לדף ראשי




נטרונאי גאון - בר הילאי גאון, בישיבת סורא בשעת 858-853. ומלך אחרי רב שר שלום גאון, אביו מר הילאי היה גאון כשלושים שנה לפניו. רב נטרונאי, בעלותו לכסא הגאונות, כבר היה זקן בא בימים. ואף כי לא ארכו ימי גאונותו כתב תשובות רבות, כי בזמנו עלתה חשיבותה ישיבת סורא, ומכל תפוצות ישראל שלחו אליו שאלות בענייני הלכה. כשלש מאות תשובות ממנו נדפסו בקבצים:
"שערי צדק",
"תשובות הגאונים",
"קבוצת החכמים".

חלק מן התשובות בלשון ארמית, חלקם בלשון עברית מעורבת.היה הראשון שהשיב גם בלשון ערבית, לכל איש ואיש בלשון שכתב שאלתו.

מספר גדול מתשובותיו עוסקות בנהגי בית הכנסת ונוסח התפילות. רב עמרם גאון בסידורו העתיק ממנו כמה תשובות בעניינים האלה, וכתב בפתיחת סידורו שכבר השיב רב נטרונאי בר רב הילאי, ריש מתיבתא דמתא מחסיא, לבני קהל אליסאנה סדר מאה ברכות.

הוא מביא גם מנהגים אחרים שכבר נהגו בזמנו, כמו המנהג ליקח ראש כבשים בר"ה ותרנגולת לכפרה בערב יו"כ; להסתכל במוצאי שבת בציפורניים בברכת בורא מאורי האש (שם ח"ד ש"ד סי' צ"ג). טעם למנהג לקנח ידים בעפר אחר הקבורה (שם סי' צ"ד), טעם לבצע על שתי ככרות ביו"ט, ועוד. מצאנו ממנו תשובות שכתב לרבנן די באספמיא (סדור רע"ג מ"ב), כלפי הנראה התכתב עם בני פרנגה שהוא צרפת ואשכנז (ש"צ ח"א, ש"ד סי' י"ב).

יש מיחסים לו קפיצת הדרך מבבל לצרפת ושם למד את העם. על זה אמר רב האי גאון כי אפשר שאיש רמאי התעה את היהודים בצרפת להאמין כי הוא רב נטרונאי גאון. אולי מפני שהייתה לו חליפות אגרות עם צרפת חשבו זאת לקפיצת הדרך.

התנגדותו לקראים
בימי רב נטרונאי התרבו הקראים שהחלו לשנות את נוסח התפילות. הגאון התאמץ לתקן הנוסחה הנכונה. פעם אחת הודיעוהו כי בקהילה אחת נמצאו אנשים שלא אמרו בהגדה של פסח כ"א הפסוקים כמות שהם, והשמיטו דרשות חז"ל. והשיב:

"מי שנוהג מנהג זה, אין צריך לומר שאינו יוצא, אלא כל מי שעושה כן מין הוא וחלוק לב הוא וכופר בדברי חז"ל ובוזה משנה ותלמוד, וחייבין כל הקהילות לנדותו ולהבדילו מקהל ישראל".

על דניאל בן שאול בן ענן אמר:

"ותלמיד ענן, ירקב שמו, אבי אביו של דניאל, חוט המשולש ברשע ובמינות, שאמר לכל התועים והזונים אחריו עזבו דברי משנה ותלמוד, ואני אעשה לכם תלמוד משלי, ועדיין הם בטעותם, ונעשו אומה לעצמם, ותקן תלמוד של רשע ושל עול לעצמו".

כאשר באה אליו שאלה על אנשים מישראל שפרשו מדרכי הדת, אין משמרים מצוות שבת ושחיטה ופרוצים בעריות, שרוצים לחזור לדת ישראל, והשיב:

אלה המינים משונים מכל המינים שבעולם, שכל המינים פוקרים בדברי חכמים אבל בדברי תורה ומקרא מחזיקין (=הקראים)... אבל הללו בפרשתם פוקרין בעיקר התורה ונשאו עריות והולידו ממזרים... אי אפשר לקבלם להכניסם לקהל, שלא ירבו ממזרים בישראל (ש"צ ח"א ס"ה סי' ז').

נראה מזה כי גזרתו היא מטעם ממזרות, החמורה מתורת הקראים.

ר' נטרונאי פוסק שמי שהמיר דתו בדת אחרת הפסיד יחוסו ואינו יורש את אביו (ש"צ ח"ד ש"ג סי' כ"ה). וכן אשה שיצאה מן הדת, בעלה אינו יורשה, כי ירושתו היא מפני שנקראה שארו, והיא עם יציאתה מן הדת חדלה להיות שארו (ח"ג סי' נ"ג).

בימיו קמו אנשים שערערו על המנהג לתרגם את התורה ארמית ורצו לתרגמן בלשון ערבית. ערעור שבא גם מצד הקראים. הגאון השיב:

תרגום הארמי חובה. ואשר אינם מתרגמים להכעיס, בני נידוי הם... ואם יש מקום שרוצים לפרש להם, יעמוד אחד חוץ מהמתרגם ויפרש להם כרצונם (מן א"ח ס" קמ"ה).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן