לדף ראשי




נמרוד - בן כוש בן חם בן נח. נמרוד היה גיבור בארץ, איש ציד לפני ה', ראשית ממלכתו בבל וארך ואבד וכלנה בארץ שנער (בראשית י' ח'-י"א).

בכתבי היתדות שנמצאו בחורבות אשור ובבל בא השם "נמורוד" לא כשם איש פרטי אלא כשם כללי ליושבי בקעת פרת, במשמעות איש קרבות או איש מלחמה. בקעת שנער הייתה מלאה חיות שונות, ויושביה היו גיבורים, ומשלוח ידם ציד חיות ועופות.
גם בפי הנביא נקראת בבל ארץ נמרוד (מיכה ה' ה'). כנראה שנעשה נמרוד שם תואר לכל איש יודע ציד שבא מהארץ ההיא.

בתלמוד ובמדרשים
נמרוד היה מלך בדור הפלגה, ונתן לו הקב"ה גדולה, והתגאה בה,ואמר לבנות המגדל. ונקרא נמרוד כי המריד את כל העולם כלו על הקב"ה במלכותו (פסחים ע"ד: חולין פ"ט).
המגדל שבנה נקרא "בית נמרוד" שהוא כמו ע"ז (ע"ז נ"ג:), כי עשה עצמו אלוה.
הכותנות שעשה הקב"ה לאדם ואשתו היו עם נח בתיבה, והנחילן לנמרוד. ובשעה שהיה נמרוד לובש אותן, כל בהמה וחיה ועוף שהיו רואים עליו את הכתנות, באים ונופלים על פניהם לפניו. והיו בני אדם סבורים שהוא מגבורתו, לפיכך המליכו אותו עליהם (פדר"א).

בחרבות בבל, במקום שמראים עיר בשם "נמרוד", נמצא גם בל-נמרוד, ועבודתו ארכה אלפי שנים אחריו.

נמרוד הוא אמרפל ונקרא כן מפני שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש (ערובין נ"ג.) וכאשר ניצול, נתן נמרוד לאברהם את עבדו אליעזר במתנה (פרקי דר"א פט"ז) ולפי תרגום יונתן (בראשית י"ד י"ד) היה אליעזר בן נמרוד.
לפני שנולד אברהם היה נמרוד כופר בקב"ה, והיה מתגאה בעצמו, ואומר שהוא אלוה, ואנשי זמנו היו עובדים ומשתחווים לו. אברהם כיחש באלהותו של נמרוד, ונמרוד צווה להשליכו לכבשן אש וניצל בדרך נס. כראות זאת נמרוד וכל שריו התחילו להאמין בשם ה' אלהי אברהם (סוף שבט מוסר, יעלינעק בהמ"ד ח"א 25, קובץ מדרשים קטנים להורוויץ 45).

עם ספור זה מסכימים דברי חז"ל: יבוא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד ע"ז (ע"ז ג').

בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש,
אמר גבריאל לפני הקב"ה: רבש"ע!
ארד ואצנן, ואציל את הצדיק מכבשן האש.
א"ל הקב"ה: אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד.
(פסחים קי"ח. ב"ר פמ"ד י"ג).

נבוכדנצר היה מצאצאיו של נמרוד (חגיגה י"ג).

נמרוד באגדה הערבית
בקוראן לא נזכר נמרוד במפורש אבל המבארים פרשים פסוק רס"ב בפרק השני: "הלא ראית אשר התווכח עם אברהם אודות אלוה" וכו' על נמרוד ומלחמותיו עם אברהם, הביאור הזה העירם להתחקות אחרי הספורים הנמצאים אודותיו בספרי היהודים ולשימם בספרותם עם הוספות רבות. והם מספרים לאמר:

נמרוד בן כנען היה רע מראה מאוד עם פנים מגואלים ומעוררים זועה. בהיוולדו חפץ אביו להמיתו, אך אמו הסתירה אותו ונתנה אותו לאחד הרועים לגדלו. גם בהמות השדה יראו מן הילד ונסו מפניו, והרועה נאלץ להשליכו אל הים. הים הקיאו ליבשה, שם מצאה אותו "נמרה" והניקה אותו. אנשי העיר לקחוהו אליהם וקראו לו נמרוד לאמור: "הנמרה" הניקתו.

ספור דומה מביא גם הסופר היווני הרודוטוס (א' 120-89):"כרש" מלך פרס נמסר אחרי היוולדו מאבי אמו אסטיאניס מלך מדי לרועה בהמות, כי ירא פן יירש את מלכותו לכשיגדל. הרועה השליך אותו לים, ושם הניקתו כלבה. גדל נמרוד והיה איש גיבור חיל, ויצא ללכוד ערים לא לו. כאשר קם כנען למלחמה נגדו, המית אותו נמרוד מבלי דעת כי אביו הוא. הוסף ללכוד ערים וארצות עד כי מלכותו השתרעה על כל הארץ. בחר לו את העיר "כותא רבא" למושב, ומלא את ידי תרח הנגר לשרת לפניו. חלומות איומים ומקרים נוראים החרידוהו והרגיזהו, ומסרו לו כי הולדת אברהם קרובה לבוא, והוא אשר יפילהו מכיסאו. בערב יום השישי הוא יום העשירי לירח הראשון נולד אברהם בכותא רבא. (גם ב"ב צ"א, ב"ר פצ"א, מורה נבוכים פכ"ט, יסופר כי אברהם נולד בכותא).

פעם אחת שאל אברהם את אמו:
"מי הוא אדוני?"
ותאמר "אני".
"ומי הוא אדונך?"-
"אביך".
"ומי הוא אדון אבי?"-
"נמרוד".
"ומי הוא אדון נמרוד?" הוסיף לשאול. אך אביו יסרהו על שאלתו זאת.
ראה אברהם כוכב מזהיר ועולה על כפת הרקיע ואמר:
"זה הוא אדוני".
אולם אחרי אשר חשך הכוכב אמר:
"אין נפשי אל הכוכבים אשר חשך יכסם" וכו'.
ראה את השמש יוצאת מקצה השמים ואמר:
"הנה זה הוא אלוה כי הוא המאור הגדול". כאשר פנתה לערוב קרא בקול גדול אשר הגיע לאוזני כל היצורים "אין אל כאלוה ואין שני לו!".

הדברים האלה נשמעו לנמרוד, אך ציווה להביא לפניו את אברהם, ודבר אתו משפטים על מחשבותיו אלה, ויאמר:
"עבוד אותי כי אנכי יצקתיך".
ויען אברהם ויאמר:
"שקר הדבר! יוצרי ומחוללי הוא אלוה האחד!"
ויאמר נמרוד "ומה מעשה אלוה?"
ויאמר אברהם "אלוה ממית ומחיה".
ויאמר נמרוד: "גם אנכי הנני ממית ומחיה, כי בידי לקרוא דרור לאשר נגזר עליו משפט מות, ולהמית במקומו אשר אין לו משפט דמים".
"אבל אלוה מחיה מתים וממית חיים בדבר פיו" ענה אברהם כמנצח;
"אלוה מוציא השמש ממזרח התוכל להוציאה ממערב"? ....
נחרד נמרוד ולא יכל לענות אותו (קוראן פרק ב' פסוק רס"ג, ופ"ו ע"ה-ע"ט; ועי' ס' הישר נח ובדר"א זומא פכ"ח).

ויצו נמרוד להכין תבערה גדולה ולהשליך בתוכה את אברהם.
ארבע שנים נשאו אנשים נשים וילדים עצים על הכבשן
ותגדל המדורה וישליכו את אברהם עליה.
ויקרא אלוה אל האש:
"היה קרה ושלוה על עבדי אברהם!"
וישב אברהם באש מבלי אשר נגעה בו לרעה.

הדברים האלה, המועתקים מלה במלה מהקוראן (כ"א ס"ט) הם בספר שבט מוסר פרק ל"א המביא אגדות שלמות מספרי הערבים.

לבסוף אסף נמרוד צבאותיו ויצא למלחמה על אברהם,
וגם הוא יצא לקראתו עם שבעים איש, ויתייצבו מערכה מול מערכה.
וישלח אלוה הצרעה, ותשב על לחי נמרוד ותחדור אל מוחו,
ותקרקר בשרו חלבו ודמו כארבעים שנה, ולא יכול לאכול ולשתות,
רק הכה בפטיש על ראשו למען הקל מכאוביו.
ויהי היום ויך אחד משריו הדוגלים על ראשו בכוח, למען השקט הצרעה
וירוצץ גלגלתו וימת.
והצרעה עפה משם ותקרא בקול: "אין אל כאלוה ואברהם נביאו ואוהבו".

הגדה זו דומה למסופר על טיטוס (גיטין נ"ז).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן