לדף ראשי





לוי בן גרשון - רלב"ג - פילוסוף, מפרש המקרא, מהנדס ורופא. נולד בעיר באניולש (Bagnols) בצרפת בשנת מ"ח (1288), ומת בשנת 1344.

אביו ר' גרשון מובא כמה פעמים בפי' רלב"ג, ולדעת היוחסין ובעל סדר הדורות הוא ר' גרשון ב"ר שלמה מקשטלוניא, מחבר ספר "שער השמי"ם על חכמת הטבע ותכונה, והיה חתנו של רמב"ן.
יש המטילים ספק בייחוס זה, מפני שרלב"ג איננו מזכיר את ס' שער השמים בפירושיו. אולם ברור כי היה נכד ר' לוי בן חיים הכוהן מווילפראנש (פי' רלב"ג עה"ת פ' כי תשא, תשב"ץ ח"א סי' קל"ד).

אפשר לשער שהמחלוקת הגדולה על זקנו ועל דודו (עי' מנחת קנאות סי' י"ז) משכה אליה גם את רלב"ג, ועוררה אותו, למרות שהיה בעת החרם בן שבע עשרה שנה, ללמוד פילוסופיה.

ספריו
לא ידוע מי היו רבותיו של רלב"ג. דרכו בהלכה היא דרך ניתוח הגיוני, וכך פירושו עה"ת וספרו "שערי צדק" על י"ג מידות דר"י (ליוורנו 1800). בלי ספק למד תלמוד ומדרש לפני שלמד מדעים חיצונים. בהקדמתו לפירוש התורה כותב כי הסכים לחבר עוד שני חבורים גדולים תלמודיים:
אחד על המצות ושורשי הדינים היוצאים מהן מדאורייתא ומדרבנן,
והחבור השני ביאור על התלמוד, בראש כל מסכת המצות הנכללות בה, וגם להעיר על תועלת סיפורי התלמוד בקצור.

חיבר ספר "מחוקק ספון" - פירוש על אגדות רבב"ח ע"ש סיפורי הספינה אשר בהם, שנכללו בתלמוד בפרק הספינה.
בתשובות ר' יצחק לאטיש נמצא תשובה חתומה "לוי ב"ר צבי גרשון ג' שבט ה"א ק"ג".

מיחסים לו גם את הספר "מגלת סתרים לפורים" בסגנון הגמרא והמדרשים ובשם מדרש הנביא הלביא (הלוי). אך בכ"י וואטיקאן מיוחס ספר זה יחד עם ספר "אות נפש" באור לסודות אבן עזרא למ"י ליאי רבניוליש. יש חושבים כי ראשי התבות למ"י פירושם "מסיר יהודה" ויותר נכון שהמלה הזאת היא קצור מן התואר "מייסטיר" אשר מכונה בו הרלב"נ. שטיינשניידר מסכים שס' מגלת סתרים הוא לרלב"ג, וכנראה גם ספר אות אמת שייך לו.

פירושו לתנ"ך
פירושו לתורה בנוי על שלשה יסודות:
א) באור המצות ע"פ תשע מדות אשר קראן בשם "מקומות". מידות אלו רשאי כל אדם לפרש על ידן את התורה;
ב) לימוד המידות וההנהגה, אשר קראו בשם 'חלק המקיף החכמה המדינית';
ג) לימוד הדעות העיוניות, הכתובים בפירוש וצריכים ביאור והרחבה, או המרומזים בסיפורים.

בפירושיו מבאר רלב"ג את המילות שורשיהן ונטיותיהן, ואח"כ את ביאור העניין. לדעתו "טרם ייתן הקורא לבו תחלה להבין כוונת העניינים, לא יובן אליו ביאור המילות אם לא במקרה" (הקדמת פירושו על איוב).

פירושו לשיר השירים
פירושו לשיר השירים הוא תיאור פילוסופי על תשוקת הנפש להשתלם בחכמות העיוניות ובדעות למען יישאר השכל ההיוליאני נצחי ע"י השכל הנקנה, לפי היסודות אשר הניח במאמר א' בספרו מלחמות ה'. את הביטוי "שלמה" מפרש רלב"ג לפעמים כלפי השכל היוליאני, ולפעמים כלפי השכל הנקנה. "ירושלים" הוא האדם, "בנות ירושלים" הן כוחות הנפש. כוחות הנפש המתייחסים יותר על פעולת השכל הם "בנות ציון". שלמות החכמה היא "פרי". הדברים שהם בכוח – משולים לפרחים ולשושנים, וכדומה בזה ביאורי המשלים.
חילק את שיר השירים לחלקים:
א) מראש הספר עד פרשה ג': הספקות באפשרות ההצלחה האנושית (= השארת הנפש ע"י השכל הנקנה);
ב) עד פרשה ה': בהשתדלות להסיר מונעי ההצלחה מצד הדמיון והמחשבה עד שידע להימלט מן הטעות ולהבחין האמת לשקר;
ג) עד פרשה י"ג: על הגעת החכמה הלימודית;
ד) עד הפסוק "מי זאת עולה מן המדבר": על הגעת החכמות הטבעיות;
ה) עד סוף הספר על הגעת החכמה האלוהית.

פירוש לקהלת ולמשלי
פירושו לקהלת ולמשלי הוא פרי פירושו לשיר השירים. אחרי שהעיר על ספקות עצומות, חיבר ספר שלם אשר נתן את כל הספקות והדעות הסותרות "בטוב והרע" בפי קהלת, אשר לדעתו נתחבר הספר לכוונה זו, ואמר שהרצון ליישב ניגודים קרא לה המחבר בשם "קהלת".

רלב"ג אינו מפרש "הבל הבלים אמר קהלת" על הבלי העולם, רק על קהלת בעצמו שקיבץ דברי הבל ורעות רוח, ונושאיהם רעיון רוח שהם מחשבה לבד ודבר שאין לו אמתות וקיום.

בגלל שהקדמות אלו מתחלפות באמתתם, לכן אמר קהלת בקצתם "דברתי אני עם לבי" ובקצתם "ראיתי" ובקצתם "ידעתי" - והם היותר צודקות.
חילק את ההשתדלות למועיל בשלושה:
א) השתדלות בקניינים;
ב) השתדלות בכשרון המעשה ובמידות;
ג) השתדלות בעיונית;
וכולם עוזרים קצתם את קצתם, אך הנבחר הוא השתדלות בחכמה ובתורה.

בפירושו למשלי ביאר איך ראוי שיתנהג האדם בהשגת הטוב והמועיל וישמר מהסתת הרע. לדעתו כל שלשת ספרים שיר השירים, קהלת ומשלי, שלמה המלך חיברם. הוא חיבר תחילה את ספר קהלת, אח"כ את שיר השירים, כי זה דרך העיון שיעיין תחילה בכולל, ואח"כ במיוחד.
ומפני שהנבחר שבטוב הוא השלמת בעיון, השלים אחר זה העיון בשיר השירים (הקדמתו לקהלת). וזהו בניגוד לדברי חז"ל שבנערותו אמר שלמה שירים ובזקנותו הבלים.

פירושו לאיוב
בפירושו על איוב נתן רלב"ג בפי איוב וחבריו חילוקי דעות בהשגחה בין מצד העיון ובין מצד ההנהגה והסדר. אנו רואים פעמים סדר ופעמים עיוות הדין, כצדיק ורע לו רשע וטוב לו. רלב"ג מביא ראיה שהספור הוא רק משל, מפני שאי אפשר שימצאו במקרה ארבעה אנשים, שכל אחד מהם מחזיק בדעה מיוחדת לפי הבנת הדיעה אצל המשכילים.

רלב"ג מסכים כי משה רבנו חיבר את ספר איוב, אחרי שאמר "הודיעני נא את דרכיך".
הוא שם בפי איוב את המחשבה שכל מקרי האדם מסודרים ומוגבלים לפי מערכת הכוכבים, ואין הקב"ה משגיח בשפלים כלל, על כן יוצא המשפט מעוקל.

ובפי אליפז התמני שם תשובה, שהרעות באות לאדם מצד העונש או מצד פתיותו ואיוולתו. והוא אשר יסלף דרכו, ועל ה' יזעף לבו. כי האדם נברא חסר שלמות, וברא לו השי"ת כלים שישתלם על ידם, והוא לא ידע איך להשתמש בהם, וזו סיבת רעתו.

בפי בלדד השוחי שם את הדעה שכל טובות האדם ורעותיו הם בסדר ובצדק ובמשפט, אלא שהאדם איננו יודע מה טוב לו, וחושב על הטובות שהן רעות ועל הרעות שהן טובות.

בפי צופר הנעמתי שם את הדעה שאין אנו מבינים את הסדר בהשגחה, מפני אי הבנתנו את צדקת הצדיק ורשעת הרשע. כי יש רשע אשר לפי תכונת נפשו מוכרח או אנוס הוא לעשות מעשי רשע, ולא יחשב לו רשעו לעוון; ויש צדיק אשר לפי תכונת נפשו היה לו להיות צדיק הרבה, ואיננו צדיק באמת. לכן באה עליו הרעה.

לדעת אליהו בן ברכיאל הבוזי ההשגחה תלויה בקצת מן הפרטים ע"י השכל הפועל, והרעות באות לפעמים לאדם צדיק כדי להרחיקו מן החטא, למען תבוא אליו ההודעה והשמירה הראויה.

הדעות אלה מביאר רלב"ג במפורט בפירושו לספר איוב.

התועליות
החלק המושך את הלב מכל פירושיו היו הצגת התועליות מכל ספור במקרא. הוא מסכם את התועלת שניתן להפיק מכל סיפור בדעות ובמידות, בעיוניות ובהנהגה. ובזה שונה רלב"ג מרמב"ם שכתב שסיפורי המלחמות והמלכים הם חלק מדבור הנימוס (אבות).
רמב"ם היה צריך לבקש טעמים לסיפורים, וקראם "סתרי תורה" (מורה נבוכים ג' פ"נ), ואילו רלב"ג הוציא מכל סיפור עצות בחיים, אשר על פיהם יחיה האדם בחברה ובמשפחה ובעם.

"תועליות" אלה העלו את קרנו של רלב"ג וגרמו לכך שפירושו יתקבל, על אף שהיו מתנגדים רבים לדעותיו. בספרי התנ"ך המבוארים מודפסים לעתים ה"תועליות" גם במקום ששאר חלקי פירשו הושמטו.

רלב"ג חיבר פירושים על כל ספרי אבן רשד על ספרי אריסטו, אך כולם בכ"י. גם מיחסים לו פיוטים, וידוי (ב"י פארמא סי' 919 ופזמון (בכ"י שם 349).

מלחמות ה'
ספרו "מלחמות ה'" שכתב מיוסד על שאלות פילוסופיות בעקרי האמונה, והן:
א) השארת הנפש,
ב) הנבואה,
ג) הידיעה והבחירה,
ד) ההשגחה והנמשך ממנה לפי דעתו ולפי דעת הפילוסופים מבני זמנו,
ה) בחידוש העולם והנמשך מזה.

בחקרו על השארת הנפש, הוא כותב שהוא "השכל".
כדעת אלכסנדר הפרדוסי כי השארת הנפש היא מציאות כחי הממוצע בין העדר והנמצא, אשר על כן נקרא אצל אריסטו בשם "שכל היוליאני" ונושאו היא הנפש החיוני באמצעות המדמה. בקבלו את המושכלות איננו מעורב עם הנושא, כי הנושא הכרחי לו רק למציאותו ולא לקבלו המושכלות. על כן בקבלו המושכלות נתהווה שכל נבדל חדש, הנקרא אצלו בשם "שכל הנקנה".
לא היה די לרלב"ג לבאר את מהות השכל ההיולאני כדי להסביר את השארת הנפש. הוא ביאר תחילה את מהות השכל הפועל. לאחר שהארך בחקירה זו בא למסקנה כי השארות הנפש הוא לשכל ההיולאני ע"י שכל נקנה.

רלב"ג חילק בין נבואה לחלום וקסם. כי יחוס ה' לנבואה, הוא מצד האמונה לבד, לא מצד הפילוסופיה המבקשת רק טבע הדברים. והחלום והקסם באים באמצעות הגרמים השמים על האדמה.

ידיעה ובחירה
בדבר הידיעה והבחירה הוא מתנגד לדעת רמב"ם האומר שאין ידיעתנו כידיעתו, ושונה הוא ממנה בחמישה דברים. ידיעה כזאת, אומר רלב"ג, איננה ידיעה כלל.

לדעת רלב"ג ידיעת האל בפרטים היא לא במה שהם פרטים, רק במה שהם מסודרים בסידור המושכלות תוך עצמותה, וזאת נקראת לדעתו ידיעה בפרטים. כמו שמציאותם נודעת לו ע"י ידיעתו את עצמותו, מפני שהוא יסוד כל הנמצאים, כן יודע סדרם והגבלתם כשהפרטים משתלמים אחת לאחת ומתאחדים בו. ההבדל בין דעה זו לדעת אלה המייחסים לה' ידיעה רק בכללים - כהבדל שבין בעל בית היודע שיש לו בית, ולא שם לבו מעולם לפרטי הבית, לבין האומן הראשי והאדריכל של הבית. האדריכל אין לו עסק בעלי המלאכה הבונים את הבית, אבל ידיעתו כוללת את כל פרטי עבודתם, מפני שהם חלקי הבית.

השגחה
אודות ההשגחה דעת רלב"ג כי איננה במושג "ידיעה" אלא "שמירה". כלומר: הטבע שם שמירה לברואים, ובתוכם האדם, להישמר מהמקרים הרעים. השמירה באה מצד גרמי השמים אשר מסודרות בהן לפי דעתו גם פעולות ומחשבות האדם, והם יכולים לגרום רעה כמו טובה.

אמנם הטבע שם כוח בחירה באדם, שיוכל לבחור בדרכיו כדי להינצל מפעולות גרמי השמים בעת שהן לרע לו, והשכל הפועל מודיע לאנשים בלבבם להישמר ממוקשים רעים. השמירה הזאת נקראת השגחה בפרטים.

כדי לבאר פעולות הגרמים השמימיים המשפיעים על ההשגחה בפרטים חיבר רלב"ג מאמר גדול בעל שלשה חלקים בגרמי השמים.
החלק הראשון כולו בחכמת התכונה, וממה שהתבאר בספר המגסטי, והוא חלק גדול בפני עצמו ונשמט מהדפוס בספר מלחמות ה'.

בפרק צ"ח מספר א (כ"י) כתב שחבר מאמר זה לבקשת רבים ונכבדים מחכמי הנוצרים. האפיפיור קלימנס השישי ציווה לתרגם חלק ממנו (מפרק ד' עד פ' י"א) לרומית בשנת 1342 עוד בחיי רלב"ג. התוכן הגדול קעפלער השתדל להשיג העתקה ממנו, ואח"כ נעתק כולו לרומית ונדפס ע"י פרנץ בוגקונפאגני, ובו קל"ו פרקים.

בפרק צ"ט חיבר לוחות אסטרונומיים, ופירש אותם ר' משה בוטריל. רלב"ג גמר את מלאכתו זאת ב- 24 בנובמבר 1328, ותיקן אותה בשנת 1340.

חידוש העולם וניסים
שיטת רלב"ג בחידוש העולם קרובה לשיטת אפלטון המאמין בחומר קדום, וההתחדשות הוא רק בצורה ולא בחומר. אפלטון נותן לחומר הזה תנועה קדומה, ורלב"ג סבור כי היה רק גשם נעדר מכל צורה וחסר תנועה, והשי"ת חידש בו טבע האפשרת לקבל צורה, והוא החומר השפל, וקצתו נשאר כמקודם, והוא הגשם בין גלגל לגלגל בגרמי השמים.

כנספח למאמר החידוש כתב מאמר שני על הנסים, ומשתדל להראות ששיטתו בחומר קדום איננה מכחישה מופתים. אמר שהמופתים אשר הם לטובת האדם לא יתכנו רק ע"י נביא או חכם הקרוב ביותר אל השכל הפועל משאר האנשים, להיות בו השגחה מיוחדת מתחת גלגל הירח. גם כתב כי אי אפשר שהנס יתמיד. הנס המתמיד ביותר היה ירידת המן, ולהאריך ארבעים שנה. המופתים באים לפעמים למען חזק האמונה הישרה.

מקורי רלב"ג
בספרו מלחמות ה' וכן בפירושיו לתנ"ך אין בדבריו מקורות מחכמי ישראל אשר עסקו במקצוע הזה מלבד רמב"ם וראב"ע.

יש החושבים כי המלות הערביות והרומיות שמביאם רלב"ג, לקוחים מראב"ע, כי הוא עצמו לא ידע לשונות אלו (כאשר הוכיח רינאן, ניי-בויער והוסיק). גם אמונתו החזקה באסטרולוגיה ובקסמים הייתה השפעת ראב"ע עליו.
במה שנוגע להלכה לא זז מדברי חז"ל, ובפירוש המצוות לא סר משיטת התלמוד ולרוב לפי היסודות ביד החזקה להרמב"ם. במקום שאין הבדל לדין - כותב הדבר היותר מתקבל אל השכל על דרך הרמב"ם (יד מלאכי כללי הרמב"ם ז' בשם מהר"י קורקש).

המכשיר מטה יעקב
רלב"ג המציא את המכשיר "מטה יעקב", על פיו ניתן לכוון את מצב הכוכבים, והוא מועיל לספנים לקבוע את כיוון הספינה בשיט בלילה. הוא קרא להמצאתו "מגלה עמוקות". על שלמות ההמצאה הזאת שמח מאוד וחיבר עליה שני שירים כעין חידה, בשם "שיר המקל" או "מטה לוי" (מקצת מהם נדפס בדברי חפץ לעדעלמאן עמ' ז)

בקורת על רלב"ג
רלב"ג ראה עצמו חופשי לחקור בענייני אמונה עדינים ומסוכנים. בחייו לא קמה התנגדות מבעלי ההלכה כמו הרא"ש ותלמידי הרשב"א שחיו בזמנו, אף כי הם לחמו נגד כל העוסקים בפילוסופיה. התנגדותם לפילוסופיה הייתה מחשש שהפילוסופים היהודים יוציאו את התורה מפשוטה ויעקרו את ההלכה. לא כן רלב"ג, שהאמין בתורה מן השמים, בנבואה, בנסים ואפילו במופתים בתלמוד, וגם בחלום ובכשפים. את דעותיו המקוריות בפילוסופיה לא חשבו הרבנים לעוון. יתכן גם שדבריו לא זכו לפרסום כדברי הרמב"ם, ועל כן לא היה במרכז הויכוח על לימוד פילוסופיה.

מצד אחר התנגדו לו התורנים הפילוסופיים שחשבוהו למקצץ בנטיעות.
הראשון אשר יצא נגדו עוד בחייו היה הפילוסוף והתוכן ר' שמואל ב"ר יהודה בן משולם בסלון ממרשייליא.
אחריו ר' חסדאי קרשקש, שכתב נגדו אחרי מותו, והספר אור ה', מכלל ב' והלאה כולל דברי פולמוס נגד שיטת רלב"ג, במיוחד בנושא בריאת העולם מחומר לא נודע שמו - כהגדרת רלב"ג.
אחריו כתב ריב"ש נגד דעות רלב"ג, אם כי לא מנע ממנו הכבוד הראוי לו. במכתבו נגד חכמת יונית בכלל העיר כי -

"החכם ר' לוי ז"ל גם הוא היה חכם גדול בתלמוד, ועשה פירוש נאה לתורה ולספרי הנביאים, והלך בעקבות הרמב"ם ז"ל. אמנם גם הוא הטה את לבבו אותן החכמות הרבה מדרך האמת, והפך דעת הרב רבנו משה בקצת עניינים, כגון בעניין ידיעת ה' בעתיד האפשרי, וכן העמדת השמש ליהושע, והשיב צל המעלות אחורנית - כתב דברים שאסור לשומעם. וכן בהשארת הנפש ובהשגחה בעניין עונשי רשעים בעוה"ז. ומעתה ישא אדם ק"ו בעצמו: אם שני המלכים האלה לא עמדו רגליהם במישור בקצת דברים, כבודם במקומם מונח, ואם היו כן גדולי העולם, איך נעמוד אנחנו...".

אברבנאל (יהושע י) מתקיף את רלב"ג על דעותיו.

ר' יהודה ב"ר יחיאל מסיר ליאון מנאפולי, בספרו על ההגיון, מתנגד באופן שיטתי לרלב"ג בלי להזכיר את שמו, והוא מכנה אותו "החכם בעיניו" - לפי הוכחת הוסיק בספרו Judah biesser Leon ליידען 1906).

ר' יצחק עראמה בספר "עקדת יצחק" מתנגד לשיטת רלב"ג בידיעה והשגחה ובחידוש העולם, וקורא את ספר מלחמות ה' בשם "מלחמות על ה'", אבל מסכים לדעתו בהשארת הנפש.

ר' מנשה בן ישראל מתח ביקורת על רבי יצחק עראמא, בספר עקדת יצחק, ואמר על שיטתו כי הלוואי שלא כתבה ולא תבוא בקהל ישראל.

רשב"ץ, קרובו של רלב"ג, חיבר בהיותו בן ט"ו ספר "אור החיים" להשיב על השגות ר' חסדאי קרשקש בספר אור ה'. יש בו נ"ה שערים, ונותן סימן "הן יראת ה' היא החכמה".

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
פירוש רלב"ג לתורה / אלי פריימן וברוך ברנר
יחסו של הרלב"ג לדרכו של הרמב"ם במניין המצוות / ברוך ברנר
אליעזר שביד, הפרק על רבי לוי בן גרשון בספר "הפילוסופים הגדולים שלנו" - תל אביב 2007




הערות לערך:
שם המעיר: אפרים הלוי
הערה: לא נכון שרלב"ג אינו מביא אחרים מלבד וראב"ע. ראו למשל ביאור המילות בראשית כ,יג שם מביא הרלב"ג את רבנו שלמה (רש"י).
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: ד"ר אברהם שפיר
הערה: ראשי תיבות רלב"ג = רבי לוי בן גרשום, כפי שהוא מכנה את עצמו
ולא גרשון


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן