לדף ראשי




ישראל נג'ארה - משורר פורה בתורכיה. נולד בצפת בשנת 1550 לערך, ולמד בישיבת אביו.
בתקופה שהעיסוק המרכזי של הלומדים היה קבלה, פנה ר' ישראל לענייני הטבע ולשירי אהבה.
נטייתו לכתוב שירה החלה עוד בילדותו. חבר למשוררי תורכיה, והריץ שיריו לבית מדרש לשירה שיסד דון גדליה ן' יחייא בשאלוניקי (כרמולי, דברי הימים לבני יחייא עמ' מ"א).

את תורתו למד אצל אביו ואצל סבו ר' ישראל די קוריאל, מחכמי צפת ואחד מארבעת המוסמכים הראשונים. בהיותו בן עשרים וחמש לערך עבר לדמשק יחד עם אביו שקיבל משרת רבנות שם. לא ברור אם הצטרפותו של נג'ארה לאביו היתה מאונס או מרצון, שהרי בשלב זה בחייו היה כבר נשוי. האם נאלץ לצאת מצפת כתוצאה מבעיה כל שהיא שהתעוררה או אולי אף נאלץ לברוח משם לדמשק, או שמא היה מעבר זה מרצון. סביר להניח שמעברו של נג'ארה היה לצורך פרנסה, בהיותו סמוך על שולחן אביו. לאחר מות אביו נתמנה לסופר הקהילות, משרה שכנראה אביו שימש בה לפניו. תפקידו היה לנסח ולכתוב את מכתבי הקהילה ולשמור על קשר עם הקהילות האחרות. באותו זמן כנראה החל לדרוש דרשותיו לא בדמשק עצמה, אלא בכפר ג'ובאר הסמוך לדמשק. לעת זקנתו התיישב בעזה והיה שם מרביץ תורה. לא ברורות הסיבות למעבר זה, ואולי שהה שם בדרכו חזרה ממצרים ותושבי עזה היהודים הפצירו בו לשבת שם ולקבל משרה זו. מכל מקום, ידוע שמשפחת נג'ארה התיישבה בעזה ור' ישראל נתמנה למרביץ תורה, משרה שאחריו ירש אותה בנו.

בנעוריו כתב על גבי מניפה שנתן במתנה לנערה אחת:

יד בי תתמוך יושב ציה / חום לבך ישקיט ינוח
עת לי תניפי אומר מאד / נע רוחות צאי הרוח
אותי תניעי לך אפיח / מחומך אמציא לך פדויים
בי תמצאי קורת רוח, הן עד אשר יפוח היום.

שם המשורר הצעיר נודע לתהילה. גדולי הרבנים תמכוהו ואהבוהו. אחד מהם, ר' שלמה ן' ר' יוסף סאניס, בקש ממנו לחבר שיר לישיבתו (זמירות ישראל עמוד 153).

כיוון שידע ערבית ותורכית, התחבר עם טובי המשוררים המוסלמים, ומפיהם למד משקל מזרחי וזמרה ערבית. מאז חיבר שירים המתאימים למשקל השירים הערביים. אהב לשוח בגנים ובפרדסים, להשתעשע עם ידידיו הישמעאלים, לשמוע שירים מפיהם, ולהשמיע להם שיריו הנשגבים בקולו הערב.

מזמוריו ושיריו
שירי ר' ישראל נג'ארה אינם נופלים משירי המשוררים הספרדים בעומק הרעיון וביפי המליצה והסגנון. ר"י נג'ארה חיבר לכל שיר ושיר מנגינה לזמר אותו לפי חוקי הזמרה המזרחית. הוא חילק את הזימרה ל- 12 אופנים, שהם שילוב הזמר הפרסי והערבי. רובם מבוססים על שם מדינות או שרי פרס שהמציאו את אופן הזמרה.

דוגמה לשיר אהבה שכתב:

יפתי למה עיניך, לעין כל דורכים קשת?
יתנודדו כל רואה בם, יהיו כדגים תוך רשת.
קרבתך שואפים, אבל לאורך יראו מגשת,
הלל! אשר כל מאורים, לנגדך ילבשו בשת.

מעט מן הפזמונים הובאו בסדר התפילות, והיפה שבהם הוא "כתובת ישראל" לחג השבועות. גם במחזור הקראי הובאו כמה פיוטים, ובעיר אדרינופולי אומרים אותם עד היום הזה בקהלת הפורטוגזים בכל יום שבת בבקר השכם בלהקת משוררים הנקראים "מפטירים".

בין זמירותיו חשוב מאוד הזמר "יה ריבון עלם ועלמיא" בארמית, ששרים אותו בשבת.

בן דורו ר' מנחם די לונזאנו בספרו שתי ידות (דף קמ"ב) השיג על שירו כתובת ישראל והוכיחו על כך -

"שהתיר לעצמו לומר לה' יתברך מצד כנסת ישראל או מצד כנסת ישראל לה' יתברך כל מה שהנואפים אומרים זה לזה".
וכן התנגד לשיר ס"ג בזמירות ישראל, ואמר עליו:
"כולו סג יחדיו נאלחו, ואין ראוי לבוא בקהל ולהאמר לש"י, וה' יסלח לפייטן כי לא נשמר בהתלהבות רעיוניו מאיזה זרות, והלך בדרך הישמעאלים בדורו באשר כתב" (שם).

כתביו
כתביו של ר' ישראל נג'ארה כוללים כמה וכמה תחומים: שירה, פרשנות, דרשות, שו"ת, הלכה, מוסר ואיגרות. בחלק מן הכתבים משולבים כמה סוגים יחד.

א. שירה
1. זמירות ישראל – ספר שיריו הראשון שנדפס. הספר נדפס בפעם הראשונה בצפת בשנת שמ"ז ואחר כך בכמה מהדורות. הספר מחולק לשלושה חלקים: עולת תמיד, עולת שבת, עולת חודש.
2. שארית ישראל – ספר שיריו השני. אלו שירים שנכתבו לאחר שנדפס הספר "זמירות ישראל", והם קובצו והושלמו לספר. הספר בשלמותו, כפי שיצא מתחת יד המחבר, לא נדפס אולם חלקים ממנו נדפסו בזמנים שונים.

ב. פרשנות ודרוש
1. פצעי אוהב – פירוש על איוב. הספר אבד ברובו ונותרו ממנו דפים בודדים. קורו ג'ישמי שנ"ב. הפירוש בנוי משני חלקים. תחילה מביא נג'ארה פירוש המלים הקשות ומנתח אותן מבחינה דקדוקית-לשונית, ופעמים הוא מתרגמן לספרדית. לאחר ביאור המלים הוא מביא את הפירוש הרחב למענה כולו או לחלקים ממנו, תוך התייחסות לפירושים אחרים לפניו ולמאמרי חז"ל.
2. מקוה ישראל – ארבעים דרשות, כל דרשה מכונה סאה, ובסך הכל ארבעים סאה כפי מידת המים למקווה, ולכן קרא לספר בשם זה. בספר דרשות למאורעות וימים מיוחדים, הספדים ושמחות. בסופו ארבע דרשות לנושאים מיוחדים. יצא לאור בשנת תשס"ד.
3. מערכות ישראל – פירוש על התורה, נזכר אצל קונפורטי.

ג. הלכה ומוסר
1. כלי מחזיק ברכה – ספר קטן הכמות על ברכת המזון, יצא לראשונה בויניציאה שע"ה, ומאז במספר רב של מהדורות. הספר עוסק בביאור הברכות וקיצור דיני ברכת המזון.

2. שוחטי הילדים – דיני שחיטה בחרוזים בקיצור כדי שיהא קל לזכור בעל פה. בגלל קוטנו של הספר לא נדפס בפני עצמו, אלא תמיד יחד עם ספרים אחרים. הספר נדפס לראשונה באמשטרדם תע"ח יחד עם הספר "ימין משה" לר' משה ונטורה, ומאז נדפס עוד במספר רב של מהדורות.

3. שו"ת
– נג'ארה כתב כמה תשובות, והן מצויות יחד עם תשובות ר' יום טוב צהלון.

ד. איגרות
1. מימי ישראל – איגרות מכתבים ושירים ששלח נג'ארה לאישים שונים. בדרך כלל, דברי האיגרת והשירים משולבים אלו באלו ומשלימים אלו את אלו. יש בהם דברי פולמוס ודברי מוסר, ברכות, דברי שבח ודברי ביקורת. הספר יצא בויניציאה שס"ה, והוא מחולק להקדמה ושישה חלקים:
א. מי השלוח – מכתבים ואיגרות ששלח למשוררים, ובהם דברי שבח על שירים שכתבו.
ב. מי מנוחות – איגרות ששלח לאישים שונים, ובהן ברכות לארועים מסויימים או סתם דברי הערכה.
ג. מי מריבה – דברי מוסר ותוכחה בנסיון להשכין שלום בין היריבים.
ד. מי מצור – איגרות ומכתבים לבקשת עזרה לקהילות שונות בעקבות צרות שבאו עליהן, פגעי טבע ופגעי שלטון.

ה. מי זהב – בקשות לעזרה וסיוע לנצרכים.
ו. מי המרים – קינות ואיגרות ניחומים על צרות אישיות.
2. משחקת בתבל – בסופו של הספר "מימי ישראל" מצורפת האיגרת "משחקת בתבל" על חיי האדם והעולם. האיגרת בנויה מקטעים ובה אקרוסטיכון "אני ישראל בר משה חזק", והיא פותחת ומסיימת בשיר. לפי מ"ד גאון היא נדפסה בצפת שמ"ז.
בכמה מקומות בדרשות הספר מקוה ישראל מתייחס נג'ארה אל האר"י כאל רבו. הוא מכנהו בתואר "מורינו הרב הגדול" ומביא ממנו שמועות הרבה. ידוע יחסו המיוחד של האר"י לר' ישראל נג'ארה ולשירתו, ואולי זכה נג'ארה ליחס מיוחד זה אצל האר"י כאחד מן התלמידים המיוחסים בזכות אביו.

קטעים מהספר "זמירות ישראל" ומהספר "פזמונים"


ביבליוגרפיה:
1. מ' בניהו, "רבי ישראל נג'ארה", אסופות, ד (תש"ן), עמ' רג-רפד.
2. ש' רגב, מקוה ישראל לר' ישראל נגארה, רמת גן תשנ"ד, מבוא עמ' 11 – 119.
3. הנ"ל, "'פצעי אוהב' לר' ישראל נג'ארה", אסופות, ד (תש"ן), עמ' שכה-שנו.
4. בארי טובה, "בן בלתי ידוע של ר' ישראל נג'ארה: ר' לוי בן ישראל ופיוטיו", תרביץ, סד (תשנ"ה), עמ' 300-275.
5. יהלום יוסף, "ר' ישראל נג'ארה והתחדשות השירה העברית במזרח לאחר גירוש ספרד", פעמים, 13 (תשמ"ב), עמ' 124-96.
6. סרוסי אדוין, "רבי ישראל נג'ארה מעצב זמרת הקודש אחרי גירוש ספרד", אסופות, ד (תש"ן), עמ' רפה-שי.
7. מירסקי אהרן, "שירי גאולה לר' ישראל נג'ארה", ספונות, ה (תשכ"א), עמ' רז-רלד.
8. הנ"ל, "שירי נגר ובר נגר", ספונות, ו (תשכ"ב), עמ' רנט-שב.
9. הנ"ל, "שירים חדשים משארית ישראל לר' ישראל נג'ארה", בתוך: ספר זכרון לרב נסים, סדר חמישי, ירושלים תשמ"ה, עמ' פט-קיא.
10. הנ"ל, "שירים חדשים מ'שארית ישראל' לר' ישראל נג'ארה", בתוך: בין הסטוריה לספרות ספר יובל ליצחק ברזילי, בעריכת שלמה נש, הוצאת הקיבוץ המאוחד (1997), עמ' קסט-קפט
11. הנ"ל, "שירים לששת ימי השבוע של ר' ישראל נג'ארה", בתוך: גבורות הרמח, ספר יובל לר' מ"ח ויילר (בעריכת ז' פלק), ירושלים תשמ"ז, עמ' 200-185.
12. "שירי רבי ישראל נג'ארה מ'שארית ישראל'", פרקי שירה, א (תש"ן), עמ' 117-146.
13. "שירי רבי ישראל נג'ארה מ'שארית ישראל'", פרקי שירה, ב (תשנ"ט), עמ' 154-131.
14. "תריסר שירים לרבי ישראל נג'ארה מתוך 'שארית ישראל'", פרקי שירה, ג (תשס"ג), עמ' 132-107.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן