לדף ראשי





מרטין לותר - מייסד האמונה הפרוטסטנטית; נולד באייסלבן 10 נובמבר 1483, ומת שם 18 פברואר 1546.

התנועה הפרוטסטנטית היתה תוצאה של הרנסנס של סוף ימי הביניים. אותה תקופה החלה מרידה נגד האמונה הנוצרית. לפי התפיסה של האפיפיורים הפרוטסטנטים הם פרי "הרנסנס" (הוראת המילה היא לידה שנית או התחייה), שמטרתה לבחון את כל הדעות והמסורות לפי המקורות הראשונים. כך אמר לותר כשעמד לדין בפני אספת הרייכס-טאג בווארמש בשנת 1521:

"כל חוקי האפיפיורים וכל תקנות אספות הקונצילים כאין וכאפס נחשבו בעיני,
ורק אם תשיבוני מדבר ה' בספריו שנאמרו ברוח הקודש אודה על שגגתי".

מסיבה זו דרש את לימוד השפה העברית, אמר שהיא עשירה וברורה מכל הלשונות, והתאמץ לתת מקום ללימוד השפה העברית באוניברסיטה בוויטנברג. העניין של לוטר בשפה העברית היה כעזר ללימודים אחרים, והו כעס על המורה בעשענשטיין (נוצרי), שהורה את השפה העברית לשמה, אמר לו "אין מטרתנו להעמיד תלמידים אשר יהיו למטיפים בין היהודים" (מאנאטסשריפט כרך 48 עמ' 165), והאשים אותו כי הוא נוצרי מבחוץ ויהודי מבפנים. בעשענשטיין קרא ללותר "חשוך המחזר על הפתחים" וכעס עליו כי גמל לו רעה תחת טובה.

לותר עצמו הודה כי לא הייתה לו ידיעה בעברית, וכאשר שלח לו אחד מאוהביו ספר עברי למתנה אמר: "נשגב ממני הדבר הזה". את גדולי המפרשים, כרד"ק ואחיו ר' משה קמחי, ידע מתוך ספרי הכומר ניקולאוס די לירא והמומר פאולוס מבורגאס, ופעמים הרבה הביא מדבריהם. לפעמים ביזה את פירושי היהודים ואמר כי סרסו את המקראות והפכו את הפשט.

יחסו ליהודים
את יחסו של לותר ליהודים צריכים לחלק לשני פרקים.
הפרק הראשון עד לשנת 1537, בו נטה לשלום עם היהודים, דן אותם לרחמים על התלאות אשר סבלו, וקיווה כי יקבלו כולם את הנוצרות אם הנוצרים יעשו עימהם חסד.

בפרק השני הפך לאויב, שפך עליהם בוז וחרפות, וקרא לשרים ולהמון העם לפגוע ביהודים.

הספר הראשון שכתב לותר על היהודים נקרא: "דאס יעזוס איין נעכארענער יודע זיי" (ישו היה יהודי מלידה). הספר נדפס שבע פעמים בשנת צאתו לאור 1523. מטרת הספר הייתה ללמד זכות על עצמו נגד אויביו אשר אמרו כי הוא יהודי בלב.

אחרי שהרשיעו את מתנגדיו אמר:

"אם הייתי נולד בין היהודים הייתי בוחר לנפשי למות מיתה משונה עשר פעמים, מלהאמין בנבלות ובכזבים אשר הורו האפיפיורים, ואבחר להתגלגל בחזיר מהיות נוצרי. לכן עצתי היא להתקרב אל היהודים, להורותם את ספרינו הקדושים, להרשותם לשבת אתנו כאחים למען ילמדו דרכינו. אך אם מאשימים אנחנו אותם בדברי שקר, כי ישתמשו בדם הנוצרים להסיר מעליהם את הריח הרע אשר להם, וכדומה, למה נתמה כי לא יתנו לדעותינו אוזן קשבת".

כחמש עשרה שנה אח"כ הפך לב לותר אל היהודים לרעה. הסיבת ששינה בגללה את דעתו לא נודעה, אבל ניתן לשער כי הסיבה היא סרוב היהודים להמיר דתם. היו גם מומרים אשר רצו למצוא חן בעיניו, והלשינו על היהודים כי הם שונאים אותו ואת כל האמונה הנוצרית.

בין המומרים האלה היה אנטוניוס מרגריתא בן הרב יעקב מרגלית מרגנשבורג. הוא כתב בשנת 1530 ספר בשם "דער גאנצע יידישע גלויב" (כל אמונת היהודים). עמו היה ברנהארד גיפאיר, מומר בור שלא ידע לקרוא גרמנית, וגם לאחר שהתנצר חתם את שמו באותיות עברית. לותר מינה אותו לפרופיסור ללשון עברית בוויטנברג. אחרי שפוטר בגלל שלא ידע עברית, תמך בו לותר, נתן לו את שפחת אוהבו קארלשטאדט לאשה, והיה סנדק בלידת בנו (מאנאטס-שריפט כרך 48 עמ' 292).

לותר הראה את שנאתו ליהודים כאשר בא אליו השתדלן יוסף רוזנהיים. עילת הביקור היתה גירוש היהודים מזכסן בשנת 1537. הקורפירשט מזכסן, שגרש את היהודים, היה אוהב נאמן של לותר בעת צרתו, ויוסף רוזנהיים בקש את עזרת לוטר לטובת היהודים. לותר לא שמע אליו ולא הסכים לראות פניו, אף כי שני חבריו של לוטר, בוצער וקאפיטא, נתנו מכתבי המלצה ביד יוסף. יוסף כתב בספר זיכרונותיו על לותר: "בגיהינום רוחו ונשמתו" (92, 1xv 7.. R. E),

בשנת 1543 פרסם לותר לאור שני כתבי פלסתר: אחד בשם "היהודים וכזביהם", והשני "על דבר שם המפורש".

בראשון קרא שהיהודים לועגים לאמונה הנוצרית.
הוא משבח את הקיסר קארל שגרש את היהודים מספרד, וייעץ לכל השרים הנוצרים לגרש את היהודים ולשרוף את בתי כנסיותיהם באש, או לפחות לקפח אח פרנסתם.

הספר השני מבוסס על השמועה כי היהודים אמרו על ישו שעשה נפלאותיו ע"י שם המפורש. בספר הוא שופך בוז על היהודים ועל התלמוד והמדרשים כאחד הריקים. אם בעבר קיווה להתנצרות היהודים, אמר עכשיו כי כבד לב היהודים, וכי קל להסיר את השטן מהמיר יהודי.

השפעתו
דעות לותר השפיעו על השרים אשר כבדוהו, והם התאמצו להרע ליהודים. פיליפ, הלאנדנראף מהסן, גרש את היהודים בשנת 1524. בשנת 1532 החזירם, אבל בשנת 1543 גזר עליהם גזרות קשות. לותר התאונן במכתב לפני הקורפירשט יואכים מברנדנבורג על כי נטה חסד ליהודים ואמר כי מקווה הוא שבני השר לא ילכו בדרכי אביהם. הוא גם שיבח את האפיפיור המעורר תמיד לשנוא את היהודים.

תלמידי לותר ירשו ממנו את אהבתו לשפה העברית ואת שנאתו ליהודים. מיכאל געאנדער (1525 1595) הציע ללמד עברית בכל בתי ספר הגבוהים (העברעאישע ביבליאגראפיע חלק VII עמ' 69). יוסטוס יונאס תרגם את הספר "על היהודים וכזביהם" לרומית (פפד"מ 1544), ואחד מחברי לותר, מוריץ גאלטץ, קנה חמשת אלפים עותקים להפיצם בספרד ובאיטליה. עד המאה התשע עשרה היו בפי האנטישמיים דברי הספר הזה. כאשר נשרף בית הכנסת בעיר נייישטטין בשנת 1881 ונחשדו האנטישמים בדבר, העתיק עורך העיתון וואהרהייט את דברי לותר אשר ציווה לעשות כן. אבל הוא נקנס בבית המשפט בברלין.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן