לדף ראשי



ממכלול העובדות והתיאורים מסתבר ללא-ספק שלמרבית אכזבתם של יהודים רבים, לא הייתה התנועה הפרטיזנית הלאטבית ערוכה להוות מסגרת קליטה ליהודים הנרדפים, ואף לא הייתה מסוגלת לכך, בעיקר בגלל הסיבות הבאות:

1. תנועת הפרטיזנים החלה להתבסס בלאטביה ב-1942, כשרובם של היהודים כבר לא היו בחיים.

2. רובם של הבסיסים הפרטיזניים נמצאו גם ב-1943-1942 על הטריטוריה הביילורוסית, הרחק מהגטאות וממחנות-העבודה, שבהם נמצאו שרידי היהודים.

3. אף אותן יחידות פרטיזניות מעטות שפעלו על אדמת לאטביה ובקרבתה, לא הצטיינו ביציבותן מבחינה ארגונית וסטרוקטורלית; הן גם הוכו תכופות על-ידי כוחות הביטחון שעקבו אחריהן בצורה תקיפה ויעילה.

4. לפי הכללים של לחימה פרטיזנית בארץ בעלת אופי חקלאי כמו לאטביה, שומה היה על הלוחמים להיטמע ארעית באוכלוסייה הכפרית ולהישען על תמיכתם המוסרית והמעשית, ואילו רוב היהודים בלאטביה היו, מבחינת מראיתם החיצונית, מנטליותם ותרבותם, נטע זר בין האיכרים ואפילו בין תושבי הערים.

5. כיוון שהיהודים היו שונים ויוצאי דופן משאר אנשי האוכלוסייה וכן בגלל סיבות אחרות, כגון חוסר ניסיון צבאי וחוסר נשק לא החשיבו מפקדי הפרטיזנים, בדרך-כלל, את היעילות בהצטרפותם של נרדפים יהודים ליחידותיהם. זאת ועוד, במקרים לא מעטים הכריעו בשיקולים אלה דעות קדומות מצד המפקדים והלוחמים, שחלק ניכר מהם היו שבויי מלחמה בעבר ודבקו בשנאת ישראל יתירה, בהשפעת הגרמנים.

בהביאנו בחשבון סיבות אלה, וכן את חוסר ההכרעה לגבי היציאה ליער, שהיה קיים גם במספר גטאות ומחנות-עבודה, אין פלא, שמספר הפרטיזנים בין יהודי לאטביה היה זעום ביותר, הן מבחינה מוחלטת והן מבחינה יחסית.

מסיבות מובנות אין להגיע למספרים מדויקים, ואף לא סבירים, לגבי מספר הפרטיזנים היהודים מלאטביה במלחמת העולם השנייה, עם זאת אין להניח שמספרם עלה על 100.

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
דב לוין יהודי לאטביה בלחימה הפרטיזנית, 1941-1945


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן