לדף ראשי



נירון קיסר - קיסר רומי, נולד בעיר אנטיוס בשנת 37, מלך 14 שנים ומת סמוך לרומא בשנת 68.
בתחילה היה נירון טוב ליהודים. והרחיב את תחום שלטונו של אגריפס השני, ונתן לו ארבע ערים בגליל, ואת ארמניה הקטנה נתן לאריסטובלוס בן הורדוס מקלכיס.

בשנת 60, כאשר פרצה מריבה בין היהודים והיונים בעיר קיסריה, שלחו הצדדים שלוחים לנירון קיסר לשפוט ביניהם. כנראה שלב נירון נטה ליהודים, אבל היונים שיחדו את בורוס, יועצו של נירון, והוא חרץ משפט כי יהודי קסריה אינם נחשבים כאזרחי הארץ.

תחת משרת הפקיד פיסטוס פרצה מריבה בירושלים בין אצילי היהודים ואגריפס המלך. אגריפס עבר לירושלים, ישב בהיכל החשמונאים, והגביה ארמונו כדי שיוכל להשקיף משם לתוך בית המקדש. היהודים בנו חומה גבוהה להבדיל בין בית המקדש ובין בית המלך. שוב שלחו היהודים והמלך צירים לנירון קיסר, והפעם מסר נירון את הדבר לאשתו פופיאה והיא הצדיקה את היהודים. לפי דעת ההיסטוריונים נטתה בסתר אחר דת ישראל.

רשעת הפקידים הרומיים אילצה את היהודים למרוד בקיסר רומי. בתחילה היה נירון טרוד במשחקיו ובעלילותיו ולא שם לבו לזאת, אבל כאשר נגף שר צבא קיסטיוס (Cestius) לפני היהודים, שלח את אספסיינוס קיסר להשקיט את המרידה. כאשר אשר צר אספסיינוס על ירושלים, הגיעה השמועה כי מת נירון. לדעת סופרי התולדות אבד את עצמו לדעת כי הגיעו אליו שמועות רעות מכל פינות מלכותו.

בתלמוד יש אגדה אודות נירון קיסר, בסיפור על קמצא ובר קמצא, שהלשינו לפני קיסר רומי כי היהודים מרדו בו. הוא שלח עליהם את נירון קיסר, וזה השתמש תחילה בקסמים לדעת אם יצליח או לא. זרק חצים לארבע רוחות השמים, וכולם נפלו דרך ירושלים. שאל ילד להגיד לו הפסוק שלמד בבית רבו, ואמר לו הילד: ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כ"ה י"ד). אמר נירון בלבו: הקב"ה חפץ להחריב את ביתו, על ידי ואח"כ ייקח את נקמתו ממני. נס מהמערכה והתגייר, ויצא ממנו ר' מאיר. (גטין נ"ו).

גם בסיפורי העמים יש הגדה כי נירון לא מת.

בתלמוד נזכרת סלע נירונית (כלים יא י"ב) ומטבע נירונית (ב"מ כ"ה: ) והוא שם תואר מנירון קיסר.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן