לדף ראשי




מטבע – פיסת מתכת מזהב, כסף או נחושת, הטבועה בחותם המלך או הממשלה, ומשמשת כתמורה לחפצים. על שם הטבעת החותם נקראת מטבע.

המטבע משמשת כמתווך במסחר. המסחר העתיק היה על ידי החלפת חפצים בעלי ערך דומה. המטבעות הם בעלי ערך קצוב, ושחררו את הקונים מהצורך לקבל בתמורה לחפצים חפצים אחרים. המטבע שימש כתמורה לכל דבר.
בתחילה היו המטבעות חתיכות כסף זהב או נחושת בלי צורה, וערכם נקבע ע"י משקלם. לכן נקראו "שקל", חצי שקל ורבע שקל. עם התפתחות השימוש במטבעות החלו לעשות מטבעות בצורת חיות: כבש או ארי וכדומה, כדי שצורתם תעיד על משקלם, ולא יהיה צורך לשקול. במשך הזמן הוסיפו למטבעות את דמות המלך או המושל, והמדינה הייתה אחראית לערך המטבעות. דבר זה גרם שלכל מדינה היו המטבעות שלה.

מטבעות יהודים
למטבעות היהודים או למטבעות של העמים שהשתמשו בהם היהודים, יש גם משמעות לדיני התורה, כמו: מחצית השקל, פדיון בכור, ערכין ושדה אחוזה, עונשי כסף וכדומה.

המטבעות שנזכרו בתנ"ך ובתלמוד ובמדרשים הם שלוש קבוצות:
א) מטבעות שנזכרו בתנ"ך;
ב) מטבעות החשמונאים אשר נעשו תחת ממשלת היהודים;
ג) מטבעות היונים והרומיים ואומות אחרות הנזכרים בדברי חז"ל.

מטבעות במקרא
המטבע שעברה לסוחר בימי אברהם נקראה "שקל" מילה הגזורה מהפעל "שקל", מפני שהמטע נשקלה במאזנים, ויתכן כי השם scale באנגלית, skal בדנית, וכן schale בגרמנית שעניינם מאזנים, מקורו מהפועל "שקל", או "סקל", שעיקר הוראתו העיק תחתיו, ומורה על בחינת "כובד" במאזנים.
שקל כסף היה עובר לסוחר, והם "שקלי עפרון" שנתן לו אברהם (בראשית כ"ג ט"ז). ואף כי אברהם היה כבד מאד במקנה ובכסף ובזהב (שם י"ג כ') השתמש בשקלי כסף, כי לא היו אז מטבעות זהב. לכן נקראו השקלים במקרא "כסף" סתם.
אבימלך נתן לאברהם אלף כסף (שם כ' ש"ז),
וכן נזכר כסף לעניין תשלומי נזק והלוואה (שמות כ"א וכ"ב).
כל הקניות נעשו בכסף (דברים ב' ו').

השקלים לא היו שווים בכל הזמנים, וגם בזמן אחד שמשו במקביל שני סוגי שקלים. השקלים שהיו "עוברים לסוחר" היו שווים יותר.
א"ר יוחנן: כסף האמור בתורה סתם – סלעין; דנביאים – ליטרין; דכתובים - קנטרין, חוץ משקלי עפרון (בכורות ג'.). גם נזכר שקל כסף בשקל הקדש (ויקרא כ"ז ג'). התרגומים הראשונים, אונקלוס, יונתן בן עוזיאל וירושלמי, תרגמו "שקל" – "סלעא", וכסף סתם - "סלעין".

בימי המשנה התחילו לקרוא לשקל השלם או שקל הקודש בשם "סלע", ואת חצי הסלע שאינו קודש, בשם "שקל".
המשנה מזכירה מטבעות אלה: המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון, אמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה וכו' (ב"מ ל"ד. שבועות מ"ג:).
דעת רמב"ן (לשמות ל' י"ג) כי כן היה המנהג בזמן בית שני. עשו מטבע כסף של שני דינרין, כדי שיוכלו לתת לגזבר ההקדש ולא יצטרכו לקלבון (= עמלת המרה למטבעות קטנים). מטבע זו נקראה "שקל", מפני שהיו שוקלין אותו בכל שנה, ואת שקל של תורה קראו בשם "סלע" כתרגומו בארמית.

בימי אברהם היתה מטבע בשם "בקע", והיא מחצית השקל, ונגזר מהפועל בקע מפני שנתבקע ונגזר לשנים.
התרגום השומרוני מתרגם בקע "טבע מתקולא", וכן היה שמו בבית שני.
היה רבע שקל שנזכר בימי הנביאים הראשונים (ש"א מ' ח').
בימי יעקב הייתה "קשיטה" אשר היו לה מהלכים בארץ כנען, והיא מוזכרת בספר איוב (מ"ב). אונקלס תרגם חורפן והוא כבש, וכן העתיקו הזקנים והוולגטה (agris), והפשיטא מאה "נקון", זו הייתה מטבע בצורת כבש. כנראה שהייתה הקשיטה המטבע הראשונה בצורת חיה, וכן בלשון רומי נגזר השם ממון pecunia מן pecus צאן. וא"ר אבא בר כהנא במאה אנקיות במאה טלאים וגו' (ב"ר פע"ט סוף).
ובכרכי הים היו קוראין למעא קשיטא (ר"ה כ ו.). מעה או מעות הוא שם כולל למעות. לדעת ר' סימון קשיטא הוא גמל (ב"ר פ' פ"ד) ואולי פירושו מטבע בצורת גמל. הקשיטה הייתה המטבע הקטנה ביותר בעת ההיא, ושווה "אגורת כסף" או "גרה" - החלק העשרים בשקל (שמות ל' י"ג, ויקרא כ"ז כ"ה, במדבר י"ח ט"ז).
גם בימי הנביאים האחרונים היה השקל עשרים גרה (יחזקאל ס"ה י"ב).
בימי חז"ל הוסיפו לשקל של חול ארבע גרות, או על כל דינר מעא אחת (עי' תוס' בכורות ה'. ד"ה והשקל עשרים גרה). בימי משה היה משקל השקל שלוש מאות ועשרים גרגירי שעורה, ובזמן הבית השני העלוהו למשקל 384 גרעיני שעורה.
בימי עזרא ונחמיה היה גם שליש שקל, שנאמר "והעמדנו עלינו מצוות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו" (נחמיה י' ל"ג). על הפסוק הזה סמך התלמוד את מאמרו בדין צדקה: אין פוחתין בשנה פחות משלישית השקל (ב"ב ט, ש"ע יו"ד סי' רמ"ט ב').

לעווי משער שבחרו את שלישית השקל תחת מחציתן, כי השלישיות היו מצויות הרבה יותר מהחצאים אף כי זהו נגד מצוות התורה. לדעת רמב"ן (פרשת כי תשא) השלישית הזאת לא הייתה שליש ממשקל של משה, אלא שליש משקל גדול של שלושים גרה, מפני שהוסיפו על השקל שליש מלבר (50%), והשקל הזה היה אדרכמון הפרסי. עכ"פ הייתה הנתינה עשר גרה מחצית השקל של משה.

מטבעות בתלמוד
ואלה הם שמות המטבעות בדברי חז"ל בסדר הא"ב:
1) איסר (asearion), מטבע רומי של נחושת. (איסר אחר מכונה "האיטלקי", כי היה עובר לסוחר באיטליה של יון). באיסר 8 פרוטות (קדושין ב'.), הוא חצי פונדיון, ואחד מ- 24 בדינר כסף (ירוש' קדושין נ"ח ע"ד). לפעמים נפחת עד אחד מ- 32 בדינר.
הירושלמי (שם) מבאר שינוי השער של הדינר משתי סבות מתנגדות, אחת בגלל ירידת מחיר הכסף, ואחת הכלל ירידת מחיר הנחשת.

2) איסתרא, מטבע רומי stater, סלע קטן או סלע המדינה, שהוא חצי זוז, או אחד משמונה בסלע צורי שהוא שקל דאורייתא (קדושין י"א:).

3) אסימון - מטבע בלי צורה. תוס' מפרשים "אסימון" - מלשון סומא שאין לו עינים, שאין לו סימן צורה (ב"מ מ"ז:). והרב ליפשיץ בעל תפארת ישראל בפירושו למשניות פסחים (פ"י) אומר כי היא מלה עברית הבנויה בתבנית יונית ומורכבת מ"אי-סימון". אין מחללין מעשר שני על אסימון (ירוש' מ"ש פ"א).

4) אספרי, ולדעת צוקערמאן נקרא ג"כ בשם לקן (ירוש' מ"ש פ"ד). והוראת שניהם לבן, היינו מטבע כסף קטנה.

5) ארגרון, מטבע קטנה של כסף שנותנין לעני (ב"ב ח'. תוספתא פ"ד).

6) בולרין (follera) מטבע של רביעית אונקיא.

7) דינר (denarius), מטבע ידוע של כסף, ויש בו 24 איסרין. דינר כסף הוא זוז או זוזא. יש גם דינר זהב ששוה 25 דינרי כסף. יש בו למעשה 24 דינרי כסף, והדינר האחרון הוא ה"קלבון" - שכר החלפן הפורט את המטבע. לפעמים הוזלו האיסרין וקמו 32 בדינר כסף.
יש כמה סוגי דינרין על שם המלך, כמו:
דינר גרדיון (gordianus) על שם הקיסר גורדיאנוס, וכן נקראו אב בנו ונכדו והראשון היה מארקוס אנטוניוס. דינר גרדיון נזכר בגמרא ומדרש (עירובין י"ט. ויק"ר פ"ז).
דינר הדריינא על שם אדריינוס קיסר (Hadrianus),
דינר טריינא שייפא (ע"ז נ"ב:) על שם טוריינוס והיה משופשף מיושנו, שצורתו שחוקה מרוב השימוש.
דינר נייקא, דינר שפסלתו המלכות, נייקא ואנגרא (ב"מ מ"ו:).
דינר זיינקא הוא מטבע זהב טוב (כתובות ס"ז:), ולדעת צוקערמאן הוא מלשון פרסי סיאנקי עיר בפרסיסתאן, ושוה 17 דינרין.

8) דנקא, שישית דינר, וחלק שישי ממטבע של דרכמי, השווה לערך מעא. פלגא דנקא הוא אחד מ- 12 בדינר או 3 מעין (שבת ל"ה. רש"י), והיא "קשיטה" בתורה לדעת רבי עקיבא, וכן קורין אותה בכרכי הים (ר"ה כ"ו.).

9) זוז, או "זוזא חיורא" (שבת ס"ו: לבן, של כסף צרוף). צורת אליל הייתה חקוקה בזוז, ולכן ר' מנחם בר סימאי לא הוה מסתכל בצורת הזוז (ע"ז נ').

10) טריסית (שבועות מ'.) מעא קטנה (tresnis) ושוויה שלושה חלקים של איסר.

11) טרפעיקא, מאי טרפעיקא? א"ר ששת אסתירא. וכמה אסתירא? פלגא דזוזא [=חצי זוז]. וזה היה שכר הלל הזקן בכל יום (יומא ל"ה), ברומית נקראת המטבע Victoriatus . המטבע הוטבעה לראשונה ברומא ע"פ חוק של קולדיוס בשנת 177 לפה"ס, 192 שנה אחר שהחלו לטבוע מטבעות כסף במדינת רומי.

12) לומא (lamina) כמו מעא (ע"ז ל"ד:), ליטרא יש בה מאה זוזין או זינין בלשון הירושלמי (תרומות פ"ב מ"ז ע"ב), ושווה 25 דינרי זהב.

13) מלוזמא של טבריה ומלוזמא של צפורי, מטבעות קטנות (ברכות כ"ג:).

14) מסימס, חצי איסר, ויש בו 2 קודרנטים (ירוש' קדושין פ"א נ"ח ע"ד).

15) מעא, מעה, - גרה במקרא (ב"מ מ"ז:), שש מעא כסף - דינר, מעא - שני פנדיון (קדושין י"ב.), ויש סוגי מעות שונים: מעות כזביות, מעות ירושלמיות ומעות קפומקיא. תרגום "קשיטא" - מעה, (איוב מ"ב י"א). ומזה נובע השם הכללי ל"מעות כסף".

16) פרוטה, מטבע לחילוף לפרוט מעות, והיא של נחושת, פרוטה דדהבא לא עבדי אינשי (ב"ב קס"ו). פרוטה שאמרו אחד משמונה באיסר וכו' (קדושין י"ב).

17) פילסא - יש ממנה של זהב ושוויה שקל, תרגום עשרים שקל ליום (יחזקאל ד' י) עשרין פילוס ליומא. ויש של נחושת, מאי אסימון פילסא (ב"מ מ"ז).

18) פונדיון, מהמילה דופונדיון (dupondium) מטבע של שני איסרין (ב"מ ק"ו.)

19) פרכרגמא, מטבע מזויפת או שנפסלה ע"י המלך (פרה פ"א ג').

20) קודרנטיס (quadrans), רביעית האיסר ויש בה שתי פרוטות (ירוש' קדושין פ"א נ"ח ע"ד), ונקרא ג"כ קונטרינק (קדושין י"ב).

21) קלבון, לדעת ר"מ הוא מעא כסף, וחכ"א חצי מעא (שקלים פ"א ז', בכורות נ"ו),

22) שעורה כסף, יש בה שתי פרוטות, והיא רביעית האיסר, ונקראת ג"כ קודרנטיס. גם עשאו מטבע של כבוד (medal) בצורת המכובד ונקראת "מוניטא".

מטבעות המכבים
המטבעות הראשונות שטבעו היהודים הם מטבעות המכבים לאחר הניצחון על היוונים. שמעון המכבי, אחי יהודה, היה הראשון שטבע מטבעות של היהודים: שקל ומחצית השקל של כסף (188-139 לפה"ס).





הכתב בולט, ורשום עליהם השנה למלכות המכבים שבה הוטבעו. בשנה הראשונה רשום "א" ובשנים ב-ה': שנת ב', שנת ג' שנת ד', שנת ה'. בצד אחד רשום למעלה "שקל ישראל" ועליו צורת צנצנת המן ועליו שנת המטבע. מצד השני רשום למעלה "ירושלם הקדושה" (במטבע משנת א': ולירושלם קדושה"), וצורת מטה אהרן פורח. ומשקלו כמשקל שקל צורי 14.40 גראם. מטבע מחצית השקל הוא בצורת השקל, ורשום עליו "חצי השקל" תחת שקל ישראל, ומשקלו בערך 720 גראם.





על מטבעת יוחנן הורקנוס (105-135 לפה"ס) רשום "יהונתן הכהן הגדול וחבר היהודים", חבר הוא תואר של "זקן" או "חכם" היהודים.




במטבעות אריסטובולוס הראשון (104-105) רשום "יהודה" במקום יהונתן ומזה ראיה כי שמו היהודי היה "יהדה" כמו שאומר יוסיפוס (קדמוניות ס"כ י').

במטבעת אלכסנדר ינאי (76-104) רשום "יהונתן" תחת הכנוי ינאי, ובמטבע אחרת "יהונתן המלך".





במטבעת אנטיגנוס (87-40 לפה"ס) "מתתיהו הכהן הגדול" ובאחרת נוסף "חבר היהודים" ושנות שא (שנה א') שב (שנה ב.), והן המטבעות האחרונות למלכות המכביים.

כאשר כבש פומפיוס את ירושלי פסקה מלכות החשמונאים, והשלטון בארץ ישראל וסוריה עבר לידי רומי. שתי מטבעות הוטבעו לזכר המאורע:
אחת דינר כסף של אולוס פלאוטיוס, הנקראת earule aedile שהוטבעה בשנת 54 לפה"ס.
השניה מטבע נחושת של סוסיוס שניצח את אטיגנוס בן אריסטובלוס השני, עם ציור מארק אנטוניא ובתולת בת יהודה בוכיה, ורשום עליה Judaea Capta, "יהודה השבויה".

הורדוס, (4-37) הורשה לטבוע מטבעות של נחושת ולא של כסף, עם כיתוב יונית ורומי אך לא עברי.






מטבעות המרד הראשון והחורבן
בימי המרד הראשון – מרד הקנאים בירושלים נגד הרומיים טבעו מטבעות נחושת קטנות ורשום עליהם "חרות ציון", ומטבעות גדולות "לגאולת ציון שנת ארבע" עם ציור של כוס ודקל, ועליו חתום חצי ורביע שקל.





לאחר ניצחונם טבעו הרומיים מטבע של אספסיינוס טיטוס ודומיציאן, ועליו ציור של בתולת בת ציון היושבת שבויה ליד דקל, ורשום עליה Iudaea Capla או Devieta .






מטבעות מתקופת בר כוכבא
בר כוכבא טבע מטבעות כסף ונחושת. הדינרין נקראו בפי חז"ל "מטבעות כוזביות" (של בר כוזיבא). (תוספתא מעשר שני פ"א ה, ירושלמי מ"ש פ"א ב'; ב"ק צ"ז).

על מטבע כסף גדולה, במדת הטיטרכי של אנטיוכוס, בצד אחר דמות בית המקדש ובצד שני צורת אתרוג ולולב. הכיתוב: שנת אחת לגאולת ישראל ומצד שני ירושלם; או שנת שתים לחרות ירושלם ובצד שני שמעון.



על מטבעות הנחושת יש ציורים של דקל, ענבים, זר פרחים וכנור, והכיתוב: שנת א' לגאולת ישראל, "אלעזר"; "שמעון נשיא ישראל", "שנת שתים לחרות ישראל", או "לחרות ירושלם".









מטבע נחושת המיוחסת לזמנו של בר כוכבא, מצד אחד שערי ההיכל ומצדו השני לולב ואתרוג. בשני צדי שערי ההיכל האותיות "ירושלם", וסביב הלולב האותיות "שב לחרות ישראל", (ירושלם של לונץ כרך ח' 172).

חכמי ישראל על המטבעות
רב האי גאון מזכיר את המטבעות (קובץ מעשי ידי גאונים קדמונים ברלין 1856), ובפירושו למסכת ידים כותב על מאמר התלמוד ר' אומר בכתב אשורית נתנה תורה וכו' (סנהדרין ב"ב.), זה שבידינו עתה הוא אשורי, ושביד כותים וכתב שעל שקלי ישראל הוא רעץ.
הרמב"ם באחת מתשובותיו כותב:

האגרות וספרי חול, וכל מה שחקוקין על המטבעות ושקלי הקודש, הכל בכתב עברי (שמרונית).

הרמב"ן בסוף פירושו לתורה כותב:

"ברכני ה' עד כה שבאתי לעכו ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד, ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדין סביב כתב מפותח באר היטב, והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד וכו' מן הצד האחד "שקל השקלים" (צ"ל שקל ישראל), ומן הצד האחר "ירושלים הקדשה". ואומרים כי הצורות הם מקלו של אהרן שקדים ופרחים, והצורה השנית צנצנת המן. ושקלנו אותו בשלחנות ומשקלו עשרה כסף, והם חצי אונקיא שזכר רש"י. וכן ראיתי מן המטבע ההיא חצי השקל שהיו שוקלין לקרבנות".

ר' עזריה מן האדומים בספרו מאור עינים (פנ"ו) מעיר על דברי הרמב"ן ואומר:

גם אני הכותב ראיתי אחד מן השקלים הנזכרים ביד אלמנת התגר החסיד יצחק חאגיו ספרדי ז"ל, אשר היה מתושבי פירארה... ובסביבות המטבע הנ"ל ראיתי כתוב באותיות דלעילא "שקל ישראל", ובאמצעו צנצנת עם "ש"ד" עליה, אשר לדעתי ראשי תבות "שקל דוד" (טעות! ראשי תבות "שנת ד'"), ומצד אחד "ירושלם הקדושה" או "ירושלים קדושה", ובאמצעו מטה בעל שלושה פרחים.

הרב אישתרי הפרחי מחבר כפתור ופרח כותב (פט"ז):

"בא לידי דינר ממטבע "שקל הקודש", והוא כסף נקי, כתוב בתוכו בכתב הכותיים שהוא כתב הדיוט שצד אחד צורת מחתה (יותר קרובה לצנצנת), ומצד השני אילן שקד בשלושה פרחי שקדים, שקלתיו בדיוק, ועלה ארבעה דראהם וחצי וקורט אחד".

ר' משה אלשקר כותב בתשובותיו (סי' ע"ר):

"דע שבאו לידי מאותן המטבעות כמה מינים משונים, שקל ומחצית השקל, ויש מהם שכתוב בם "שנת כך לנחמת ציון", "שנת כך למלך פלוני", וראיתי באחד צורת לולב אגוד ואתרוג בצדו, ואמר לי יהודי אחד בקי באותו הכתב, כי מהצד האחר היה כתב יוני עם הארמ"ה (armas) של יונים חקוקה בו, ומן הצד האחר כתוב עברי, ונראה שזה היה בזמן השתעבדם ליונים".

כנראה שהתכוון למטבע "מתתיהו אנטיגנוס".

מטבעות וערכן
המטבעות שנזכרו בתנ"ך ובתלמוד, לפי ערכן (לדעת חז"ל) בסדר עולה:
פרוטה נחושת
שעורה כסף, קורדנטיס או קונטרונק = רבע איסר או 2 פרוטות
טריסית, שליש איסר = 1/3 1 שעורים = 2/3 2 פרוטות
מסימס חצי איסר =2 שעורים = 4 פרוטות
איסר - 1/24 בדינר = חצי פנדיון, = 4 שעורים = 8 פרוטזת
איסר איטלקי – 1/16 בדינר = 6 שעורים = 12 פרוטות
סלע מדינה, פלגא דנקא = פנריון=1/12 בדינר = 8 שעורין = 16 פרוטות
מעא או דנקא = 1/6 דינר = 16 שעורים = 32 פרוטות
גרה או קשיטה, 1/20 בשקל הקדש=1/5 10 שעורים = 2/5 38 פרוטות
אספרי = רבע דינר = 24 שעורים = 48 פרוטות
אסתירא טרעפעיקא = חצי דינר = 48 שעורין = 96 פרוטות
רבע שקל, דינר, זוז - 6 מעין = 24 איסר = 96 שעורים = 192 פרוטות
בקע, טבע = רבע אונקיא = 2 דינרים = 192 שעורים = 384 פרוטות
שקל, סלע צורי= 4 דינרים = 24 מעין = 384 שעורים = 768 פרוטות
דינר זהב = 24-25 דינר כסף = חצי אונקיא.
ליטרא = 100 זוזים = 28 דינרי זהב.

מטבעות מדינת ישראל מבוססות בחלקן על מטבעות עתיקים, מימי החשמונאים ובר כוכבא. באתר של בנק ישראל נמצאים ציורי המטבעות, והסבר לפי איזו מטבע עתיקה הוכנה המטבע. הכתובת היא: www.bankisrael.gov.il/catal/catalogh.htm

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מחצית השקל / ברוך קנאל
ברוך קנאל / שרידי תקופת החשמונאים (גיליון ל"ד תשי"ח)



הערות לערך:
שם המעיר: אריה קפלן
הערה: נירא לי כי נפלה טעות במאמרכם.בפרק "מטבעות המכבים" מופיעה תמונה של מטבעות המכבים אך כפי שידוע לי השושלת של חשמונאים מעולם לא הטביעו מטבעת כסף. המטבעות אשר מופיעים בתמונה, אלה מטבעות שהוטבעו במרד הראשון(66-70) ולא על-ידי המכבים
מקור ההערה: ידע אישי
לעיון נוסף:


שם המעיר: יהושע זלוטניק
הערה: מטבעות בקטע "מטבעות מתקופת בר כוכבא", המטבעות מברונזה המופיעים מעל המלים בכתבה:
1. "שמעון הנשיא בשנה הראשונה למרידה", היא מטבע של המלך הורדוס.
2. "שמעון הנשיא שנת א' ", היא מטבע השייכת למרד הגדול ברומאים ומתייחסת לשנת 68 לספירה.
3. "שמעון הנשיא שנת א'", היא מטבע משנת 69 לספירה(שנת שלוש למרד)

שם המעיר: יוסף אס
הערה: זאת לא הערה (קטונתי)
שאילה: בפרק מטבעות מתק' בר כוכבא בציור השני מלמעלה המטבע מוגדר כ"שמעון הנשיא בשנה הראשונה למרידה"
אני הצלחתי לקרוא על המטבע את המלים היווניות "BASILEOS IRODOY" זאת אומרת מלך הורדוס.
איפה טעיתי?
מקור ההערה: ידע אישי, קריאה...

שם המעיר: אלי מיטל
הערה: ישנו גם מטבע שמוזכר בתלמוד (ירושלמי שקלים ב ד) והוא הטבע.
הוא מוזכר גם במאמרו של קנאל.
מקור ההערה: תלמוד

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן