לדף ראשי



נבוזראדן - שר צבא נבוכדנצר מלך בבל, ורב טבחיו. בשנת תשע עשרה למלך נבוכדנצר בשבעה לחדש החמישי בא נבוזראדן לירושלים, והחריב את העיר. בעשרה לחודש שרף את בית ה' ואת בית המלך. את חומות ירושלים נתצו אנשי חילו, והוא הגלה את העם לבבל. מדלת הארץ השאיר לכורמים וליוגבים. לקח עמו כשלל את כל כלי בית ה' ואת עמודי הנחושת יכין ובועז ואת המכונות. הגלה את שריה כוהן הראש ואת צפניה כוהן משנה ופקידים אחרים, והוליך אותם אל מלך בבל רבלתה, שם הרג אותם המלך. ארבע שנים אח"כ בא נבוזראדן שנית על ירושלים והגלה עוד 745 יהודים מראשי העם (מ"ב כ"ח ח'-כ"א; ירמיה נ"ב י"ב-ל').

לדעת חז"ל נבוזראדן הוא אריוך, ונקרא כן מפני שהיה נוהם על השביה כאריה (איכה רבתי פ"ה ה'). נבוכדנצר שלח את נבוזראדן, מפני שפחד לבוא בעצמו, שמא יקרה לו מה שקרה לסנחריב. נבוזראדן, למרות שהיה בחיל סנחריב וראה את מפלתו, מילא את מצוות אדוניו כי היה עבד נאמן. חקק את דיוקנו של מלכו על מרכבתו, תמונתו הייתה לנגדו תמיד, ועמד לפניו באימה וביראה (סנהדרין צ"ו.). נבוזראדן הביא עמו לירושלים שלוש מאות אתונות טעונות פטישי ברזל השולטים בברזל, וכל הפטישים התנפצו כאשר רצה לשבר שער אחד משערי העיר. רצה לעזוב את ירושלים, אך שמע בת קול אומרת:

"דולג בן דולג קום וכבוש את ירושלים, כי הגיע זמנה להחרב".

לקח את הפטיש האחרון שנותר, ושבר בו את השער. כשבא נבוזראדן אל היכל ה' והדליק בו אש, רצה ההיכל לעלות לרקיע, אך מן השמים השפילוהו.
הצלחת נבוזראדן מלאה את לבו גאווה, אך בת קול אמרה לו:

אל תתגאה כי הרגת עם הרוג, וטחנת חטים טחונות (כי כבר נגזרה הגזרה מאת ה').

כאשר הגיע נבוזראדן למקום שנהרג בו זכריה בן יהוידע הכהן ראה את דמו רותח. שאל את הכוהנים מה הוא, ואמרו לו דם זבחים הוא. אמר להם נבוזראדן: הביאו לי זבחים ואראה אם אמת בפיכם. זבח זבחים רבים על האבן ההיא, והדם לא חדל מרתיחתו. אמר נבוזראדן אל הכוהנים: הגידו לי אמת, ואם לא אסרוק בשרכם במסרקות של ברזל. אמרו לו הכוהנים: כוהן ונביא היה לנו, ונבא על חורבן ירושלים, ובעבור זה הרגוהו העם. אמר נבוזראדן, אני ארצה את דמו. הביא את הרבנים והרגם על האבן, והדם לא נח. הרג תינוקות של בית רבן, והדם עוד לא נח. הביא את פרחי הכהונה (באיכה רבתי: שמונים אלף פרחי כהונה) והרגם, וכסה בדמם את דם זכריה, והדם לא חדל מרתיחתו. עד אשר הרג תשעים וארבעה ריבוא על האבן הזאת. גער נבוזראדן בדם ואמר: זכריה זכריה! את הטובים שבעמך הרגתי, התחפוץ כי אשמיד את כל העם בעבורך? וידום הדם. אז הרהר נבוזראדן תשובה בלבו ואמר, אם על נפש אחת כך, אני שהרגתי זה כמה אלפים מישראל על אחת כמה וכמה. ברח מפני נבוכדנצר, שלח צוואה לביתו ונתגייר ונעשה גר צדק (גיטין נ"ז).
אך במקורות ירושלמים (תענית פ"ד ס"ט. פסיקתא דר"כ דף קכ"ז) לא הזכירו את גיירות נבוזראדן.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן