ולהפוך את מעשה ההתנקשות לנקודת-מוקד, שעליה סובבה כל הטרגדיה היהודית בדורו של היטלר.

ואמנם, עלה בידם לחולל תנועת אהדה בקרב דעת-הקהל בעולם. אפילו השופטים הנוקשים לא השכילו להסתיר את נימת ההערצה שרטטה בלבם פנימה לנוכח גבורת-הנפש של בני העם העברי, שאך זה עתה חרגו מעולם-נעורים שלהם (חכים היה בן 18 ובית-צורי - בן 32).
בייחוד הצטיין בית-צורי בנאומו המזהיר, שנמשך למעלה משעתיים, תוך התכתשות בלתי-פוסקת עם אב בית-הדין, שביקש לקטעו ולא להניח לו להפליג בדברי "תעמולה" נגד "אומה ידידותית למצרים" (בריטניה), עד אשר לא ראה לבסוף השופט ברירה בלתי אם לאסור על העיתונאים באולם מלהעלות את דברי הנאשם על הנייר, כדי שלא להפיץ את טענותיו ברבים.

אליהו בית צורי

אליהו חכים

ב- 18 בינואר הוצא אפוא פסק-דין המוות על חכים ובית-צורי, נדמה היה כי כלו כל הקיצין, שהרי לא היה מקום לערעור, והנוהג במצרים הוא להוציא את פסק-הדין לפועל כשלושה שבועות לאחר יום גזר-הדין.

ב - 22 במארס עלו חכים ובית-צורי על הגרדום כששירת "התקווה" בפיהם.

בשנת 1975 הועלו עצמותיהם לארץ והם נקברו בטקס צבאי בהר הרצל.

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
חכים ובית צורי / ד"ר יוסף נדבה


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן