לדף ראשי




נהרדעא - עיר בבבל, מוזכרת הרבה בתלמוד בבלי. לפי דברי חז"ל עומדת נהרדעא על נהר מלכא (קדושין ע': ). בגלל המקורות היונים והרומיים המעטים לא עלה בידי החוקרים לציין בדיוק מקומו של נהר מלכא ולהציב גבולות לעיר נהרדעא.

קורות העיר נהרדעא
השם נהרדעא כולל את העיר והמחוז והמדינה וכל פרווריה (כתובות נ"ד). נהרדעא הייתה סמוכה למקומות שישבו שם נכרים מצד אחד, ולעיירות שישבו בהן בני הגולה בצד שני (ערובין מ"ה. רש"י). נהרדעא עמדה במקום גבוה, כפי שנראה מהלשון "סליק לנהרדעא" (ע"ז ע'). העיר הייתה בצורה בימים הקדמונים, ובימי התלמוד הייתה עזובה ושעריה היו טמונים עד חציים בעפר.

מסורת בידי היהודים בנהרדעא כי התיישבו שם אחר גלות החרש והמסגר עם יכניה מלך יהודה וסיעתו, בנו שם בית כנסת ויסדוה באבנים ועפר שהביאו מבית המקדש, לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו (תהילים ק"כ). קראו לבית כנסת זה "שף ויתיב", לאמור: ששב מדוכתיה ויתיב בנהרדעא [=שב ממקומו וישב בנהרדעא]. (אגרת ר' שרירא גאון. ורש"י ע"ז מ"ג).
רב יהודה ושמואל הוו קיימי אאגרא דשף ויתיב (נדה י"ג,). ופירש"י שם מקום המובלע במלכות נהרדעא. אביי אמר שהשכינה הייתה שרויה שם (מגילה כ"ט). נתקדשו שבילי דנהרדעא (שם כ"ז:), ופירש"י, שאין לך ד' אמות בהן שלא התפללו שם עוברי דרכים.

בזמן בית המקדש השני אספו בנהרדעא את השקלים והנדבות שנדבו בני הגולה בבבל לקורבנות הצבור ולצורכי העיר ירושלים. לפי יוסיפוס היו גזברים בנהרדעא ונציבים לגבות כל כסף הקדשים מבבל. פעם אחת כאשר בא הורקנוס כהן גדול לבבל, נשבה ע"י הפרתים, (קדמוניות סט"ו פ"ב ב').

מרכז היהדות היה בנהרדעא: שם היה מקומו של הריש גלותא. אך עם בני הגולה נסתחו גם ערב רב, ונלוו עליהם גרים מעם הארץ, ולכן ייחוס האבות היה מעורב. ד' מאות, ואמרי לה ד' אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אשר (בימי יכניה), וכולן נטמעו בכהונה והתיישבו בשורא (או סורא) דבנהרדעא (קדושין ע'). בירושלמי (יבמות פ"ח) הגרסא חמשת אלפים. ר' יהודה פסל רבים בנהרדעא (באיסור יחוס), וקרעו כמה כתובות שם, ורצו בני המקום לרגמו. אמר להם אם שותקים אתם הרי טוב, ואם לאו אני מגלה מה שאמר שמואל: שתי משפחות יש בנהרדעא, חדא דבי יונה וחדא דבי עורבתא, וסימנך טמא טמא טהור טהור, והשליכו את האבנים מידם לנהר מלכא, ונסתם הנהר לשעה (שם).

נהרדעא הייתה גם מקום זנות ושם נבעלו כמה בתולות בליל יוה"כ (יומא י"ט: ). אך לא נמצאו שם מינים (פסחים נ"ו). כנראה גרמה ההתבוללות לזנות, עד כי גזרו על הגרים והבדילו אותם מן הקהל ולא מינו אותם למשרה, ואפילו ריש גרגותא לא מוקמי מנייחו (קדושין ע"ו).

בסוף ימי הבית השני ישבו בנהרדעא שני בחורי ישראל, אנילאי ואסינאי או חנילאי וחסינאי שהיו אורגים, ונעשו לראשי שודדים בחבורת ריקים ופוחזים. כאשר התחזקו, לחמו נגד ארטבן מלך הפרתים, והתגברו עליו עד שהוכרח לכרות עמם ברית שלום. הם שלטו על נהרדעא כ- 15שנה, ואז פרצה מריבה בין האחים בגלל נערה אחת שנשבתה בידי חנילאי ולקחה לביתו. הנערה הרעילה את חסינאי במשתה שעשתה, ובמהומות הצליח חתן ארטבן השני, לכבוש את נהרדעא מידי היהודים ולהרוג את אנשי חילם (יוסיפוס, קדמוניות פי"ח פ"ט).

אחר החורבן
כארבעים שנה אחר החורבן התיישב בנהרדעא נחמיה איש בית דלי, ורבי עקיבא ירד שם לעבר השנה. אמר לו נחמיה, אמור להם משמי (לבני א"י) אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות (יבמות ק"ט. קכ"ב).

פולמוסא דמלכא אתי לנהרדעא, ואטרידו רבנן ולא התפללו (ברכות ל': ).
ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא ופתחו חביות טובא (ע"ז ע').

המלחמות האלה היו נגד מריינוס נציב רומא באסיא, ונהרדעא עמדה בראש הקושרים. בגלל המרידות שפרקו את עול הרומיים, נתרבה בה ישוב היהודים: נהרדעא נעשתה מרכז יהדות בבבל. בימים ההם ירדו לנהרדעא שני חכמי ישראל: ר' דוסתאי ב"ר ינאי ור' יוסי בן כיפר. כנראה היו שליחי ציון שבאו לגבות כסף הנדבות בעבור א"י (גיטין י"ד).

ר' דוסתאי אמר על בני נהרדעא:

שהן אמה (אנשי מדות גבוהים בקומה), וכובעיהם אמה, (מלבושיהן משונים) ומדברים מחציים (קולם עבה ונראה כיוצא מטבורם) ושמותיהן מבוהלים ארדא וארטא ופילי בריש (בראש שמותם יבואו המלים ארדא ארטא פילי). אומרים כפותו – כופתין, אומרים הרוג - הורגים. וקרובים למלכות הן, ויש להם סוסים ופרדים שרצים אחריהם (גטין י"ד.)

והם היו פקידי ריש גלותא (רש"י).

לוי איקלע לנהרדעא (שבת ק"ט.) ודרש שם ויראו את אלהי ישראל(שהש"ר פ' אתי מלבנון). שמואל היה בנהרדעא ורב בסורא, ותרוייהו על פרת (נהר מלכא).
שמואל אמר נהירין לי שבילי דרקיע כשבילי דנהרדעא (ברכות נ"ח).

בימי הגאונים התבטל הישוב היהודי בנהרדעא, והמרכז עבר לפומבדיתא.

הנוסע ר' בנימין היה במקום שנקרא שפיתיב - ע"ש ביהכ"נ שף ויתיב.
הנוסע ר' פתחיה שהיה בזמנו (במאה הי"ב) אומר על נהרדעא:

"והעיר הייתה מלפנים כמהלך שלושה ימים והכל חרב, ובקצה העיר יש קהילה מיהודים, והראו לי כנשתא דשף ויתיב ושלש חומותיה, אשר החומה המערבית על נהר פרת. כל החומה הזאת אין לה אבן ולא לבנים, אלא הכל מעפר שהביא יכניה מירושלים, ואין גג לאותו ביהכ"נ כי הכל חרב".

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן